הצצה ליומן של ד"ר ריי ביטון (37), תושבת באר־גנים, עלולה להוציא לכם את החשק להיכנס לרפואה הציבורית – כעובדים ועוד פחות מכך כמטופלים. היא קמה בשש בבוקר ומתארגנת לעבודה בבית החולים אסותא באשדוד. לעיתים נדירות היא מצליחה להעיר את בנותיה, בנות 4 ו־6, אבל בדרך כלל היא פשוט צופה בהן ישנות בזמן שהיא ממהרת להגיע לישיבה של שבע וחצי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עלילה לא מהסרטים: לוחם מוסד נגד הגרעין האיראני
– לראשונה אחרי החלמתם נפגשים חולי קורונה עם מטפליהם
– עו"ד מועאוויה כבהה נאבק בחתונות במגזר הערבי
בישיבה, שנמשכת כשעתיים, מציגים בפני הצוות את כל החולים שהתקבלו במהלך הלילה ואת מצבו של מי שכבר שוהה במחלקה. אחרי הישיבה כל המתמחים עוברים לעבודה במחלקות, שם הם פוגשים בממוצע שמונה חולים בפרק זמן של ארבע שעות. המתמחים עוברים על כל נתוני החולים, ובשעה שתיים מתכנסים שוב לישיבה, שבה רופא בכיר של המחלקה מוודא שכל הטיפולים נעשים על פי הנהלים.
בשעה ארבע אחר הצהריים בית החולים מתרוקן מהרופאים הבכירים, והמתמחים מקבלים את האחריות לשלומם של החולים. מכאן כבר נגזרת העצה הראשונה של הכתבה: אם אתם חייבים ללכת לבית החולים עדיף שתעשו את זה בשעות הבוקר, ולא בשעות הערב.
"תחשוב על זה שבארבע שעות בבוקר הייתי אחראית לטיפול בשמונה חולים, ואילו במהלך משמרת לילה – מארבע אחר הצהריים ועד שמונה בבוקר למחרת – אני אחראית ל־46 חולים, וזה עוד לפני מחלות החורף", אומרת ביטון. "מטבע הדברים זה משפיע גם על איכות הטיפול שאנחנו מסוגלים לתת".
אם חשבתם שבמהלך משמרת של 26 שעות המתמחים יכולים לתפוס תנומה בחדר צדדי, טעות בידכם. "גם אם בשתיים בלילה הצלחתי לעצום עין לחמש דקות על הכיסא, פתאום מגיע חולה במצב קשה. אז מה, לא נטפל בו רק מפני שאנחנו עייפים ורעבים, ואפילו לא היו לנו חמש דקות ללכת לשירותים? ברור שנטפל בו".
עידית סילמן: למטופל חשוב מאוד לראות חיוך של רופא ולא עיניים עייפות וטרוטות. המתמחים מוצאים את עצמם בחזית מול המדריכים המקצועיים שלהם, אלה שאחראים לקידומם
זה נשמע נורא.
"זה באמת נורא כמו שזה נשמע. אנחנו מקבלים החלטות הרות גורל ברגעים סופר־קריטיים וצריכים להיות בכל רגע נתון במקסימום שלנו, אבל בפועל, עומס העבודה הבלתי אנושי יוצר מצב שאנחנו מספקים רפואה פחות טובה. אם זה החלטות לא נכונות ברמת האבחון, שגורמות לכך שהטיפול יהיה פחות טוב, או במקרים אחרים שהאבחנה אולי נכונה אבל המינון התרופתי שגוי. הדברים האלה קורים גם בחדר ניתוח, שם החלטות לא נכונות גורמות לטעויות בלתי הפיכות".
את אומרת שאנשים מתים בגלל השחיקה שלכם.
"חד וחלק. בכל יום מתים בישראל אנשים בגלל טעויות שנגרמות מעייפות. חולים מטופלים בידי מתמחים עייפים ושחוקים, ולפעמים הם משלמים על כך בחייהם".
ואילו נזקים נגרמים לכם כתוצאה מהעייפות? הרי לא הגיוני שאדם עובד 26 שעות ברציפות, במקצוע אינטנסיבי ובתנאים קשים, ובריאותו לא תיפגע.
"נכון. אנחנו מנסים להעביר לציבור את המסר הזה, שמעבר לפגיעה בחולים יש כאן פגיעה גם בבריאות של האנשים שמטפלים בהם".
ד"ר ביטון מבקשת לבסס את דבריה במחקר שנערך בבית החולים שיבא, שבו נבדקו הביצועים של מתמחים בין אחת בלילה לשלוש לפנות בוקר. "בדקו במחקר הזה הוראות תרופתיות שניתנו במערכת. הם גילו ש־90 אחוזים מהטעויות נוצרו בידי אנשים שעבדו שתיים־שלוש תורנויות ברצף בשבוע אחד, או בידי מתמחים שעבדו יותר מ־18 שעות ברצף.
"זה לא ממצא מפתיע. ככל שאנחנו עובדים שעות רבות יותר, אנחנו עושים טעויות רבות יותר. בניגוד למקצועות אחרים, שבהם אפשר לחלק את האחריות בין כמה עובדים, כאן עובד אחד יכול לעשות טעות שתעלה בחיי אדם".
פחות ממלצר
צוותי הרפואה עומדים בחזית המלחמה בקורונה, ומסכנים את בריאותם ובריאות בני משפחתם הבאים עימם במגע. ביטון היא אחת מ־3,000 עובדי בריאות שנדבקו בקורונה בגל הראשון, והיא מעידה מקרוב כי היקף התחלואה בקרב המתמחים נמצא בעלייה מדאיגה.
"היה מאוד מפחיד להתמודד בעצמי עם המחלה, וגם לדעת שבגלל העבודה שלי אני מסכנת את הבריאות של האנשים היקרים לי", היא אומרת. "לשמחתי הילדים לא נדבקו ממני, אבל לא פשוט לדעת שזה יכול היה לקרות ושאני מסכנת אותם בבחירות שלי".
ד"ר ביטון מציינת כי "מעבר לדאגה לבריאות, הזדעזענו לגלות שבזמן שאנחנו בבידוד אנחנו לא מקבלים שכר. המשכורת שלי נפגעה ב־40 אחוזים בתקופת הבידוד. האם זו הדרך של המדינה לומר לנו תודה שאנחנו מצילים נפשות? הרי מדובר בתאונת עבודה לכל דבר. למה נותנים לנו להתמודד עם זה לבד? בקצב הזה וביחס הזה אני לא יודעת כמה רופאים יהיו בישראל בעוד חמש שנים. כבר היום אתה יכול לראות רופאים שעוזבים את הארץ ועוברים למדינה שיודעת להעריך את הרופאים שלה".
ד"ר ריי ביטון, מתמחה: במחקר שעשו גילו ש־90 אחוזים מהטעויות נוצרות בידי אנשים שעבדו שתיים־שלוש תורנויות ברצף בשבוע אחד, או בידי מתמחים שעבדו יותר מ־18 שעות ברצף
איך העבודה משפיעה על הזוגיות והמשפחה?
"ברור לגמרי שהילדות שלי משלמות מחיר כבד. בן הזוג שלי הוא זה שמנהל אותן מא' ועד ת'. הוא מלווה אותן בכל המסגרות, ונמצא איתן שני לילות בשבוע לפחות. סופי שבוע וחגים הם אף פעם לא זמן למנוחה, כי בכל רגע נתון אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בבית החולים. אין סיבה שהמקצוע הזה ייראה ככה".
יכול להיות שתישברי ותעזבי?
"אני שומעת על לא מעט מתמחים שנשברים ועוזבים. הם עוברים למקצוע פארא־רפואי או הולכים להיות רופאים בחו"ל. הם מגיעים למסקנה שההילה האלטרואיסטית של הרפואה היא אשליה קצרת טווח. כדי לשרוד במקצוע תובעני כל כך צריך הרבה יותר מהילה. אצלי זה קצת שונה. אני לקראת סוף ההתמחות ועברתי הרבה קשיים בדרך כדי להיות רופאה, אז אני לא אעזוב. מה גם שאני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. בסופו של יום זה מה שמחזיק את רובנו במקצוע, גם אם התנאים קשים. שליחות זו שליחות".
יש תחושה שהמערכת בונה על תחושת השליחות שלכם, שתמנע מכם לעזוב ולשבור את הכלים…
"זו בדיוק הרוח שנושבת במערכת אימפוטנטית שלא מעוניינת לשנות את המצב, שמנצלת את טוב הלב שלנו וסומכת על תחושת השליחות שלנו".
ד"ר ביטון מפנה אצבע מאשימה לעבר משרד הבריאות, שלדבריה קבע למתמחים שגרת חיים קיצונית ולא סבירה, שכר נמוך ותנאים מחפירים. "זו הסיבה שהמקצוע הזה הרבה פחות מבוקש ממה שהיה לפני עשור".
אפשר לשאול כמה את משׂתכרת?
"בהחלט. 16 אלף שקל נטו. זה נשמע הרבה, אבל כשפורטים את זה לשעות מגלים שאני מקבלת 40 שקל לשעה. זה פחות ממה שמלצר במסעדה מרוויח, לפני הטיפים. הוא לא מקריב כמוני והוא לא מציל חיים".
אולי אם ימותו כמה חולים בשביתה הבאה יתחילו להתייחס יותר ברצינות לדרישות שלכם?
"בשום אופן לא נפתח בשביתה איטלקית ולא ניתן לחולים למות רק על מנת לשפר את התנאים שלנו. אנחנו נמשיך לתת את השירות הטוב ביותר לחולים, אבל אנחנו כן נעשה הכול להבהיר למקבלי ההחלטות שאם לא יהיה מי שיטפל במטפל – החולים ייפגעו".
דרוש ניעור
חברת הכנסת לשעבר עידית סילמן לא מופתעת מהאמירות של ד"ר ביטון, והיא חריפה בעניין הזה לא פחות ממנה. סילמן מובילה מבחינה ציבורית את מאבק המתמחים לקיצור התורנויות הארוכות והמתישות במשך תקופת ההתמחות ולמציאת פתרונות לילדי הצוותים הרפואיים בעת משבר הקורונה, כשהוריהם עומדים בחזית המלחמה בנגיף ועובדים ללא הפסקה.
לדבריה, המחדל המתמשך במערכת הבריאות גובה מחיר כבד בגוף ובנפש. סילמן, שהקימה את השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות, מודעת היטב למחיר הנפשי שגובות מסגרת לוחצת ואחריות כבדה שמונחת על כתפיו של אדם צעיר וחסר ניסיון.
"היית מוכן שמוסכניק שלא ישן 25 שעות יבדוק לך את הגלגלים ברכב?" היא שואלת. "היית מוכן שנהג ההסעות של הילדים שלך יסיע אותם לאחר שלא ישן יותר מ־20 שעות? ברור שלא. אז איך התרגלנו למציאות מטורפת שבעולם הבריאות הרופאים המתמחים נותנים לנו שירות במשך 26 שעות ללא שינה? הם לא בני אדם? מעניין אותי איך הם נוסעים הביתה אחרי תורנות מתישה, איך הם מתפקדים כהורים, ואם יש להם בכלל תחביבים.
"האנשים האלה עושים התמחות של חמש עד שבע שנים ולא שנתיים כמו עורך דין. אלה אנשים שצריכים לתמרן בין עבודה למבחנים וחיי משפחה. אלה השנים שבהן הם בונים את התא המשפחתי שלהם, וזה משפיע עליהם ועל הריכוז שלהם בעבודה".
מי אשם במצב הזה?
"משרד הבריאות, שאמון על בריאות הציבור, צריך ליטול על עצמו את האחריות ולא להעביר אותה הלאה להר"י (ההסתדרות הרפואית בישראל). המשרד חייב לנצל את משבר הקורונה כדי לספק עוד תקנים למתמחים ובכך להוריד את מספר השעות הלא הגיוני של כל מתמחה".
את יכולה להצביע על נזק מוחשי שנגרם?
"מעבר לטעויות רפואיות קריטיות, גם מצב בריאות הנפש בכי רע. מנקודת מבטו של המטופל – חשוב מאוד לראות חיוך של רופא ולא עיניים עייפות וטרוטות. המתמחים מוצאים את עצמם בחזית מול המדריכים המקצועיים שלהם, מול אלה שאחראים לקידומם".
אז מה הפתרון ומאיפה הוא יבוא? ממשרד האוצר, שייתן עוד תקציבים?
"הפתרון הוא לא בהכרח עוד תקציבים. המערכת זקוקה לניעור ולניהול מקצועי וישר, שמסוגל לעמוד מול הוועדים ולדאוג באמת לכלל העובדים ולציבור הרחב. צריך להבין שמראש השיטה עקומה ומחויבת שינוי. אם לא יהיה שינוי, הנזקים והטעויות עלולים להיות אדירים. הגיע הזמן לחשיבה לטווח ארוך, ליישר ניהולית את הפירמידה. הצהרות על שינוי ותיקון עוולות בוועדות כאלה או אחרות בכנסת צריכות לבוא לידי יישום בפועל.
"המינימום שהמדינה צריכה לעשות זה לדאוג לחבילה הטובה ביותר שתסייע לעומדים בקו הראשון. זו לא עבודה שניתן לעשות מהבית, זו עבודה עם סיכון. אם הם מוכנים לקחת את הסיכון למען כולנו, המינימום הוא להיות באן בשבילם".
יש הסכמה לקיצור התורנויות, בינתיים רק על הנייר
מאבק המתמחים עלה לכותרות לראשונה בשנת 2011 בשורה של הפגנות סטודנטים. בשנת 2015 הוקם ארגון "מרשם" שמאגד את המתמחים לרפואה, ושחרט על דגלו את קיצור התורנויות. זה התחיל עם קמפיין ממוקד תחת הכותרת "מתים מעייפות", ומאז הארגון מנסה להפעיל לחץ ציבורי על קובעי המדיניות, עד כה ללא הועיל.
"כולם תומכים בדיבורים אבל מעשים אין", אומר מנכ"ל הארגון, ברק לוי־סגל. "בגלל אוזלת יד ומשחקים פוליטיים של משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית, שמערימה את כל הקשיים האפשריים, נוצר מצב הזוי שבו מתמחים עובדים במשמרות של 26 שעות. מדובר בתורנויות שפוגעות במתמחים ובשירות לחולים. כל המחקרים מראים שמשמרת של 26 שעות פוגעת בבריאות המתמחים, וזה חמור מאוד. האבסורד הוא שבקלות יחסית אפשר להימנע מהמצב הזה. צריך רק ליישם את המודלים לקיצור תורנויות".
לדבריו, ישראל מפגרת אחרי העולם ביחסה למתמחים. "במדינות רבות בעולם התורנויות קוצרו. רק כאן, בגלל האדישות של המערכת, לא עורכים אפילו פיילוט לקיצור התורנויות. בהסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2011 הסעיף הזה מופיע, רק שמאז הוא לא יושם. ההסתדרות הרפואית לא עושה דבר כדי לשנות את המצב הזה. היא לא הכריזה על סכסוך עבודה ולא פעלה לטובת העניין. מבחינתם זה יכול להימשך ובינתיים הציבור סובל מזה".
כשהוא מתבקש לשים אצבע על האשמים במחדל, לוי־סגל לא מהסס: "שר הבריאות אדלשטיין וגם ליצמן לפניו הבטיחו לשנות את המציאות, אולם בסופו של יום הם נכנעו מסיבות פוליטיות. ב־2015 עשינו הפגנות ב־30 בתי חולים. זה היה מהלך שלא נראה כמותו, עם רעש תקשורתי גדול, אבל עד כה זה לא עזר".
לוי־סגל לא מנקה גם את המתמחים עצמם. לדבריו, הם הולכים בין הטיפות מכיוון שהם כפופים להנהלות בתי החולים, ולפיכך מתקשים להיות שותפים למאבק סוער. למרות זאת, הוא לא מאבד אופטימיות. "יש התקדמות, עקב בצד אגודל. נכון להיום כולם מבינים שצריך לקצר את התורנויות – ממשרד האוצר ועד משרד הבריאות. כולם מבינים מה צריך לעשות, אבל לא עושים".
ארגון המתמחים לרפואה הוקם וצמח מהשטח בשנת 2015, אחרי עשרות שנים שבהן ההסתדרות הרפואית לישראל (הר"י) – שהוקמה בשנת 1912 – פעלה לבד בזירה. הר"י, בראשות פרופ' ציון חגי, מפעילה אתר וקו נפרד למתמחים ומעניקה להם הטבות, כמו ספרי לימוד מוזלים, הכשרות מקצועיות ומענקים למתמחים שעובדים בפריפריה.
לאורך המשבר המתמשך עם המתמחים והמצוקה שעלתה מהשטח, הציעה הר"י כמה פתרונות: הגדלת התגמול בעבור תורנויות, תמריץ למתן 24 שעות מנוחה רצופות במהלך שבוע קלנדרי שאינו יום מנוחה לאחר תורנות (צבירת יום חופש), מציאת פתרון להסעה לתורנות ומתורנות בשעה שאין תחבורה ציבורית, החזר הוצאות בחינה, תוספת הורות ועוד. המאמץ לקיצור התורנויות, כאמור, לא צלח עד כה.
מהר"י נמסר כי "מאז כניסתו של פרופ' ציון חגי לתפקיד יו"ר ההסתדרות הרפואית, הוא חרט על דגלו קידום של כמה רפורמות לשינוי ולשיפור של מתכונת עבודת הרופאים, לרבות בחינה מעמיקה של סוגיית משך תורנות המתמחים ומתוך כוונה אמיתית להביא בשורה חיובית בעניין. בשנתיים האחרונות הוקמו צוותי חשיבה בהובלת פורום המתמחים בראשות ד"ר אלה קיטרוסר, שמייצג יותר מ־6,000 מתמחים ומתמחות שהם רוב רובם של הרופאים המתמחים בישראל. עבודת הצוותים הייתה בסיס להקמת הוועדה העליונה לבחינת מתכונת עבודת הרופאים ואופי התורנויות בבתי החולים, שהתכנסה לראשונה בחודש יוני והיא צפויה לפרסם את מסקנותיה בחודשיים הקרובים. ד"ר קיטרוסר משמשת מרכזת הוועדה ולצידה כמה מתמחים ומתמחות, ובראש הוועדה חברים הפרופסורים רן טור־כספא ויוסף קלאוזנר.
"הדבר הקל ביותר מבחינתנו היה להכריז על קיצור תורנויות, אבל הניסיון בעולם מלמד שלא ניתן ליישם מודלים כאלה בלי שמייצרים את כל התנאים הדרושים לכך, בין היתר מבחינת תקני כוח האדם. לכן השותפים בוועדה הם נציגים של משרד הבריאות. אנחנו מחויבים לשינוי ולבשורה שתיטיב עם הרופאים המתמחים, בלי לפגוע בהכשרתם המקצועית. אין לנו ספק שכל הרופאים והרופאות בישראל שותפים לעיקרון הזה".
