חשופים בלי צריח: תופסים קו, גזרת הצפון

שני חשודים שהתקרבו אל הגבול עוררו את חשד הכוח במוצב צה"ל על גדר המערכת מול סוריה. "שני הולכים על שתיים", נשמעה קריאה בקשר מאחת העמדות במפלס העליון של המוצב. "הם נעים לכיוון דרום, אל הגדר, מול קו דיווח 6". שגרה התנהלה עד עתה בתוך המוצב, ובתוך רגע השתנתה ההיערכות – הכוננות עלתה, וכל אחד תפס את מקומו.

כיתת הכוננות נערכה לחתור למגע עם החשודים, צוות הטנק הזדרז לעלות על הכלי ולחמם מנועים, והלוחמים התייצבו בעמדות. בחמ"ל המוצב המשיכו לעקוב אחרי הדיווחים ברשת הקשר. תמונת המצב המתגבשת שקיבלו מפקדי הפלוגה הייתה כי אחד משני החשודים התקרב אל הגדר ואילו האחר נותר במקומו. במקביל, בשטח סוריה, כמה עשרות מטרים מהגדר, זוהה בית חשוד, ובו תנועה של אנשים שנראו חמושים.

צוות הטנק, שכבר היה מוכן, קיבל הוראה לשחרר את המעצור ולפתוח בתנועה. בקשר דווח כי החשוד שזוהה קודם חצה את הגדר, ושככל הנראה מדובר במחבל חמוש. הכוחות בעמדות קיבלו הוראה להתכונן לביצוע ירי, כיתת הכוננות הוקפצה, ופתחה בתנועה לעבר הגדר כדי ליצור מגע עם החשוד. רמת הדריכות הגיעה לשיא אחרי שיגור של פצצות מרגמה מאותו בית חשוד.

האירוע התחיל להיראות כמו פעולת הסחה לפיגוע וניסיון חדירה אל המוצב. מפקד המחלקה הסתכל אל השטח וניסה להבין במהירות מיהו האדם שמתקרב, ואיזו תגובה נדרשת. בתוך רגעים ספורים הוא נתן הוראה לפתוח באש אל המחבל. משלוש עמדות הופעלה בו־זמנית אש כבדה מנשק קל וממקלע, והטנק שיגר פגז לעבר הבית החשוד שממנו שוגר הפצמ"ר.

לאחר "השמדת האיום" – הביטוי הצבאי לנטרול חשוד – סרקו הכוחות את השטח כדי לוודא שאין מחבלים נוספים, וזה היה גם אות הסיום של תרגיל החדירה. הגשם שלא הפסיק לרדת, חליפות הסערה והבוץ בנעליים היו תפאורה מושלמת לאימון של לוחמי השריון רגע לפני העלייה לרמת הגולן.

"אנחנו מרעננים את הזיכרון של האנשים בתרגילים בשטח פתוח, מלמדים אותם איך נראה מוצב בהגנה, איך נראית ה'לבֵנה' שמורכבת מרכבי הסיור, איך יורים ואיך פועלים בהגנת יישוב", מסביר סרן שמעון פוטרבני, מפקד פלוגת 'וולקן' בגדוד 77, לקראת תעסוקה מבצעית בגבול ישראל־סוריה.

כתבות קודמות בסדרה:
ההיערכות המיוחדת של חיילי גבעתי בעזה
לקח מגל הטרור: בפיקוד העורף מוכנים לכל תרחיש ביו"ש

"כיתת הכוננות נערכה לחתור למגע עם החשודים". אימון שריון בצפון. צילום: אנצ'ו גוש, ג'יניאת רענון הזיכרון ערכו סרן פוטרבני ופקודיו בשטחים הנרחבים בבסיס האימונים של פיקוד צפון באליקים. בצה"ל מחשיבים את השטחים הללו איכותיים מאוד לאימונים, בעיקר לאור העובדה שהם דומים מאוד למה שמחכה לכוחות הצבא בסוריה ובלבנון, משני הצדדים של הגדר. "התשתיות שבנינו נותנות סביבה שמדמה מאוד את אזורי הלחימה – שטח בנוי, תת־קרקע ושטחים סבוכים", תיאר אל"מ קובי ולר, מפקד בסיס האימונים.

לדבריו, "השטח בנוי בצורה שמדמה ככל האפשר את האתגרים שיהיו בתעסוקה המבצעית. אפשר לעשות הכול. יש כאן גדר כמו בגבול סוריה וגדר כמו בגבול לבנון, ומפקד יכול לעמוד לתדריך עם הלוחמים 'על הגדר' בלי לחשוש שעכשיו יהיה פיגוע. יש מוצבים, וכלי רכב ממוגנים שמגיעים מהחטיבות המרחביות כדי שנוכל לתרגל עם הנהגים של הגזרה, ואפילו הגששים באים להתאמן יחד עם הגדוד".

התרחישים שהחיילים מתרגלים נעים בין חדירת אדם לא חמוש לשטח ישראל לירי על מוצב, ירי טילים נגד טנקים על סיור, ירי פצצות מרגמה, הפעלת מטענים על כוח וחדירה של מחבלים. "אלו הכלים שאנחנו מקנים לאנשים שלנו באימון הזה, ואנחנו בונים אותם לאט לאט", ציין מפקד הפלוגה פוטרבני.

לצורך האימונים הללו עזבו לוחמי השריון את הטנקים לכמה שבועות והפכו ללוחמי חיל רגלים (חי"ר). מדובר בשני עולמות שונים לחלוטין. בניגוד לטנק, שבו כל חייל יושב במקומו ומבצע את מטלותיו באופן מסודר וקבוע, כוח חי"ר נדרש לדלג, להסתער ולחתור למגע עם מחבל, ולא יכול לסמוך על המיגון והתותח שיהיו לצדו מיד.

"החיילים פה מוכשרים גם מחוץ לטנק", מבהיר סרן פוטרבני. "אנחנו מגיעים עכשיו מ'קו' קודם שתפסנו על גבי טנקים, ומנצלים את האימון לרענן את הזיכרון של החיילים איך נלחמים כחי"ר. כמו שאתה רואה, זה חוזר להם מהר יחסית, והם עוברים לדלג פה בין השוחות כמו כל לוחמי החי"ר".

איך גורמים ללוחמים לעשות את השינוי בראש בין טנק וחי"ר?
"הרבה מזה אנחנו משיגים בעזרת התרגילים שאנחנו עושים פה. כל חייל כאן עבר תרגילים בטירונות כפרט וכחוליה, לחימה בשטח פתוח או שדאות, וכאן הוא נדרש רק להיזכר. זה כמו נסיעה באופניים: אם אני לא נוסע שנה־שנתיים, ייקח לי כמה דקות לתפוס את זה שוב".

פתאום בלי פלדה

אחרי התרגיל הראשון של חדירת מחבל לאזור המוצב, עלו לוחמי השריון על אוטובוסים ונסעו לרמות־מנשה, שם הם תרגלו הגנת יישוב: איך נראית פלוגה שמגיעה לאירוע חדירה או חשש לחדירה של מחבלים ביישוב. הסימולציה נפתחה בכך שהלוחמים הגיעו ליישוב, חברו לרכז הביטחון (רבש"ץ), וקיבלו ממנו את תמונת המצב. הוצג להם מידע על מחבל שנכנס לתוך היישוב, הגיעו דיווחים על קולות ירי, והלוחמים יצאו לסריקות שמטרתן חתירה למגע עם המחבל כדי לגמור את האירוע.

התרגיל נמשך לאחר חיסול המחבל המדומה. הלוחמים ניגשו לטפל בנפגעי ה"פיגוע", ויצאו לסריקות כדי לאתר מחבלים נוספים ביישוב – משהו שלא היה קורה כנראה על גבי כלי הפלדה העצום ושרשראות הברזל. "עם טנק לא היינו מוצאים את עצמנו מהר כל כך בתוך יישוב, קל וחומר ביישוב בשטח ישראל", הסביר מפקד הפלוגה פוטרבני. "ברגע שאנחנו תופסים את הקו כפלוגת חי"ר נידרש להגן על יישובים, ולכך אנחנו מכשירים את עצמנו. גם אם החיילים עשו את התרגילים האלו בעבר, אנחנו מעבירים להם שיעור מעשי".

באימון 'לבנת הסיור' תרגל הכוח תרחישים מגוונים: אילו כלי רכב יוצאים לכל סיור, ואיך מופעל הכוח בתנועה על גבי רכב שאינו טנק. "זה דורש מאיתנו קצת התאמות", מודה סרן פוטרבני. "להבדיל ממצב שבו אתה נמצא בתוך טנק או בתנועה רגלית, עכשיו אתה בתוך רכב וחשוף הרבה יותר לפגיעה של טילי נ"ט או מטענים. אנחנו מלמדים את האנשים מהם השינויים שצריך לעשות".

בתרגיל המסכם של השבוע מופעלים גם אמצעי פירוטכניקה, בין השאר מטענים מדומים על הסיורים והכוחות על הגדר, וכוחות של "אויב". בתרגיל זה מופעלת הפלוגה כולה: אנשי החמ"ל נדרשים לקבל את הדיווחים ולהעבירם הלאה, מפקד המוצב אמור לבחור אילו כוחות הוא מוציא אל השטח, ומפקד הפלוגה נדרש להחליט איך הוא מפעיל את הסיור ואת הכוחות בגזרה, שנמצאים תחת פיקודו במהלך אירוע ובשגרה.

האויב עושה סלפי

השיעורים בבסיס האימונים של פיקוד הצפון עוסקים הרבה באויב – צבא אסד וכוחות הטרור המרובים בסוריה, וחיזבאללה בלבנון. הצוערים לומדים על יכולות האויב, ועוברים תרגולים רבים של אירועים שעשויים להתפתח באחת מהגזרות האלו. "למרות העובדה שהחיילים כבר היו בקו ומכירים מצוין את האויב, אנחנו מעניקים להם שיעורים מקצועיים, כי המצב לפני חודש לא דומה למצב היום", הסביר סרן פוטרבני.

בבסיס האימונים מנצלים את העובדה שארגוני הטרור מעבר לגדר מתעדים פעולות רבות שלהם ומתגאים בהן ברשתות החברתיות. למעשה, כמעט כל מה שנעשה בסוריה מוכר. "אנחנו רואים איך נלחמים בצד השני בסוריה גם באמצעות סרטונים, ויודעים איפה נמצא בדיוק כל אויב במאבקי השליטה שם.

העלייה לקו רמת הגולן מגיעה אחרי שלושה שבועות שבהם השתתפו לוחמי הפלוגה בסדרת תרגילים פלוגתיים ובשני תרגילים גדודיים עמוסים מאוד, שהתחילו ביום ראשון ונגמרו בשישי בצהריים. לאחר השבועות הללו בשטח, שהתישו את הלוחמים פיזית ומנטלית, הם השתתפו בשבוע שעבר בתרגיל גדול של חטיבת הצנחנים.

לומדים על צבא אסד וכוחות הטרור המרובים בסוריה, וחיזבאללה בלבנון. אימון שריון. צילום: אנצ'ו גוש, ג'יני

לפני שרשרת האימונים הארוכה הזו תפסו כאמור לוחמי הגדוד את הקו הזה, אבל על טנקים ולא ברגליים. "מה שאתה עושה בקו בפלוגת חי"ר זה לא מה שעשינו בפלוגת טנקים", מדגיש מפקד הפלוגה. לדברי סרן פוטרבני, שבוע ההכנה הזה הכרחי, ומאפשר לו להסביר לאנשיו מה הוא מצפה מהם. "זו הזדמנות טובה ליצור שפה משותפת עם הקצינים שלי: איך אני רוצה להגן על המוצב או לחלק את הכוחות, איפה הם צריכים להיות, מתי אני מצפה שיעלו לעמדות להסתכל, ומתי אפשר להיות במוצב ולהמשיך בעיסוקים. אותו דבר לגבי החיילים. בטנקים הם מכירים זה את זה בצורה טובה מאוד, ופה אנו נדרשים להגיע לתיאום בפעילות רגלית".

אנשי הטנקים לומדים, בין השאר, איך נראית מחלקה שהולכת ברגל ואילו אמצעים יש לה, ומגלים למשל שחייל יכול למצוא את עצמו בפעילות יחד עם גשש, כלבן, כלי טיס בלתי מאויש וצוות תצפית או טנק. "יכול להיות שבאירוע הבא חלק מהחיילים יהיו על גבי טנקים וחלק בפעילות רגלית", מוסיף פוטרבני.

הוא מדגיש כי למרות הסבתם לחי"ר למשך תקופת־מה, הלוחמים יודעים כמובן למלא גם את תפקידם בטנק, שנמצא בחזית המוצב וממתין לשעת חירום. "במידת הצורך הם יכולים לטפס עליו ולהפעיל אותו, וזה מה שהם עשו כל השירות הצבאי שלהם. אנחנו יודעים לבוא לידי ביטוי גם בצורה רגלית וגם בצורה של טנק, וזה יוצר לנו הרבה אופציות בהתמודדות עם אירוע מכל סוג שהוא".

הכי חדים שאפשר

בבסיס האימונים באליקים מתאמנים מדי שנה יותר מ־50 אלף חיילים במילואים ובסדיר, לקראת תעסוקה מבצעית באוגדה 210 (רמת הגולן) או באוגדה 91 (לבנון) ולקראת עימות בגבול הצפון. גם כאן, כמו בשני בסיסי האימונים של הפיקודים האחרים שהצגנו בשבועיים האחרונים, נמצאים בקשר הדוק עם החטיבות המרחביות, שותפים בהערכות המצב, ויוצאים פעם בכמה שבועות לתעסוקה מבצעית.

"ברגע שמגיע גדוד שצריך שנעדכן אותו על הדברים שקורים בצפון, אנחנו יודעים להביא לו את הידע שנצבר", מסביר אל"מ קובי ולר, מפקד בסיס האימונים הפיקודי. "אתה לא יכול לעשות תעסוקה בלי שאתה יודע איך נראית הגזרה ובלי לדעת אילו משימות אתה הולך לבצע לשם הגנה בגזרה".

גם כאן, כמו לפני תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון, משתמשים ב"סדנאות תיאטרון" לצורך הכנה מנטלית של הלוחמים. בניגוד לסימולציות על מחסומים וחיכוכים עם פלסטינים או להבדיל עם יהודים, לקראת השבועות הארוכים ברמת הגולן מוצגים תרחישים שעוסקים בעיקר בדריכות הכוחות ובמוכנות הלוחמים אף שלא נראים באופק כל איום או מחבל.

מפקד בסיס האימונים מסביר את הצורך בהכנה כזו: "במלחמה חייל רואה את האיום כל הזמן לנגד עיניו, והנושא של משמעת מבצעית ברור לו. בתעסוקה מבצעית מפקד המחלקה צריך הרבה יותר מאמץ כדי לייצר משמעת ולשמור על הדריכות. ההכנה המנטלית מצליחה ליצור את המודעות הזו". לדברי אל"מ ולר, השקט בגזרה מתעתע. "אתה מסתכל על פני השטח והדברים עלולים להיראות שקטים, אבל בכל רגע אירוע עשוי לצבור תאוצה בקצב מטורף וזה אתגר מנטלי. צריך להכין את המפקד בתחום יחסיו עם פקודיו גם בהקשר הזה".

באחד התרחישים המוצגים מגיע מפקד לעמדת שמירה, ומגלה שם חייל שעסוק בדברים שונים ולא במשימת השמירה והתצפית שקיבל. שחקני התיאטרון מדמים שיחה בין המפקד והחייל על הנהלים בגבול, המבהירה על מה החיילים נדרשים להקפיד במהלך משמרת בעמדה במוצב. כך מועבר המסר, מציין אל"מ ולר, באמצעות הסברה ולא באמצעות סמכות מפקד. "אנחנו רוצים שהגדוד יהי הכי חד מול המציאות הזו של מעבר מהיר מ־0 ל־100", מסביר הקצין.

האם ההכנה הזו נדרשת בכלל? עד כמה אתם אפקטיביים?
"אנחנו רלוונטיים, חד־משמעית, כי תמיד יש מה ללמד. אנחנו בוחנים את עצמנו כל הזמן במבחן הרלוונטיות, ומבינים שזהו המבחן האמיתי שלנו. חשוב לי שחייל שמגיע לכאן יאכל טוב בחדר האוכל, אבל הכי חשוב לי שהמפקדים יגידו אחרי חודש בתעסוקה המבצעית – ולא בסיומה – שהאימון היה רלוונטי והכין אותם למה שהם פוגשים יום־יום".