קבוצה של נשים וגברים בלבוש מוסלמי מובהק ירדה מהאוטובוס של החברה לפיתוח השומרון, שחנה באזור התעשייה ברקן. תחת השמש הקופחת של שעות הבוקר המאוחרות ניתן היה לחוש בהתרגשות שלהם, המהולה בחשש, כשצעדו לראשונה על אדמת הסכסוך המדובר בעולם. עקילה אל־סעודי, חברת מועצה מהפרבר דראנסי שמצפון לפריז, לא האמינה שהיא דורכת כאן. "אלה ההתנחלויות היהודיות ושם הכפרים הערביים?", שאלה כדי להיות בטוחה. אבל המתח התפוגג במהירות לאחר סיור במפעל מוצרי הפלסטיק "טוויטופלסט", שבו שוחחו המבקרים עם הישראלים והפלסטינים העובדים זה לצד זה. האורחים, אנשי דת מוסלמים ופעילים בקהילה המוסלמית בצרפת, לא ציפו למפגש כזה עם העימות, שהם מורגלים לצפות בו רק ברגעיו הדרמטיים והכואבים, ורק דרך הטלוויזיה בביתם שבאירופה.
גבוה מעל כולם, בולט בעבאיה הלבנה שלו המעוטרת בפסי זהב, עמד ראש המשלחת, האימאם חסן שלגומי. "נפגשנו כבר", אמרתי לו, "במלון בחופי תל־אביב לפני שבע שנים". הוא חייך ונזכר בפגישה ההיא, במהלך הביקור הראשון שלו בארץ. האימאם מצרפת הגיע אז לכאן כדי להשתתף בכנס בין־דתי, ולהציג לקהל הישראלי את עמדותיו הברורות נגד האסלאם הקיצוני, הג'יהאד והטרור. הפעם הוא נחת בארץ עם משלחת של ארבעים איש, במסגרת ארגון "אלנט" (ELNET), שפועל לחיזוק הקשרים בין ישראל לאירופה בהתבסס על הערכים הדמוקרטיים והאינטרסים האסטרטגיים המשותפים. "בחרנו את חברי המשלחת בשיתוף עם הארגון", אומר שלגומי. "הרכבנו קבוצה של צעירים ואנשי דת, במטרה לנסות לחנך את הדור החדש שגדל באירופה, וניזון משנאה ומבורות".
לפי שלגומי, השנאה לישראל והבורות בנוגע לסכסוך עומדות בין השאר מאחורי הפיגועים הנוראים בצרפת ובבלגיה בעשור האחרון. הוא מונה את השמות: מוחמד מראח, האלג'יראי שביצע את הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז לפני שבע שנים; מהדי נמוש, המחבל שרצח ארבעה בני אדם במוזיאון היהודי בבריסל במאי 2014; האחים קוואשי, שבינואר 2015 טבחו בחברי המערכת של "שארלי הבדו", בעקבות פרסום קריקטורה הלועגת למוחמד; וכמובן החוליה האחראית לפיגועי נובמבר 2015 בפריז – באצטדיון סטאד דה־פראנס, ברובע ה־10 וה־11 ובמועדון הבטקלאן – שבהם נרצחו 130 איש.
"המשותף לכל הפיגועים האלו", מאבחן שלגומי, "הוא שביצעו אותם צרפתים ובלגים בשנות העשרים לחייהם, שביקשו בשם האסלאם לפגוע בערכי אירופה וביהודים החיים בה. הצעירים שמושפעים מהשיח האנטי־יהודי עוברים מרעיונות למעשים, ומגבירים את פעילות הטרור. יש כאן שנאה ברורה כלפי ישראל, תוך שימוש בנושא הפלסטיני כאמצעי ללבות אותה. המחשבה שלי היא לקחת צעירים, או אנשים שמשפיעים על צעירים, כדי שיראו את הצד השני ויבינו מה היא ישראל. שיראו את חופש הדת והתנועה, את החיים המשותפים של פלסטינים וישראלים, ואת הכבוד שיש בין שני הצדדים".
געגועים לדמשק
במשלחת של שלגומי, ששהתה בישראל במשך כשבוע, היו גם פעילי BDS לשעבר. הקבוצה ביקרה בכנסת, זכתה למפגש מיוחד עם בכירי צבא, ואף פגשה את נשיא המדינה ראובן ריבלין. "ראינו את הגוונים בפרלמנט הישראלי – נוצרים, דרוזים, ערבים ויהודים שמייצגים את כל החברה הישראלית", אומר שלגומי. "ראינו גם את המצב בצבא. היום, בשומרון, אנחנו רואים מפעל שעובדים בו יהודים וערבים ביחד, למטרה אחת, ומקבלים זכויות שוות.
"זו הפעם הראשונה שאני בשומרון והפעם הראשונה שאני רואה מפעל כזה. יש הרבה אויבים לשומרון, והרבה אנשים שרוצים לגדוע את הפעילות המשותפת הזאת. תנועת החרם וארגונים בינלאומיים באירופה רוצים להחרים מוצרים שיוצאים מהמפעלים האלו. אני רואה כמשימת חיים את המשך הדיאלוג והחיים המשותפים. זאת העבודה שלי, ואני מתכוון לכנס ועדה ישראלית־פלסטינית שתשב עם גורמים אירופים ותדבר בדיוק על הנקודה הזאת: איך האנשים שנמצאים פה יכולים לחיות ולעבוד יחד כדי להסיר את השנאה".
בביקור ביישוב עלי־זהב פגשו חברי המשלחת את ראש המועצה האזורית יוסי דגן ואת יעל שבח, אלמנתו של רזיאל שבח, שנרצח בפיגוע ירי סמוך לישוב חוות גלעד. "המציאות שבה יהודים ומוסלמים יושבים יחד סביב שולחן וסועדים ארוחת צהריים נראית לי טבעית ונכונה", אמר דגן. שבח אמרה בסעודה שברור לה שהאורחים "הולכים נגד הזרם ומסתכנים בחייהם בשל הדעה החריגה שהם אומרים בגלוי. אני רואה בזה סוג של גאולה. הקדוש ברוך הוא פותח לנו את העיניים במקומות שבהם איבדנו כבר תקווה".
האימאם שלגומי מצידו כינה את רזיאל שבח "קדוש", ואמר שרוצחיו הם פושעים בשם האסלאם. "על פי האסלאם אסור להרוג אף אדם. אם הורגים אותו בשם האמונה שלו, האמונה של אברהם ומשה, שהם גם נביאי האסלאם, המעשה חמור עוד יותר".
הוא נולד ב־1972 בתוניס, בירת תוניסיה, במשפחה ליברלית יחסית. אביו היה רוקח ואמו הייתה עקרת בית. הוא הבוגר בארבעה אחים, שמרביתם היגרו לארה"ב ולקנדה אחרי שסיימו את לימודיהם האקדמיים. אך שלגומי, אחרי התיכון, יצא בכיוון ההפוך, לסוריה ולפקיסטן, כדי להשתלם בלימודי אסלאם ולהפוך לאיש דת.
"ההורים שלי התנגדו לכך", הוא מספר. "בימים ההם, בשנות התשעים, נשיא תוניסיה זין עבדין בן־עלי רדף אנשי דת. וגם במדינה השכנה אלג'יריה התנהלה מלחמת אזרחים עקובה מדם שפרצה אחרי שהצבא מנע מהמפלגה האסלאמית, שזכתה בבחירות דמוקרטיות, לתפוס את השלטון. במלחמה הזו נהרגו יותר מ־100 אלף איש, רבים מהם במעשי טבח שעשו מוסלמים אדוקים.
"אני זוכר שצפיתי בטלוויזיה וראיתי בשידור חי הוצאה להורג של אישה והתינוק שלה, בטענה שהיא נאפה. זה זעזע אותי. הרגשתי שאני חייב ללמוד כדי להבין מה הסיבה לאכזריות ולאלימות בדת האסלאם, ולנסות לתקן אותה. אבא שלי ניסה להניא אותי מזה. הוא אמר שהדרך שאני צועד בה קשה ומסוכנת".
בסוריה למד שלגומי כמה שנים, ועד היום הוא מתגעגע לתרבות ולאנשים בדמשק הבירה. "אני עצוב ממה שקורה בסוריה. העם הסורי הוא עם מיוחד, שיעים, סונים, עלווים ונוצרים שניהלו את חייהם מעל הפוליטיקה, וזה מה שצריך להיות. הם אלו שצריכים לפתור את בעיותיהם ולהגיע לעמק השווה. אסור שמדינות זרות כמו קטאר, טורקיה ואיראן ישפיעו על סוריה ויכניסו טרוריסטים למדינה. אני מקווה שיימצא פתרון אמיתי שיאפשר חיים טובים לעם הסורי".
במיוחד חושש שלגומי מאיראן ומהשפעתה המתרחבת. "חייבים לעשות יד אחת ולפעול בכל הכוח כדי להוציא את איראן מכל המדינות הערביות. להעיף את נאמני טהרן מעיראק, את החות'ים מתימן, את חיזבאללה מלבנון ואת חמאס מעזה. זו הרשת שאיראן פועלת ומשפיעה דרכה. לדעתי אירופה שוגה בהתנהלות מול האיראנים, הניסיונות לדבר איתם ולנהל משא ומתן לא יגיעו לשום מקום. העולם צריך לעמוד לצד ישראל כשהיא מנסה להגן על עצמה מפני האיראנים. כבר ארבעים שנה אנחנו חיים תחת האיום הזה, שמחמש טרוריסטים וזורע הרס וחורבן באזור המזרח התיכון. צריך לסיים אותו".
בשנת 1996 הגיע שלגומי לצרפת, והצטרף לארגון "טבלירי ג'מעאת", שפועל לחיזוק הדת בקרב מוסלמים. לדבריו, הארגון דוגל בהפרדה מוחלטת בין הפוליטיקה לדת, ודוחה אלימות, ג'יהאד וטרור בשם האסלאם. בשנת 2000 קיבל אזרחות צרפתית. "מאז אני מתגורר בדראנסי", אומר שלגומי. "שנתיים לאחר שהגעתי לפרבר ביקשתי מראש העיר לבנות שם מסגד, והוא הסכים". המסגד שלו שימש מרכז לפעילותו הדתית, שהתחזקה עוד יותר כשייסד ב־2009 את "ארגון האימאמים", שמוציא פתוות, פסקי הלכה, למוסלמים בצרפת, ברוח הקריאה לשלום, לדו־קיום ולחופש דת.
מתנגדי שלגומי נוהגים לכנותו בזלזול "האימאם של היהודים", בשל יחסיו הקרובים עם ארגון הגג של יהודי צרפת והתבטאויותיו בעד היהודים ונגד הכחשת השואה. בעיר מגוריו דראנסי הקימו הנאצים את מחנה הריכוז ליהודי צרפת במלחמת העולם השנייה. בשנת 2006 נאם שלגומי באנדרטה לזכר היהודים בעיר, וכמה ימים לאחר מכן ביתו הושחת. "האנדרטה היא מקום חשוב מאוד, ומפעם לפעם אני נוהג לקחת אליה אנשי דת מוסלמים וצוותי טלוויזיה ערבים", הוא אומר. "כשאני עובר שם עם המשפחה שלי אני נזכר בהיסטוריה, בזוועות שעשה המשטר הנאצי למיעוט היהודי, וזה מחדד אצלי את חשיבות הפעולה למען המיעוט היהודי והערבי, ולחזק את החופש שלהם לממש את דתם ואת אמונתם".
לא רק דעותיו כלפי היהודים מושכות אליו אש. הוא תמך בפומבי בחוק הבורקה, האוסר על נשים לכסות את פניהן במקומות ציבוריים ואף מטיל קנס של 150 אירו על מי שעושה זאת. בחוק יש גם אפשרות להמיר את הקנס בהשתלמות על עקרונות האזרחות של הרפובליקה הצרפתית. פרשני דת יצאו נגד שלגומי בכלי התקשורת והטילו ספק באופן הפיכתו לאימאם ובידיעותיו בדת האסלאם. קומיקאים מוסלמים במדינה לעגו לרמת הצרפתית שלו, וטענו שאינו מייצג שום מוסלמי אמיתי.
אבל ביקוריו בישראל ותמיכתו ביהודי צרפת הם האתגר הגדול למוסלמים במדינתו. "אני לא מתייחס לביקורת ברצינות אלא ממשיך בדרכי. אני אדם שמכבד את הדת שלו, ואני לא שומע את מי שבשם האסלאם והקוראן מסלפים את הדת ומדברים על אומה אסלאמית שמתעלמת מבני ישראל. רוב הנביאים באסלאם הם יהודים: מוסא, דאוד ואחרים, כולם היו יהודים. כל מי שמאמין באסלאם צריך לכבד את היהודים, ולכן אני רואה כבוד גדול להיפגש עם יהודים ולדבר איתם, כי מבחינתי הם חלק בלתי נפרד מהדת שלי. אני פה בישראל ובשומרון כדי שהנוער המוסלמי יבין שכל הדתות יכולות לחיות יחד, ויש צורך ליישם את מה שכתוב בקוראן. לכבד את דת הספר, הדת היהודית".
כיפות על דלת המסגד
תולדות המוסלמים בצרפת, בגרסת חסן שלגומי: המסגד הראשון בפריז, הוא מספר, נוסד לפני 100 שנה, בהכרת תודה למוסלמים הצרפתים שלחמו לצד צרפת ונגד גרמניה במלחמת העולם הראשונה. זה הדור הראשון של המוסלמים שווי הזכויות המעורבים בחברה הכללית החילונית בצרפת. היום צאצאיהם הם חלק מהחברה הצרפתית.
השלב הבא הגיע באמצע המאה, עם הנסיגה של המשטר הצרפתי הקולוניאליסטי בתוניסיה ובאלג'יריה. "סיום המשטר הקולוניאליסטי הביא הרבה פועלים מוסלמים למדינה, והבעיה הראשונית הייתה שהם חיו בגטו: לא היה שילוב", אומר שלגומי. "הם תמיד נשארו נפרדים מ'הצרפתים המקוריים'. אחרי שנות התשעים החלה בעיית זהות, כאשר הדור הצעיר לא הבין אם הוא צרפתי או מוסלמי, ולריק הזה נכנס האסלאם הפוליטי.
"הדור הבא כבר נפתח לאינטרנט ולרשתות החברתיות, ושם ההקצנה ושטיפת המוח פשוט בלתי ניתנות לתיאור. וכאן המלחמה שלנו, אנשי הדת: לפעול נגד מי שמזייפים את האסלאם ומציגים אותו כדת של רצח. יש פה רוב ששותק מול מציאות שבה מוסלמים הורגים חפים מפשע ומשתמשים באסלאם להצדקת פשעים נגד האנושות".
מעת לעת נשמעים איומים על חייו של שלגומי, אך למרבה האירוניה, דווקא בביקור בישראל, בלב השומרון, יכול האימאם האנונומי סוף־סוף להיפטר משומרי הראש שסובבים אותו כמעט בקביעות בצרפת. "השיח שלי עם היהודים וההתבטאויות שלי נגד מכחישי השואה ובעד ישראל עוררו תאים מוסלמים בצרפת לפעול נגדי. ב־2010 התקיימה תהלוכה מול המסגד שלי: מוסלמים נשאו בה כרזות של חמאס ותמונות של השייח' אחמד יאסין. צעקו שאני כופר ציוני, השליכו כיפות אל מול דלת המסגד ושרפו דגל ישראל. אחר כך נכנסו לתוך המסגד, הרביצו לאחראי על התפילה והשחיתו את המקום.
"גם המשפחה שלי הייתה נתונה למתקפות. יש לי חמישה ילדים שעמדו בסכנה. אשתי כבר חטפה מכות מקיצונים. אני עצמי זקוק לשומרי ראש וחיי נתונים בסכנה. אבל כמו שאבא שלי אמר, זה המחיר שצריך לשלם מי שמאמין בשלום. בתחילת שנות ה־2000, כשהתחלתי את הפעילות שלי, משטרת צרפת לא ממש טיפלה בקיצונים, למרות הבקשה שלי. היום המצב שונה כי יש יותר מודעות לעניין".
מאמצים לקידום השלום באמצעות ביקור בישראל הם התרסה מבחינת מוסלמים פרו־פלסטינים באירופה, אבל ביקור בהתנחלויות, נדמה, הוא חציית קו אדום נוסף. ובכל זאת, נראה ששלגומי וחברי משלחתו הגיעו למסקנות חיוביות דווקא בנוגע לדו־קיום בין הפלסטינים לישראלים. "כל אחד צריך לקבל את הדת של האחר ואת האמונות שלו", אומרת אל־סעודי. "אני חיה בצרפת במקום שלפי ההגדרה הוא נוצרי. אני חייבת לכבד את המציאות הקיימת. גם הפלסטינים צרכים לכבד את העובדה שישראל קיימת. אני לא אומרת שהם אורחים – זו אדמה שהם חיים עליה מאות שנים – אבל הם צריכים לכבד גם את היהודים. הפתרון היחיד הוא לחיות יחד, בלי לעודד מוות וטרור".
שלגומי מסכים איתה. "אני יודע שמדינות אירופה ומדינות ערב טוענות שההתנחלויות הן לא חוקיות. אבל אני רואה את הדברים החיוביים שקורים פה, ומוכרח לומר שאני אוהב את זה. הפתרון בין הפלסטינים ליהודים חייב להיות בסופו של דבר במשא ומתן ובשיח. לא באלימות או שנאה. הפלסטינים חייבים להבין שיש צורך לדבר. אני רואה שאנשים גרים פה בביטחון, תראה את הניקיון, את הדרכים המסודרות, את הכבוד לבני האדם.
"המדינות הערביות הגדולות, סעודיה למשל, צריכות למצוא את הפתרון לבעיה הפלסטינית. יש יוזמה ערבית שמדברת על פתרון. היוזמה הזאת גובשה באמצעות מדינות ערב, ולא מדינות טרוריסטיות כמו קטאר, איראן וטורקיה, שרוצות לשמר את הבעיה ולהשתמש באסלאם שימוש פוליטי. אני רואה את ראש ממשלת ישראל מבקר בצ'אד ובעומאן, ואני רואה את היחסים שיש למדינת ישראל עם בחריין ואבו־דאבי וסעודיה. אני מבין שאנחנו בדרך הנכונה".
נגד זכות השיבה
בזמן ביקור המשלחת בישראל נערכו ההכנות לקראת הסדנה הכלכלית בבחריין, שהתקיימה השבוע. הפלסטינים העדיפו להחרים את הוועידה, בשל התנגדותם הכללית ל"עסקת המאה" של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אף שהמשבר הכלכלי במוסדות הרשות נוכח ומורגש בשטח. הוא נובע בעיקר מההתעקשות של אבו־מאזן לא לקבל כספים מישראל כל עוד היא מקזזת מהם את הסכומים שהרשות מעדיפה לשלם למשפחות מחבלים. "לא הבנתי את ההחלטה של הפלסטינים לא להשתתף בסדנה הכלכלית", אומר שלגומי. "היא נבעה לדעתי מאינטרסים של אנשים מעטים שלא באמת מעוניינים בפתרון. כל מנהיג שחשוב לו הציבור שהוא מייצג צריך לנסות לנצל כל הזדמנות. הם היו צריכים להגיע, ולשמוע את ההצעות. לא אמרתי שחייבים לקבל הכול, אבל חייבים להגיע ולשמוע.
"אני מקווה שהשנה תהיה התקדמות אמיתית באזור בעקבות ההתערבות האמריקנית והסעודית והיוזמות החיוביות, כמו הכינוס בבחריין, שמטרתן למצוא פתרון לסכסוך ולביטחון העם הישראלי והפלסטיני. צריך לטפל בקיצונים כמו חמאס, חיזבאללה והחות'ים, שכולם פושעים ביחס לאסלאם וביחס למתרחש באזור. אני מקווה שכולם ינועו לכיוון השלום ויגרמו לכך שהעולם הערבי יפסיק את המלחמות ושפיכות הדמים בשם האסלאם המזויף. תראה מה קורה בתימן, בסוריה, בעיראק ובלוב. זה הזמן לשיח ולהפסקת האלימות".
ההשפעה של ההרס והמלחמות במזרח התיכון ניכרת גם בביתו של שלגומי, באירופה, שהרי מאות אלפי פליטי חרב הגיעו למערב היבשת בשנים האחרונות. "מפלגות הימין הקיצוניות באירופה כל הזמן מדברות על שתי סוגיות", מסביר שלגומי, "והן 8 מיליוני הפליטים המוסלמים שמסתובבים בעולם, חלקם באירופה, בגלל המלחמות, וחזרת צעירים שנלחמו עם דאעש בסוריה למדינותיהם. הפליטים שברחו מאזורי המלחמה עוררו פחד מהאסלאם בקרב האירופים. אירועי הטרור הגדולים בשנים האחרונות במדינות אירופה לא שיפרו את המצב. בחמש השנים האחרונות מתו 400 אנשים באירופה במעשי טרור שעשו מוסלמים. אבל אני בטוח שכל פליט סורי שברח מהמלחמה היה רוצה לחזור לבית שלו בסוריה ולחיות בשלום ובביטחון לצד המשפחה שלו, וצריך לעשות הכול כדי שהמציאות הזאת תתאפשר.
"לגבי הצעירים שברחו מאירופה והצטרפו למלחמה – אני חושב שאסור לתת להם לחזור. כ־7,000 צעירים אירופים הלכו מיוזמתם להילחם לצד דאעש, ועכשיו, כשהארגון הפסיד, הם רוצים לחזור. זה לא מתקבל על הדעת. הם הלכו לסוריה כדי להרוג אנשים, החליפו את דגל צרפת בדגל השחור של דאעש, והמירו את ערכי השלטון הצרפתי, שמתחשב בזכויות האדם, בערכי הטרור, כדי להרוג את מי שהם רואים ככופרים. הם עשו פשעים נגד נוצרים ויזידים. הם צריכים להישאר שם עם הטרוריסטים, לסיים את החיים שלהם במקום שבו רצו להילחם. גם הנשים והילדים שלהם צריכים למצוא פתרון. הם קיצונים ורוצחים ולכן הם צריכים להישאר שם".
השפעה נוספת של הפליטים, הפיגועים והאסלאם הקיצוני, ששלגומי חושש ממנה, היא ההקצנה הפוליטית בקרב הימני הלאומני באירופה. "מארין לה־פן ומפלגות דומות באיטליה, בבלגיה ובאוסטריה, מנצלות את המציאות הזאת כדי להסית נגד האסלאם ולהציג אותו כדת של טרור. לה־פן הצליחה להשיג 24 מושבים בצרפת, ויותר משליש הפרלמנט האירופי הוא ימין קיצוני. אני חושב שזה מסוכן לכולם".
ב"כולם" הוא מתכוון גם ליהודים. "אסור לקהילות היהודיות באירופה לשמוח על עליית הימין הקיצוני", הוא קובע. "נכון שהמפלגות האלה לא מדברות כרגע נגד ישראל, אבל אסור לטעות: רבות מהן תומכות בניאו־נאצים ומתבטאות נגד זיכרון השואה. בימין הקיצוני שונאים את האסלאם, ולא אוהבים את היהודים".
שלגומי מאשים בהסלמה ההדדית שניים ממפיצי האסלאם הגדולים באירופה, נשיא טורקיה רג'ב טאיפ ארדואן וארגון האחים המוסלמים. "ארדואן והאחים המוסלמים הצליחו להשיג הישגים פוליטיים בבלגיה, הם מנסים להשפיע על המצב בצרפת ומממנים פעילות של האחים המוסלמים והסלפים ומפלגות שמייצגות את האידיאולוגיה הזאת. בינתיים הם לא מצליחים, בזכות נשיא צרפת עמנואל מקרון שאני מכיר באופן אישי כלוחם נגד האסלאם הפוליטי".
ובכל זאת, הוא לא חוסך ביקורת גם מהרשויות באירופה, שתגובתן כושלת. "לצערי בתי המשפט והמשטרה לא פועלים באופן נחרץ נגד אנשים שמזייפים את האסלאם ומטיפים לצעירים לשנוא את האחר. הם לא עוצרים אותם. את חלקם, רק אחרי הליכים ארוכים בבית המשפט, מכניסים לכלא לכמה שנים בודדות. בינתיים הארס שהם מפיצים כבר עושה את שלו. זה פוגע בכל המוסלמים, שרובם מתנגדים לאג'נדה הזאת.
"המוסלמים הם חלק מהפתרון וחלק מהבעיה. הדרך עוד ארוכה, והמלחמה בקיצונים לא נגמרת אף פעם. אבא שלי צדק. בחרתי בדרך חיים קשה מאוד, אבל אני לא מתחרט על הבחירה שלי".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
