בניה תמיד ראה בישי ריבו דמות לחיקוי והאדם שבעקבותיו הוא רוצה ללכת. הוא התחבר במיוחד לשיר "הלב שלי" איתו גם זכה בתחרות "כוכב ראשון". "הוא זמר דתי שמדבר על כל הדברים שאני, מבחינה דתית, מאמין בהם. חוץ מזה, להיות זמר דתי זה דבר מוערך בעיניי. מעניין אותי איך זה להיות זמר דתי בתעשייה הזאת, איך זה לשיר על אמונה, ועל ה' יתברך. וכמובן שהוא שר מדהים ועם קול ממש יפה. הוא דמות לחיקוי עבורי. אני מסתכל על מה הוא עושה ורוצה להיות כמוהו. כשהסתכלתי על הקהל שלו בהופעות כשהייתי קטן תמיד אמרתי 'אני רוצה להיות כזה'".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החברה הערבית: 70 אחוזים תומכים בהקמת מפלגה ערבית-יהודית
– הסערה בוועדת השופטים: אלה המינויים שמדאיגים את הימין
– הצד השלישי: כשגיא זוהר בדק את בודקי העובדות
איזה תכונות אתה מעריך בו?
"הענווה שלו ממש מוערכת בעיניי, וגם את השמחה שלו". בניה נותן דוגמא כהוכחה לתכונות האלו, "באחת ההופעות ישי שר את השיר "גם כי אלך" יחד עם ילד בן 4 שחולה בסרטן. העובדה שזמר כל כך גדול מעלה חולה באמצע הופעה זה משהו גדול, זה מעשה אצילי בעיני".
בניה יוחאי, כמעט בן 13, מתגורר ביישוב עפרה, תלמיד כיתה ז' בחטיבה בבית אל. הוא מנגן מגיל 9 על קלרינט, ולאחרונה התחיל לנגן גם על תופים. בניה שר מגיל 6 ובאופן מקצועי מגיל 9. הוא השתתף במקהלה, הופיע בחתונות של אחיו ואחותו ושר לפעמים בבית הספר. כבר עכשיו יש לו כמה שירים שהקליט והוא מקווה שיצאו בעתיד. כפרס על זכייתו בתחרות בניה הקליט קאבר לשיר "שבורי לב" של חנן בן ארי שעתיד לצאת בקרוב ליוטיוב, לתחנות הרדיו, ולרשתות החברתיות השונות.
"הכול התחיל כשבקיץ ראיתי פרסום באחד העיתונים של מקור ראשון על תחרות שירה". לאחר שבניה ראה שהפרס הוא פגישה עם ישי ריבו – האמן האהוב עליו, הוא התלהב אפילו יותר. בנוסף, הפרס על זכייה בתחרות היה הקלטה של סינגל ויחסי ציבור לשיר, דבר שיעזור לבניה לבסס את עצמו כזמר. "אמרתי למה לא? ידעתי שההשתתפות בתחרות תהיה מהנה וכיפית וגם פוטנציאלית עבורי להתקדמות".
בסיום התחרות אחרי שבניה זכה הוא חיכה למפגש עם ישי אבל אז הוא חלה בקורונה והכל נדחה, אחרי חודשים ארוכים של ציפייה סוף סוף השניים נפגשו.
בניה: מה הייתה נקודת ההתחלה שלך, ואיך הגעת לאן שאתה נמצא כיום?
ישי: "אני חושב שזה מתחיל ממשהו שבאמת בוער בך. כשהתחלתי לא ידעתי לקראת מה אני הולך והתחלתי לכתוב שירים לנפש. רק בגיל 17 לקחתי גיטרה, התחלתי ללמוד, ומשם באמת התקדמתי". ישי מדגיש את עניין ההתמדה כמרכיב חשוב ומרכזי ביותר בדרך להצלחה. בנוסף, הוא מתאר את השינוי שעוברת המוזיקה היהודית. "היום ברוך ה' יש יותר פלטפורמות, והדבר יותר אפשרי ונגיש. יש ביקוש למוזיקה היהודית, ויש לה מקום. אז עוד לא ממש היתה אפשרות להוכיח את זה. בניגוד לפעם, שהיתה רק מוזיקה חסידית, ולא היה מקום ליצירה המקורית, היום גם דרכי וגם דרך יוצרים אחרים שהתחילו לפני יש מקום ונוכחות גדולה למוזיקה היהודית. אני מרגיש שהדבר הזה רק יתעצם ויגדל".
בניה מספר כי לקראת בר המצווה שיחגוג בקרוב, החליט לפגוש אנשים שונים מכל מיני תחומים על מנת ללמוד מהם. "אחת המחשבות היתה להיפגש עם אחד הזמרים והיוצרים הדתיים, וקצת ללמוד ממנו על איך ילד דתי משתלב בתעשיית המוזיקה בלי להתחיל דרך תוכניות ריאליטי כמו "בית ספר למוזיקה", כי לנו זה לא מתאים. בנוסף, רציתי לברר איך אדם דתי נמצא ופורץ בתוך העולם הזה שהוא כל כך מורכב מבחינה דתית".
ישי: "אני יכול להמליץ לך לעשות את הדברים שאתה מאמין בהם, תהיה שלם ותעשה את הדברים עד הסוף, כי יש אוזניים שמקשיבות ליצירה הזאת, זכינו ליצור סביב שירי אמונה ויש לזה ביקוש גדול". ישי מדגיש כי לא חייבים ללכת לראליטי על מנת להצליח ולהתפרסם. "לא חייב ללכת לתוכנית, בתקופה שאני הייתי נער היה 'כוכב נולד', וגם אני התלבטתי האם להתמודד". בסופו של דבר הוא ניגש לאודישנים ולא התקבל לתוכנית, אך בדיעבד הבין דבר גדול מזה. "כבר כשלא התקבלתי, הבנתי שאני לא בנוי לתוכניות האלה. צריך נפש מסוימת כדי להשתתף ולהתמודד עם זה ולא חייבים לעבור את הדרך של הראליטי, אבל צריך לקחת בחשבון שזה מסע. לפעמים אנחנו מסתכלים על אומן בסוף הדרך שכבר יש לו הופעות, קהל והצלחה, אבל זה תהליך שלוקח זמן ואסור לשכוח מה המטרה".
ישי ממשיך ומסביר שלפעמים נראה שהדתיים תמיד "מוגבלים", דבר שלא נכון. "לכאורה זה נראה שאנחנו חסומים. לא מופיעים עם נשים, לא מגיעים לכל מיני פסטיבלים ולא מופיעים בשבת. אבל מצד שני יש המון יתרונות שזה הדבר שהיה לי חשוב להביא לקדמת הבמה. דווקא זה שאני שר שירים על אמונה זה לא מגביל אותי אלא להפך".
גם בניה מספר כי ההשתתפות בתחרות כוכב ראשון נבעה מסיבה דומה לדברים שישי מתאר. חוץ מהחוויה המובטחת שבניה ידע שיקבל, מה שמאוד דירבן אותו להתחרות היה התוכנית "בית ספר למוסיקה" ששודרה באותה תקופה. "רציתי ללכת לבית ספר למוסיקה, אבל ידעתי שזה פחות מתאים לאופי שלנו ולדברים שאנו מאמינים בהם כדתיים, אז החלטתי במקום זה ללכת לתחרות הזאת ולשלוח שיר". במהלך התחרות ניצבו מול קושי. "בהתחלה קניתי פלייבק, הקלטתי עליו ועשינו המון הכנות. רק בהמשך התברר לנו שצריך לשלוח שיר ווקאלי". משם זה התגלגל ובניה יוחאי זכה. לפני שבועיים הוא הקליט את השיר שיצא בקרוב. עכשיו הוא רוצה להתקדם יותר בתחום המוזיקה, ואפילו קנה קלרינט חדש לקראת הבר מצווה.
בניה חושב הלאה ולא מפחד לחלום רחוק. "החלום שלי זה להיות זמר ונגן, להיות גדול במוזיקה ולהתפרסם". הוא יודע שהפרסום הוא לא התכלית בפעולותיו. "כמובן אני לא פועל דווקא בשביל הפרסום. אני נהנה מעצם הנגינה והעשייה ואני מרגיש שזו השליחות שלי מה'. אני לא חושב שאני אדם גדול ולמרות זאת אני מרגיש שעם השירה אני יכול לשמח אנשים, אני יכול לעשות עם זה טוב".
בניה: בעתיד אני רוצה להתפרסם ולהיות זמר גדול. איך אפשר לא להתבלבל ולהגיע לגאווה?
ישי: "עכשיו אתה מאוד תמים בנפש, אתה רוצה רק לשיר, ואסור לאבד את זה. ההנאה זה מה שצריך להוביל אותך, ואם יש הצלחה זה בונוס אבל לא להתבלבל ולהפוך את זה לעיקר, לא לשכוח את האמת, זה גבול מאוד דק." ישי מסביר כי אם הגאווה היתה עולה לו לראש היה לו מאוד קשה להתמודד עכשיו והקורונה הייתה ממש שיעור בצניעות עבורו. חוץ מזה, הוא רואה רחמים גדולים והשגחה עליונה בכך שהמגיפה היא אוניברסלית ולא פרטית. "אם הייתי מתמודד עם זה לבד אני חושב שהיה לי מאוד קשה. אני חושב שיש פה אפשרות לדעת שזה לא משהו אישי, ובמיוחד בתקופה הזאת אפשר להוולד מחדש ולגלות את הדברים הקטנים ולדעת שאין מובן מאליו. הנושא של הצניעות מגיע מההורים שלי, הם אנשים מאוד פשוטים והם הנחילו לי את הנושא, מגיל צעיר זה מאוד ברור לי בזכותם. כמובן שתמיד השתדלתי והתפללתי אבל אני כל הזמן זוכר ששום דבר לא באמת שלי על הסוף. העובדה שאני זוכה להתפרנס וליהנות מזה, לא נותנת אפשרות של מקום לגאווה, אלא רק הכרת טוב".
בתקופה האחרונה ישי לקח לעצמו זמן להרגע מהריצה שהיה בה בשנים האחרונות. "לקחתי הפסקה שהייתה חשובה ומועילה וזכיתי למלא מצברים ולהספיק הרבה דברים עם עצמי ועם המשפחה. אני מרגיש שעכשיו הלו"ז מתחיל שוב להתמלא ויש כל מיני דיבורים על חזרה להופעות. בין לבין אני כן מופיע וגם הייתי בארה"ב לכמה הופעות ועכשיו אני מתחיל לעבוד על שירים חדשים". עם כל המורכבות והביטולים ישי רואה הרבה חסד במהלך הזה. "הקורונה איפשרה לי לקחת דברים בפורפורציה ולהתחבר לעצמי. הטוב שהיה במשך השנים נתן לי אפשרות להתבונן ולהגיד תודה על הכול. כשנחזור, גם אירועים קטנים ישמחו אותנו, יהיה מרגש אפילו בהופעות של מאה איש".
