כל כך התחשק לה לכתוב אבל היא לא ידעה מה. היא פתחה את המחברת וחלצה את הפקק של העט המיוחד. "הוא כותב רק למי שהוא אוהב" התנגן באזניה קולו של אריה, והיא חייכה כאילו מישהו ליטף אותה. פתחה דף חדש וניסתה לכתוב: "היה היתה ילדה…", לא. "פעם, בארץ רחוקה", לא. […] היא הניחה את העט על המחברת. אולי הם לא באמת מתאימים לי?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הסברתי שאי אפשר לבטל בידוד – הוא קרא לי גסטפו"
– שר המסחר באמירויות: נבחן אפשרות הנחת צינור נפט ומסילה לישראל
– יותר מ-50 מיליון דולר בשנה: התורמים המפתיעים של אונר"א
יעל ומשפחתה מבלים את חופשת הקיץ בביתה של דודה מארי, על חוף הים. בין עסקי הקיץ הרגילים, שעות של שעמום, שחייה, משחקים וריבים, הולך ומתרקם במוחה ובמחברתה של יעל סיפור תת־קרקעי, חי ומקביל.
שמו של הספר, "העולם שמתחת לשטיח", מבשר לקוראיו כי הם עומדים לצלול אל עולם פנטסטי, רחוק ואחר. הוא כאילו לקוח מספרי פנטזיה ומסעות, כמו נרניה או ארץ עוץ. אבל ב"עולם שמתחת לשטיח" הסיפור נותר כמעט לכל אורכו קרוב ומוכר. אף שנוכחים בו יצורים דמיוניים כמו חפציבה הציפור או רצרצון הגמד, ולמרות דמותה מלאת הקסם של דודה מארי, עם הקריאה הולכת ומתחוורת ההבנה שהעולם מתחת לשטיח הוא בעצם העולם התת־עורי. עולם רגשי מורכב ועמוס מחשבות, עלבונות, שמחות וזיכרונות אמיתיים מאוד, שנטועים עמוק בעולם המציאות.
את הקריאה בספר מלווה קול מובחן, קולה של ילדה בעלת נפש, שיודעת להאזין ללב פנימה ולתת לרגשות המתחלפים מקום ושם. יעל הילדה רגישה גם לשינויים דקים שבדקים בפניהם ובקולם של הסובבים אותה, ומתוך הרגישות הזאת היא נעה בעולם, באופן מעורר חיבה והזדהות. לרגעים נראה אולי שהמבט הילדי קצת חורג מגבולותיו והופך למבוגר מדי, אבל גם באלה אין כדי לפגום בדמותה המלאה והנוגעת ללב שנרקמת בעדינות רבה בין הדפים.
קול דק נוסף עובר ב"העולם שמתחת לשטיח". כתיבתה של עברון היא כתיבה רוויית עבר ושכבות. בהיותה מתרגמת של ספרות קלאסית (ג'יין אוסטן, מארק טווין, ז'ול וורן) קשה שלא להרגיש שאת ההתרחשויות בסיפור מכתיבה איזו קונבנציה קדומה יותר וקצב אחר ושקול, הרבה פחות תזזיתי מהמצוי. הקול הזה הולם את קולה הפנימי של גיבורת הספר, ומעמיק את היכולת להאמין לה ולהתמסר לדיבור הפנימי שלה המלווה אותו.
אחד הגילויים העזים ביותר בתוך מסע הגדילה וההתבגרות נעוץ בהבנה שישנו "שטיח" שמפריד בין הפנים ובין החוץ. העובדה שלא הכול גלוי ונראה לעין חיצונית, שהמחשבות שלנו לא נשמעות בקול בחלל החדר אלא נותרות בחלל הראש, היא ידיעה נרכשת ומאוחרת, ויש בה משהו מצמית ומרגיע בעת ובעונה אחת. היא מותירה את הילד או הילדה להתמודד לבד עם פרי דמיונם, במקום שבו אפילו להוריהם אין דריסת רגל. אך לכן היא מעניקה להתרחשויות שהוסו ורוסנו גם את החירות להתקיים.
אם נכון להניח שקוראיו של ספר דומים במשהו לגיבוריו, הרי ש"העולם שמתחת לשטיח" עשוי להוות מקום מוכר ויקר עבור ילדים וילדות רבים, שעולמם הפנימי אינטנסיבי ודחוס לפחות כמו זה הגלוי לעין. יעל ועולמה פרושים בפני הקוראים בנדיבות וברגישות רבה והלב יכול להיענות להם בקלות. כך, אט אט נכרתת ברית הבנה דקה בין גיבוריו של הספר לקוראיו.
