הרב נריה נפטר חמישה שבועות אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כנס מרכזי שעמלנו עליו רבות ותוכנן לחנוכה – יצא שיתקיים בימי השבעה על הרב נריה, ושקלנו אם בכלל לערוך אותו. היו לבטים וקשיים ארגוניים לא מבוטלים, והוחלט בכל זאת לקיימו. מעבר לעמידה נוכח מצעד הגלים הזדוניים שאמרו שהציבור הציוני־דתי החליט לרצוח את רבין, היו סער ומבוכה אמיתיים בתוך הציבור שלנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: הטובים לתורה
– בחסות איראן: חיזבאללה מנסה להשתלט על כלכלת לבנון
– מחלקת עסקים: משלחת כלכלית בחריינית הגיעה לישראל
התלבטנו איך להתמודד מול הדברים, וכיצד להציג באופן ישר ונכון את משנתנו לא מתוך גימוד והתנצלות, אלא מתוך נכונות לחשבון נפש אמיתי. הייתי אז חבר כנסת מטעם המפד"ל, זבולון המר היה יושב ראש המפלגה, והוא ביקש ממני שאכתוב מסמך שעיקרו הצבת הקווים המנחים שלנו, אנשי הציונות המאמינה. שקדתי עליו ועמלתי על ניסוחו. זבולון ואני ישבנו יחד על כל פרט ופרט, גיבשנו את הדברים, והיינו אמורים להציג אותם בכנס. היו כאלה שאמרו שלא זאת השעה להגיד מה תפיסתנו וגישתנו. אני אמרתי בדיוק ההיפך – שאם יש דברים שצריך לבוא עליהם חשבון נפש, לא נהסס, לא נרכין ראש, נערוך חשבון נפש נוקב ונפיק לקחים נוכח השבר הנורא.
רבבות השתתפו בכנס, ובנסיבות שנוצרו עמדו במרכזו רצח ראש הממשלה מזה, ופטירת הרב נריה מזה, והדברים העניקו לכנס כולו ממד נכון. המסמך שכתבנו נקרא "באמונה ובאהבה", וגם אם לא נכרת כברית, קיבל אופי פומבי־ציבורי. אני יכול לומר שהרב נריה היה חותם בו על כל מילה. אפשר לומר שחתימתו מתנוססת עליו, למרות שהדבר היה זמן קצר אחרי פטירתו: "אנו, אנשי הציונות הדתית המהווה נדבך יסוד בבניין האומה, נדרשים באופן מיוחד לבירור דרכנו בשעה זו, דווקא לאור השליחות הגדולה המוטלת על כתפינו, להמשיך ולהעפיל במהלך שיבת ציון בעוז ובאמונה, ונוכח עמידתנו בעין הסערה במאבק הכאוב על לב העם והארץ גם יחד … חייבים אנו להצהיר אמונים ליעדים הגדולים שהנחו את הציונות הדתית מראשית דרכה – תחיית עם ישראל על כל חלקיו ופלגיו, וארץ ישראל כולה על כל חבליה, לאור תורת חיים שלמה החובקת יחיד וחברה, עם ומדינה … נמשיך לדבוק במהלך שיבת ציון המקפל בתוכו קיבוץ גלויות, בניין הארץ, קוממיות ישראל וחידוש ימיו כקדם בתורתו על אדמתו. אנו מאמינים באמונה שלמה כי זהו מהלך גאולתנו ההולך הלוך ואור, גם אם רצוף הוא עליות ומורדות, גזירות טובות ומשברים קשים, מאת ד' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו".
זאת האמת. האמת לא פחדנית ולא ביישנית. הרצח היה נורא, אך אנחנו לא משנים וממשיכים לדבוק בדרכנו. זאת האמת ואין בלתה.
"אמרתי שראוי הוא מורנו ורבנו הרב משה צבי נריה שזה עתה נפטר שאת הדברים נקדיש לו, ונאיר אותם על רקע משנתו ותורת חייו. אז הוטבעה הסיסמה "לאורו נלך"
"אנו מאמינים כי מדינת ישראל, שקמה בחסדי ד' יתברך, הנותן לנו כוח לעשות חיל, הנהּ ביטוי נאמן לראשית צמיחת גאולתנו, וכלי מחזיק ברכה להגשמת יעדי שיבת ציון במלואם. לפיכך נתפלל בכל לב לשלומה, ונוסיף לאמצה ולחזקה באהבה רבה, מתוך שותפות מלאה בבניינה, אחריות לביטחונה, וציפייה להרמת כבודה בעיני תבל ומלואה … אנו רואים בהנהגה הנבחרת של המדינה – כנסת, הממשלה וראש הממשלה – שליחי ציבור של האומה המופקדים על משפט המלוכה בישראל בימינו … נשמור מכל משמר על המסגרת הדמוקרטית של המדינה, ועל מעמדה וכבודה של הנהגתה הנבחרת, גם אם חולקים אנו לעתים על דרכה … דווקא בעידן של חילוקי דעות וביקורת קשה עלינו להתחזק בתפילה למען הנהגת המדינה ולבקש מריבון העולמים – שלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך".
הדברים הוקראו במלואם. אמרתי שראוי הוא מורנו ורבנו שזה עתה נפטר שאת הדברים נקדיש לו, ונאיר אותם על רקע משנתו ותורת חייו. אז הוטבעה הסיסמה "לאורו נלך". ברור היה ש"לאורו נלך" כולל בתוכו גם את הראי"ה קוק ומשנתו. הרב נריה לא היה סקטוריאלי, ו"לאורו נלך" כיוון לא רק לציבור המגזרי, אלא לכל האנשים שרוחם היא רוח ציונות דתית מאמינה ולא רוח שחותרת הפוך. זה היה מעמד ממש מרשים, וזו הייתה האווירה שאפיינה אותו.
בסופו של הכינוס עמד אחד האנשים ופתח בשיר כדרך שהרב נריה היה תמיד שר: "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור".
