לא צריך להתאמץ כדי להיווכח עד כמה ניקולא טסלה שינה את העולם. מספיק להרים מבט לעבר אחת המנורות שמציפות את ביתכם באור יקרות, או להשקיף מהחלון אל הרחוב הסמוך, שמואר היטב למרות חשכת הליל. אבל רגע, לא תומס אדיסון הוא הברנש שהדליק לנו את האור? ובכן, לא בדיוק. אדיסון המציא את הנורה, אבל טסלה הוא זה שהביא את החשמל מתחנות הכוח אלינו הביתה – ובדרך הסתכסך עם אדיסון בקרב ענקים מר, שלמרבה הפלצות כלל גם מופעים פומביים של חשמול חיות למוות.
מיהו ניקולא טסלה? מדוע שמו מוכר הרבה פחות מזה של יריבו? והאם זכה לנוח על זרי הדפנה של המצאותיו הכבירות? טסלה נולד בכפר הקטן סמיליאן, בשוליה המזרחיים של האימפריה האוסטרו־הונגרית. בליל הולדתו, בין 9 ל־10 ביולי 1856, השתוללה סופת ברקים מעל הכפר, מה שבאופן כמעט מיסטי סימל את מסלול חייו של הילד שעתיד לעשות בחשמל כרצונו. אביו של ניקולא היה כומר, את הכישרון היצירתי ירש כנראה מאמו, שנודעה בסביבת מגוריה כממציאת כלים שימושיים שונים לעבודות הבית.
ברוח התקופה והמקום, שני מסלולי חיים אפשריים יועדו לטסלה הצעיר כשיגדל: כומר או חייל. אבל הוא רצה יותר. בעזרת דודו הגיע בגיל 21 לאוניברסיטה באוסטריה, ושם נחשף למדע החדש של הימים ההם: אלקטרוניקה. חבריו לכיתה ידעו לספר שטסלה לא החמיץ שיעור. נפשו לא ידעה שובע מהעולם החדש והמסעיר שהתגלה מולו מדי יום, והוא בהה בהערצה במרצים ובהדגמות הפשוטות יחסית שהיה בידם להציג לסטודנטים. כבר אז לא נחה דעתו מהשיטה שבה הופעלו כל המכשירים החשמליים – הזרם הישר. הוא טען בפני מרציו שיש בכך חוסר יעילות ובזבוז של אנרגיה, ושאפשר לפתח שיטה אחרת, יעילה יותר. אחד המרצים, שלא אהב את ההתמרדות הזו נגד מוסכמות המדע, בייש את טסלה בפומבי, והכריז עליו כשוגה בדמיונות.
ב־1880 עבר טסלה לבודפשט, וקיבל משרה בחברת הטלגרף הלאומית. אחרי שהצליח להכניס במשרדו כמה שיפורים טכניים משמעותיים שייעלו דרמטית את העבודה, החלה השמועה על הממציא הצעיר והמבריק לעשות לה כנפיים. באותם ימים, במהלך טיול בפארק, עלה במוחו רעיון לפתרון בעיית בזבוז האנרגיה של הזרם הישר, והוא מיהר לשרטט אותו על הקרקע באמצעות מקל. היה זה התרשים הראשון של גנרטור חשמלי המופעל על ידי שדה מגנטי שיוצר זרם חילופין.
אדיסון, שקלט בחושיו המחודדים כי מפעל חייו נמצא בסכנת איבוד הבכורה, פצח בקמפיין שלילי חסר מעצורים. הוא ערך מופעים פומביים שבהם הומתו חיות על ידי זרם חילופין, תוך הסבר שכך יעלה גם בגורלם של בני האדם. טסלה הודיע כי השיטה בטוחה, וערך לעיתונאים מופעי ראווה שבהם העביר זרם חילופין דרך גופו
כאן כדאי להסביר את ההבדל בין שני סוגי הזרמים החשמליים. הזרם הישר, כשמו כן הוא – כאשר נסגר מעגל חשמלי, החשמל המופק מתחנת הכוח נע בתוכו בקו ישר ורציף ומגיע לבית או למפעל. בעת שטסלה נחשף לפלאי האלקטרוניקה, כל מכשירי החשמל בעולם הופעלו בדרך זו. אלא שלזרם הישר יש חיסרון משמעותי: ככל שגדל המרחק שעל החשמל לעבור, כך הוא הולך ומאבד מעוצמתו. כדי לשמור על מתח חשמלי גבוה מספיק, היה צורך לעבות יותר ויותר את כבלי הנחושת שמוליכים את הזרם, או להקים בכל כמה קילומטרים תחנת כוח. שני הפתרונות הללו היו יקרים מאוד, אבל לא הייתה כל ברירה – עד שהגיע טסלה, והציע את זרם החילופין: כיוון התנועה של הזרם בתוך המעגל החשמלי מתהפך עשרות פעמים בכל שנייה. בדרך זו נוצר גל חשמלי המשמר את האנרגיה ומאפשר לה להגיע במתח גבוה גם למרחקים גדולים מנקודת ההפקה שלה. את מספר מחזורי ה"היפוך" בכל שנייה מודדים כיום ביחידות הנקראות הרץ.
באותם ימים כבר דלקו ברחבי העולם הנורות החשמליות של תומס אדיסון. הממציא האמריקני הציג אותן לקהל הנדהם בשנת 1879, שנתיים אחרי שנודע לתהילה בזכות הפונוגרף – מכשיר שאפשר הקלטה והשמעה של קולות. אדיסון אמנם לא היה הראשון שהצליח לייצר נורה חשמלית, אולם הוא עיצב, שכלל ובעיקר שיווק את שלו טוב יותר מאחרים. ב־1884 הגיע אליו טסלה, כשבכיסו האחד ארבעה סנטים ובכיסו האחר מכתב המלצה מהמורה שלו, שהכיר את אדיסון. רק שני משפטים הופיעו על הדף: "אני מכיר שני אנשים מבריקים. אחד מהם הוא אתה, האחר הוא הבחור שימסור בידך את המכתב".
אדיסון, ששאף להרחיב עוד ועוד את אימפריית ההמצאות שהקים במנילו פארק שבניו־ג'רזי, שכר את טסלה לעבודה. הוא הציב בפניו אתגר: אם תמצא דרך לשפר את הדינמו שהמצאתי, כך אמר לו, תקבל סכום עתק – 52 אלף דולרים. טסלה עמל חודשים ארוכים, ולבסוף הצליח במשימה. כשבא לדרוש את הכסף המגיע לו בדין, פרץ אדיסון בצחוק והקניט את העובד שלו על ש"אינו מבין את ההומור האמריקני". טסלה הזועם התפטר בטריקת דלת, ובחוצפה של מהגרים צעירים החליט לפתוח חברת חשמל משלו. הרעיון המרכזי של החברה הזו היה שימוש בשיטת זרם החילופין – בניגוד מוחלט למתרחש אז בעולם בכלל, בארה"ב בפרט, ובחברתו של אדיסון בפרטי־פרטים.
עיר שלמה הוארה
טסלה התמקם במעבדה במנהטן, שקד על פיתוחיו ללא הרף, ורשם 22 פטנטים בתחומי האלקטרוניקה. רגע לפני שנגמר לו הכסף, הגיע למעבדתו התעשיין ג'ורג' וסטינגהאוס, מהמעטים שהבינו אז את הפוטנציאל הגלום בהמצאותיו של טסלה, וביקש לרכוש את כל הפטנטים תמורת מיליון דולר. בנוסף הציע וסטינגהאוס לטסלה ההמום חוזה: הממציא יקבל שני דולרים וחצי על כל יחידת אנרגיה של כוח סוס אחד שתופק מהמכשירים שיפתח. טסלה חתם מיד, והשניים הפכו לשותפים.
השימוש בזרם החילופין של טסלה הלך והתפתח, והעולם החל לגלות בו עניין. אדיסון, שקלט בחושיו המחודדים כי מפעל חייו נמצא בסכנת איבוד הבכורה, פצח בקמפיין שלילי חסר מעצורים נגד המתחרים. הוא צוטט כאומר שמטרתו היא להכחיד את זרם החילופין, בהיותו "בלתי נצרך לפחות כפי שהוא מסוכן". אדיסון אף ערך מופעים פומביים שבהם חושמלו חיות למוות באמצעות זרם חילופין, תוך שהוא מסביר כי זה עלול להיות גם גורלם של בני האדם. טסלה בתגובה הודיע כי השיטה בטיחותית, ובמופעי ראווה משלו הוא העביר זרם חילופין דרך גופו אל מנורה שאחז בידו. האמת הייתה באמצע: זרם החילופין אכן מסוכן יותר מהזרם הישר, אך לא במידה שמצדיקה את מחירו של הזרם הישר, שעלול להיות קטלני גם הוא.
"מלחמת הזרמים", כפי שכונה המאבק בין אדיסון לטסלה, הוכרעה עם פתיחת התערוכה העולמית במאי 1893. המארחת של היריד הייתה שיקגו, שהשתקמה במהירות מהשרפה הגדולה של 1871 וכעת הייתה נחושה להוכיח את עוצמתה כעיר התעשייתית המובילה באמריקה. בתערוכה, שהייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית ומשכה אליה כחצי מאוכלוסיית ארה"ב דאז, הוצגו לעיניהם המשתאות של המבקרים חידושים מרהיבים כמו גלגל ענק, נורת ליבון, מדיח כלים, כיסא חשמלי וגם הרוכסן הראשון. וחשוב מכול – לראשונה בתולדותיו, היריד העולמי היה מרושת כולו בחשמל. אדיסון וטסלה התחרו ביניהם על הזכות לספק את הזרם למתחם הענק: הראשון, שכעת עבד עם חברת ג'נרל אלקטריק, הציע לעשות זאת תמורת כחצי מיליון דולר; טסלה ושותפו התעשיין הציעו מחיר נמוך במעט, וזכו. בשעות הערב של 1 במאי 1893 חזו 100 אלף המוזמנים באור מסמא עיניים שהציף את מרחבי התערוכה הענקית – וכמובן הופעל בזרם חילופין.
ההצלחה של טסלה הייתה אדירה, ובאה לידי ביטוי בחוזה מיידי שנחתם עמו לבניית תחנת כוח הידרואלקטרית גדולה במפלי הניאגרה. היה זה אתגר עצום, אבל בתוך שלוש שנים הופעלה התחנה והחלה להפיק חשמל מכוח נפילתם של המים ובאמצעות טכנולוגיית זרם החילופין. עם תחילת המאה ה־20 כבר הגיע החשמל הזה למרחק 500 קילומטר דרומה משם, והאיר את כל העיר ניו־יורק וסביבתה. טסלה הפך למנצח הבלתי מעורער של מלחמת הזרמים.
עיר שלמה הוחשכה
בתחומים אחרים נחל טסלה כישלונות מול מתחריו. בשנת 1893 הוא היה הראשון שהצליח להעביר שדר רדיו, אלא שבעקבות שילוב של שאננות, הזנחת הליכים רשמיים, התפזרות ביותר מדי תחומים ושרפה שכילתה את המעבדה שלו, הקדים אותו הממציא האיטלקי גוליילמו מרקוני בפיתוח מכשיר הרדיו ורישום הפטנט עליו. טסלה בתגובה הציג ב־1899 סירה ששטה באמצעות שליטה מרחוק, והייתה המכשיר הראשון שנע באופן אלחוטי. אלא שהעולם התעניין אז יותר ברדיו, והסירה־ללא־שייט נותרה בגדר קוריוז לא מועיל במיוחד. טסלה לא התרשם יתר על המידה מהתהילה שגרף מרקוני, ביודעו כי ההמצאה של האיטלקי מבוססת על לא פחות מ־17 פטנטים שלו עצמו. אבל ב־1909, כאשר ממציא הרדיו זכה בפרס נובל לפיזיקה, טסלה רתח מזעם. מאז ועד סוף ימיו נאבק לקבל את הזכויות על המצאת הרדיו – ואלה הוענקו לו על ידי בית המשפט העליון של ארה"ב רק ב־1943, חצי שנה לאחר מותו.
התנהלותו העסקית של טסלה נראית ממרחק השנים כסכלות ממדרגה ראשונה. כאשר וסטינגהאוס אמר לו שהחברה בקשיים תזרימיים, ויתר הממציא כלאחר יד על הסעיף שמעניק לו תמלוגים של שניים וחצי דולרים על כל כוח סוס. מן הסתם לא העלה בדעתו שבכך הוא דן את עצמו לחיי דלות בערוב ימיו.
רגע לפני סוף המאה ה־19 עבר טסלה להתגורר באזור נידח בקולורדו, והחל לערוך ניסויים בזרמי חשמל בעוצמות גבוהות במיוחד. הוא הפך למתבודד, ושמועות על התערערות מצבו הנפשי הלכו וגברו. באחד הלילות הוחשכה כליל העיירה קולורדו־ספרינגס בעקבות ניסוי שערך טסלה, מה שהביא את תושבי האזור לדרוש שהאיש המוזר יתרחק משם. טסלה שב לניו־יורק, שבה נהנה עדיין מהילת המפעל ההידרואלקטרי המרשים שלו, וכל אצולת העיר ביקשה להתחכך בו. מדי ערב באותה שעה היה אוכל באותה מסעדה, וסביבו התאסף חוג מצומצם של אמנים ואנשי רוח, ובהם הסופר מארק טוויין.
עם פרוץ המאה החדשה החל טסלה לחשוב יותר ויותר בגדול: הוא תכנן להקים תחנת כוח עצומה שתקלוט אנרגיית שמש ותספק חשמל לעולם כולו באופן אלחוטי. לצורך כך הוא גייס מימון מאחד מעשירי ארה"ב, ג'יי־פי מורגן, אך לא סיפר לו את כל האמת על תוכניותיו; מחשש שהרעיון יישמע מתקדם ואוונגרדי מדי, אמר טסלה לספונסר שלו כי בכוונתו לבנות מגדל גבוה לצורך ניסיונות בהעברת קולות ואותות רדיו. המגדל הוקם בלונג־איילנד, וטסלה החל בניסויים להזרמת חשמל באופן אלחוטי – אך שוב ושוב נחל כישלון. לאחר כמה חודשים ללא חדשות מיוחדות, שאל אותו מורגן מדוע עדיין לא הצליח להעביר שדר רדיו טרנס־אטלנטי, כפי שעשה יריבו מרקוני. טסלה נאלץ לספר לו את האמת על הפרויקט, מה שגרם למשקיע לסגור את ברז המימון. שנה לאחר מכן, ב־1905, ספג טסלה מכה נוספת כאשר פג תוקפו של הפטנט על זרם החילופין. כעת כל אחד היה יכול לעשות כבשלו בטכנולוגיה המהפכנית הזו, בלי שהממציא יראה ולו סנט שחוק אחד. מצבו הפיננסי של טסלה הלך והידרדר, וכך גם מצבו הנפשי.
כבר בשנת 1893 היה טסלה הראשון שהצליח להעביר שדר רדיו, אלא ששילוב של הזנחת רישום, שאננות, התפזרות על יותר מדי תחומים ושרפה שכילתה את המעבדה שלו, הביא לכך שממציא איטלקי ששמו גוליילמו מרקוני פיתח מכשיר רדיו ורשם עליו פטנט. טסלה בתגובה הציג סירה שנעה באופן אלחוטי
בשנת 1915 התרוצצה שמועה שלפיה ועדת פרס נובל לפיזיקה עומדת להעניק את הכבוד – ואת סכום הכסף הלא מבוטל – לאדיסון ולטסלה במשותף. אלא שטסלה סירב לחלוק עם יריבו המר את אות ההוקרה המדעי הגבוה ביותר שיש לאנושות להציע. בסופו של דבר ניתן הפרס לוויליאם ולורנס בראג, אב ובן בריטים, על חידושיהם בתחום אנליזה של גבישים באמצעות קרני רנטגן. באותה שנה נחשף בבית המשפט מצבו הכלכלי של טסלה, כשהעיד בשבועה שהוא חסר כול ומתקיים מנטילת הלוואות. האגודה האמריקנית לאלקטרוניקה החליטה להעניק לו פרס על מפעל חיים, אלא שטסלה לא הגיע לאולם הטקס. לבסוף הצליחו לאתר אותו במרחק כמה רחובות משם, ליד הספרייה העירונית של ניו־יורק, כשהוא מאכיל יונים.
הנשק שיביא שלום עולמי
ב־1931 מת תומס אדיסון, וטסלה בן ה־75 כמו חזר באחת לחיים. הוא הכריז על המצאת ה"טלפורס", תוצר של ניסויים רבים שערך עוד בזמן שהותו בקולורדו אך שמר עד כה בסוד. הטלפורס, שקיבלה גם את הכינוי "קרן המוות", הייתה לדבריו קרן חשמל קטלנית שמסוגלת לפוצץ מטוס ממרחק של 300 קילומטר. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ניסה טסלה לשווק את הטכנולוגיה לממשלת ארצות הברית, ואחר כך למולדתו יוגוסלביה, כשכבר צר עליה הצבא הגרמני. הנשק החדש נועד לשיטתו להביא שלום עולמי, שכן מדובר בכלי כה אימתני, שעצם נוכחותו בשטח תרתיע את המדינות כולן מלהכריז מלחמה. בהמשך לאידיאולוגיה הזו תקף טסלה את הניסיונות לפצח את האטום: המטרה הראשונית והנאיבית היא אמנם לביית את הכוח הגרעיני למטרות שלום, אמר, אך אם תיפול היכולת הזו לידיים הלא נכונות, התוצאה תהיה הרס עצום בעולם כולו. כדי להגיע לשלום, סבר טסלה, יש להפגין בעוצמה את האפשרויות הקטלניות שכבר נמצאות על השולחן. אלא שחרף ניסיונותיו, כל הממשלות שפנה אליהן דחו את "קרן המוות" על הסף. המקום היחיד שבו כיכב הרעיון היה אחד מהסרטים המצוירים של סופרמן.
טסלה הלך והצטייר כישיש הוזה ואף מסוכן. בשנת 1937, כשהוא בן 81, יצא מביתו כדי להאכיל יונים, ונפגע ממונית דוהרת. שלוש מצלעותיו נשברו. לאחר שפורסם דבר התאונה, הודיעה חברת וסטינגהאוס כי מעתה והלאה תישא בכל הוצאותיו, כאות הוקרה על תרומתו הרבה. שש שנים לאחר מכן, ב־7 בינואר 1943, נמצא טסלה בחדרו שבמלון "ניו־יורקר" ללא רוח חיים. הוא הלך לעולמו בודד וגלמוד, חסר כול, שבור עצמות ולב.
גם לאחר מותו של טסלה המשיכו להתהלך שמועות על מכשירים שונים, משונים ומסוכנים שפיתח. אחת מהן אף גרסה כי האיש המציא מכונת זמן. טענות מעין אלו גרמו לאף־בי־איי לפשוט על מעבדתו ומשרדיו של המדען המנוח, ולמלא שלוש משאיות במסמכים עמוסי נוסחאות ושרטוטים שהגה מוחו הקודח.
מאמציו של אדיסון לזלזל בהישגי יריבו הצליחו ככל הנראה מעל ומעבר למשוער. בעשורים שחלפו מאז מותו של טסלה, הלכה דמותו ונשתכחה. ייתכן שהוא עצמו תרם לכך לא מעט, כמי שמעולם לא ייחס חשיבות רבה לצבירת הון ולשיווק עצמי, והעדיף להקדיש את כל כוחותיו לפיתוח מדע החשמל ולקידומו. אף שלקראת סוף ימיו נראה שהמצאותיו הפכו מנותקות מהמציאות, בדיעבד ייתכן כי הוא פשוט הקדים את זמנו, ועולם המדע לא היה בשל עדיין לקלוט את רעיונותיו. בכתביו נמצאו תוכניות מפורטות וחזון שמנבא כמעט אחד לאחד את הווידאו, האינטרנט והטלפון הסלולרי.
עם פרוץ האלף השלישי נעשה עם זכרו חסד מסוים. שמו חזר להיות דוגמה ומופת לחדשנות ויצירתיות בזכות חברת "טסלה", שמובילה כיום את מיזם המכונית החשמלית היוקרתית בארצות הברית. שדה התעופה הלאומי של סרביה, השוכן בבירתה בלגרד, נקרא אף הוא על שמו. וגם אם לא כל רעיונותיו הגרנדיוזיים התממשו, טסלה הוא עדיין האיש שבזכותו אתם יכולים לקרוא כעת את הכתוב בעיתון תחת אור יציב ובהיר.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
