שנות דור חלפו מאז קראו לנו אהוד מנור ולהקת פיקוד הצפון לקחת מקל ותרמיל ולבוא לגליל. המטייל הישראלי כבר לא מסתפק בתרמיל ומקל, ובטח שלא במפת טיולים מקומטת ומצפן. הסמארטפון, הטאבלט והאוהל המקצועי הם כבר חלק מהפק"ל הישראלי. מאז הנהירה הגדולה למרחבי הארץ המשוחררים אחרי ששת הימים – אל הדיונות של סיני, הבולדרים של הגולן והסודות של השומרון, הישראלים מחפשים טיולים אחרים. יאצק, מדריך הטיולים האהוב על כולם משנות השמונים, שהוביל אותנו במרחבי הארץ חמוש באקורדיון, כובע טמבל, דגל ישראל וחיית מחמד (וגם הרובוט "פיצי"), היה בוודאי מוצא עצמו מחוסר עבודה בעשור הנוכחי. את המסע שלנו בעקבות העבר, ההווה והצצה קצרה גם לעתיד, ידריכו כמה מוותיקי מדריכי הטיולים בישראל.
כשמבקשים לשרטט מיהו אותו מטייל ישראלי, ז'אבו ארליך, מדריך הטיולים הוותיק, ממקימי בית ספר שדה עפרה שפרסם עשרות מחקרים בנושאי ידיעת הארץ, הוא אולי האדם המתאים ביותר לשאול. הוא מתאר לנו שינויים מרתקים ומגמות שחלפו מאז הקמת המדינה ועד ימינו: "עם קום המדינה, המטייל הישראלי היה איש תנועות הנוער הציוניות שרובן הגדול היו חילוניות. הוא היה יוצא עם חברים ובני משפחה, ולרוב היית רואה אותו צועד בשטח עם כל הציוד על הגב במסע רגלי בן יומיים ושלושה". הוא מבקש להעיר כי "כבר אז ראינו מורים ומדריכי טיולים חילונים מטיילים עם התנ"ך ביד. לא מדובר בהמצאה של דתיים".
ארליך מבקש לדלג לתקופה שהיא אולי הרנסנס של הטיולים בישראל, עת ביקשנו לגלות ולכבוש את אמותיה של הארץ ברגליים: "אחרי מלחמת ששת הימים פרצו שתי תופעות. האחת, עם ישראל יצא בהמוניו לראות את האתרים החדשים שכבשנו. אחרי ששת הימים טיילנו בלי חשבון בשכם ובשומרון, אחרי מבצע סיני כולם רצו לחופים ואחרי שלום הגליל עלינו צפונה". בעקבות כל אירוע לאומי טריטוריאלי, כמו הסכם השלום עם ירדן ומצרים, התחושה הציבורית הייתה שחייבים לטייל ולקבוע ריבונות במקום דרך הרגליים, הסנדוויץ' וכובע הטמבל.
בשלב מאוחר יחסית הצטרפו לטרנד הטיולים גם בני הציבור הדתי. מי שתרם למהלך הוא חנן פורת: "לאחר מלחמת ששת הימים, חבלי הארץ החדשים משכו רבים, והציבור הדתי, שעד המלחמה ההיא היה נגרר, פתאום הבין שיש ערך לאומי בטיולים בערש האבות. היה זה חנן פורת מכפר־עציון שקרא לציונות הדתית לא רק להתיישב בחבלי הארץ האלו, אלא גם לטייל בהם ובמקומות שבהם צמחה ההיסטוריה היהודית".
באוהל או בקרוון?
אם בתקופה ההיא הרצון "לכבוש ברגליים את הארץ" הוא שהוביל את המטייל הישראלי, בעשורים הבאים אנחנו מוצאים מטיילים שמבקשים להרחיב אופקים. איילת בר־מאיר, מדריכת טיולים ותיקה ויוצרת מסלולים ייחודיים בגליל, מתארת: "בראי השנים, ההתנהגות והרצון של המטייל הישראלי לדעת ולהכיר התעצבו מאוד. נושאים כמו זואולוגיה וגיאולוגיה, וגם ההיסטוריה היהודית והישראלית של אותם אתרים, הפכו הרבה יותר מעניינים וכך גם המטיילים מבקשים לשמוע עליהם במקום שבו הם עוברים. המטייל הישראלי של פעם אולי ראה את עצמו מעורב ויודע־כול ולכן אולי לא חיפש ידע; היום מחפשים את היסודות ומבקשים ללמוד על שהיה כאן בשנות החמישים ולאחור".
בני כהן, מדריך טיולים מקצרין, מלווה קבוצות מטיילים בכל קצות המדינה כבר ארבעים שנה. הוא חי את המטיילים לפרקי זמן שבין שעות ספורות לימים ארוכים, והוא מספר על תמורה נוספת שחלה בהם מאז שנות ה־70 וה־80: "היום, כשמטייל ישראלי יוצא ליום טיול, הוא רוצה מצד אחד לשאוף את הטבע ולראות דברים יפים, ומהצד האחר הוא רוצה גם לחוות את 'החיים הטובים' ולא מוותר על זה. הוא יבקש להיכנס לבתים מקומיים יפים, שם יכבדו אותו בכיבוד מעניין או ינגנו לו, ובעיקר הוא מבקש להיות חלק מחוויה חושית. המטייל כבר לא רוצה להזיע ולא רוצה שייקחו אותו למסלול שהוא יסיים אותו עם הלשון בחוץ, אם כי אפשר למצוא גם מטיילים כאלה כמובן".
אריה צדוק הוא הממונה על תיירות הפנים במשרד התיירות. ב־22 השנים האחרונות הוא עוקב אחרי המטייל הישראלי בניסיון לתרגם מגמות לגיבוש הנחיות והמלצות לתיירנים שמנסים כל העת להתאים עצמם לדרישות מהשטח. בתי המלון, אכסניות הנוער, אתרי הקמפינג ומקומות אירוח נוספים הולכים ומשתנים ומספקים אינספור אפשרויות חדשות לחופשות ולטיולים. "אם בעשור האחרון החופשות שלנו היו בעיקר בסגנון 'בטן־גב' בבריכת המלון או על חוף הים, היום תמיד המטיילים יחפשו לעשות משהו נוסף", אומר צדוק. "מי שמטייל באילת יטייל גם בקניון האדום ובשמורות הטבע, ולא רק בקניונים המסחריים. גם בתי המלון מבינים שאי אפשר יותר להביא ללקוח רק צוות בידור שישיר להם 'א־ג־דו' בבריכה, והם מוציאים את האורחים מהמלון לפארק הצפרות או לגן הבוטני בעיר. המטיילים מבקשים לקבל הרבה יותר תוכן ועניין".
צדוק מספר עוד כי אם בעבר בכל חבורת מטיילים היה הנהג שמוציא מהבגאז‘ פינג‘ן ומכין קפה לחבר‘ה, היום בכל שמורה יש קפיטריה שמציעה קפוצ‘ינו והפוך, ואניני הלכת מופיעים בשטח עם ערכת אספרסו בקפסולות. כאלו אנחנו, הפכנו לבורגנים.
סקר הרגלי הלינה, הטיול והאטרקציות של המטייל הישראלי נערך בפעם האחרונה רק בשנת 2012, והשנה יערכו במשרד התיירות סקר מחודש כדי להתוות את עתיד תיירות הפנים לעשור הבא. נכון למועד הסקר האחרון, המשפחה הישראלית הוציאה בממוצע 3,378 שקלים על חופשה, כאשר עלות הלינה היא יותר ממחצית ההוצאה. חופשה ממוצעת אורכת 2.6 לילות ותא משפחתי, לשם עריכת הסקר, נקבע על ארבע נפשות למשפחה.
נדמה שבעשור האחרון מחירי החופשות שלנו נסקו לעלויות גבוהות מהעבר, אך בצל הביקוש שעולה, והמחירים בהתאם, נפתחו עוד אפשרויות כמו חופשות באכסניות הנוער ובבתי ספר שדה שמציעים לינה במחירים מוזלים ובתנאים של מלונות שלושה כוכבים, וכן אתרי מחנאות (קמפינג) נוחים ומתקדמים עם מיליון כוכבים. גם בתחום הזה רואים פריחה עצומה. “אם בעבר המטיילים היו מגיעים לשטח לישון באוהל שהקימו מסדינים ומחבלים, היום כל סוגי המגזרים מגיעים מצוידים בציוד קמפינג יוקרתי“, אומר צדוק. "בחניוני הלילה הרבים שהוקמו ברחבי המדינה, לאור הדרישה יש היום מקלחות ושירותים ונקודות חשמל, ובחלק מהמקומות גם מטבחים, והכול עם תקנים מוסדרים שקבענו. אנחנו רואים את המטיילים שמגיעים עם מוטיבציה גדולה לחוויה אחרת שהיא בעיקר מאוד משפחתית ואינטימית".
לא רק אוהלים אפשר למצוא היום בשטחי הקמפינג, אלא גם קרוונים מפוארים שעומדים להשכרה ולרכישה לאוהבי הטבע. במשרד התיירות הבחינו כי פיתוח אפשרויות הלינה הנוספות והזולות לא פגעו ברווחיות ובתפוסה במלונות, מכיוון שיותר ישראלים מעדיפים לצאת לחופשות במהלך השנה ולשלב בין חופשות וטיולים ברמות מחירים וסגנונות שונים.
טיול יין או קדושה ומיסטיקה?
כל הגורמים בענף תיירות הפנים שאיתם שוחחנו תיארו את מגמת טיולי הקונספט כמגמה המעניינת והבולטת בהעדפות הטיולים של הישראלי הממוצע. איילת בר־מאיר היא ממובילי השינוי באופי הטיולים וההדרכה: "לפני כמה שנים קלטתי שאנחנו חוצים כפר דרוזי במהלך הטיול עם הקבוצה, אומרים למטיילים שקוראים ליישוב חורפיש, וממשיכים הלאה. אמרתי לעצמי שלא ייתכן שאנחנו לא סופרים את המקומיים אלא רק מתייחסים לנחל שזורם ליד היישוב שלהם, כי הסיפור האמיתי הוא הסיפור האנושי של האדם והטבע והחיבור שלהם למקום. גיליתי שהמטיילים מרותקים ומבקשים להכיר ולהיחשף לקונספט הכולל של תא השטח ולא רק למסלול ההליכה הקצר".
כמו פטריות אחרי הגשם, בשנים האחרונות אנחנו עדים לעוד ועוד טיולים שמציעים למשתתפים מסלולים הבנויים לפי נושא מסוים, כאשר לאורך המסע עוברים המשתתפים בתחנות מגוונות סביב מכנה משותף. "יש היום ביקוש ער לטיולי קונספט שיש בהם חוויה כמו יין וקולינריה, מפגשים מוזיקליים ועוד. לאור זאת הוקם באחרונה מסלול טיול בעקבות המרגל הישראלי בסוריה אלי כהן, שבו צועדים בגולן בכמה תחנות שקשורות בחייו", היא מפרטת. "אנשים אוהבים ללכת ולקבל כמה זוויות על אותו הסיפור ולא רק לראות מקום אחד ולהמשיך הלאה. המטייל הישראלי כבר לא רוצה ללכת הרבה בטבע ולהישרט ולהזיע. הוא רוצה להריח, ליהנות ולהציץ בטבע ולהמשיך לאטרקציה שמפעילה לו את החושים. הוא רוצה להתרגש בטיול".
כמו טיולי יין, קדושה ומיסטיקה בצפון, כך גם בדרום ובמרכז הולכות ומתגבשות אפשרויות אינספור של טיולים בעקבות עמים, דתות, ריחות וטעמים. צדוק: "כל הזמן מתפתחים 'מוצרים' חדשים כמו למשל פסטיבלים שמשלבים לינה וגם תיירות מדברית. אנחנו מופתעים לראות כיצד אזורים שבעבר לא חשבת שיש בהם פוטנציאל לתיירות כמו מצפה־רמון, ירוחם ואזור הערבה הולכים ומשגשגים ומציעים חוויות מיוחדות למטיילים.
"אם פעם היו נוסעים לאילת ובדרך עוצרים להפסקה קצרה ביטבתה לשתות שוקו, היום לאורך הכביש יש אתרי תיירות בנושא אנרגיה מתחדשת, חקלאות, מיזמים ציוניים, תיירות אקולוגית ועוד, והם הפכו לנושאים שמעניינים מאוד את המטייל הישראלי".
מקרה בוחן מעניין לטעם של הישראלי ולדרישות שלו בשטח אפשר לראות באתר מרחצאות המים התרמו־מינרליים הוותיק בחמת גדר. הבריכות החמות נפתחו לרוחצים ולמטיילים לפני יותר מ־40 שנה, וברבות השנים הבינו באתר שהמבקר לא מסתפק רק בשחייה ובחדרי אירוח אלא מחפש עוד אטרקציות ותוכן. "המטייל הישראלי מבקש היום לצאת לחופשה במקום שיהיה בעבורו ריזורט (אתר נופש מלונאי רחב המציע אטרקציות שונות, י"ק), ממש כמו אלו שראה בביקור האחרון שלו בחו"ל, ולא רק מקום לינה או מקום בילוי", מסביר שרון ניניו, מנכ“ל חמת גדר.
"בשנות ה־90 בנינו כאן מלון, לפי דרישת המבקרים, בגלל המרחק מהמרכז. הכנסנו אטרקציות כמו פארק התנינים הגדול ביותר במזרח התיכון, ספארי, חדרי טיפולי ספא ומסעדות מגוונות ופיתחנו גם את אתר העתיקות במתחם ועוד. בשנים האחרונות הוקמו כאן גם מקומות לינה מגוונים – ממלון יוקרה מפנק ועד ינת שטח באוהלים". ניניו מסביר כי הבנת החיסרון של הפעלת אתר תיירות מרוחק ומנותק מכל יישוב הובילה לפיתוח הנרחב: "המטיילים מבקשים לקבל הרבה יותר ובמרחק קצר מאטרקציה לאטרקציה, ולכן בהיותנו אתר מרוחק ומנותק ממקום יישוב היינו חייבים לענות על הצורך הזה ולספק גם לינה וגם פעילות לכמה ימים".
המדריך חשוב או מיותר?
אחרי שדיברנו על החופשה החדשה שכולנו מעדיפים לצאת אליה וכיצד אתרי התיירות והנופש מתאימים עצמם לרצוננו, הגיע הזמן לחזור אל מדריכי הטיולים ולבחון האם עוד יש צורך בצורתם הוותיקה והאנושית כמעבירי ידע, בתקופה שבה גוגל היודע־כול זמין במכשיר החכם. "בוחנים אותי בשטח כל הזמן עם גוגל כדי לראות אם אני צודק מבחינת התיארוך ושמות המקומות", מגלה בני כהן ופורץ בצחוק. הוא מודה כי מדריך הטיולים אכן כבר לא יכול להיות רק מקור מידע בטיול; הערך המוסף שלו היום הוא בעיקר הסיפורים והתיאורים החיים שהוא מציג למטיילים.
איילת בר־מאיר מניחה שמקומו של המדריך לעולם לא יתייתר. "את העובדות אפשר אולי למצוא באינטרנט ובוויקיפדיה, אבל המפגש הבלתי אמצעי בין המדריך המנוסה שמכיר סיפורים ואנשים וחוויות מהשטח, שום אפליקציה לא מאפשרת עדיין. אני מניחה שעם הזמן אפשר יהיה למלא עוד ועוד מידע ברשת האינטרנט, אבל תמיד יהיו מטיילים שיבקשו לצאת עם מישהו שמכיר את האזור ושמחים לתת לו לתפור בעבורם את היום וללכת אחריו בלי לשבור את הראש. עובדה שלי ולחבריי יש עדיין לא מעט עבודה".
גם ז'אבו ארליך רואה את התקדמות הטכנולוגיה ואת הכרסום במקומו של המדריך האנושי, אך צופה כי בסופו של דבר יבינו המטיילים שאין תחליף למדריך בשר ודם: "אם פעם היית צריך מדריך כדי להתמצא בשטח, היום אתה לא צריך. אבל ייתכן מאוד שהדור הצעיר יבקש לשוב ולקבל את המידע ממדריכי הטיולים שמגישים לו את החומר ולא נדרש ממנו לחפש את המידע ולקרוא אותו. מה שבטוח הוא שהיום ובעתיד ההדרכה צריכה להיות דינמית ומקורית יותר והמטיילים רוצים להיות שותפים יותר".
איך תיראה התיירות הפנים־ישראלית בעוד עשור?
צדוק: "יש שינוי עצום במוצר של תיירות הפנים בעשור האחרון, וזה הולך לפרוח. המטיילים מודעים יותר למה שהם רוצים, והכול שאלה של היצע וביקוש, והשמיים הם הגבול". הוא צופה כי תוכניות להקמת מלונות קונספט ואפילו 'מלונות קפסולות' זעירים כמו ביפן יועתקו לישראל; ממש בימים אלו, הוא מגלה, הולך ונבנה מלון לואו קוסט באילת שבו האורח ישלם מחיר בסיסי ללינה ותוספת בעבור כל שירות נוסף (שימוש בבריכה, חדר כושר וכו‘). “למדתי שלעולם אי אפשר לומר לא. בעבר לא הייתי מדמיין שיכול להיות סיור קונספט של סליחות בירוחם לדוגמה, ואני צופה שניחשף לעוד ועוד הפתעות. השוק הישראלי מתפתח כל הזמן ונתון לרצונות של הלקוח הישראלי – והוא בהחלט אינו אותו לקוח שפגשנו לפני עשור ויותר".
