עפולה הפכה מעיר ירוקה לאדומה, לפי צבעי רמזור הקורונה, בתוך תשעה ימים. 60 חולי קורונה חדשים אומתו בה בתחילת דצמבר, והיא הוגדרה כמוקד התפרצות בלתי נשלטת. חקירות אפידמיולוגיות שערכה העירייה הצליחו להסביר כיצד התלקחה אש המגפה, ולאפשר את כיבויה. החוקרים גילו שלושה אירועי הדבקה נרחבת שהתקיימו בסמיכות זמנים: כינוס משפחתי מורחב בארוחת ערב שבת, מסיבת חברים עם אלכוהול וקריוקי בבית פרטי, ומורה אחד שלימד בשלושה בתי ספר והעביר את הנגיף לעשרות בני אדם. אנשי העירייה פעלו נמרצות לאתר את כל המגעים וענפי ההדבקה. הם הורו למעורבים להיכנס לבידוד, וההתפרצות נבלמה; אך עפולה טרם הצליחה לשוב לצבע הירוק ברמזור הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צמיחה מתוך משבר: מה שקרה ליהדות התפוצות בשנת 2020
– הקורונה הוכיחה: החוסן התעסוקתי של גברים חרדים נמוך
– מסיימים בעלייה: עשרות עולים נחתו בישראל ביום האחרון של השנה
זה מה שהמערך לקטיעת שרשראות הדבקה בפיקוד העורף, המכונה "מפקדת אלון", אמור לחתור אליו. במערכת הבריאות ציפו שתוצרים מעין אלו יגיעו בזרם אדיר לאחר הקמת המפקדה, אבל זה לא קרה. מפקדת אלון, המובילה את מערכי המעבדות, הדיגום, הבידוד והחקירות האפידמיולוגיות, אינה מצליחה לעמוד במשימתה. קודמיה בתפקיד – בכירי משרד הבריאות ומערכת הבריאות – מאשימים אותה כיום בכשלים שהביאו בין השאר להתפרצות הגל השלישי של התחלואה בישראל. אנשי פיקוד העורף אומרים מנגד כי כל פעולותיהם נעשו בהנחייתם המלאה של בכירי משרד הבריאות.
חקירות אפידמיולוגיות אמורות לזהות "ממי אנשים נדבקו ובאילו מקומות היו", כפי שאמרה ראש מערך החקירות במשרד הבריאות. המשימה של החוקרים כפולה. ראשית, "ללכוד" מפיצי־על ולקטוע את שרשראות ההדבקה. שנית, לצבור מידע על הסיכון בהתקהלויות במקומות ובאירועים מסוימים
למעלה מחצי מיליארד שקלים הושקעו במפקדת אלון, אלפי חיילים "הושאלו" לה, ובראשה הועמד תת־אלוף ניסן דוידי. בתום תהליך ההקמה, שנמשך בין אוגוסט לנובמבר 2020, קיבלה עליה המפקדה את האחריות המלאה לניהול המאבק נגד מגפת הקורונה בישראל, שכבר גבתה עד אז 2,500 קורבנות. "כמו משלוח מאמזון – האזרח יעודכן בכל שלב, ממיקום הדגימה ועד ליציאה מהבידוד, ישירות לנייד", הבטיח מפקד פיקוד העורף אלוף אורי גורדין בעת הקמת המפקדה. גורדין גם התחייב: במוקדי התשאול העירוניים ובמרכז הצה"לי יהיה פיקוח צמוד של משרד הבריאות. בפועל, ההנחיה וההשגחה האזרחית הלכה ונדחקה. גורמים במשרד הבריאות טוענים שבפיקוד העורף לא נתנו להם דריסת רגל; במפקדת אלון משיבים שאנשי המשרד הם שסירבו לתת כתף, משום שנלקחה מהם האחריות על ניהול מאמץ החקירות.
בעוד התחלואה גוברת ועולה, בכירי המערכה בצד האזרחי הסבירו שהגולם קם על יוצרו: לדבריהם, בצה"ל היו מי שלקחו פיקוד על המאבק, תוך מידור אנשי המקצוע של משרד הבריאות מקבלת ההחלטות. את הביקורת הנוקבת ביותר השמיעה ראש מערך החקירות האפידמיולוגיות במשרד הבריאות, ליאורה ולינסקי, שהודיעה ביום חמישי שעבר על התפטרותה. במכתב ההתפטרות, שפורסם לראשונה באתר N12, מתחה ולינסקי ביקורת חריפה על הניהול הלקוי של גדוד "אלה", הגדוד במפקדת אלון הממונֶה על החקירות האפידמיולוגיות, בפיקודו של אל"מ רלי מרגלית, לשעבר מפקד מחוז חיפה בפיקוד העורף. לדברי ולינסקי, שיטות העבודה של פיקוד העורף הובילו לכך שאלפי בני אדם נכנסו לבידוד ללא צורך; ובתוך כך, החקירות לא משיגות כמה ממטרותיהן העיקריות.
העברת הסמכות לקטיעת שרשראות ההדבקה מידי משרד הבריאות הייתה ההחלטה הראשונה כמעט של פרופ' רוני גמזו, הממונה על הקורונה לשעבר, כשנכנס לתפקידו בשלהי יולי. אחיות מערך בריאות הציבור טוענות כי גמזו לא שוחח איתן ולא ביקש ללמוד על מה שעשו וכיצד ניתן לסייע להן במאמצי בלימת המגפה. "חרף ניסיונות חוזרים ונשנים לא הצלחתי לקבוע פגישה מסודרת עם פרופ' גמזו כדי לספק לו מידע חיוני על מערך החקירות", כתבה ולינסקי. לדבריה, ההחלטה ליטול מאחיות בריאות הציבור את האחריות על החקירות התקבלה בחוסר הבנה, ואף על בסיס טענות מסולפות "שהחקירות מבוצעות על ניירות". גורם לשעבר במערך האזרחי אומר לנו שהחוקרים השתמשו במערכת ממוחשבת, "וגם אם למישהו היה נוח יותר לערוך את החקירות בכתב יד, המידע עבר תמיד למחשבים".
אבל גמזו החליט להסיט את המאמץ לידי הצבא. בנאומו הראשון לציבור הכריז שמשרד הבריאות כשל בקטיעה יעילה של שרשראות ההדבקה, וקבע: "צה"ל יודע להכריע אויבים בביטחון, ויֵדע להכריע גם את הקורונה". בחודש נובמבר, רגע לפני שפרץ הגל השלישי, בישרו גמזו ושר הביטחון בני גנץ במפקדת אלון ש"לישראל מערך קטיעת שרשראות הדבקה מהטובים בעולם". דברי הרהב לא החזיקו מעמד ימים רבים; בכירים במשרד הבריאות ובמערכת הבריאות שרטטו בפנינו בשבועות האחרונים את נקודות המפתח שפיקוד העורף כשל בהן, ותיארו שיטות שהיו משיגות תוצאות טובות יותר, כך לדבריהם. כולם ללא יוצא מן הכלל שיבחו את התגייסות ירוקי המדים למשימה, אבל קבעו: "גם אם כוונתם רצויה, דרכי הפעולה שלהם לא נכונות בעליל".
לדעת לשאול
מטרתו של מאמץ החקירות האפידמיולוגיות היא להתחקות אחר התפרצות המגפה ברמת הפרט. החקירה כוללת בעיקר את תשאול החולה וסביבתו, אך גם מעקב מיקומים טכנולוגי, או חילוץ מידע על עסקאות אשראי. חקירות אפידמיולוגיות מקצועיות אמורות לזהות "ממי אנשים נדבקו ובאילו מקומות היו", כפי שאמרה ולינסקי ב־14 בדצמבר, בדיון שהתקיים בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת.
המשימה היא כפולה. ראשית, "ללכוד" מפיצי־על ולקטוע את שרשראות ההדבקה ההמונית שהם יוצרים: חולה יחיד הנמצא במקום צפוף וסגור עלול להדביק עשרות בני אדם בבת אחת, על אף שאינו סובל מתסמינים. שנית, החקירות מאפשרות לצבור מידע על הסיכון בהתקהלויות במקומות מסוימים או באירועים מסוגים שונים. לא אחת עלתה בוועדות הכנסת ובדיוני הממשלה השאלה מהם המקומות המועדים ביותר להתפרצויות, ותשובה אין. עד היום לא ברור מה חלקם של הקניונים, חדרי הכושר, בריכות השחייה ובתי הכנסת בהעלאת מספר הנדבקים. לא קל לייצר את המידע הזה, אבל אפשר לחתור אליו.
במפקדת אלון, שם מתמקדים כמעט רק בבידוד מגעים, מציגים נתונים נמוכים בכל הקשור לאיתור מקומות ההדבקה. בין 27-18 בדצמבר הצליחו במערך החקירות הצבאי לאתר רק 40 אחוזים ממקורות ההדבקה בעוד על פי דוחות משרד הבריאות, ביולי הגיעו במערך האפידמיולוגי ל-55 אחוזים ממקורות ההדבקה עם פחות מחצי מכוח האדם שיש לפקע"ר.
פיקוד העורף, כך עולה משיחות עם חולי קורונה שאובחנו בשבועות האחרונים, לא עושה זאת כלל. "בחקירה אף אחד לא שאל ולא ניסה לבדוק מי הדביק אותי", סיפר למשל הרב הלל בן־שלמה מהיישוב יצהר, מורה בישיבה התיכונית אלון־מורה. הוא עצמו הדביק ככל הנראה שני תלמידים שהיו בקרבתו, וכן את אשתו ובתו; להערכתו, מקור ההדבקה שלו היה מפגש עם חבר בקורס עזרה ראשונה. "בחקירה התאמצו מאוד לעלות על כל מי שפגשנו ולהכניס אותו לבידוד, אבל לא היה כל ניסיון להבין כיצד אני או משפחתי נדבקנו". נתונים שהגיעו לידינו מלמדים על עומק הכשל. בשבוע שעבר, בין התאריכים 20 בדצמבר ועד 29 בדצמבר כ-30 אחוזים מכלל החולים המאומתים היו כאלה שבמערך קטיעת השרשראות הצליחו לאתר ככאלו שהיו במגע עם חולי קורונה מאומתים ובודדו אותם. כל השאר נדבקו מחולים מאומתים ולא נדרשו להיכנס לבידוד והדביקו אחרים. ביולי, כשמספר החולים המאומתים ליום עלה על 2,000 בני אדם, הגיעו במערך החוקרים האפידמיולוגי המצומצם של משרד הבריאות אך המנוהל בידי גורמים מקצועיים, ל-68 אחוז מהמאומתים החדשים שהיו בבידוד בזמן קבלת התוצאות. המדד הזה, ששיפור בו עשוי להוכיח שפעילות הבידוד מצליחה לקטוע שרשראות הדבקה, ולמנוע מחולים אפשריים להסתובב ברחוב ולהדביק אחרי, אינו מוצג על בסיס יומי לאנשי משרד הבריאות, אם בכלל.
"לא ראיתי דו"ח אחד של אירוע שמסכם איפה אנשים נדבקו", טוען פרופ' חגי לוין. "התרענו עוד לפני הקמת המערך שתחקור כזה דורש תחכום ודיוק ומקצועיות". על בסיס תחקירי ההדבקה, ישראל הייתה יכולה לבנות מדיניות מבוססת ושקופה לצורך החלטות על סגירת חדרי כושר או בריכות שחייה
מערך חקירות מקצועי, טוענים בכירים במערכת הבריאות, עשוי להפחית מאוד את קצב ההתפרצות, באמצעות גילוי נשאים שהשיטות הנוכחיות מחמיצות. ההנחה היא שמספר הנדבקים בכל אירוע גדול ממספר החולים המאומתים שזיהינו; לדוגמה, מסביר לנו אפידמיולוג, "בחתונה היו מאה איש, ואני יודע שחמישה מתוכם זוהו כחולים. לא מספיק לבודד את המגעים שלהם מהחתונה; אני חייב למצוא את 25 החולים שאני לא יודע עליהם, אנשים שהיו באותה חתונה ונדבקו מאותו המקור". המקור הזה עשוי להיות, למשל, מלצר שאיש לא יספר ש"פגש אותו" ממש, פשוט כי הוא רק עבר בין השולחנות. לכן אם לא נזהה שההתפרצות הייתה בחתונה, אלא נסתפק בבידוד המגעים המדווחים בלבד, לא נקלע למטרה.
ההליך הטכני של איתור המגעים גם קל יותר למדידה, וחוקרי פיקוד העורף אכן נבחנים לפי מספר האנשים שהצליחו להכניס לבידוד. בדרך משל, טענת מומחי המחלות המידבקות היא שבפיקוד העורף פועלים לקטוף כמה שיותר עלים שיוצאים מענף חולה – אך עלינו למקד את המאמצים לא בעלים אלא באיתור הגזע הבלתי נראה, ובקטיעת הענפים שמתפצלים ממנו.
הפעילות אינה אמורה להסתיים ברמת הפרט, אלא לעבור לרמה המקומית והציבורית. מלבד הסיפור של עפולה, דוגמה לתחקיר אפידמיולוגי מוצלח היא התגובה להתפרצות במגזר הערבי ביפו בימי הגל הראשון. לאחר פענוח מקורות ההדבקה באזור, כינסו אנשי לשכת הבריאות תל־אביב את נכבדי הדת ומנהיגי הציבור בעיר, והציגו בפניהם את תוצאות החקירות. יחד הם דנו בדרכים להפחית את התחלואה, והחליטו בין השאר על סגירת בתי הספר. הצעדים זכו לשיתוף פעולה מצד התושבים. אך כעת, לפי מקורות במערך החקירות האפידמיולוגיות, אין חלוקה מובחנת בין יפו לתל־אביב, ואי אפשר כמעט לזהות אירועי תחלואה שהתרחשו ספציפית ביפו.
מכיוון שהחקירות מניבות ידע דל, נפגעת גם קבלת ההחלטות ברמה הממשלתית – ביכולת ההכנה מראש, בפרטי המדיניות שנקבעת ובהסברה לציבור. לדברי פרופ' חגי לוין, ראש איגוד רופאי בריאות הציבור וחבר קבינט המומחים המייעצים לתוכנית "מגן ישראל" ולשרי קבינט הקורונה, הוא וחבריו פנו לא אחת אל אנשי המערך הצבאי וביקשו לראות תוצרי חקירות איכותיות על מוקדי התפרצויות, כפי שנחשפו בעפולה ובמאמצים מקומיים אחרים – אך לא קיבלו דבר. "לא ראיתי דו"ח אחד של אירוע שמסכם איפה אנשים נדבקו", טוען לוין. "התרענו עוד לפני הקמת המערך כי תחקור כזה דורש תחכום ודיוק ומקצועיות, וכי חובה לערוך אותו בהנחיית אנשי אפידמיולוגיה".
על בסיס תחקירי ההדבקה, ישראל הייתה יכולה לפתח תחזיות למוקדי התפרצות. בהתאם לכך הייתה נבנית מדיניות מבוססת ראיות ושקופה של החלטות על סגירת חדרי כושר או בריכות שחייה ציבוריות. "איבדנו את היכולת, שהייתה לנו בגלים הראשון והשני, לקבל תמונה כוללת של התחלואה", טוען מקור בכיר – אך מתעלם מהבעיות שהתגלו בעבודת המערך המדולדל של משרד הבריאות עצמו בחודשי המגפה הראשונים.
כוח ההיתר
"מערך חקירות חלש, לא מקצועי, לא יעיל, הנשען על מערכת שאינה מתאימה למשימות שלה", כך תיארה ולינסקי את המפקדה שהוקמה בצה"ל. אך מקור אחר במערכת הבריאות טוען שהבעיה נובעת כבר מהגדרת המטרות: פיקוד העורף לא התבקש לקטוע שרשראות הדבקה או להפחית תחלואה, אלא נקבעו לו יעדים כמותיים – מספר החוקרים שישרתו במערך, ומספר הנחיות הבידוד שיופקו מכל חקירה אפידמיולוגית. התוצאה: מערך החקירות לא רק שאינו מביא מידע יעיל לגדיעת גזעים של מוקדי התפרצות, אלא גם פוגע בכלכלת ישראל דרך בידודי שווא. בכירים במערכת הבריאות טוענים שמצד אחד ישראלים רבים נופלים בין הכיסאות ואינם נשלחים לבידוד כשהדבר נחוץ; מנגד, רבים שלא היו אמורים להיכנס לבידוד, מכוסים ב"שמיכה הרחבה" של חובת הבידוד שמטילה מפקדת אלון. "יש עלייה חדה במספר הערעורים", התריעה ולינסקי בוועדת ביקורת המדינה לפני שבועיים. במוקד "קול הבריאות" של המשרד מתקבלים לטענתה כ־6,000 ערעורים בשבוע מצד אנשים שנדרשו באופן שגוי להיכנס לבידוד. "התחושה שלי היא שהיד קלה על ההדק", אמרה ולינסקי. "את כל הערעורים שהגיעו אליי בשבועות האחרונים הוצאתי מבידוד, כי הם לא היו מוצדקים אפידמיולוגית".
בין השאר סיפרה כי במפקדת אלון החליטו במקרה מסוים להורות על בידוד של בית ספר שלם, על תלמידיו ומוריו, כולל ילדי משפחות שלא שהו במוסד בימים הרלוונטיים. "אני חושבת שיש צורך ביותר העמקה ודיוק", אמרה ולינסקי בדיון. "אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצויות מהר, אבל אם ניצור מצב שאנחנו מכניסים הרבה אנשים לבידוד שלא לצורך, נשתק את המשק ונייצר חוסר אמון אצל הציבור".
פרופ' חגי לוין מסכים: "כוח דהיתרא עדיף. גורם לא מקצועי יחמיר היכן שלא צריך להחמיר. חיילים צעירים, שלא תמיד מבינים את ההנחיות, אינם יכולים להפעיל שיקול דעת, ודווקא איש מקצוע יודע להגיד היכן הסיכון מופחת ובאיזה מקרה אפשר להקל".
ויש גם תקלות הפוכות: אנשים ששהו בקרבת חולה מאומת, אך לא נדרשו להיכנס לבידוד. במקרים האלה אפשר להאשים את צוות המשימה המיוחד לענייני התפרצויות בפיקוד העורף – יחידה האמונה על איתור מוקדי תחלואה וטיפול בהם, כולל טיסות שהתגלו בהן יותר משלושה חולי קורונה. בראש הצוות עומד קצין בדרגת רב־סרן, אך אין בו מומחה לאפידמיולוגיה. במקרה אחד לפחות, הצוות לא הצליח לעשות את עבודתו: פיקוד העורף לא יצר קשר עם עשרות נוסעי טיסה מדובאי שנחתה לפני שבועיים בישראל, ועל סיפונה שלושה חולים. עם זאת, חשוב לציין כי באופן כללי ישראל לא נקטה מדיניות ממוקדת למניעת "ייבוא" קורונה מרחבי העולם, ומטורקיה בפרט.
מקור במערכת הבריאות טוען כי גם כאשר הצוות הנמרץ מכריז על מוקד התפרצות, הדבר לא נעשה באופן נכון. "הם עובדים לפי אלגוריתם פשוט – אם יש שני מאומתים באותו מקום, זו התפרצות. בשבוע שעבר הם הודיעו על התפרצות, אחרי שבקניון מסוים ביקרו שלושה אנשים שהתגלו כמאומתים. הצוות הציע לבדוק את כל מי שעובד בקניון. בשום עולם אפידמיולוגי זה לא עובד ככה; מה התועלת בבדיקת קניון שלם? לא היה להם שום מושג באילו חנויות החולים היו, והם החליטו לדגום את כל הקניון כי הם פשוט לא יודעים. אי אפשר לבנות מערך טוב על בסיס אנשים עם אפס ניסיון, שלא מוכנים לשמוע ולהקשיב".
חוקרת אפידמיולוגית ממחוז הצפון: "באוגוסט, כשהגענו לאלפי מאומתים ביום, לא הייתה לנו שליטה מלאה, אבל היה לנו מודיעין טוב. כל מה שנעשה במשרד הבריאות וכל מה שנלמד תוך כדי תנועה – נזרק לפח ברגע שהאחריות הועברה לפיקוד העורף"
גם צוות המומחים המייעץ ל"מגן ישראל" ניסה לגרום לבכירי פיקוד העורף להקשיב. בדיוני קבינט המומחים, בהובלת פרופ' רן בליצר ובנוכחות ממונה הקורונה המכהן פרופ' נחמן אש ובכירי משרד הבריאות, מתחו שוב ושוב ביקורת על פעילות מפקדת אלון וביקשו להעשיר ולהעמיק את החקירות באמצעות שאלות מדויקות. בדיון שהתקיים ב־14 בנובמבר דרשו המומחים לערוך "התחקות מכוונת וממוקדת בחקירות אפידמיולוגיות", במטרה לתקשר את התוצאות לציבור ולעורר את מודעותו. זאת לאחר כמה חתונות המוניות שגרמו להדבקה ניכרת, ותוצאותיהן היו קטלניות. יצחק אילן, סגן ראש השב"כ לשעבר, מת ממחלת הקורונה בעקבות הדבקה בחתונה, וכמוהו רבים אחרים. אבל מפקדת אלון לא סיפקה שום תחקיר כזה.
חברי קבינט המומחים סירבו להסתפק במדדים שקבע פיקוד העורף – מספר החקירות ומהירות סגירתן – ודרשו מדדי תוצאה מובהקים יותר: שיעור קטיעת השרשראות בפועל ("תחלואה נמנעת"), שיעור החקירות שתועדו בהן המקור המדביק ואתר ההדבקה, ועוד נתונים. ב־25 בנובמבר הלינו המומחים ש"טרם פורסמו מדדי התוצאות… לצערנו מה שלא נמדד, לא משתפר". בדיון בהשתתפות בליצר, אש והפרופסורים נדב דוידוביץ', גליה רהב, שוקי שמר ואחרים, הועלתה התהייה עד כמה הקמת מפקדת אלון שיפרה את קטיעת השרשראות בפועל. גם בישיבה הזאת חזרו מומחי הבריאות על בקשתם לחקירות עומק במקבצי תחלואה וליידוע הציבור באורח שוטף על אירועי התפרצות המוניים. בסיכום דיון שנערך ב־3 בדצמבר נכתב: "10 חודשים לתוך האירוע ו־3 חודשים לפעילות מפקדת אלון, אין לנו מושג היכן מתבצעות הדבקות במדינת ישראל והדבר פוגע מהותית בקביעת מדיניות מושכלת". המשתתפים שבו ודרשו מפיקוד העורף להציג תוכנית סדורה לשיפור יכולות הקטיעה ולפרסם מדדי תוצאות לפעילות.
בעיני המומחים, השקעת תקציבי העתק במערך הצבאי הייתה שגיאה גם משום ששימור הידע נפגע. "היה צריך להשקיע את הכסף כך שבסוף המגפה התשתיות והידע יישארו בידי משרד הבריאות, כי הוא זה שיתמודד עם האירוע הפנדמי הבא", סבור פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומומחה לאתיקה רפואית. "פיקוד העורף היה יכול לעזור בכוח אדם, אבל ההובלה הייתה צריכה להיות של משרד הבריאות".
טנקיסטים לבריאות הציבור
כיום נערכות החקירות בשלוש זרועות: שליש ברשויות המקומיות על ידי עובדים זמניים, שליש בלשכות בריאות הציבור של משרד הבריאות, ושליש בפיקוד העורף. לדברי אנשי המקצוע, התיאום בין החוקרים וחיבור המידע שלהם לוקה בחסר. "אין גורם שמנהל את האירוע ומחבר בין כל הנקודות", אומרת לנו חוקרת אפידמיולוגית ממחוז הצפון ש"הושאלה" למערך של משרד הבריאות, אך ביקשה לעזוב לאחר שהסמכויות עברו לפיקוד העורף. "החכמים יודעי הכול הלכו לקציני 8200, ביקשו מהם מערכות מחשוב שינופפו בדגלים אדומים על צברי תחלואה, ולא הבינו שאי אפשר לעקוף את ההיבט האנושי־מקצועי שיודע לזהות התפרצויות".
המערך של פיקוד העורף, לדבריה, הוקם ללא הכשרה ראויה ובלי להתחשב בכל מה שלמדו אחיות בריאות הציבור בשעה שהובילו את מאמץ החקירה. היא דוחה בלהט את הטענה שהאחיות כשלו באיתור שרשראות הדבקה ובקטיעתן בחודשי הקיץ, כשהמערך היה בידיהן. "באוגוסט, כשהגענו לאלפי מאומתים ביום, לא הייתה לנו שליטה מלאה על כל הנדבקים, אבל היה לנו מודיעין טוב. האחיות עבדו מסביב לשעון במסירות נפש של ממש. הצטרפתי אליהן בגל השני, כשהמערכות כבר היו מקוונות ונעשתה עבודה מעולה. קיבלנו הכשרה יסודית עם חניכה צמודה. אני יכולה להבין למה ולינסקי התפטרה: כל מה שנעשה במשרד הבריאות תוך כדי תנועה, כל ההתקדמות בהבנת התמונה מאז פרוץ המגפה – נזרק לפח ברגע שהאחריות הועברה לפיקוד העורף".
במשרד הבריאות גייסו עד אז לעזרתן של אחיות בריאות הציבור כ־500 סלקטורים מובטלים מרשות שדות התעופה, ועוד 280 סטודנטים. כולם התקבלו לפי תנאי סף (תואר אקדמי וריאיון קבלה שבחן מיומנויות תקשורת), ועברו הכשרה שארכה בין שבועיים לשלושה שבועות. בין השאר ניתן להם קורס מתוקשב בן שש שעות, שפותח בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד שבארה"ב. לאחר מכן ניהלו פרחי האפידמיולוגיה כמה חקירות בהדרכת אחות אפידמיולוגית מנוסה, לפני שהורשו לקיים חקירה בעצמם. ולינסקי דרשה גיוס של 500 חוקרים נוספים, וטענה שעם תום הכשרתם המערך יהיה מושלם – אך אז הועבר התחום לסמכות פיקוד העורף.
לדברי פרופ' דוידוביץ', ולינסקי, שרק נכנסה אז לתפקיד, "לא תמיד הכירה את הכוחות בשטח כדי לדעת לגייס אותם בצורה טובה לעבודה עם הצבא". התוכנית של מפקדת אלון הייתה להציב עד 1 בינואר 2021 מערך בן 2,800 חוקרים, בעיקר ברשויות המקומיות. הגיוס נערך ללא דרישות סף ובלי סינון, ולהכשרה הוקצבו שלושה ימים בלבד. ולינסקי, כך סיפרה לנו חברה קרובה שלה ממערך בריאות הציבור, הגיעה לפיקוד העורף יום־יום כדי לסייע בהכשרת החוקרים, אך הגדרות התחקור ומטרותיו "הונחתו" עליה מלמעלה: "הפלאפלים והחרב הבהירו שהם מנהלי האירוע, והם שיקבעו את שיטות העבודה".
"קבלני מקצוע של מספרים", כך מגדיר רופא בכיר המשרת במילואים בפיקוד העורף את אנשי קטיעת שרשראות ההדבקה של מפקדת אלון. בשגרה, לדבריו, פיקוד העורף ומשרד הבריאות עובדים מצוין יחד, "אבל כשהמטרה היא יחסי ציבור, מקבלים יחסי ציבור. אני מכיר את רלי מרגלית כמפקד שריון בלחימה בעזה. הוא בחיים לא היה נותן לוולינסקי לפקד על טנק אחרי הכשרה של שבועיים – אבל הוא נתן לחוקרים לפקד על הובלת חקירות אחרי הכשרה של שבועיים. בכל הדיונים שהייתי בהם עלתה תמיהה על ההכשרה הרדודה". בפיקוד העורף מסבירים כי ההכשרה נערכה בהתאם להנחיות שקיבלו מבכירי משרד הבריאות ומממונה הקורונה: כשאין מפקדים לטנקים בקו המגע בחזית, אומרים שם, חייבים להשתמש בכל מי שמוכן להירתם למשימה.
חברי קבינט המומחים סירבו להסתפק במדדים שקבע פיקוד העורף – מספר החקירות ומהירות סגירתן – אלא דרשו מדדי תוצאה מובהקים: שיעור קטיעת השרשראות ושיעור החקירות שתועדו בהן המקור המדביק ואתר ההדבקה. "טרם פורסמו מדדי התוצאות", הלינו המומחים, "לצערנו מה שלא נמדד, לא משתפר"
ולינסקי אמנם החלה לנהל את היחידה לחקירות אפידמיולוגיות ומערך בריאות הציבור במשרד הבריאות רק בינואר 2020, אבל היא מומחית באפידמיולוגיה: בוגרת אוניברסיטת הרווארד, לשעבר אפידמיולוגית מחוז מרכז, מנהלת קידום הבריאות בקופת החולים מכבי במשך עשור, ומי שייסדה את המחלקה לאיכות רפואית בקופת החולים מאוחדת. פרופ' חגי לוין טוען שדחיקתה החוצה יחד עם שאר מומחי הבריאות היא כשל חמור: "הפכו את הגורם הבלתי מקצועי לאחראי לכול, והוא נכנס לתחומים שהוא לא בקיא בהם ופשוט מחולל נזקים. הייתי עשור בשירות קבע, אני מאמין מאוד ביכולות פיקוד העורף וחושב שצריך להיעזר בו, יש שם אנשים נפלאים שיכלו לעשות עבודה נהדרת ככוח עזר – אבל אין תחליף למקצועיות".
לוין ואחרים טוענים שאחת הבעיות המרכזיות במפקדת אלון היא שאין בה ולו איש מקצוע אחד האוחז בסמכות. במטה שלה ברמלה יושב אמנם פרופ' זהר מור, אך הוא מוגדר כיועץ ותו לא. "שר הבריאות היה צריך לדאוג שתהיה היררכיה ברורה, ולגבות את מעמדם ותפקידם של ולינסקי ומור", אומר פרופ' לוין. "מור לא יכול להסתובב שם כיועץ חיצוני, הוא צריך להיות הכתובת לאישור כל מהלך. הם ריסקו את הדרג המקצועי, פשוט ריסקו אותו עד דק. אין לו שום גיבוי מהמערכת". ולינסקי אף סבלה לדבריו מיחס מיזוגני. "זלזלו בהיבטים המקצועיים שהעלתה. גורמים במשרד הביטחון אמרו לי שאני צודק בטענות שלי, אבל האשימו את אנשי הבריאות שהניחו לאחרים ליטול מהם את האחריות".
פרופ' מור עצמו אומר לנו שהוא "משתדל לייעץ במה שנחוץ", אך מודה: "אני לא חלק אינטגרלי מהמערך. ראיתי את המכתב של ליאורה ולינסקי, הוא נכתב מדם ליבה ומשקף את התהליך כפי שהיא חווה אותו. אני מכיר את התחושות שהיא מתארת".
"לצערי, בפיקוד העורף לא מקשיבים למשרד הבריאות", מסכם פרופ' לוין. "אני לא בא בטענות דווקא אליהם, כי חשוב לזכור שחוסר הנכונות של משרד הבריאות להשקיע בתחום בריאות הציבור זה החטא הקדמון, גם לפני הקורונה וגם אחריה". הכישלון בניהול המגפה, יש לציין, אינו נובע רק מהפעלתו הלקויה של מערך החקירות האפידמיולוגיות. הממשלה לא מילאה את תפקידה גם בתחומים אחרים – מפיקוח פגום על הנכנסים לישראל בנתב"ג, דרך כשלים באכיפת הבידוד במגוון מגזרים, וכלה בפתיחה חפוזה של מערכת החינוך ושל החנויות, או הימנעות מאכיפה מספקת של מגבלות התקהלות.
משרד מבקר המדינה פרסם בשנה האחרונה שני דו"חות על מערך בריאות הציבור, שנוהל בידי ולינסקי מאז ינואר. בדו"ח הראשון (שיצא במרץ; הביקורת קדמה לכהונתה של ולינסקי, כמובן) נקבע שישראל אינה ערוכה להתפרצות מגפה. בדו"ח השני, באוקטובר, קבע המבקר מתניהו אנגלמן כי ישראל פיגרה בהפעלת חקירות אפידמיולוגיות לקטיעת שרשראות ההדבקה, לעומת מדינות מפותחות אחרות. בגרמניה היה חוקר אחד לכל 4,000 איש באוכלוסייה, באנגליה חוקר אחד ל־2,200, ואילו בישראל רק אחד ל־9,000. למשרד הבריאות לא הייתה מערכת יעילה לניהול איכותי של החקירות, והצלבות פשוטות לא נערכו – למשל, חוקרים קיימו במקביל חקירות לבני משפחה אחת, בלי לדעת על הקרבה ביניהם.
במשרד הבריאות אמרו אז בתגובה כי רבות מהתקלות תוקנו עוד לפני פרסום הביקורת. פרופ' דוידוביץ' אומר שאין פלא שהיו ליקויים בתחילה, משום שמערך אחיות בריאות הציבור נשחק לאורך שנים של הזנחה מבחינת כוח אדם, תנאי שכר ותשתיות. "לכן מבקר המדינה העיר כבר בדו"ח הראשון על יכולת ההתמודדות עם התפרצות מגפות בכלל", הוא מסביר.
מקורביה של ולינסקי במשרד הבריאות מעידים שהיא ורבים אחרים אוגרים חומרים המתעדים את הצעדים הננקטים כיום מול הקורונה. את המסמכים והנתונים האלה הם יציגו בפני ועדת החקירה, שעוד תקום מן הסתם כדי לבחון את ההתמודדות הישראלית עם המגפה.
"קורונה היא לא עכברת ולא חזרת. לכן נקראנו להקים את מערך המאבק במגפה"
בצה"ל מכחישים את הטענות על פעילות מנותקת מדעת מומחים
במערך לקטיעת שרשראות ההדבקה במפקדת אלון דוחים בתוקף כל ניסיון לטעון כי עבודתם נעשית שלא בהנחיית אנשי המקצוע במשרד הבריאות. לדברי מפקד המאמץ אל"ם רלי מרגלית, "ההנחיות לבניית המערך מאל"ף ועד תי"ו, כולל כל מרכיבי החקירות ומטרותיהן, הוכתבו על ידי משרד הבריאות. פיקוד העורף הוא כלי למימוש הנחיות משרד הבריאות".
במכתבה טוענת ולינסקי שאתם פועלים מתוך קונספציה שגויה שלא משיגה את מטרת קטיעת ההתפרצות.
"ד"ר שרון אלרעי פרייס ופרופ' רוני גמזו הנחו אותנו בתחילת הדרך להתמקד באיתור המגעים ובבידודם. הבנת מקור ההדבקה היא אכן חלק מהמשימה שלנו, אך הונחינו קודם כול לעצור את המשך ההדבקות. זה לא סותר את המאמצים לאתר את מיקום ההדבקה. בהמשך הדרך, עם ירידת התחלואה, חודדה הבקשה להתמקד במיקום וכך עשינו".
לדברי מרגלית כ־90 אחוזים מהנחקרים לא יודעים כלל היכן נדבקו, או מצהירים שנדבקו מקרוב משפחה; במפקדה עושים מאמצים לפענח את עשרת האחוזים הנותרים, ולהתחקות אחר מקומות השהייה בניסיון להסיק היכן נדבקו. "אנחנו משיגים במהלך החקירה מידע על מיקומי השהיות של המאומתים, ואלו משמשים בין השאר לצורכי סטטיסטיקה וקביעת מדיניות". לטענתו הוא מעביר את המידע הגולמי לאפידמיולוגים, "והם צריכים להסיק את המסקנות".
טענתו העיקרית היא שהמערך הצבאי משיג יותר משהשיג המערך האזרחי שפעל בקיץ. "אפשר להחליט שיש להעסיק רק אפידמיולוגים, אבל אז יהיו לי 27 חוקרים, או מאה ומאתיים. גם אם נטען שאיננו מביאים תוצרים איכותיים מספיק מהחקירות, אנחנו עדיין מביאים פי עשרה תוצרי מידע מאלו שהובאו בעבר, ופועלים להגביר את היקף הנתונים", קובע מרגלית. "ביום שני השבוע הצלחנו לערוך 5,286 חקירות. זה נתון לא רע. אני מעמיד בכל יום רף גבוה יותר. ברגע שאני מזהה שיש ירידה אני מעורר את החוקרים ומתריע".
מאמץ החקירות שלו, לדבריו, נמצא בהליכי שיפור מתמידים. "לאחרונה ראינו שאין לחוקרים ליווי מקצועי מספק, והקמנו מערך לשיפור הכשירות בכל המחוזות והרשויות ואנחנו מעבירים להם סדנאות על תקשורת עם האזרחים ורתימתם לשיתוף פעולה. כל חוקר חייב לעבור אחת לחודשיים סדנה כזאת. וכל שיעור וכל מצגת אושרו בידי משרד הבריאות".
לפי אל"מ מרגלית, השיפור ניכר במספר המבודדים שנכנסים לבידוד לאחר כל שיחה עם חולה קורונה מאומת: בחודש יולי, כל שלושה חולים שתוחקרו הביאו להכנסתו של אדם אחד בממוצע לבידוד; כיום שלושה תחקורים מובילים לתשעה מבודדים בממוצע. "בעבר לא היו מתקשרים למי שנדרשו לבידוד, אבל אנחנו מתקשרים וגם שולחים הודעות טקסט", הוא מתפאר. היקפי הערעור על החלטות הבידוד נמוכים לטענתו והגיוניים. "במערך אפידמיולוגי של 3,000 חוקרים עושים טעויות", הוא מודה, ומסביר שכאשר מזהים חוקרים שאינם עושים היטב את עבודתם נערכת להם הדרכה נוספת. "האחריות על הטיפול בכשירות שלהם היא על לשכות הבריאות במשרד הבריאות, וכשזה לא קורה אנחנו עורכים את תהליכי המעקב וההדרכה. אם מתברר שהם לא מתאימים, הם מסיימים את עבודתם".
על סוגיית הטיסות ובידוד הנוסעים במטוסים מספר מרגלית כי לפני שקיבל לידיו את המערך האפידמיולוגי לא נעשה מאמץ להנחות את הנוסעים להיכנס לבידוד, אך כעת חיילי צוות הטיסות – כ־70 חיילים – מצליחים להגיע ל־90 אחוזים מהנוסעים. "במקרה שאין לנו מספרי טלפון של הנוסעים קשה לנו להגיע אליהם ולאתר אותם. אם הייתה לי עמדה של משטרת ישראל כאן זה היה פשוט יותר".
בנוגע לטענות אנשי המקצוע שאין במפקדה נוכחות של אפידמיולוגים מומחים קובע מרגלית: למומחיות הזו יש משמעות פחותה במגפת הקורונה. "המערך שהקמנו אחר, השליטה והבקרה שונות והתוצרים שונים מבשגרה. קורונה היא לא עכברת ולא חזרת. לכן נקראנו להקים את מערך המאבק במגפה. נשמח לשיתוף פעולה מהדרגים הנמוכים במשרד הבריאות שיהיה דומה לשיתוף הפעולה שאנחנו זוכים לו מהדרג הבכיר".
מדובר צה"ל נמסר: "מתחילת ההתמודדות עם נגיף הקורונה, פיקוד העורף עובד בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות ופועל על פי הנחיותיו. מערך החקירות האפידמיולוגיות במפקדת אלון נבנה לפי הנחיות משרד הבריאות ואושר על ידו. הכשרת החוקרים נערכת על ידי אחיות משרד הבריאות, שהוסמכו לכך על ידי המפקחת הראשית במשרד הבריאות. כשהושלמה משימת הקמת המפקדה, נבנתה בשיתוף משרד הבריאות תוכנית שיפור כשירות לאומית לכלל החוקרים. החל בדצמבר מתקיים תהליך יומי ושבועי של העלאת כשירות וטיוב איכות החקירות באמצעות גוף ההדרכה. המהלך אושר על ידי המפקחת הראשית במשרד הבריאות וראש שירותי בריאות הציבור.
"אנשי משרד הבריאות והיועצים החיצוניים הוזמנו ומוזמנים להגיע למפקדה, להשפיע ולהשתתף בדיונים. כלל הנתונים, לרבות תרומת פעילות המפקדה לקטיעת שרשראות ההדבקה, מוצגים בשקיפות מלאה באופן שבועי וחלקם אף באופן יומי. מערך החקירות מונה כ־3,000 חוקרים שעורכים חקירות ביעילות, במהירות ובמקצועיות, ומדדי הביצוע מעידים על כך. צה״ל ופיקוד העורף עורכים למידה והפקת לקחים באופן יומיומי. כל הפערים נלקחים ברצינות ומטופלים מיידית. נמשיך לסייע במאמץ הלאומי במסירות ומקצועיות ככל שיידרש".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
