"גיאופוליטיקה" היא גישה צעירה יחסית בתחום היחסים הבינלאומיים: היא בת קצת יותר מ־100 שנים. את המאמר המכונן של הגיאופוליטיקה, "הציר הגיאוגרפי של ההיסטוריה", פרסם הלפורד ג'ון מקינדר (Mackinder) ב־1904. מקינדר טען שאת העולם אפשר לחלק לשני חלקים: "האי העולמי", שהוא יבשת אירו־אסיה הגדולה, והחוג החיצוני לו – היבשות אפריקה, אמריקה ואוסטרליה.
איפה נמצא לב העולם?
מוזר לחשוב על זה, אבל העולם באמת מחולק לשני גושים גדולים. יותר ממחצית אוכלוסיית העולם חיה באי העולמי; כשני שליש מהתמ"ג – התוצר העולמי – נוצר באי העולמי; ושם נמצאים גם רוב משאבי הגז והנפט. המשאבים האלו טמונים בעיקר באזור המפרץ הפרסי, בים הכספי, במזרח סיביר ועוד, אזורים שביחד נכללים במה שמכונה "אזור הלב", Heartland, של האי העולמי.
הדם בעורקים
אבל זה לא הכול. כ־80 אחוזים מהסחר העולמי עוברים בים, בנתיבים שרובם חולפים לאורך החוף של האי העולמי (שמכונה "חוג הנזר" או Rimland, ונמצא בשולי אירואסיה). הספינות שמובילות את רוב המוצרים, היבולים והמשאבים בעולם חולפות מול חופי יפן וקוריאה, לאורך חוף סין, מול דרום מזרח אסיה ודרך מיצרי מלקה, באוקיינוס ההודי, בתעלת סואץ ובים התיכון, בחופי אירופה – ומשם לצפון אמריקה.
מאבקי שליטה
מאז שהעולם הפך למקושר, במאה ה־19, המעצמות הגדולות בו נאבקו על שליטה בחוג הנזר ובאזור הלב. מי ששולטת בנזר שולטת בכלכלה העולמית, ומי ששולטת בלב שולטת במשאבי האנרגיה של העולם.
מבחינה היסטורית, המדינה הרוסית על גלגוליה שלטה בלב, הן כרוסיה הצארית והן כברית המועצות הקומוניסטית. השליטה בחוג הנזר, מנגד, עברה בין האימפריה הבריטית במאה ה־19 לארצות הברית במאה ה־20. המלחמה הקרה של המאה שעברה הייתה מאבק גיאופוליטי בין בריה"מ, שניסתה לפרוץ לנזר, ובין ארה"ב, שחסמה אותה.
קוראת התיגר
ומה היום? עלייתה של סין כמעצמה גדולה משמעה שיש מעצמה חדשה ב"משחק הגדול" על שליטה באי העולמי. לסין קו חוף ארוך בחוג הנזר, מצד אחד, ומנגד גישה ללב היבשתי של האי העולמי. היא נהנית לכן מיתרון גיאופוליטי מול שתי המעצמות הוותיקות – רוסיה וארה"ב כאחד.
אז מה עם אפריקה?
מדוע היבשת השחורה אינה נכללת באי העולמי? פשוט: מדבר סהרה, המשתרע ממזרח למערב בצפון היבשת, ניתק את המרכז הדמוגרפי שלה מן האי העולמי. חופי צפון אפריקה התפתחו ונקשרו עם אירופה, אך מרכז אפריקה ודרומה נותרו מנותקים מן האי העולמי עד הגעתן של המעצמות הקולוניאליות.
"מרחב מחיה": העיוות הנאצי של הגיאופוליטיקה
מעטות המדינות שסובלות מפיצול אישיות גיאוגרפי כמו גרמניה. במזרח, גרמניה היא חלק מהמישור הרוסי הגדול של מזרח אירופה. במערב, גרמניה היא חלק מהמישורים של צפון־מערב אירופה, שנמתחים מצפון גרמניה דרך ארצות השפלה אל צרפת והאוקיינוס האטלנטי.
שתי מלחמות העולם נבעו בין השאר מפיצול האישיות הגרמני. פעמיים גרמניה ביקשה להשיג לעצמה גבולות בטוחים יותר באמצעות חיסול היריבה ממערב – הרפובליקה הצרפתית – והקמתו של גוש מדינות שיפריד בינה ובין רוסיה במזרח אירופה.
במלחמת העולם הראשונה הגרמנים ביקשו להקים את Mitteleuropa, מרכז גרמני שיתפשט לתוך מזרח אירופה וייתן לרייך השני מעמד של מעצמה עולמית. במלחמת העולם השנייה החזון כבר גדל: במקום לשאוף לשלוט רק במזרח אירופה, הנאצים ביקשו להשיג "מרחב מחיה" שיימתח ממרכז אסיה לאוקיינוס האטלנטי, ומלפלנד למרכז אפריקה.
היטלר ועוזריו האמינו ששליטה ב"אזור הלב" תקנה לרייך השלישי את האדמה והמשאבים שהוא זקוק להם, בעוד שליטה באירופה ובאפריקה תיתן להם בסיס ימי להתפשט ממנו לאורך חוג הנזר ולאמריקה. תודה לאל שהחלום שלהם קפא למוות בשעריה של מוסקבה.
