שישה חודשים שימש נפתלי בנט כשר הביטחון, תפקיד שמהותו הנחיה ובקרה על מוכנות מערכת הביטחון להתמודדות עם אויבי ישראל הגלויים והנעלמים, אך נראה שדבר לא הכין אותו להתמודד עם אויב לא נראה כמו נגיף הקורונה. על השינוי הנדרש ממנהל שמתמודד עם הפרעה יסודית כזו בתפקוד, ועל האופן שבו בחר להנהיג את מערכת הביטחון – מבוסס הספר שכתב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון"
– מטוש לכל דורש: עמדות בדיקת קורונה ללא הפניה
– מאבק מצפה כרמים: מתווה שקד למניעת הרס היישוב
– "אני תמיד זוכר למה נטשתי את השמאל"
דו"ח צבאי והייטקי
זהו ספר קטן בהיקפו ובגודלו, אך תוכנו רב חשיבות. שני חלקיו יוצרים תמונה מקיפה של הפוטנציאל להתמודדות בהצלחה עם אירועים לא שגרתיים ורחבי היקף, בדומה למגפת הקורונה שאנו חווים כיום. החלק הראשון סוקר את התנהלות משרד הביטחון, בין שאר משרדי הממשלה, בניהול מגפת הקורונה בשלושת החודשים הראשונים, והשני מציע תוכנית ניהול לעתיד. ההחלטה לפרסם את הספר בעת הזו, שבה ישראל עדיין מתמודדת עם מגפת הקורונה, חשובה בכך שהספר מניח בפני הקוראים את תמונת המצב על ניהול המגפה בראשיתה, ומציע דרכי התמודדות להמשך.
סגנונו הקצבי והפשוט של הספר מעיד על הלהט שמתוכו נכתב ועל הרצון לפרסמו מוקדם ככל האפשר, כדי להשפיע על ניהול המדינה בתוך המגפה כבר לקראת החורף הקרוב המצפה לנו. בספר באות לידי ביטוי שתי התנסויות בולטות שהכותב מדגיש בכל הזדמנות – היותו בוגר תפקידים צבאיים ובוגר תעשיית ההיי־טק. הספר כתוב בסגנון דו"ח שלאחר פעולה של יחידה צבאית: הצגת האירוע וההחלטות, הפקת לקחים והערכת השפעתם על ההמשך.
גם בניכוי כמות ה"איי קיו" – כלומר, כמה פעמים מופיעה בספר המילה "אני" כהאדרת העצמי מול האחרים – ולמרות התחושה לעיתים של חיסול חשבונות, נותר בידינו ספר ראוי לקריאה הן למומחים בתחום ניהול המשברים, והן למעוניינים בנקודת מבט אחרת מזו שהוצגה לציבור בתקשורת.
פה ושם נוקט בנט לשון לא רשמית. כך, לדוגמה, הוא מזכיר מספר פעמים את "ברסי וסדצקי", שהם, כמובן, מנכ"ל משרד הבריאות באותה תקופה משה בר סימן־טוב, וראש שירותי בריאות הציבור אז, הפרופסור סיגל סדצקי. סגנון זה כלפיהם בולט בחריגותו מול ההקפדה להזכיר את שאר המעורבים בשמם המלא ובתאריהם. ייתכן שבכך מבקש הכותב להביע את מחאתו על תפקודם של שני בכירים אלה, אך ייתכן שבכך טמון דווקא החן של הספר.
הכתיבה ישירה ולא מתנשאת או מתפלפלת. הכותב מציג את המצב כפי שראה אותו, ואת השיחות והמחשבות שעברו בראשו מבלי לייפותן בניסוחים מתוחכמים. עם זאת, הוא משתמש בשפה מקצועית ומדויקת כאשר הוא מציג את הבדיקות, את עקרונות הפעולה ואת השיטות המוצעות. הספר עקבי בהצגת הנושא – מהבנת המצב, דרך הפקת הלקחים ועד הצגת תוכנית פעולה לעת הזו ולהמשך.
דרוש ניהול זמיש
בחלקו הראשון של הספר מהדהדת באופן ברור ההבחנה כי לדעת המחבר, מגפת הקורונה אינה רק משבר בריאותי. אין זו רק חוכמה שבדיעבד; נקל לגלות כי הוא התבטא ברוח זו גם תוך כדי ניהול המשבר. לגישת ניהול זו תורם עברו בתעשיית ההייטק. בנט מתייחס למגפת הקורונה כאל "בעיה סוררת", אשר הפתרון המתאים לה הוא גישת הניהול ה"זמיש" (זריז וגמיש): הגדרת בעיה ממספר נקודות מבט, התנפלות רב־תחומית על מרכיב אחד של הבעיה בכל פעם, בחינת השינוי במצב והחלטה על הצעד הבא. כך הוא מציע כי אמנם מערכת הבריאות הייתה במוקד שימת הלב וכי שומה היה עלינו להישמר כדי שלא נביא לקריסתה, אך נכון היה לראות את התמונה הכוללת ולאפשר מענה ממספר מקורות, ולבחון את ההשפעה הדדית של כל צעד.
הגדרת אירוע מסוים כמשבר היא לפעמים עניין של תפיסה. כלומר, בהינתן נתונים זהים, מעריך אחד עשוי לתפוס את המצב כמשבר (בשל אי־ודאות, היעדר זמן, ומחסור במשאבים הנדרשים כדי להתמודד עם האירוע), בעוד שמעריך אחר עשוי לתפוס את המצב ככזה שאינו משברי. ניתן למצוא הבדלים כאלה בין המעריכים השונים – בעלי תפקידים או משרדי ממשלה – כפי שהם מוצגים בספר, ולהבין כי לדעת המחבר המצב היה על סף משבר בריאותי, ולכן נדרשו פעולות לצמצום ההשפעות בתחום זה, אך לא הוערכו ההשפעות על התחומים האחרים וכך הידרדרנו למשברים כלכליים וחברתיים.
במצבי משבר, המנהל נוטה לבחור אחד מתוך מאגר הפתרונות האפשריים (פתרונות "מתוך הקופסה"), אך הוא נדרש להמשיך ולחפש אחר המשך או החלפה בפתרונות מועילים ויעילים יותר, בשיטות חדשות ועם יחידות ביצוע שאינן במאגר כרגע (פתרונות "מחוץ לקופסה"). כך, מצביע המחבר על הצורך וההזדמנויות שהיו לשלב חברות פרטיות במענה למצב, להציג את מרב המרכיבים האפשריים של המצב, להתקשר עם מדינות אחרות ומכוני מחקר – הכול כדי לפעול לעצירת התפשטות המגפה ולבחור דרך פעולה מתאימה להמשך. ניתן לחוש כי לדעתו הטלת הסגר בחודשי מרץ־אפריל, אף שהייתה נכונה לשעתה, הייתה תגובה "הישרדותית", ולא נבחנו השפעותיה הכוללות על המשק, כמו גם פתרונות אחרים.
תחום חשוב נוסף המופיע בפרקים אלה הוא סוגיית הדוברות והצגת המצב והמידע לציבור. אמנם ראשי המדינה ומנהלי המשבר נקטו בשיטה הנכונה (הצגת המצב, הצגת ההחלטה, נימוק מדוע זוהי החלטה הנכונה ביותר, תיאור ציפיותיהם) אך מסרים לא אחידים, מספר מקורות מידע שחלקם סותרים, ונתק מן הציבור – הגבירו את הבלבול ואת השחיקה באמון הציבור במנהיגיו. מנקודת מבט זו יוצא המחבר לחלקו השני של הספר, ומציע גישה ניהולית ליציאה מן המשבר ולהתקדמות לשגרה חדשה וטובה יותר.
הפטיש והפינצטה
כמעבר לחלקו השני של הספר, ניצב פרק הפקת לקחים ("מה עשינו? היכן טעינו?"). בפרק זה סוקר המחבר לקחים בתשעה תחומים. הקשר בין האירועים וההחלטות שתוארו בפרקים הקודמים, ובין הלקחים המוצגים בפרק זה, ברור. בחירת הנושאים לקיבוץ הלקחים הגיונית גם היא, ומשלבת בין נושאי פעולה (לדוגמה: סגר, בדיקות והסברה) ונושאי מדיניות (לדוגמה: הקמת מלוניות, מענה דיפרנציאלי לאוכלוסייה, כניסה מחו"ל).
שלושת הפרקים הבאים מתווים עקרונות ושיטה להתמודדות עם מצבים לא שגרתיים, מרגע התרחשותם ובמהלך ניהולם. כחוט השני בפרקים אלה עוברת מטאפורת "הפטיש והפינצטה", שנטבעה בחלק הראשון:
בשלב הראשון, כדי להשתלט על המגפה יש צורך בפטיש ובפינצטה. הפטיש: פעולה חזקה שכוללת מגבלות רחבות, מתוך מטרה לצמצם במהירות את מספר ההידבקויות … הפינצטה: הקמת מערך עוצמתי כדי לאתר באופן קבוע את הנשאים הבודדים שיישארו לאחר הבידוד. שתי הפעולות הן חלק ממכלול אחד. (עמ' 12, הרחבה בעמ' 58 – 60)
בפרקים אלה בולטת יותר מכול גישת הניהול הנהוגה בסביבות מורכבות ומסתגלות: הצורך להכיל את השיבוש בבסיס הפעולה ולא להתנגד לו, להתאים את שיטות הפעולה לאור מערכת הערכים של הארגון, לשלב מומחים ממספר רב של תחומים כדי להעריך את המצב ולפעול בתוכו, ולבחון את השינוי במצב לאחר כל פעולה ולהחליט על הפעולה הבאה. עקרונות המענה ושיטות הפעולה המוצעים בפרקים אלה הם המשכם הישיר של הלקחים שנסקרו מוקדם יותר, והם מוצגים בשפה מדויקת ומקצועית.
הספר מסתיים בהצבת חזון. לפי חזונו של המחבר, עם סיום ההתמודדות עם המגפה הנוכחית, ניתן יהיה להתקדם למציאות חדשה וטובה יותר. לא "חזרה לשגרה", מכיוון שההתמודדות עם המגפה שינתה את סביבת הפעולה וייתכן שאף את ערכי היסוד של החברה, ובוודאי השתנו ציפיות הציבור ממנהיגיו. עקרונות המענה והשיטות שננקטו, לאחר הפקת לקחים ובחירה בשיטות הטובות יותר, יוכלו על פי המחבר להביא את ישראל לשגשוג ולקיום דברי הנביאים "כי עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע".
הספר "איך לנצח מגפה" הוא ספר המתאים לקורא מכל סוג, הבקי והכללי, ובעצם לכל קורא שחווה על בשרו ועם משפחתו את מגפת הקורונה בישראל בשנה החולפת. הלשון המדויקת שבה נכתב מאפשרת לקרוא אותו הן כספר זיכרונות, הן כמקרה מבחן ללימוד בעתיד, ובוודאי שככלי לניסוח מדיניות.
כחוט השני לאורך הספר עוברת הדרישה להשתנות ולשנות את דפוסי הפעולה (אדפטציה), כדי להתאימם למצב המשתנה וכדי להתגבר על כבדות בירוקרטית; לשתף פעולה בין מומחים ובין חברות כדי להביא לפתרונות שלמים; להפיק לקחים, הן ממקורות עצמיים והן מארצות אחרות וממוסדות מחקר בעולם, ולמסדם. המחבר מצליח לשכנע כי זו הדרך שבה נוכל להסיר נגע ומגפה ולגבור על האתגרים שמציבה לנו כעת מגפת הקורונה. רק כך נוכל להתאושש ממנה ולצמוח לישראל טובה וחסונה יותר, וגם לחזור ולהיות אור (ירוק) לגויים.
