ההייטק שצעירי ישראל עוסקים בו

כאשר שלמה המלך חונך את בית המקדש, הוא נושא תפילה ארוכה. כמה פסוקים ממנה מוקדשים לאומות העולם: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ… אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּך" (מלכים א ח). ובפסוק קודם: "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ, וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: המגילה המהפכנית שלא שמעתם עליה, וחבל
– "רוצחים": מאות הפגינו מול המטה הארצי של המשטרה
– לא פעם ראשונה: במשטרה לא מכירים את חוק חסינות הח"כים

איך זה יקרה? מהו הנתיב שיוביל אנשים רבים כל־כך מאומות העולם לבית המקדש? מהו המפתח אל החדר?

ביומו האחרון מברך משה את השבטים וקובע את תכונתם. לשבט זבולון נאמרות המילים הבאות: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ, שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל" (דברים לג, יח). רש"י במקום מצטט מדרש:

"עמים הר יקראו" – על ידי פרקמטיא [סחורה] של זבולון תגרי [סוחרי] עובדי כוכבים באים אל ארצו, והוא עומד על הסְפָר. והם אומרים, הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה. והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד – לפי שהעובדי כוכבים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה – ומתגיירין שם, שנאמר "שם יזבחו זבחי צדק".

אותן משלחות מסחר הדדיות הבאות אל זבולון כחלק מעולם עסקי, מסתקרנות ומבקשות לעלות ירושלימה. המפגש עם ישראל, המאמינים ועובדים לא־ל אחד, מותיר עליהם רושם בל יימחה והם מתגיירים. מה גורם לאותם סוחרים שהגיעו לחוף עכו לעשות את הדרך לירושלים? המדרש שם בפיהם את הנימוק "הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים". אך בכל אופן מרחק רב מפריד בין ירושלים לעכו. צריכה להיות סיבה נוספת לטלטול הזה, מעבר לסקרנות תיירותית.

לדעתי הסיבה היא עסקית. אומות העולם, שרואות את ההצלחה של זבולון בעסקים, תוהות לעצמן האם הצלחה זו קשורה גם לאמונה שממנה בא זבולון, לעולם הערכי שלו; האם יכול להיות קשר בין הצלחה כלכלית ובין אמונה ומוסריות. התשובה שהם מקבלים בירושלים היא חיובית. מתברר שעולם שנשען על ערכים, ושמתייחס לאנשים סביבו לא רק כארנקים שניתן לשאוב מהם מזומנים אלא כנשמות המבקשות שיתייחסו תחילה אל העולם הערכי שלהן ויחברו אותו לעולם הצרכים הכלכלי – זוכה גם להצלחה עסקית וחומרית.

הדרך שמשרטט המדרש היא כזו: עם ישראל יצליח כלכלית באופן יוצא מן הכלל, מה שיגרום לאומות העולם להגיע לכאן עם משלחות עסקיות. אותן משלחות יתעניינו לדעת האם ההצלחה העסקית קשורה לעולם הערכי, כלומר לעובדה שעם ישראל בוחר לפעול בעולם מתוך אמון בטוב האלוהי שנמצא אצל בני האדם, ומאמין שהטוב הוא מנוע חזק לא פחות ואף יותר מהמנוע המשולש של קנאה, שנאה ותחרות, שאפיין את הכלכלה הישנה. הרצון להיות חלק מן ההצלחה הזו יביא חלק מאומות העולם להתגייר. ושמא הכוונה לגיור במובן רחב – הצטרפות לרעיון שעם ישראל מוביל בעולם, אמון בטוב האנושי ובצלם אלוקים שבאדם.

כלכלה שתפורה למידותינו

התיאור של המדרש נחשב לאוטופיה גמורה עד לפני כארבעים שנה. בעולם הכלכלה הישנה, שהייתה בנויה על מרבצים וכוח עבודה, לא היה לישראל הרבה מה להציע לעולם, חוץ מהדרכה חקלאית מסוימת, הדרכה ביטחונית ותפוזים. העתיד הכלכלי, כך היה נראה, הוא אצל המדינות בעלות משאבי הנפט, מרבצי הפחם או עפרות הברזל והנחושת, או כוח העבודה האינסופי.

אך אז הגיחה לעולם מהפכת ההייטק. מעולם לא נוצרה כלכלה מתאימה כל כך לעם היהודי כמו כלכלה זו. המשאבים הנדרשים בה הם מוח טוב, יכולת חשיבה חדשנית ותעוזה, שהסביבה המאתגרת שבה פועלת מדינת ישראל מספקת לנו בשפע (די אם נזכיר שישראל היא המדינה היחידה בעולם שמשגרת לוויינים בניגוד לכיוון התנועה של כדור הארץ, מה שמהווה משל טוב לכל צורת החשיבה), וכן קשר עם מקומות אחרים בעולם – עניין שהעם היהודי מכיר היטב בהיותו מפוזר בכל מקום ומהווה מעין network גלובלי. דומה שהכלכלה החדשה נתפרה במיוחד למידותיהם של העם היהודי ושל מדינת ישראל. זוהי כלכלה ששינתה לחלוטין את פני העולם, ולמעשה רק דרכה מדינת ישראל יכולה הייתה להפוך למעצמה כלכלית. כל צורות הכלכלה הישנות היו מותירות אותנו הרחק מאחור.

אמנם, גם כאשר העולם משתנה צריך להיות שם כדי לשים לב ולתפוס את הרכבת בזמן. לא חסרות דוגמאות היסטוריות לעמים שהמהפכה עברה להם ליד האף והם החמיצו אותה. הסינים, לדוגמה, גילו את אבק השריפה מאות שנים לפני האירופים אך לא השכילו להפוך אותו לכוח צמיחה כלכלי. קולומבוס גילה את אמריקה, אך עד יומו האחרון היה בטוח שהגיע להודו וכי אין שום יבשת חדשה. היה זה אמריגו האיטלקי שגילה שמדובר ביבשת חדשה, והמהפכה ובעקבותיה היבשת כולה נקראות על שמו.

שני גורמים חברו כדי שמהפכת ההייטק בישראל תפרוץ בזמן המוקדם ביותר האפשרי. הראשון הוא ביטול פרויקט מטוס הלביא בשנת 1987, ששחרר לשוק אלפי מהנדסים מעולים שחיפשו מה לעשות עם עצמם. האירוע השני הוא גלי העלייה העצומים מבריה"מ, שהביאו לכאן כוח אדם בעל רמת השכלה גבוהה מאוד בתחומים הריאליים, יחד עם מוטיבציה גבוהה ורצון להצליח. כששני אלו חברו יחדיו, והצטרפו לבואה לעולם של רשת האינטרנט, קרה הפיצוץ.

וכך, שלושים שנה אחרי האירועים הללו, פרק זמן זעום במונחים היסטוריים, קשה למצוא חברה רצינית בעולם שאין לה מרכז חקר ופיתוח בישראל: גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט ועוד. ישראל מובילה בעולם בתחום מספר חברות ההזנק הנפתחות בשנה, וגם באלה המצליחות (נתונים נוספים בעניין זה מובאים בספרם של אדם רויטר ונגה קינן, "ישראל סיפור הצלחה").

בזכות הרוח הישראלית

אם כן, "שמח זבולון בצאתך". העמים אכן באים לכאן בשל הצלחתו הכלכלית של עם ישראל, והמסחר "שמח" ומצליח. אך האם ההצלחה הישראלית קשורה לעמדה המוסרית שלנו?

כבר כעת אפשר לומר שהאופטימיות, האמון בטוב, הרוח הישראלית שאיננה נרתעת מקשיים, מכוח התחושה שהיא נושאת על גבה משא ומסע דורות ושחייבים להצליח כי אין לנו מקום אחר – כל אלו מהווים מרכיב משמעותי בהצלחה הכלכלית.

יש עדיין דרך ארוכה לעבור עד להכרה שההצלחה הזו באה מ"יראתה של אומה זו", כלומר מאמונתה באלוהים, אבל דומה שהדרך שהמדרש התווה עבורנו – דרך שבה אומות העולם מתעניינות בנו דרך הציר הכלכלי, וממנו ממשיכות לציר המוסרי – נעשית ממשית ובהירה יותר.

חשוב להדגיש: לא מדובר כאן על "השלום הכלכלי" מבית מדרשו של שמעון פרס. עמים לעולם לא יוותרו על עולם הערכים שלהם תמורת כסף, ומחשבה שטוענת אחרת מזלזלת בעולם הרוח ומדמה לחשוב שהכול סחיר. טענתנו הפוכה. מה שמעניין היום, גם בעולם העסקים, הוא הערך או הערך המוסף שאדם מביא איתו לעסקה עצמה. האם היא מקדמת את העולם, את השמירה על הסביבה, את הקשר בין בני אדם, את המלחמה בעוני ובבערות וכו'. יש ערך, ואותו מלבישים במסחר. טענת המדרש היא שעולם ערכי נכון מביא איתו הצלחה כלכלית דווקא משום שבני האדם כולם נבראו בצלם א־לוהים, והצלם הזה מחפש ביטוי. הכסף מהווה כאן סימן ולא סיבה.

"הסכמי אברהם" שנחתמו לאחרונה מהווים דוגמה טובה לעיקרון הזה. המניע הגלוי שלהם הוא כלכלי. אך ההסכמים מכונים על שם אבינו הראשון, שהביא לעולם בשורה עצומה: ניתן להניע גלגלי הצלחה עצומים דרך המוטיבציה לעשות טוב, צדקה ומשפט בקרב הארץ. אברהם הוא האנטיתיזה לנמרוד הצייד. לדעת נמרוד, כדי להצליח בעולמנו יש להיות צייד, ערמומי, אכזרי, מנצל חולשות של היריב, נלחם על שטח מחיה שיכולים להיות לו רק בעלים אחד. זוהי תפיסה של "זה או אני או אתה", ועדיף שאתה לא תסכן אותי אף פעם, והדרך הכי בטוחה היא לחסל אותך. בעבר חוסלו אנשים בפועל, והיום זה יכול להיות חיסול כלכלי של תחרות עד קריסת היריב.

אברהם מציע כלכלה של שיתוף, של צדק, של "ווין ווין", כלכלה שבבסיסה ניצבת אמונה באלוהים שהוא מקור הטוב והשפע, והוא מחלק אותו לכולם ורוצה שגם אנחנו נלמד לחלוק את השפע שלנו עם ברואי צלם אלוהים אחרים.

כאשר הוא מתחבר לעולם ערכי ויוצר כלכלה חדשה, מקבל עם ישראל הזדמנות אדירה, אולי ראשונה בהיסטוריה, להשמיע את עמדתו ואת סיפור חייו בפני אומות החפצות לשמוע ולעמוד על פשר ההצלחה הזו, ורוצות גם הן להיות חלק ממנה.