"נמחקו לי כל הודעות הטקסט באייפון. מישהו יודע למה זה קרה?" צייצה בפרופיל הטוויטר שלה לינדה סרסור, פעילה פוליטית אנטי־ישראלית, מוסלמית־אמריקנית ממוצא פלסטיני. זמן קצר לאחר מכן שיתף חשבון הטוויטר "המוסד" את הציוץ והשיב לסרסור "כן". הציוץ הפך בן־רגע לוויראלי, עם 3,677 שיתופים וקרוב ל־9,000 לייקים, כתבות באתרי חדשות, ואף הביא למחיקת הציוץ בידי סרסור עצמה. אותו עמוד של "המוסד" אף המשיך כשענה: "לינדה, הטעות הראשונה שעשית זה שקנית אייפון", בצירוף צילום של ציוץ שלה מהעבר שבו הגדירה את החברה המייצרת את המכשיר כ"ציונית".
אך כל מי שמדפדף באותו חשבון בינלאומי של המוסד וקורא את ציוציו באנגלית, מבין במהירות שלא מדובר בעמוד אמיתי, אלא בפארודיה לסוכנות הביון הישראלית, שמטרתה להגחיך את השיח האנטי־ישראלי והאנטישמי ברשת. אגב, החשבון עמד על כ־2,000 עוקבים לפני הציוץ לסרסור, ולאחר כמה שעות הגיע כבר ל־12 אלף. ידיעות רבות שעסקו באותנטיות החשבון פורסמו בתקשורת הישראלית, היהודית והעולמית. ב"ישראל היום" פורסמה כתבה שכותרתה "תעלומה: מי מפעיל את 'חשבון הטוויטר של המוסד?'" והכתב אף פנה למשרד ראש הממשלה שהגיב כי "למוסד אין חשבון טוויטר".
כמה חודשים לאחר מכן – ואחרי שהעמוד שהוא מפעיל קיבל תשומת לב רבה מ"הטרלה" כגון זו של סרסור ושל רבים אחרים – שון עיני, עולה מקנדה המתגורר במודיעין, החליט להיחשף.
עיני (38) בן לישראלים שהיגרו לוויניפג שבקנדה, עלה לארץ בשנת 2010. הוא נשוי ואב לשניים, רואה חשבון בהכשרתו העובד כיום בניהול פרויקטים לחברת תוכנה. אנחנו נפגשים בשעת בוקר מוקדמת בבית קפה ירושלמי, בין פגישות של עיני בעיר עם לקוחותיו. אך כאשר הוא מאחר בכמה דקות לפגישתנו יש בפיו הסבר מקורי: "התכתבנו רק בפייסבוק ולא שמרתי את המספר שלך. הבעיה היא שמהבוקר הפרופיל שלי נעול ולא מאפשר לי להיכנס אליו. זה קצת מתחיל להלחיץ אותי", הוא אומר ברצינות, "אולי סוף־סוף המוסד מתנקם בי?"
עיני מספר כי "פתיחת עמוד הטוויטר של המוסד התחילה בכלל כבדיחה לפני מעט יותר משנה. המטרה הייתה בעיקר לרדת על סוכנויות הידיעות ואתרי החדשות בעולם הערבי שמאשימים את המוסד בכל הרע בעולם הזה. כמו למשל רעידות אדמה, גניבה של נעליים – או דברים מטומטמים אחרים שכאלה. הרעיון היה ליצור דמות פיקטיבית שכביכול אחראית על הדברים המטופשים האלה מטעם המוסד". לו עצמו יש אמנם עמוד טוויטר פרטי, אך זה של "המוסד" הרבה יותר פופולרי עם כ־50 אלף עוקבים.
"זה התחיל כבדיחה פנימית שלי בקהילה הפרו־ישראלית שאני חבר בה ברשתות החברתיות. יש כמה וכמה חברים שלי מהקהילה, עם הרבה עוקבים והשפעה, ויחד אנחנו נלחמים באנטישמיות ובאנטי ישראליות. אז הם כולם ידעו שאני מפעיל את החשבון, אבל זה היה בעיקר הם שידעו. הסוד שלי נשמר עד חודש אוגוסט האחרון, כשהגבתי לסרסור". היא עצמה אגב לא הגיבה, אלא חסמה אותו.
"עד לציוץ המדובר עשיתי את אותו הדבר, רק שהקהל שלי היה קטן יותר", הוא צוחק. כאשר אני שואל מה היה אחד הציוצים הפופולריים הראשונים הוא חושב לרגע ונזכר בציוץ הבא: "לסמסונג נוט 7 יש נטייה להתפוצץ. אנחנו לא רוצים להשוויץ, אבל יש לנו את הטכנולוגיה הזאת מאז שנת 1972". הוא מתגאה בכך ששגריר ישראל בדרום אפריקה הגיב לציוץ וכתב "לכאורה".
לעשות צחוק מהעבודה
לדבריו של עיני, הוא "טיפל" לא רק בסרסור, אלא באנשים בעייתיים נוספים כגון פוליטיקאי אמריקני שחשש שמדובר בפרופיל אמיתי ועוד. "מספיק לקרוא שלושה ציוצים בשביל להבין שמדובר בפרופיל פארודי, אני מקבל רק פידבק חיובי, היחידים שלא אוהבים את זה הם אנשים ששונאים את ישראל".
טיפול נוסף התבסס על דיווח כי השייח' ד"ר יוסוף עבדאללה אל־קרדאווי (איש דת מוסלמי־סוני ומנהיג אסלאמיסטי מצרי, שנחשב לאיש הדת המוסלמי המשפיע ביותר כיום) אמר כי "הלוואי שהייתי יכול להצטרף לג'יהאד על ירושלים, ושכדור יפגע בי ויהרוג אותי. הקרבה זו תהיה עבור אללה. להתכבד במות קדושים". עיני לא הצליח להתאפק; הוא תייג את עמוד הטוויטר הרשמי של אל־קרדאווי וכתב, לכאורה בשם המוסד הישראלי: "אנחנו בדרך כלל לא מקבלים בקשות מיוחדות, אבל מה אתה אומר על שישי בצהריים?" גם ציוץ זה היה פופולרי מאוד ושותף בכלי התקשורת השונים.
לאחרונה אף קיבל פרגון מעמוד הטוויטר הרשמי של ארגון המלחמה בטרור של ניו־יורק, "אני לא מאמין שהם חושבים שהחשבון אמיתי, הרי אפילו כיתוב ההסבר על הפרופיל הוא בדיחה. במוסד לא היו מתבטאים כך בחיים". הוא מתכוון לטקסט הבא: "לא משנה מה קרה, אנחנו מעורבים בצורה כזו או אחרת. יש לנו תקציב קונספירציות די גדול".
עיני מסביר כי הוא תמיד היה אדם עם הומור, "אך העבודה שלי כל כך תובענית, שאני צריך את הזמן היצירתי הזה בסוף כל יום, כדי להירגע. פעם זה היה דרך מוזיקה או כתיבה, עכשיו זה זה". רוב הציוצים שלו נכתבים בלילה, "לרוב כשהילדים במיטה, בסוף כל יום כשאני קורא את החדשות". הוא מספר כי הוא מאותם גולשים שתמיד מגיבים באתרי חדשות או בפייסבוק לידיעות חדשותיות, "אבל אני תמיד כותב בצורה הומוריסטית, או יורד על הסיפור ועל המעורבים. הרי רוב ההודעות הן של אנשים שנלחמים עבור עמדה מסוימת, ובעיניי גם אי אפשר באמת לשכנע כך אנשים לשנות את דעתם, אז לפחות שיהיה להם כיף לקרוא, שיצחקו".
לפי ההתבטאויות שלך עושה רושם שאתה ימני.
"פוליטית אני ימני כשזה נוגע לישראל, ושמאל בהרבה מאוד מובנים אחרים. אני אדם חכם שיכול לבחור מכל צד את מה שהוא אוהב, לא חייב לדבוק בצד אחד בלבד. אני בעד האידיאל שיהודים יוכלו לחיות בכל מקום שרק ירצו, בלי חשש לאלימות כלפיהם, אם זה בהתנחלויות או בכל מקום בעולם. אין לי דעה קונקרטית על ענייני המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים".
למה עלית לארץ?
"כי השתעממתי בעבודה", הוא צוחק. "סיימתי ללמוד ראיית חשבון, והגעתי לארץ לחודש כדי לחגוג ולבקר בני משפחה. מאז אני כאן, הם שכנעו אותי להישאר".
ציוצים נבחרים. צילום: מתוך טוויטר
מה דעתך על ההסברה הישראלית?
"בעיניי ההסברה העממית או זו של הארגונים טובה יותר מזו הממשלתית. הפוקוס של ההסברה הישראלית הרשמית הוא על הנושאים הלא נכונים. היתרון שלי או של ארגונים כמו Stand With Us הוא שאנחנו לא רק מציגים את ישראל באור חיובי, אלא עובדים קשה כדי להציג את התמונה האמיתית: לא הכול כאן עוסק ביהודים נגד ערבים, אלא יש כאן חיי שיתוף של כל הדתות. אנחנו נלחמים גם נגד המיתוס של האפרטהייד. מאידך, הממשלה עסוקה בהצגת ההישגים הישראליים, שזה בסדר, אבל אנשים קולטים שזה מטעם וזה נראה להם לא אמיתי. הם מתעקשים למתג את ישראל כ'אומת הסטארט־אפ' רק שהממשלה לא מבינה שאת הגולשים זה לא ממש מעניין. הזווית האישית שלי היא להביא את ההומור לכל עולם ההסברה".
ועבודת הניו־מדיה של הפעילים האנטי־ישראלים?
"הם אף פעם לא מצחיקים", הוא מחייך. "מאוד פרו מוות, אנטי הכול. קשה לקרוא אותם. והקטע הוא שאפילו אנשים אנטי־ישראלים אומרים לי שהם נהנים לקרוא את הציוצים שלי, מודים שהם צוחקים בקול".
על פעילי ה־BDS שנכנסו לרשימה השחורה של המשרד לנושאים אסטרטגיים ולא יכלו להיכנס לישראל הוא צייץ: "אתם לא רציתם לבוא לישראל אז עזרנו לכם, כך שלא תוכלו לעולם להגיע לארץ, ואתם עדיין מתלוננים?". עיני חושב ש"הרשימה השחורה" שכוללת ארגוני חרם שלא מורשים להיכנס לישראל היא בעייתית, "זה לא ישיג את המטרה".
למה?
"כיוון שהרבה מאוד אנשים, חברים בארגוני BDS או אנטי־ישראליים מלכתחילה, הגיעו לישראל וכאן הם לומדים שהמצב שונה ממה שסיפרו להם. חשוב לתת להם הזדמנות לבוא וללמוד מה קורה כאן. אם נמחוק אותם – פספסנו אותם".
חשבת אי פעם להיות סוכן מוסד?
"פעם נרשמתי באתר שלהם כי ראיתי שהם מחפשים רואי חשבון, לא ציפיתי שיגיבו והם באמת לא ענו לפנייה".
קיבלת פידבק כלשהו מהמוסד עצמו?
"אף פעם לא קיבלתי פידבק מגורם רשמי במוסד, למרות שהבוקר הפכתי קצת לפרנואיד לגבי חשבון הפייסבוק שלי. אולי הם מנסים לרמוז לי משהו?"
איכות על פני כמות
לעיני יש גם ז'רגון מיוחד שחוזר על עצמו בציוצים השונים – למשל השימוש במילה Agents, סוכנים, בכל פעם שהוא כביכול שולח אותם למשימה הזויה חדשה. כך למשל, בעקבות חוק חדש בערב הסעודית שמתיר לנשים לצפות במשחקי כדורגל הוא צייץ: "חדשות טובות לסוכנות שלנו בערב הסעודית – אתן כבר לא צריכות להגיע למשחקי הכדורגל עם שפמים מודבקים. כעת אתן יכולות להיכנס בעוד אתן חובשות את הניקאב". בציוץ נוסף הוא התאים את השפה המבצעית לאהדה שמקבל עמוד הפייסבוק "המוסד" אותו הוא מנהל: "סוכנים. יש לנו כאן מצב חירום בעמוד הפייסבוק שלנו. היכנסו לעמדת התקפה באופן מיידי", הוא כתב בצירוף צילום הדירוג שנתנו הגולשים לעמוד, כשבעוד שכולם דירגו בחמישה כוכבים, גולש אחד דירג בארבעה כוכבים.
"הרעיון של השימוש במילה 'סוכנים' מגיע מזה שכל הפעילים האנטי־ישראלים ברשתות החברתיות טוענים שהשחקנים המובילים בעולם הפרו־ישראלי ברשת הם בעצם נציגים של המוסד, או שהמוסד משלם להם. זה נהיה בדיחה שלי שגם כל מי שעקב אחרי העמוד הוא אחד מהסוכנים שלנו, ואני שולח אותם למשימות".
הוא דוגל באיכות, ולא בכמות: מדי יום יצייץ לא יותר משלושה ציוצים, ולרוב גם לא יגיב בשיחות המתנהלות על העמוד. "זה מגיע מהמקום של דיסטנס, של כבוד עצמי, הרי גם דונלד טראמפ מצייץ ולא מגיב אחרי כן לאנשים שמגיבים לו. אצלי זה גם ככה. אגב, בגלל זה אני גם מעדיף את הטוויטר מאשר רשתות אחרות, כך כשאני לא מגיב העמוד נראה מאוד נקי. רואים את הציוץ שלי ואם רוצים לראות את שאר התגובות צריך ללחוץ. בעיניי זו הרשת הכי אסתטית בהיבט הזה". העובדה שהסכים להיחשף ולהודות כי הוא זה שעומד מאחורי עמוד הטוויטר הפופולרי הביאה לו לאחרונה כמה הצעות מעניינות מגורמים בכירים בענפים שונים בארץ ובעולם, במטרה לרתום את העבודה היצירתית שהוא עושה ברשתות החברתיות לטובתם.
ויש גם עוקבים מפורסמים כמו למשל העיתונאי היהודי־אמריקני הימני בן שפירו שלו יותר ממיליון עוקבים בטוויטר, השחקנית רוזאן בר, ג'נה ג'יימסון, מנהל התקשורת בבית הלבן לשעבר אנתוני סקארמוצ'י לצד פוליטיקאים אמריקנים, השחקן דין קיין (סופרמן), אנליסט CNN ג'וש רוגין, מנכ"ל פורבס סטיב פורבס, דובר ראש הממשלה לתקשורת ערבית אופיר גנדלמן ועיתונאים ישראלים רבים כגון אלון בן־דוד, אטילה שומפלבי ואחרים. "אתה בטח מכיר הרבה יותר מהשמות של הישראלים ממני", הוא אומר בעודו מראה לי את הרשימה המכובדת.
עוקבים באדיקות. רוזאן בר ודין קיין. צילומים: AFP, EPA
אני מבקש ממנו לייעץ לי כעיתונאי, כיצד אצליח יותר בטוויטר וברשתות החברתיות, וכך אשפיע באופן משמעותי יותר. "תעשה משהו שאף אחד לא עשה עד כה", הוא משיב. "אני הכנסתי הומור לעולם שהוא לא ממש מצחיק, זה הבידול שלי. כל אחד צריך בידול".
למה נמנעת עד כה מחשיפה?
"חששתי שהמוסד ידפוק לי על הדלת, אז החלטתי פשוט לשמור על שקט. הפרסום הראשון עם שמי היה בג'רוזלם פוסט, ואז זה התפוצץ. השם שלי כבר בחוץ, לטוב ולרע. אגב, זה לא פגע בחשבון, אני ממשיך לקבל עוד עוקבים".
השבוע החליט עיני במפתיע לשנות את שם העמוד ל־The Cool Mossad, דבר שלחלוטין מוציא את העוקץ מהרעיון המקורי שלו. כאשר שאלנו אותו כמה ימים אחרי קיום הריאיון לסיבת השינוי, הסביר: "הסיבה שפייסבוק חסמו לי את החשבון האישי ואת זה של 'המוסד' היא שהעמוד לא עמד בסטנדרטים של פייסבוק, והייתי חייב להוסיף את המילים 'לא רשמי' כדי שיהיה ברור שזה לא באמת העמוד של המוסד. כשזה קרה החשבונות חזרו לפעולה".
אז לא הגיע אליך סוכן מוסד הביתה ואיים עלייך.
"לא, אבל סביר להניח שהתלונה לפייסבוק הגיעה מגורם ממשלתי".
אז למה שינית גם את חשבון הטוויטר?
"כי אם סוגרים לי אותו, אין לי שום גיבוי לכל אותן בדיחות מצחיקות, אז עשיתי את זה לפני שיפנו אליי".
אם הממשלה תציע לשכור את שירותיך לתחום ההסברה, נניח משרד החוץ, תלך על זה?
"אני תמיד פתוח להזדמנויות, אז כן, למה לא. שינוי קריירה יכול להיות דבר כיפי ומרענן".
