סיפורה של סין הוא סיפורה של הגיאוגרפיה שלה. "הממלכה התיכונה" התחילה כאוסף דוכסויות בשפך הנהר הצהוב באלף הראשון לפני הספירה, ומשם התפשטה לדרום הטרופי ולמערב הצחיח.
כעם חקלאי השוכן במישור, הסינים היו יעד מתמיד למתקפות מצד שבטי הנוודים של מרכז אסיה, השוכנים ב"אזור הלב" של האי העולמי – המונגולים, הטורקמנים ואפילו הטיבטים, שנתפסים אצלנו היום כעם בודהיסטי שלֵו.
ריכוז הכוח
הצורך לשלוט בשטח נרחב ומגוון גיאוגרפית כל כך, יחד עם ההכרח להתגונן ממתקפות, הניעו את הסינים להיות מהראשונים שפיתחו מערכת ביורוקרטית מרכזית. מימי שושלת צ'ין ועד ימי הקומוניזם, סין נשלטה בידי פקידים.
אבל לא תמיד הצליח השלטון המרכזי לאחוז את הכוח בידיו. בין תקופות היציבות בהיסטוריה הסינית היו גם תקופות של מלחמות אזרחים ואנרכיה. האחרונה שבהן הסתיימה לפני פחות ממאה שנה. את הימים ההם, בשנים 1839־1949, המפלגה הקומוניסטית מכנה "מאה שנות השפלה", בין מלחמת האופיום ועד תום מלחמת האזרחים.
ימי התקומה
ב"מאה שנות ההשפלה" המערב עיצב את הסדר העולמי, והענק הסיני היה מוכה ומבולבל. עכשיו הוא חוזר למרכז הבמה העולמית, עם שילוב גיאוגרפי ייחודי. מצד אחד יש לסינים חוף ארוך שרובו מים חמים לאורך כל השנה, כמו שיש לארה"ב. מצד שני יש להם גישה למרכז האי העולמי, כמו שיש לרוסיה. ביתרונותיה הגיאוגרפיים, סין מאתגרת את שתי המעצמות הוותיקות, שעלו למלוא עוצמתן כשהיא הייתה חלשה.
כיצד לנהל ענק
ככה מנהיגים 1,384,000,000 בני אדם
מאז ימי קדם נאלץ הממשל המרכזי בסין לחלק את המדינה ליחידות מנהלתיות קטנות יותר, שלכל אחת שלטון אוטונומי. גם למפלגה הקומוניסטית לא הייתה ברירה אלא להכיר באילוצי הגודל. סין מורכבת היום מכ־30 יחידות אוטונומיות: 23 מחוזות, 5 מחוזות אוטונומיים תרבותיים, ארבע ערים תחת שלטון ישיר של המפלגה ושני מחוזות מיוחדים – הונג־קונג ומקאו.
