*רוצים לדעת מה מצב הכלכלה העולמית? תוהים לאן הולכת האי יציבות בזירה הבינלאומית? מנסים להעריך איפה תפרוץ ההפיכה או המלחמה הבאה? בדרך כלל תפנו למדדי יסוד בשוק האנרגיה. מחירי הנפט והדלק, למשל, או המצב במקומות המפגש בין קווי מתיחות אתניים ודתיים ובין שדות נפט וגז או משאבי מים. כל אלה באמת יכולים ללמד אותנו הרבה, אבל לעיתים קרובות אנחנו שוכחים עוד משאב אחד, קריטי לא פחות מנפט, גז או מים: מזון.
אנחנו יכולים להבחין במזון בין רכיבים ״קריטיים״, ההכרחיים להישרדות של חברה, ורכיבים ״לא קריטיים״, החשובים לתזונה אך אינם הכרחיים. רכיבי המזון הקריטיים הם דגנים, כמו חיטה, אורז ותירס, שמהווים ביחד כ־89 אחוזים מסך יבול הדגנים השנתי בעולם. דגנים מספקים כמות גבוהה יחסית של קלוריות, ויטמינים, מינרלים וחלבונים, והם משמשים להזנת משק החי – למשל בקר ועופות. אספקה יציבה ובטוחה של דגנים קריטית לכל מדינה שמעוניינת לשמור לא רק על רמת חיים נאותה לאזרחיה, אלא על חיים בכלל.
מדינות חייבות לוודא שיש להן המזון הדרוש להאכיל את אזרחיהן. כיצד הן עושות זאת? דרך אחת היא כמובן לגדל את הדגנים הדרושים להן. אך למעשה, לא רבות הן המדינות שיכולות לספק את הצריכה של עצמן. ישראל מייצרת לעצמה את רוב רכיבי המזון הלא קריטיים שהיא צורכת – פירות, ירקות וביצים – אך מייבאת יותר מ־90 אחוזים מהדגנים, בעיקר ממזרח אירופה וממערבה.
אם מדינה אינה יכולה לייצר את הדגנים הדרושים לה, היא חייבת לייבא אותם – וכאן זה מתחיל להיות מעניין. ייבוא מזון יוצר שלושה אתגרים למדינה: ראשית, היא חייבת להחזיק בעתודות מטבע חוץ כדי לרכוש את הדגנים הנחוצים לה. משבר כלכלי, פשיטת רגל, חוב משתק – כולם יכולים לשלול ממדינה את הכסף שהיא צריכה כדי להאכיל את תושביה. לבנון נאלצה החודש לפנות למדינות ידידות כדי שיסייעו לה לממן ייבוא של מוצרים קריטיים, משום שהיא נמצאת במשבר פיננסי ופוליטי. איראן מתקרבת לנקודה דומה, עם הסנקציות המשתקות של ארה״ב שמונעות ממנה מטבע חוץ הנדרש לשם ייבוא דגנים, בעיקר מברזיל ומהודו.
שנית, כדי לייבא מזון מדינה חייבת גישה לעולם – דרך נמלים, כבישים ורכבות. המשמעות היא שמדינה חייבת להיות מסוגלת להגן על עצמה מפני מצור ימי או יבשתי, אחרת יוכלו להרעיב אותה עד שתיאלץ להיכנע. ישראל, למשל, נצורה בפועל ביבשה, ולכן חייבת להבטיח לעצמה יכולת צבאית לשבור כל מצור שיוטל עליה בים, ולהחזיק עתודות מספיקות של מזון לצורך תקופת ביניים, מהטלת המצור ועד שבירתו.
שלישית, התלות בייבוא מזון משמעה גם תלות במחירי המזון. בצורת בהודו או יבול מועט ברוסיה עשויים להקפיץ את מחירי החיטה ולהביא לעלייה במחירי הלחם במדינות המייבאות. אם אוכלוסיית המדינה עשירה יחסית, היא יכולה לספוג את עליית המחירים ללא זעזוע חברתי. אם היא ענייה, ואם הציבור תלוי בסבסוד מזון ממשלתי, קפיצת המחירים תביא לאי שקט אזרחי שעלול להידרדר להפגנות, למהומות דמים ולהפיכות עממיות.
שלח לחמך
אחת העובדות המפתיעות בשוק המזון העולמי היא שהודו היא מעצמה חקלאית, שמייצאת את תוצרתה לרבות ממדינות המזרח התיכון. זה מפתיע משום שלהודו עצמה יש אוכלוסייה של כ־1.3 מיליארד בני אדם. כלומר, היא מצליחה לספק את צורכי התזונה שלה – ולייצא את היתר למדינות אחרות. איך היא עושה זאת? הסוד נמצא במהפכה הירוקה של הודו, שהתחילה בסוף שנות החמישים וכללה שימוש נרחב בדשנים, בחומרי הדברה, בדגנים מפיקי יבול גבוה ובמערכות השקיה מתקדמות. כל אלה ביחד אפשרו להודו להזין את האוכלוסייה העצומה שלה, ולהזין גם מדינות אחרות בעולם.
תאכלו עוגות
אינדקס מחירי המזון של האו״ם מציג בצורה פשוטה שינויים במחירי המזון בעולם, בעיקר של דגנים כמו אורז וחיטה. עלייה חדה במחירי המזון יכולה להוציא אנשים לרחובות, במיוחד במדינות עניות, שבהן דגנים הם המקור לרוב הקלוריות שהאוכלוסייה צורכת. ב־2011, בחודשים שלפני "האביב הערבי", מחירי המזון העולמיים זינקו בחדות, וגרמו לתושבים רבים במצרים, בלוב ובסוריה להפגין נגד השלטון. רוב האנשים מוכנים לסבול מחסור בחופש פוליטי וחירות, כל עוד אין להם מחסור במזון. ברגע שהשלטון לא יכול לספק את הצרכים הבסיסים – זהירות! סכנת ההפיכה מתגברת.
אל תהיו חזירים
דגנים הם הרכיב הקריטי ביותר בתזונה האנושית, אך ככל שמדינה מתקדמת ומתעשרת – אוכלוסייתה מגוונת את התפריט שלה, ומוסיפה לו מוצרי בשר וחלב, ירקות ופירות. הגישה למוצרים הללו במחיר סביר אינה הכרחית לקיום, אך עליית מחירים עלולה לגרום גם לשכבות אוכלוסייה מבוססות להפגין נגד השלטון ולהוביל מרי אזרחי. סין מתמודדת בימים אלה עם מחסור חמור בבשר חזיר, בשל מחלת דבר שעשתה שמות בעדרי החזירים שלה. המחסור בבשר הביא כמובן לעליית מחירים, וזו פוגעת בעיקר במעמד הביניים במדינה, שהחזיר הוא חלק חשוב מהתפריט שלו – גם אם, כאמור, הוא אינו חיוני לקיום. לא על הלחם לבדו יחיה האדם.
