מיילדי הרעיונות: כך קצינים, רופאים ומהנדסים מגיעים לפריצות דרך

הימים היו ימי דאעש, ומפקדת העומק של צה"ל – העסוקה כל השנה בתכנון ובהובלה של מבצעים בעומק האסטרטגי של אויבי ישראל – קיימה יום עיון שבמרכזו שאלת ההבדל בין דאעש לאל־קעידה. ד"ר משה מאיר – מורה ותיק לתלמוד ולפילוסופיה, המלמד גם בבית הספר למנהיגות חינוכית ובמכון הרטמן – הוזמן להנחות שם קבוצה של קציני המטה של המפקדה, בנוכחות מפקדי היחידות המיוחדות הפועלות הרחק מעבר לגבולות המדינה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סמוטריץ': "לא ניכנס לממשלה שלא תתחייב לתקן את מערכת המשפט"
– בעקבות תלונה על מעשים לא ראויים, רב בי"ח בנהריה יפוטר
– לקראת הכרעה בהאג: יום עיון בכנסת על התביעה נגד ישראל

לאחר שלמד באופן כללי את נושא ארגוני הטרור בכלל והארגונים הללו בפרט, בחר לעבוד עם המפקדים על מושג הקנאות. בהמשך לדיון שעסק בהמשגה, הגיעו למה שהוא מכנה "שלב ההיפוך": מאיר ביקש מהם לחשוב על פרק בביוגרפיה שלהם עצמם המתאים למושג הקנאות. הקצינים התקוממו והביעו התנגדות עזה לראות את עצמם בנעלי הטרוריסטים שבהם דנו. עד שאחד ממפקדי היחידות המיוחדות קם ואמר: "חברים, מה אתם מתנגדים? תראו איך המשגנו את המושג קנאות ואת חלקיו, ותבינו שזה הלוחם האולטימטיבי שאנחנו מחפשים – זה אני".

בסיום המפגש שאל אותם ד"ר מאיר, כדרכו, את שאלת רבי יהושע: "מה חידוש היה בבית המדרש היום?" ואותו מפקד השיב: "הגעתי לכאן היום עם חרדה מהטרוריסטים האלה. הם נראו לי סוג אחר של אנשים, מפלצות. לאחר העבודה שהראתה לי את הדמויות האלה בעולם שלנו, בי עצמי – החרדה התפוגגה…". אלוף מפקדת העומק דאז, רוני נומה, פנה למאיר ואמר לו: "בדיוק את זה אני צריך".

בית מדרש קורונה

את הפילוסוף, המשורר והסופר משה מאיר, פגשתי במטחנת קפה ירושלמית משובחת. מפגש הקפאין הריחני היה חלק ממסעי הפרטי בעקבות יישומן של דרכי החשיבה היהודיות, שעליו הרחבתי בכתבה הראשונה בסדרה. שמועה גונבה לאוזניי שתחום התעניינותנו המחודש משיק, ושהעיסוק רב השנים של משה בתכנים בית־מדרשיים, הומר בשנים האחרונות לזיקוקם של כלים ושיטות חשיבה. אני תוהה מה הביא אותו לידי כך, ובתשובה לומד על חוויותיו במפקדת העומק.

"בעבודתי בבתי מדרש", מספר מאיר, "עסקנו בהנחיית קבוצות למידה של מקורות היהדות שהתמקדו בתכנים. יום אחד קיבלתי משימה להעביר יחידה לקבוצה של קצינים בכירים. יצאתי בהלם מהיעדר יכולת חשיבה בכלל, ובמיוחד חשיבה שבה יש כמה שחקנים החושבים באופן שונה זה מזה. מכאן נבט הרעיון, לבנות שיטה שתעצים את החשיבה המבוססת על מקורות שצמחו מעולם שהקדיש עצמו לחשיבה.

"במפקדת העומק התחילה העבודה שלי עם האלוף רוני נומה, שנמשכה לאורך כהונתו בתפקידו הבא כאלוף פיקוד המרכז, ולאחר שחרורו בעבודתו כראש מטה הקורונה בבני ברק. בגלגולי הזדמנויות מצאתי עצמי עובד בחטיבת המחקר של אמ"ן, כאשר הם מעמידים בעיה ואני מחפש את הדרך לעבוד איתם על פתרונה. כך קרה עם ארגונים נוספים כמוסד, שב"כ, בתי חולים ומעבדות לחדשנות במקומות שונים.

"כל אלה הובילו לפיתוח השיטה הממוקדת בצורת החשיבה של החכמים, ולא בתכניה. התכנים הם אתגרי כל ארגון ולקוח. השיטה היא שיטת החשיבה הקבוצתית, הבנויה בהשראת הלימוד הבית־מדרשי והשיטה הפילוסופית־סוקרטית. מורי ורבי הפילוסופי הוא הרמן כהן, שכל המפעל שאתאר נוצר בהשראת הגותו.

"לשיטה קראתי 'אפרכסת', על שם דברי החכמים 'עשה אוזנך כאפרכסת', כהנחיה ללומד בית המדרש. המהפכה הגדולה ביחס לבתי המדרש שבהם לימדתי היא שהמוקד הוא בקבוצה. היא מעמידה את הבעיה, והיא יוצרת את הפתרונות החדשניים. המנחה, כסוקרטס, הוא המיילד של הרעיונות של חברי הקבוצה. זאת קבוצה מוכוונת משימה. לא למידה לשמה, אלא לשם פתרון בעיות.

"מוקד העניין הוא צורת החשיבה הקבוצתית, שאותה אני נוטל מאנשי בית המדרש הקדום. אני לא מחפש את הלוגיקה – שהיא צורת החשיבה במעבר מהנחה למסקנה – אלא את ניהול הדיון הבית־מדרשי שהוביל לתוצרים שלו המוגדרים כ'חידוש' – 'אין בית מדרש ללא חידוש'. את העיקרון הכולל של החשיבה הבית־מדרשית אני מכנה 'טלטול'. בניגוד לחשיבה המדעית המבוססת על סדר, החשיבה הבית־מדרשית מבוססת על טלטול התודעה מפרוצדורה מחשבתית אחת לשנייה. רואים את זה במבנה הסוגיה התלמודית, העוברת מהלכה לאגדה ומהמשגה לדרשה וכן הלאה".

דיברת על "שלב ההיפוך" שבו השתמשת מול מפקדי היחידות המיוחדות. מה זה אומר, ואיך זה קשור לחשיבה התלמודית?
"ייחודה של חשיבת החכמים הוא בכך שלמרות שהיא יצירה קולקטיבית, האיש בעל השם הפרטי הוא חלק ממנה. האדם – כולל הביוגרפיה שלו – הוא חלק מהסיפור. כשחכם אומר 'בדידי הווה עובדא' – בי היה המעשה, כך קרה לי – זהו ערך מוסף לדיון ולא מגרעת של נגיעה אישית לא ראויה. בשלב הזה אני מבקש מחברי הקבוצה להפוך את כיוון הזרקור מהתבוננות החוצה, אל מושא החקירה, להתבוננות עצמית. חברי הקבוצה מתבקשים למצוא פלח בביוגרפיה שלהם המתאים למושג הנחקר. אחד מחברי הקבוצה מספר את סיפורו, והקבוצה חוקרת את המושג דרך הסיפור. הניסיון מראה שבשלב זה מתווספים רבדי עומק קיומיים לתובנות. מפליא עד כמה גם בעבודות עם אנשי ביטחון, מדע או חדשנות, ההיפוך מביא לאופקים חדשים ולפריצות דרך.

סוקרטס ור' חיים מבריסק

"יש כמובן כלים ושלבים רבים נוספים, הנלקחים מתוך אופיה של הסוגיה התלמודית", ממשיך מאיר. "החכמים עוסקים בהמשגה. הם לקחו מילים מכתבי הקודש והפכו אותן למושגים. תהליך ההמשגה, הכוללת הפשטה וניתוח, הוא זה העומד ביסוד שיטת הלימוד של רבי חיים מבריסק, מסורת הלימוד שהגיעה אלי דרך מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין זכרו הטוב לברכה. זאת גם השיטה הסוקרטית. גם סוקרטס הפך מילים למושגים. המושג הוא עיבוד תבוני של המילה, המעביר אותה אנליזה – פירוק לגורמים. כשסוקרטס נשאל אם נסיגה בקרב היא גילוי של פחדנות או של אומץ לב, הוא עצר את הדיון ואמר: קודם כול נגדיר מהו 'אומץ', ואז התשובה תתבהר מאליה. אני לוקח את המושג הניצב בלב הבעיה של הקבוצה, ובעזרת הקבוצה מעביר אותו תהליך של המשגה, תוך איתור מחלוקות בקבוצה על ההמשגה.

"אני משתמש גם במה שאני מכנה 'הרחקה'. דרכו של תלמוד להרחיק לתחום אחר שבו מופיע המושג, ולשאוב ממנו ידע והשראה להעמקת הניתוח והעשרתו. ההרחקה מטלטלת את התודעה לכיוונים לא צפויים ומוציאה מחברי הקבוצה רעיונות חדשים. דרכים נוספות לשחרור החשיבה ולהגעה לתובנות, הן שימוש ב'אגדה' וב'דרשה', המובילה למשמעויות חדשות. בסיום העבודה מגיעים לשלב ה'פסיקה', הנגזרת מ'הפסקה'. בשלב הזה נפסקת עבודת פתיחת האפשרויות, ונעשים מהלכים של בחירת כיוון ותרגום הדיון לפסים אופרטיביים. לסיום נשאלת שאלת רבי יהושע על החידוש של היום, וכולם מתבקשים להצביע על נקודת החידוש שהושגה מזווית ראייתם – זאת שלא הייתה לפני הדיון ושלשמה התכנסנו".

אני מקשה על מאיר כדי לברר מה ייחודי בכלים שהוא מציע לעומת כלים בינלאומיים שפותחו בתחומי הניהול והייעוץ ובסדנאות לחדשנות. אולי אלה הבדלים סמנטיים בלבד, אותה גברת בשינוי טרמינולוגיה; מה שהעולם קורא "The devil's advocate" – אתה בארמית ארכאית תקרא לו "איפכא מסתברא"?

"שאלת הבידול היא באמת שאלה קריטית בעבודה הזאת. בבית המדרש הקלאסי, כמו בבית המדרש המודרני, ברור מה ייחודה של ההתרחשות. זה בית מדרש. מה שקורה בו לא קורה במוסדות אחרים. בשיטה הזאת אנחנו משחקים במגרשים אחרים, של יועצים ארגוניים ושל מומחים לחשיבה יוצרת, וכאן צריך לבדל. הייעוץ הקלאסי מביא ידע לקבוצה בתחום הארגון, ומתמקד אך ורק במבנה הארגוני. השיטה שאני מציע מיילדת את החשיבה של חברי הארגון במטרה ליצור בעצמם את הידע שלהם, והיא עוסקת הן במבנה הארגוני והן בתוכן שלו. מקבוצת חשיבה כזאת, בחברה כמו רפאל למשל, יכולה לצמוח הן תרומה לבניית הארגון והן לייצור טילים מסוג חדש.

"ישנם המון שיטות וארגונים העוסקים בחשיבה יצירתית בשני כיוונים מרכזיים: חיפוש השיטתיות והתאמת כיוון מסוים של המצאה לבעיה נתונה; והכיוון השני – תרגילים לחשיבה מחוץ לקופסה. ב'אפרכסת' הולכים בדרך אחרת. מדובר בעבודה שכולה ללא קופסה. אי אפשר למצוא בה שיטתיות כי היא עובדת על החידוש המפתיע ששובר כל שיטתיות. אין קופסה, כי התודעה מטולטלת במרחב כאוטי ובו היא מוצאת הבזקי חידוש הנבנים לכיוונים חדשים".

חרטומים וקולונוסקופיה תלמודית

פיתחת כלים ושיטה, שנולדו אמנם מתוך ייעוץ לכוחות הביטחון, אבל כיצד אפשר להשתמש בה בתחומים נוספים?
"את החשיבה הבית־מדרשית אפשר ליישם בכל קבוצת חשיבה בכל תחום שהוא. היא יכולה להפרות כל דיון ולהוביל לחדשנות יוצרת. היא חשיבה חלופית לחשיבה המדעית וגם משלימה אותה.

"לדוגמה, עבדתי עם המרכז לחדשנות של בית החולים בילינסון, בתוכנית משותפת שלו עם מכללת אפקה להנדסה. עבדנו על סטארטאפ שבא לשכלל בדיקת קולונוסקופיה. במהלך הבדיקה חודרים למעי, מצלמים אותו, אם רואים פוליפים קטנים חותכים אותם, ואת הגדולים מסמנים לקראת הניתוח וכך המנתח יודע איפה לחתוך. הסימון המקובל הוא בדיו. החיסרון שלו שהוא מתמוסס ונעלם מהעיניים. הפיתוח היה של חומר מתכלה שאפשר לשלוט בזמן ההתכלות שלו. התחושה הייתה שהחידוש לא מספיק, כך לא יצליחו למצוא משקיע.

"בחרתי לעבוד על מושג ה'סימן'. חקרנו אותו, המשגנו, הפכנו, וכאן הגענו להרחקה. ההרחקה – ה'תנן התם' שבחרתי – היה קטע ממאמר על כתב החרטומים. הכותבת הסבירה איך בנוי כתב הסימנים הזה, תוך השוואתו לכתב סימנים אחר – כתב האימוג'ים. לפתע אמר אחד מחברי הקבוצה: 'תקשיבו. אנחנו קיבלנו משימה, לשדרג את הסימן, וכך עשינו. עכשיו פתאום אני חושב שחשבנו צר מאוד. אפשר לחשוב רחב – סימן כחלק מכתב, משפה. בואו ניצור שפה שלמה – בעזרת סימנים בצבעים שונים ובצורות שונות – וניתן למנתח תמונה שלמה של מידע רחב שאספנו כשנכנסנו וצילמנו את המעי…'. זאת הייתה פריצת דרך".

אני מספר למשה שמפי בני פרל למדתי על מעבדת חשיבה בעיר לוד בשם "אדרבה", שהוא נוטל בה חלק. מהי המעבדה הזו ל"חדשנות בית־מדרשית", ומה בין "אפרכסת" ל"אדרבה"?
"'אפרכסת' היא שיטת החשיבה הבית־מדרשית שפיתחתי במהלך עשר השנים האחרונות, ואיתה אני עובד כעצמאי. 'אדרבה' הוא מיזם בעיר לוד שראשיתו בחלום לבנות בעיר את מוזיאון התנאים, מפאת החיבורים ההיסטוריים בין לוד ובין התנאים. כשצורפתי למיזם כאיש תוכן על ידי המנכ"ל יאיר ליברמן, הוא קיבל תפנית: הבלטת החשיבה הבית־מדרשית כרעיון המסדר של המרכז. כיום אני מנהל התוכן של המיזם.

"'אפרכסת' היא דוגמה אחת לשיטה בית־מדרשית המבוססת על ההמשגה. אבל המשנה והתלמוד הם ים גדול, וישנן דרכים רבות ושונות שהמכנה המשותף שלהן הוא צורת החשיבה של החכמים. 'אדרבה' הינו מיזם רחב יותר מ'אפרכסת'. הוא מתעתד להיות מרכז מבקרים שיספר לבאים בשעריו את סיפור החכמים, הן מבחינה היסטורית, הן מבחינה תוכנית ובראש ובראשונה מבחינת צורת החשיבה. התרגום של כל אלה לשפה חזותית מאתגר ומלהיב. זאת תהיה פריצת דרך חדשנית בשימור מורשת החכמים והעברתה הלאה לדורות הבאים ולקהלים חדשים.

"בנוסף, הוא מתעתד להיות מרכז סדנאות לחשיבה בית־מדרשית, הן למבקרים והן לארגונים מהארץ ומהעולם שיבואו להתנסות במתודה הבית־מדרשית. כדי להפוך אותו לכזה, הקמנו ב'אדרבה' את המעבדה לחדשנות בית־מדרשית. כינסנו חבורה מרתקת ומדהימה של גברים ונשים שנרתמו לרעיון. אנחנו בונים ארגז כלים שיאפשרו להבנות את השיח בקבוצה בהשראת השיח הבית־מדרשי, כשכל מנחה בוחר מתוכו את הכלים המתאימים לו לעבודה עם הקבוצה הנתונה".

בית חשיבה לכל העמים

לסיום, אשמח לשמוע על החזון האישי שלך. מהו החלום?
"בחלומי, אנחנו מצליחים להביא לידי ביטוי את ייחודה וכוחה של צורת החשיבה הבית־מדרשית. היא הופכת להיות הכוח המניע של מוסדות המדינה – מהממשלה, דרך הכנסת, מערכות המשפט, הביטחון, הבריאות, המדע, החינוך. כל מערכת מעצבת אותה בדרכה, אך לכולן מכנה משותף. כך הופכת מדינת ישראל למדינת חשיבה, מחוברת לשורשיה מבלי שאזרחיה החילונים או שאינם יהודים מרגישים כפייה, שהרי מדובר בצורת חשיבה ולא בתכנים. החשיבה הזאת פורצת אל מעבר לגבולות מדינת ישראל, ביתנו הופך בית חשיבה לכל העמים. חיבורים ושיתופי פעולה נוצרים בין אנשי החשיבה הבית־מדרשית ובין אנשי החשיבה המדעית, וכך תורמת החשיבה הבית־מדרשית להתפתחות המדע.

"הצירוף הזה בין החשיבה הבית־מדרשית ובין החשיבה המדעית הוא פתרון חדש ונועז לבעיית היסוד של הפילוסופיה היהודית, שהיא שאלת היחס בין 'מקורות היהדות' ובין ה'פילוסופיה' ותולדות המדע. כל תולדות הפילוסופיה היהודית, מרבנו סעדיה גאון ועד ימינו, הם תולדות הבעיה הזאת והתשובות השונות שניתנו לה. ההצעה הנוכחית, היוצרת ברית ושותפות בין הפילוסופיה והמדע ובין המקורות היהודיים, שאליה שאפו כל הפילוסופים היהודים, מהווה מימוש שאיפה זו באופן שלם ואלגנטי מכל הצעה שהוצעה עד כה.

"אם נזכה להגשים אותו, המפעל יחיה גם את לימוד התורה. בצד לימוד המשנה והתלמוד המסורתיים, קבוצות למידה בסגנון 'אפרכסת' ו'אדרבה' תהווינה תלמוד חי. הן יהפכו את הלמידה מלמידת הפרוטוקולים של דיוני בית המדרש הקדום, לחשיבה עכשווית פורצת דרך בכל תחום – ערכי, חינוכי, מדיני, ביטחוני, מדעי ועוד. כאיש הלכה אורתודוקסי, קבוצות חשיבה אלה מאפשרות לי לדבוק במרכיב היצירה והחידוש של החכמים, מבלי לפגוע במחויבות ההלכתית לתוצרי בתי המדרש של התנאים ושל האמוראים.

אני פועל להכניס את התחום גם אל הישיבות. יש כבר ניצנים למוכנות להתנסות בכך, למשל מצד הרב יובל שרלו בישיבתו. בחלומי, המתחיל להתגשם, שיטת החשיבה הקבוצתית תיכנס גם לאוניברסיטה. עבודה כזאת עשיתי כבר עם החוג למנהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן. המשותף הוא החייאת היצירה היהודית, והפיכתה לכוח מוביל הן בתרבות הישראלית והן בתרבות העולמית.

"החלום הגדול הוא להפוך את העולם לעולם חושב ויוצר ומחדש, מתוך אמונה שצלם אלוהים שבאדם – התבונה – יוביל גם להתפתחות מוסרית והתקרבות אל הטוב. במקום שתהא חשיבה, תהיינה מוסרות ליצר לב האדם, והחשיבה הערכית תנהל את מערכותיו הקטנות והגדולות".

ד"ר שמואל פאוסט הוא ראש התכנית לתואר שני באגדה במכללת אפרתה. מנחה סדנאות לכתיבה מדרשית, יצירתיות אגדית וחדשנות תלמודית