תמיד מעניין לדבר עם אנשים שהצליחו בתחומם, ולנסות ולהבין עד כמה הרוויחו מהלימודים האקדמיים שלהם בתחילת דרכם. אם תשאלו את רון פרושאור, אשר עמד בראש משרד החוץ ואף שימש כשגריר ישראל בבריטניה ובאו"ם, הרי שלימודי תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטה העברית לא נתנו לו אף כלי פרקטי. הוא נזכר: "אתה צריך להיכנס לכל הקורסים הרלוונטיים, מגיעים מרצים שמעבירים את הסמסטר, ואז נבחן. אתה לא מקבל שום פרקטיקה, לפחות כך היה בתקופתי".
פרושאור, העומד כיום בראש המכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן בבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, אומר: "לדעתי עדיף ללמוד בדרך שיישמתי במכון שלנו, כלומר כמובן עם תיאוריה אך גם עם יישום של החומר הנלמד". לדבריו, "אם אדם כמו עמוס גלעד שמלמד אצלנו, מרצה על יחסי ישראל מצרים או על כל תחום בטחוני – הוא לוקח בכיס הקטן כל מרצה אחר, פשוט כי הוא מכיר את הפרקטיקה. מה עבד ומה לא עבד, יש לו שנים של ניסיון".
שנתיים חלפו מאז סיים פרושאור קריירה מפוארת במשרד החוץ, בתפקידו האחרון כשגריר ישראל באו"ם, שם נשא כמה נאומים היסטוריים למען המדינה, ואף פעל מאחורי הקלעים להצלחתה. כאשר אני שואל אותו איך היה המעבר מחיים דיפלומטיים סוערים בלונדון או בניו יורק לחיי אקדמיה בהרצליה, הוא מספר כי "אתה נכנס לעולם הזה עם המון רצון להנחיל. אין ספק שבהתחלה זו הייתה חוויה של לבנות משהו חדש. בשנה שעברה, כאשר בניתי את תכני הקורסים, הרגשתי לרגע כמו בצבא, שם העברתי מערכי שיעור מגוונים. התחלתי לקרוא את החומרים, ולמדתי הרבה בעצמי. זה היה כיף גדול, עשייה מתחום שונה, והשילוב היה בדיוק מה שחיפשתי. אני עדיין בשלב ההתרגשות, לחשוב איך להשפיע גם מבחוץ בצורה חכמה, ולאט לאט זה קורם עור וגידים".
סטודנטים זרים כמשאב לאומי
פרושאור (59) מתגורר כיום בצור הדסה. טרם הצטרפותו למרכז הבינתחומי, שירת כאמור כשגריר ישראל באו"ם בין השנים 2011־2015 וכשגריר בבריטניה בין השנים 2007־2011. קודם לכן כיהן כמנכ"ל משרד החוץ, שם הוביל את העשייה הדיפלומטית בזמן ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון בשנת 2005. בשנת 2017 הוענק לרון פרושאור פרס המדינאי מטעם מכון וושינגטון למדיניות.
אולי בכלל הקורסים שאתה מלמד במרכז הבינתחומי הם סוג של "עוקף קורס צוערים" של משרד החוץ?
"אנחנו רק יכולים לעבות ולחזק את קורס הצוערים, ממש לא עוקפים אותו. הייתי רוצה שייכנסו אנשים לשירות החוץ אנשים עם רקע אקדמי מתאים".
לפרושאור דוקטורינה שלמה לגבי יחסו לעולם האקדמי של היום, והוא מנחיל זאת לסטודנטים והמתמחים שלו: לא עוד לימודי תיאוריה בלבד, אלא יישומה באופן פרקטי, כתיבת מאמרים פרקטיים שלאחר מכן יפורסמו ויסייעו לגופים להתמקצע או אף לשרת את ההסברה של מדינת ישראל.
לטענתו, "ברור לכולם שהדיפלומטיה היא כיום חלק ממרכיב בטחונה הלאומי של מדינת ישראל, אך אני סבור כי גם עולם האקדמיה הוא חלק מהבטחון הלאומי שלנו".
לדבריו, דווקא מוסדות כמו זה שבו הוא מלמד, אשר משלבים בין התיאוריה והפרקטיקה, הם אלה שיסייעו בצורה טובה יותר להשכלה של הדור הבא, זה שבניו יוכלו לייצג את ישראל טוב יותר. "אם לוקחים אדם כמו השופט אהרון ברק, הוא יכול ללמד צד אחד אקדמי, אך מצד שני הוא גם יכול לתת לך את הזווית של עולם העשייה, היישום של האקדמיה בעולם המשפט. כך גם כאמור האלוף במיל' עמוס גלעד – הוא לא רק מכיר לפני ולפנים את סוגיות החוץ והבטחון של מדינת ישראל אלא ההיכרות שלו עם הלחצים, ההתמודדויות וההכרעות שצריך מפקד לקבל בצה"ל נותנות לו ערך מוסף על פני מרצים אחרים. זה מעין מכפיל כוח אצל הסטודנטים, שמקבלים שניים במחיר אחד. אותו מרצה לא מדבר רק מבחינה תיאורטית, אלא נותן הסתכלות ממשית אל תוך העולם שאותו הם לומדים להכיר".
לדברי פרושאור, האקדמיה של כל מדינה היא מעין ראי ושופר שלה אל העולם, באם היא משכילה אכן להביא מספיק סטודנטים זרים אל חיקה, ואף לפנות החוצה באמצעות מחקרים, מאמרים ועוד. "מעבר לכך שחשוב שישראלים יזכו בפרסי נובל, ישנה דרך נוספת לקדם את ישראל דרך האקדמיה: במדינת ישראל יש 12 אלף סטודנטים זרים, שהם 1.4 אחוז מכלל הסטודנטים הלומדים במדינה. בבריטניה, לעומת זאת, 19 אחוז מהסטודנטים הינם זרים, דבר שמכניס סכום בלתי נתפס של 25 מיליארד פאונד בשנה לכלכלה הבריטית. זו לחלוטין השקעה מוצלחת. הרי הסטודנט משלם פה על בירה, שכר דירה, אוכל ודברים נוספים הקשורים לחיי היומיום – זה מטורף".
פרושאור מספר כי בריטניה מצטיינת בהיבט האקדמי, דבר שמסייע מאוד לכלכלת המדינה, אך גם למיצובה כאימפריה אקדמית בעולם. "אחד הדברים הבולטים בבריטניה הוא שמספר האוניברסיטאות בה עצום, וזהו חלק מהנדבך של ההשפעה התרבותית בעולם. בוגרי האוניברסיטאות בבריטניה, בין אם היוקרתיות ביותר או גם אלה שפחות, הם כיום מנהיגים במדינות ברחבי העולם כגון באפריקה, דרום אמריקה או אפילו במדינות ערב ובישראל. אלה אנשים שמספרים אחר כך בעולם על התענוגות של הממלכה המאוחדת, כיוון ששם הם היו סטודנטים. בריטניה הפכה לאימפריה מבחינת כמות הסטודנטים הזרים שלומדים בה, וזה מסייע להם. מדהים לראות בוגרים של אותם מוסדות, באיזו גאווה הם מדברים על האוניברסיטה שלהם". פרושאור סבור שמדינת ישראל צריכה לעשות הרבה יותר בתחום זה. "מדובר בנטו רווח עבורנו" הוא מסביר, "במרכז הבינתחומי לומדים 1800 סטודנטים זרים מ־80 מדינות מרחבי העולם, זה מכפיל כוח. הם יהיו לאחר מכן השגרירים שלנו בעולם, ואין ספק שבדרך הם מכניסים לכלכלה הישראלית כסף, והרבה".
למי מסייע אונר"א?
"יש כאלה שחושבים שצריך לעשות הפרדה בין הפרקטיקה לתיאוריה האקדמית, אני סבור שלא", ממשיך פרושאור ושוטח את משנתו, "אבל צריך להיות אדם מספיק מדעי בכדי לפתור בעיות פרקטיות, ועם ידע תיאורטי מספיק מעמיק. היתרון היחסי של מדינת ישראל הוא שיש לנו מדינה מספיק קטנה בכדי שהחיבור הזה יהיה הדוק, ולצערי הוא לא מספיק קיים. אנחנו חייבים לחשוב איך נוכל למנף את הדברים המדהימים שיש לנו בישראל לעולם. הרי אם הייתה תקשורת ושיתוף פעולה בין המשרדים הממשלתיים, היינו מצליחים פי כמה וכמה. אם יש לך למשל סטודנטים או פרופסורים ישראלים ברחבי העולם, והיינו יודעים לנצל אותם לטובתנו, היינו יוצאים נשכרים. אם משרד החוץ היה מכיר אותם ומנצל אותם לטובת מדינת ישראל, ובמקביל משרד הכלכלה היה מכיר את הנפשות הפועלות בשטח בכדי להיות עימם בקשר יחד עם משרדים ממשלתיים נוספים – החיבורים היו עושים לנו טוב. לצערי אין תיאום, וחבל, כי יש לנו יתרונות יחסיים מדהימים".
השילוב הזה, שעליו מדבר פרושאור, בא לידי ביטוי בצורת הלימוד הייחודית שהוא פיתח במכון אבא אבן, שבראשו הוא עומד במרכז הבינתחומי בהרצליה. "הסטודנטים והמתמחים אצלנו לוקחים חלק יומיומי בעשייה בזירה הדיפלומטית הבינלאומית", הוא אומר.
איך זה עובד בפועל?
"השלב הראשון הוא של איסוף נתונים, השלב השני הוא הבניית המסר והשלישי הוא איך אתה משלב את כל המידע הזה בקמפיין בינלאומי, כלומר העלאת הסוגייה בזירה העולמית. המטרה של הקמפיין תהיה להשפיע על דרך קבלת החלטות". הוא מביא לדוגמא את ארגון אונר"א – שמטרתו לכאורה לסייע לפליטים פלסטינים – ושארה"ב קיצצה לאחרונה בתקציביו. "זה לא מקרי", אומר פרושאור, "הכל מתחיל בעובדה שבמכון עשינו מחקר אמפירי מסודר העוסק בשאלה כמה פליטים מטופלים על ידם. בתחילת הדרך הארגון סייע ל־700 אלף פליטים, אבל כיום רק לכ־5600. בדקנו כמה עובדים יש לארגון מול מספר העובדים בארגונים דומים בעולם. התברר שמול גופים אחרים, הפליט הפלסטיני מקבל פי ארבעה כוח אדם על כל פליט. אגב, לא היינו צריכים לחפור עמוק מדי כדי להשיג את כל הנתונים האלה, ואת המידע אספו הסטודנטים יחד אתי. לאחר מכן אני מפרסם מאמר ב'וול סטריט ג'ורנל'. אני מסביר לסטודנטים איך להשפיע על מקבלי ההחלטות, וכמובן גם מיהם אותם מקבלי החלטות. כך למשל יש את הקונגרס האמריקני, ואז אני מסביר שהאידיאל הוא להגיע לשתי מפלגות הבית – הדמוקרטים והרפובליקנים – ואלו וועדות שם רלוונטיות לנושא. מה שאני מנסה לומר הוא שהשילוב בין האקדמיה והפרקטיקה שאנחנו עושים במכון, משפיע על אופי קבלת החלטות בפועל".
"כך למשל בחנו את הפעילות של יוניפי"ל, כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האומות המאוחדות שמוצב בדרום לבנון. יוניפי"ל הוא ארגון שלא עושה שום דבר מול חיזבאללה", אומר פרושאור בחדות, "בחנו כוחות לשמירת שלום של האו"ם במדינות אחרות, וגילינו שבארגז הכלים של יוניפי"ל ישנם אמצעים שבהם לא נעשה שימוש כגון הפעלת מזל"טים. למה זה רלוונטי? כי אם אתה יוניפי"ל עם מזל"ט באוויר, ומשדר ישירות את כל התמונות למרכז בניו יורק – יש כאן הרתעה מול חיזבאללה". לדבריו, את המידע שהשיגו הסטודנטים הם דאגו להעביר לידיעתה של שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, אשר ידועה בהגנה על מדינת ישראל בתוככי הארגון העוין. "כששמענו שניקי היילי מגיעה לארץ, דאגנו שכשהיא מגיעה לביקור בצפון, מלווה בסגן הרמטכ"ל אלוף אביב כוכבי, כבר עדכנו אותה בפרטים. ואז היא אכן שאלה – 'למה מפקד יוניפי"ל לא אומר שום דבר על התעצמות חיזבאללה באזור?'" פרושאור ממהר להבהיר: "לא מדובר כאן ברון פרושאור, אלא בסטודנטים שמשלבים את כל האלמנטים בכדי לגרום לשינויים המיוחלים. שילוב של אקדמיה, פרטיקה, קמפיינים והשפעה ציבורית".
במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית בבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, שואפים לחולל מהפכה במדיניות החוץ של ישראל תוך חיזוק התדמית הבינלאומית של המדינה. לדברי פרושאור, "יחד עם קתדרת סמסון לדיפלומטיה ציבורית בישראל, אנו יוצרים סדר יום חדשני לקראת שיקום שירות החוץ הישראלי. בצוותא אנחנו מנסים להנחיל את החשיבות של מרכיב הדיפלומטיה והחוץ לבטחונה של ישראל. הזירה כיום, מעין שדה קרב מודרני, מורכבת מבעבר. מי שלא מבין את שדה הקרב הזה יכול להגיע למצב שבו מובילים את מדינת ישראל לכרוע ברך, כגון העברת סנקציות בינלאומיות נגדנו בבית הדין הבינלאומי בהאג, או החלטות של מועצת הביטחון של האו"ם, המשפיעות בצורה ישירה על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל". פרושאור מכנה דיפלומטיה מסוג זה כ"דיפלומטיה אינטואיטיבית", שהיא "התנהלות בקרב בצורה חכמה, לא בכלים שהיינו רגילים אליהם". בין השאר הוא מתכוון לעבודה ברשתות חברתיות ובסייבר.
לשנה הבאה בהרווארד
אחד משלושת הדסקים במכון הוא "דסק דיפלומטיה 2030", שבהגדרתו "מוביל את המאמצים לחדש את שירות החוץ הישראלי, מפתח כלים חדשניים ומעניק ייעוץ להתמודדות עם אתגרים חדשים". פרושאור מסביר: "העובדה שאני בוגר שלושים שנות שירות במשרד החוץ, מצוער ועד מנכ"ל ושגריר בבריטניה ובאו"ם, נותנת לי את היכולת להבחין בין מה נכון ולא נכון לעשות בהיבטים הללו".
בין השאר הוא מעבר "קורס מאסטר" למצטיינים, שבו משתתפים כ־60 סטודנטים בסמסטר. בקורס הוא מדבר על הרפורמות הנדרשות בשירות החוץ ועל איך צריך להיראות שירות החוץ העתידי. מתוך הכרת המערכת, הוא מוסיף, ישנם יתרונות אך גם חסרונות בשירות החוץ הנוכחי. חיסרון אחד הוא בכך שעובדי משרד החוץ מחליפים תפקידים כל ארבע שנים. "הבעיה היא שאין לאנשים התמחות ספציפית; אתה נכנס כצוער, ואז הופך להיות דובר שגרירות ישראל בלונדון, למשל. עד שלמדת להכיר את כל העיתונאים וכלי התקשורת הרלוונטיים, תקבל מינוי להיות סגן שגריר ישראל בניגריה. השאלה היא איך אתה משמר את הידע הנצבר הזה? הייתי רוצה שאדם יתמקצע בתחום מסויים, כגון דוברות, כך שאדע לגייס אדם שמתאים למשימה. או לחילופין התמקצעות על בסיס אזור, כך שתוכל להתמקצע באזור אסיה ולהיות מומחה. המטרה היא שיהיה פקק בכניסה לירושלים של אנשים שרק ירצו להיפגש איתך מרוב שתהיה מומחה".
פרושאור מגדיר את המכון שבראשו הוא עומד כ"מכון מחקר פרקטי", ומסביר כי "לא נחקור שם דבר שלא יהיה יישומי. אנחנו נחקור את תחום החוץ, ונציע הצעות לשיפור".
מהם הנושאים החמים שאתם חוקרים כרגע?
"אני מחפש לנצל הזדמנות ולהכניס את הזרוע המדינית של חמאס לרשימת הטרור בעולם. הסטודנטים חקרו את המדינה הרלוונטית שבה ננסה לפעול בכל המישורים, בכדי שהדבר יהיה אפקטיבי כמה שיותר. ככל הנראה נעשה זאת דרך מדינה אירופית, בכדי לגרום לאיחוד האירופי לאמץ זאת. בחירת המדינה היא אלמנט חשוב, והסטודנטים מחפשים את המקום המיטבי שבו מבחינה משפטית יש לנו הכי הרבה סיכוי להצליח. ננסה לעשות אותו הדבר גם לזרוע המדינית של חיזבאללה. הסטודנטים חוקרים היבטים משפטיים: מה קורה באיחוד האירופי? איפה החסמים? וישנו כמובן גם אלמנט מודיעיני".
תוכנית נוספת היא US and Us (ארה"ב ואנחנו) שבמסגרתה טסים סטודנטים ליחסי ישראל־ארה"ב לאמריקה ונחשפים למרכיבים השונים ביחסי שתי המדינות. "הם ילמדו על הקונגרס, הסנאט, עולם העמותות, הפנטגון ומחלקת המדינה. ילמדו כיצד מתקבלות ההחלטות ויקדמו דיאלוג אסטרטגי".
לטענתו, תוכניות כמו שהוא מוביל במרכז הבינתחומי אינן קיימות בישראל. "בעולם, תוכניות מסוג אלה מקובלות מאוד, אבל בישראל לצערי אין עוד מקום שמתייחס לאקדמיה בתחומים אלה בצורה פרקטית. סטודנטים שלומדים אצלי יכולים לאחר מכן להמשיך את התואר שלהם באוניברסיטאות יוקרתיות בעולם כגון קולומביה, הרווארד או ייל".
"אני ממליץ על שירות החוץ מאוד – זו מסגרת מעניינת, מקום עבודה שמשתנה כל ארבע שנים, נתון שאמנם הגדרנו כחיסרון אך יכול להוות גם יתרון: אם אתה לא מסתדר עם מישהו מעליך או מתחתיך, אתה לא נתקע איתו לכל החיים", הוא צוחק, ומוסיף: "זה גרף לימוד מרתק. אתה נשאר באותו מקום עבודה, שמשתנה כל הזמן".
למה בעיניך ירדה קרנו של שירות החוץ בשנים האחרונות?
"לוקחים ממשרד החוץ הרבה תקציבים, וגם לא נותנים מספיק מקום למימד המקצועי. אתה מנסה להכניס אנשים אינטליגנטים ומוכשרים למערכת, אך הסקטור הפרטי משלם להם הרבה יותר. אין תחליף להרגשה שאתה מייצג את מדינת ישראל בעולם, זו הרגשה מדהימה. אם הייתי מייצג מדינה כמו שווייץ, סביר להניח שהייתי נרדם בעמידה".
