דנית פלג, מעצבת אופנה בתלת־ממד, הפכה בשנים האחרונות לשם מוכר בכל העולם. היא שיתפה פעולה עם ענקיות האופנה אדידס ו־h&m, והספיקה להתארח בתוכניות הגדולות בארה"ב, להלביש כוכבות בינלאומיות, לשתף פעולה עם חברות האופנה והטכנולוגיה הגדולות ביותר ואפילו להרצות הרצאה ויראלית ב־TED. כל זה עד גיל 30, ואם תשאלו אותה היא עוד לא עשתה חצי ממה שהיא רוצה.
הכול התחיל בפרויקט הגמר שלה בשנקר, בית ספר גבוה ללימודי הנדסה ועיצוב, עם קולקציה אופנתית מרשימה שהודפסה כולה באמצעות שש מדפסות ביתיות.
ניגש ישר ולעניין. מה מעכב את תחום התלת־ממד מלהגיע לבית שלנו?
"בכל תחומי התעשייה יש שני מעכבים, סוגי החומרים ומהירות ההדפסה. החוט זול, הטכניקה אפשרית והמדפסות לא יקרות, אבל יש מחסור בחומרים וזמן ההדפסה ארוך ויקר. אבל הטכנולוגיה כל הזמן מתקדמת. לדוגמה, שמלה שהודפסה ב־300 שעות לפני כשלוש שנים בשנקר מודפסת היום ב־80 שעות. בינתיים, לרוב אני מפעילה כמה מדפסות במקביל כדי לחסוך זמן. את קולקציית ה־Nude שלי הדפסתי לאחרונה בספרד, בחווה ענקית של מדפסות, וחיברתי במהירות בין החתיכות".
מאיפה הגיע הרעיון להדפיס אופנה תלת־ממדית?
"תמיד אהבתי להכין לעצמי את חומר הגלם ולא לקנות בדים. זה מה שהניע אותי כסטודנטית לעיצוב אופנה בשנקר. חתכתי בדים בלייזר, סרגתי עם חוטי חשמל, הדפסתי דיגיטלית ועוד. כשנסעתי לניו־יורק להתמחות במותג אופנה גדול, ראיתי שהשקיעו שם מעל ל־20 אלף דולר ושעות רבות כדי לייצר שמלה מפלסטיק קשיח במדפסת תעשייתית. חזרתי לארץ עם התהייה: 'איך עוד לא מייצרים בגדים במדפסות תלת־ממד ביתיות? הן כל כך נגישות וזולות'.
"ניגשתי לחקור ולפתח. הבנתי שרק הדמיון הוא המגבלה, וכל מבנה, קשיח או רך, ניתן להדפסה. הקושי העיקרי היה למצוא חומר גמיש ולביש, כי בהתחלה התנסיתי רק בחומרים קשיחים ושבירים. כל כך נהניתי להצליח לבסוף, כשהדוגמניות בפרויקט שלי הופיעו על המסלול לבושות בתלת־ממד מכף רגל ועד ראש. הדפסתי להן בעצמי אפילו את הנעליים".
איך נראית השגרה שלך מאז, ועל מה את עובדת כרגע?
"אני מוצפת בהזדמנויות נפלאות שמגיעות אליי, וכמעט לא מגיעה ליזום בעצמי תוכניות, כמו להציע לטילור סוויפט להופיע בשמלה שלי, (הלוואי!). מאז ההרצאה הוויראלית שהעברתי בטד, שהייתה הלם מרגש מבחינתי ותורגמה לארבעים ומשהו שפות, ביקרתי כבר ביותר מעשרים מדינות שהעברתי בהן סדנאות והרצאות למגוון מדהים של קהלים והצגתי את העיצובים שלי.
"בהמשך, יצרתי פלטפורמה למכירת ז'קט שעיצבתי, וקנו אותו בתי ספר לאופנה, אספנים, ספריות חומרים, מנכ"ליות של חברות טכנולוגיה, שחקניות ועוד. השיא עד עכשיו היה לעצב שמלה למשחקי הפתיחה הפרה־אולימפיים בברזיל, כשמאות מיליוני אנשים ראו את השמלה שעיצבתי בפעולה. אגב, רק ביום האירוע פגשתי את השחקנית לראשונה. נעזרתי בטכנולוגיה של סטארטאפ ישראלי, שדרך שתי תמונות יצר בתלת־ממד את הדמות שלה במחשב, ואפשר לי לקחת את מידותיה ולהתאים לה את השמלה כמו כפפה. עכשיו אני פחות טסה ויותר מנסה לחדש את ה'מתכון' מבחינת סוג החומרים ומדפסות חדשות, בתקווה להצליח להציע אלטרנטיבה לבגדים שאנחנו לובשים כיום".
מעבר לעיצוב החדשני, יש כאן גם מניע חברתי?
"בהחלט. לא התחלתי את הפרויקט עם אג'נדה של איכות הסביבה, אבל זה ממש ככה. מה שמיוצר הוא בדיוק לפי הזמנה, כל לקוח שמדפיס מהבית חוסך שליחה וייצור של בגד מסין. נחסך הצורך להחזיק בחנות פיזית גדולה, ומה שהכי יפה הוא שאין שאריות. בחיתוך בד לאופנה הרבה שאריות מגיעות לפח, אבל כאן השמלה תודפס בדיוק בצורה הדרושה. אפשר גם למחזר ובקלות, באמצעות בלנדר ביתי שהופך את הבגד בחזרה ל'פילמנט', החוט שאיתו מדפיסים. ככה נוכל לגוון את המלתחה שלנו ועדיין לשמור על הסביבה".
כל אחת יכולה לעצב שמלה בתלת־ממד?
"צריך רקע מקצועי כדי להבין איך בונים גזרה של בגד, אז תמיד ישארו מעצבי אופנה. אבל כן תהיה אופציה של 'פרסונליזציה', כלומר התאמת הבגד אל הקונה והעצמת הבחירה האישית. הכול הופך להיות דיגיטלי, זה עניין של זמן עד שבגדים יהיו באינטרנט, כמו שהמוזיקה יצאה מחנויות הדיסקים ועברה אל ה'ענן'. בעוד כמה שנים נדבר על קובץ ויראלי של ז'קט, לדוגמה, כי יהיו לו הרבה 'הורדות'".
למה את הכי מחכה בעתיד? מה היית רוצה להדפיס?
"האפשרות להדפיס משהו גדול בחתיכה אחת במהירות תהיה פריצת דרך, ושם העתיד. לדעתי, פריצת הדרך היא במדפסות חדשות שעובדות אחרת ממה שאנחנו מכירים, עם סוג של נוזל כימי, שקרני לייזר נוגעות בנקודות ספציפיות באמבטיה שמלאה בו, וחלקים ממנו מתקשים כך שנוצר האובייקט. זה מדהים. כיום כבר מדפיסים ככה תכשיטים ואביזרים קטנים. אדידס יצרו בטכנולוגיה הזו סוליות של נעליים.
"תחשבו על בגד שמודפס כמשהו מכווץ במדפסת הקטנה בבית, ואז מוציאים אותו ופותחים אותו – ומגלים חולצה מושלמת. לזה אני מחכה. לעתיד שבו אדפיס במהירות שמלה מכותנה בקיץ, וסוודר מצמר בחורף".
"לא התחלתי את הפרויקט עם אג'נדה של איכות הסביבה, אבל מה שמיוצר הוא בדיוק לפי הזמנה: כל לקוח שמדפיס מהבית חוסך שליחה וייצור של בגד מסין. נחסך הצורך להחזיק בחנות פיזית גדולה. אפשר גם למחזר, בקלות, ולהפוך את הבגד לחוט"
"יש מקום לכולם"
פלג מודה שלא האמינה שתגיע רחוק כל כך. "גם המנחים שלי לא האמינו", היא אומרת. "בשנקר חשבו שאני רק עוד אחת מהפרויקטים. לא הבינו שמדפסת ביתית זאת פריצת דרך ענקית. קיבלתי ציון מבאס ומתחת לממוצע, ורק אחרי שהתקשורת התאהבה, כשזכיתי להכרה בעולם וכתבו עליי בניו־יורק טיימס, חזרתי וסגרתי מעגל עם פרס הצטיינות מנשיאת שנקר, יולי תמיר.
"מי שתמכו בי, בגדול, היו מחוץ לשנקר. במיוחד מרכז ל'עשיינים', בתל־אביב, שעזרו לי המון. נעזרתי באנשים נפלאים בארץ, בפייסבוק ובכלל, כמו בחור חרדי, תותח־על במידול תלת־ממד שהגיע פעם בשבוע מעפולה לתל־אביב בהתנדבות מלאה כדי לעזור לי בפרויקט הגמר ולעבוד איתי. בזכות זה הצלחתי והמשכתי להאמין. אני אוהבת את ישראל ואת התעשייה בתל־אביב במיוחד. קל לטוס או לתקשר עם העולם ודווקא להישאר לגור כאן, במקום שאנשים הרבה יותר מפרגנים ונדיבים עם הזמן והידע שלהם".
"לא הבינו שמדפסת ביתית זאת פריצת דרך ענקית. קיבלתי ציון מבאס ומתחת לממוצע, ורק אחרי שהתקשורת התאהבה, כשזכיתי להכרה בעולם וכתבו עליי בניו־יורק טיימס, חזרתי וסגרתי מעגל עם פרס הצטיינות מנשיאת שנקר"
למה חשוב לך להפיץ את הידע?
"אני רק משתדלת להחזיר לכל הקהילה שעזרה לי. אני מאמינה שהגישה הפתוחה והשיתוף הפכו אותי להיות הדמות שהפנו אליה הזדמנויות ופרויקטים מעניינים. זה ההפך מהגישה הפחדנית והמיושנת של אנשים שעבדו פעם על פרויקטים גאוניים, פחדו מהעתקה ועד היום העבודה שלהם סגורה בארון.
"אני נהנית להראות לאנשים בדיוק איך עשיתי משהו. ניסו לדחוף אותי לרשום פטנט והתנגדתי, בעיניי זה בזבוז של אנרגיה וזמן. למה לנעול רעיון שרק אני אוכל להשתמש בו? בואו נתקדם ונשנה את העולם ביחד".
את לא מפחדת מתחרות?
"לכולם יש מקום והעולם ענק. אשמח לעוד אנשים שעושים את מה שאני עושה. באינסטגרם פונים אליי מעצבים נוספים, ואני עוזרת בכיף. כשאני רואה משהו מעניין זה נותן לי עוד רעיון ודוחף את כל התעשייה קדימה. חשוב לי למצוא עוד חומרים, להבין יותר בהנדסה ובפלסטיקה, למצוא את הדרך הנכונה יותר להדפיס בגדים. אני מאוד שמחה על כל הזדמנות לעצב קולקציה, להציג אותה ולשתף פעולה עם אנשים. אנחנו יוצרים יחד את החידושים, ובזכות הגישה שלנו אני מאמינה שהחזון העתידני יהפוך ממש למציאות".
יש לך מסר לקוראים עם חלום או רעיון?
"קודם כול לא לפחד – מקסימום תצליחו. יש הרבה מידע באינטרנט, מעבדות בארץ עם מדפסות תלת־ממד וטכנולוגיות אחרות, אנשים נפלאים שישמחו לאפשר לכם להתנסות ואינספור קורסים. לילדים ונוער יש יתרון של יכולת מהירה יותר משלנו לרכישת כישורים וללמידת טכניקות חדשות, בעיקר כי הם פחות מפחדים מכישלון. צריך פשוט להעז".
