משבר אמצע החיים מתרחש כשאתה מגיע לראש הסולם ומגלה שהשענת אותו על הקיר הלא נכון", אמר פעם הסופר האמריקני ג'וזף קמפבל. כשהעיתונאי והסטנדאפיסט חנוך דאום חצה את גיל ארבעים לפני שנה וחצי למשל, הוא החליט להתמודד איתו באמצעות סדרה קומית־דוקומנטרית. הפסיכולוגית יעצה לו להתיידד עם המוות וכבר בסוף הפרק הראשון הוא ארגן לעצמו הלוויה מקצועית עם חבורת מקוננות מצווחות.
אבל אנשים לא באמת צריכים להגיע לנקודת קיצון כדי לזהות את חרדת העשור החמישי. די לראות אותם רצים אחוזי טירוף במרתונים, גומאים מסלולי סינגל עם האופניים החדשים, נעלמים לשבועיים לסקי, מחליפים עבודה או אישה או אמונה או שלושתם גם יחד. לא מעט מלל נשפך בשנים האחרונות על תופעות הרווקות המאוחרת במגזר, אבל מה קורה לחבר'ה האלו אחרי שהם כבר מתחתנים? איך הם צולחים את גיל ההתבגרות השני שלהם?
"צריך להתייחס בזהירות לתיאוריות שקשורות לשלבים התפתחותיים ומסבירות דברים באופן כללי", מזהיר הפסיכולוג אריאל הרטמן, "למשל לגבי גיל ההתבגרות או משבר גיל הארבעים. לא מעט פעמים הם מהווים עלה תאנה במובן של 'מרשה לעצמו'. גם הסביבה מרשה לו יותר מאשר בדרך כלל כי 'זה לא הוא – זה המשבר'. לעיתים היא תאפשר לו לא לטפל בעצמו כי כביכול מדובר במשהו כתוב מראש שעובר עליו".
ובכל זאת, טוען הרטמן, אכן מדובר בגיל מיוחד. "האדם גמר את מטלות ההתפתחות כמו קריירה סבירה, גידול ילדים בגיל צעיר וביסוס בתחום הנדל"ן וזה משאיר חלל. כולנו רוצים חירות ואז כשהיא מגיעה – לא תמיד אנחנו יודעים מה לעשות איתה. במקביל מתרחשת גם התבלות פיזית – התקרחות או שערות לבנות, שינויי גוף אחרי לידה, וזה גם גיל שכבר אין תירוצים בסגנון 'כשנגדל נצליח' כי אתה רואה מסביבך כבר שרים ותתי־אלופים. אפילו במונחים של 'עד 120' כבר עברת שליש. מי שלא השיג את כל הדברים האלו מרבה להשוות את עצמו לקבוצת הייחוס שכן השיגה אותם".
הרטמן מסביר שכל אחד עובר את המשבר במינון אחר: "משנה מאוד אם האדם הוא עבד לחוקים החברתיים או פחות, ואז המשבר הזה משפיע עליו בצורה שונה מאוד. גורם נוסף הוא העובדה שבחברה המערבית לסוף החיים או לאמצע החיים יש משמעות מאוד גדולה – אימצנו תפיסה מאוד פטאלית לגבי המוות וקושי לקבל אותו כחלק מהחיים".
משבר משבר, אבל בינתיים נדמה שאנשים מתמודדים איתו בעיקר באמצעות עשיית כיף וחתירה מופרזת לחוויה והנאה.
"כי זו פיקציה של עולם עשיר. כמו שלא נמצא הרבה הפרעות אכילה באפריקה, לא נמצא גם הרבה משברי גיל 40 בחברה פחות שבעה. הרצון לעשות כיף מזכיר קצת מצבים של מאניה דיפרסיה – אנשים עושים את הדבר ההפוך למה שהם חווים באמת. סקי למשל הופך את האדם לקל כמו נוצה וזה פתרון למישהו שמרגיש נטוע מדי באדמה וכבול אליה בכבלים. משהו שמחזיר לך את רוח הנעורים שאבדה לך".
אז המשבר הזה מאפיין בעיקר חברות שפע?
"זו כן הזדמנות של אנשים שיכולים להרשות לעצמם לבדוק דברים. בפירמידת הצרכים של מאסלו הגעת לשלבים הבסיסיים ועכשיו אתה מנסה את השאר. וכן, היד קלה לפעמים על ההדק – אנשים מתגרשים מהר ונעלמים פתאום לתאילנד לשנה".
ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שבציבור הדתי־לאומי מתחילים להרגיש את סימני המשבר בגילאים קצת שונים. "בגלל שהכול קורה במגזר יותר מוקדם – נישואין וילדים בעיקר – גם הכבילות שאדם חש מגיעה מוקדם יותר ואז צפוי משבר. בקרב אנשים שלא הצליחו 'למלא את מטלות החיים', בעיקר בכל הקשור לחתונה או הבאת ילדים – המשבר הרבה יותר גדול אצל דתיים מאשר אצל חילונים. רמת הלחץ עולה ואז גם המשבר מתפרץ חזק יותר ומוקדם יותר".
הקו החם של החיים
התחום הראשון והבולט ביותר שנבחן מחדש בגילים אלה הוא תחום הזוגיות. שתי קבוצות גדולות של גרושים דתיים פעילות כיום במרחבי הרשת, "בטר פלייס" ו"הזדמנות שנייה", וברובן תמצאו אנשים בעיקר סביב הגיל הזה.
אחת מהן היא שרית זוהר (40) דתייה־לאומית, גרושה ואם לשני ילדים, שנמצאת בזוגיות שנייה כבר שש שנים. "התחלתי את משבר גיל ה־40 קצת קודם", היא מספרת, "כנשואה גרתי בגוש עציון ואחרי הגירושין עברתי למרכז. עשיתי שינוי מאוד משמעותי בחיים הזוגיים ובעקבותיו הגיע גם שינוי תעסוקתי, לאחר המון שנים שעבדתי בניהול משאבי אנוש בהיי־טק ונסעתי הרבה לחו"ל, הבנתי שזה לא מתאים לי יותר. כיום אני עוסקת בטיפול רגשי".
להערכתך, כמה הסיפור שלך שייך לאותו משבר מפורסם?
"מאז שהפכתי למטפלת רגשית אני רואה הרבה אנשים אחרים בשלב הזה ויש לי תיאוריה: בחיים יש שלב הכשרה ואז שלב כניסה לתפקיד. שלב ההכשרה הוא בערך ארבעים השנים הראשונות. הרבה אתגרים ועיצוב האישיות, התמודדות עם פרנסה ומימוש עצמי, ואז אתה מסיים את תקופת ההכשרה, ו־או נכנס או לא נכנס לתפקיד. יש כאלה שמאוד נעים להם בשלב ההכשרה ולא רוצים להיכנס לשלב המימוש. וישנם אלה ששלב ההכשרה הולך להם יותר קשה, והם בדרך כלל ייכנסו יותר בשמחה לשלב המימוש. הרבה אנשים בגיל 30־40 חווים משבר. מקבלים שיחה מהקו החם של החיים".
פסיכולוגים נזהרים מלקבוע את זה כמשבר אמיתי וחלקם רואים בו יותר אופנה חברתית, שמעניקה לאנשים לגיטימציה להתפרע.
"אני יכולה לדבר מהניסיון האישי שלי ומאנשים שאני מכירה, ולדעתי אף אדם לא רוצה להפוך את חייו. יש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית ואני יודעת שהרוב המוחלט של האנשים מעדיפים את המצב הקיים גם כשהוא מאוד קשה. זה נשמע תמוה אבל זה מדעי. לכן אני כן חושבת שזה משהו פנימי אמיתי שמתעורר אצל אנשים בגילים האלה. אתה פתאום שואל את עצמך שאלות שלא יכולת לשאול בשלושים השנים האחרונות כי היית עסוק בהתבססות. פתאום יש להם כסף, הם יחסית מאושרים, ודווקא מהמקום הזה מתחילות השאלות לנקר. הדחף הזה צריך להיות מאוד חזק ומשמעותי כדי שאדם יבחר להיפרד מהילדים שלו לחצי שבוע, למשל".
את מזהה הבדלים בין האופן שבו דתיים חווים את זה לעומת חילונים?
"באופן כללי הציבור שלנו מתעסק הרבה בשאלות פנימיות, ומגיל מאוד צעיר. לכן אין פלא שהשאלות הפנימיות אצל האדם הדתי מתחילות וצפות בגיל צעיר יותר וגורמות למשבר גיל הארבעים בשלב מוקדם יותר בחיים".
שרית זוהר: "אף אדם לא רוצה להפוך את חייו. הרוב המוחלט של האנשים מעדיפים את המצב הקיים גם כשהוא מאוד קשה. זה נשמע תמוה אבל זה מדעי. לכן אני כן חושבת שזה משהו פנימי אמיתי שמתעורר אצל אנשים בגילים האלה. הדחף הזה צריך להיות מאוד חזק ומשמעותי כדי שאדם יבחר להיפרד מהילדים שלו לחצי שבוע, למשל"
סדר עבודה
לא רק במישור הזוגי נשאלות שאלות מחדש. גם בגזרת הקריירה קשה שלא להבחין בתנודות תעסוקתיות רבות בעשור הרביעי לחיים. כך למשל קרה בשנה האחרונה ליונתן בינג (36), נשוי לנגה ואב לארבעה, שאחרי שמונה שנים בשירות המדינה עזב את עבודתו ברשות להגבלים עסקיים לטובת עסק פרטי שהקים בתחום הייעוץ למשכנתאות וכלכלת המשפחה.
"יש קשר לתקופה שאני נמצא בה", הוא מודה, "אבל אני לא יודע אם זה בהכרח פונקציה של גיל. יותר קשור למצב הצבירה שלך בחיים. עברתי ניסיון של כמה שנים בתור שכיר אז אני יודע מה שוק העבודה נותן ומבין את היתרונות והחסרונות שלו. יש שם הרבה דברים טובים, אבל המבנה הזה לא התאים לי".
כי רצית להרוויח יותר ולא להיות תלוי בבוס?
"הצורך לא היה רק כלכלי, הוא היה קודם כול נפשי. רציתי ללכת בכיף לעבודה ולא רק כי צריך להתפרנס. רציתי שתהיה לי בחירה לעשות משהו שאני אוהב ושיש בו מגע עם אנשים, ובעיקר שנותן לי תחושה שאני עושה דבר משמעותי בעולם".
עד כמה יש קשר לחינוך שקיבלת בבית?
"מתחילת דרכי בשוק התעסוקה הלכתי לתפקידים בעלי משמעות. כל התפקידים שעשיתי במגזר הציבורי היו כאלה, אבל ברור שהחינוך הדתי־ערכי שקיבלתי השפיע בעניין הזה. אני גם מסתכל סביבי ורואה שרבים מחבריי פועלים באותה הרוח ושואפים לעבודה שיש בה גם ערך חברתי כלשהו. כשהסברתי לסבא של אשתי על העבודה הקודמת שלי הוא אמר: 'אני לא מבין מה בדיוק העבודה שלך אבל ברור לי שאתה עוסק בתיקון עולם'. אהבתי את המשפט הזה, ואני מנסה לפעול כך גם היום בתחום המשכנתאות. אני מרגיש שזה באמת משמעותי לחיים של האנשים שאני עוזר להם. לזוג אחד אני מצליח לחסוך 50 אלף שקלים ולזוג אחד 200 אלף. ואם אני מצליח בזה – שדרגתי להם את החיים בצורה משמעותית ומבחינתי זה תיקון עולם".
בינג מציין שהפריבילגיה לשלוט בזמנו מאפשרת לו לפתח תחביבים אחרים שחשובים לו לא פחות מהעבודה. הוא רץ כבר שני מרתונים, משחק כדורסל פעם בשבוע, מתנדב בתחום הגישור ומקפיד להקדיש זמן לבילוי עם משפחה וחברים. "זה היה נורא חשוב לי. ברור שזה גם קשור לכל הגבריות החדשה ולאיך שגברים היום תופסים את מקומם במשפחה. אני למשל לקחתי חופשת לידה לפני שלוש שנים כדי לטפל בבן שלי, ואני מכיר עוד כמה אבות שעשו את זה. יש תחושה שלאבות של היום כבר פחות מתאים הקונספט של לחזור הביתה מאוחר, וחשוב להם להיות פעילים בחיי הילדים שלהם. יש את הספר 'אבא עשיר אבא עני' – ובעקבותיו קמו הרבה אנשים שמדברים על איך עושים דברים כאלה, כמו בלוג 'הסולידית' למשל. זה גרם לי ללכת עם העסק שלי ובמקביל ליצור השקעות שיאפשרו לי לעבוד פחות וליהנות יותר".
עד כמה זה נפוץ לראות מעברים מקריירת שכיר לעצמאי באזורי ההתיישבות?
"יש בהחלט טענה שהחבר'ה ביישובים קצו בנסיעות הארוכות לערי המרכז ורבים מהם פונים לשינוי קריירה ומעדיפים לעבוד מהבית. אני גם נמצא עכשיו בקבוצת נטוורקינג של עצמאים ופוגש את זה מקרוב. אין הרבה עצמאים בגיל צעיר. אלו בדרך כלל אנשים בגילי ומעלה. גם ברחוב שאני גר בו אני רואה כמה וכמה אנשים שהתחילו לאחרונה שינוי כזה ורובם בגילי. נראה לי שצריך להגיע לבשלות מסוימת כדי לבצע שינויים כאלו. זה נכון שיש אנשים כמו צוקרברג שזה עבד להם גם בגיל מוקדם, אבל בדרך כלל יש פחדים שמעכבים. אתה לא באמת מבין בהתחלה איך העולם הזה עובד, והיתרון של שכיר הוא שאתה נכנס לעולם התעסוקה, מתוודע למגרעות שלו ואז תופס אומץ".
העניין של פיתוח תחביבי ספורט אקסטרים, למה הוא מגיע בעיקר בגילים האלה?
"אני יכול לומר לגבי ריצה לפחות, שהרבה אנשים מגיעים לשם מתוך מקום של משבר, פציעה או תאונה או מחלה שגרמו להם להחליט לרוץ כדי להראות לעצמם שהם יכולים. שהם חזקים ובריאים עכשיו ושזה מאחוריהם. גם אני ההתחלתי לרוץ אחרי פציעת מילואים כשקיבלתי כדור ברגל. בבית החולים כבר קיבלתי את ההחלטה. זה אמנם היה בגיל צעיר יותר אבל אני חושב שזה קשור למקום של 'פעם יכולתי לעשות משהו והיום אני לא יכול'. לפעמים זה תלוי גיל ולפעמים תלוי אירוע חיצוני כמו אסטמה, התקף לב, או סתם מישהו שהשמין וירד לשחק עם החבר'ה במגרש והופתע לגלות שאין לו אוויר לזוז".
אתה מרגיש שיש גם הבדל בין דתיים לחילונים מבחינת איך שהמשבר נראה?
"בתחושה שלי, דתיים מגיעים ממקום של תהליך יותר גדול מבחינה משפחתית. רוב הדתיים נכנסים לגיל הזה כשהם כבר נשואים, עם מספר ילדים גבוה, וחילונים נכנסים אליו בתחילת הנישואין ובתחילת יצירת התא המשפחתי. יש להם ילד אחד או שניים והם ביססו את הקריירה שלהם בתקופה שהדתיים אולי ביססו יותר את המשפחה. אז אפשר לומר שהדתיים פתאום מתפנים לבסס קריירה".
ואולי האינטנסיביות של גידול הילדים והצורך לנשום הוא גם גורם אפשרי שמוביל לשאלות כמו "מה איתי? מה עם החיים שלי?"
"איפה המקום שבו אני חי זו שאלה חזקה. לפחות אצלי. כי זה נכון שהעבודה והמשפחה הם חלק משמעותי מחיי, אבל יש מיליון ואחד דברים שאני רוצה לעשות. אנשים רוצים היום להיות טובים ביותר מתחום אחד. איש הרנסנס הוא דמות מופת מבחינתי, לכן הלכתי ללמוד פכ"ם, שזו תוכנית מיוחדת שכוללת לימודי פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה, כי אני מרגיש שאני רוצה ללמוד הכול מהכול. או יותר נכון – מעדיף לדעת מעט על הרבה מאשר לדעת הרבה על מעט".
ברומו של עולם
גם בני זוג ותיקים שצולחים את האתגר הזוגי עשויים למצוא את עצמם באתגר מסוג אחר, כאשר אחד מבני הזוג מתחיל לשאול שאלות לגבי האמונה הדתית שלו ומשנה את תפיסותיו. "אצל דתיים־לאומיים זה מתחיל מוקדם כי הם גם מביאים ילדים בגיל מוקדם יותר", מסבירה עינב לוין, מנהלת קהילת "התקשרות זוגית" השייכת לעמותה המסייעת לזוגות שחווים פערים על רקע דתי.
"מעבר למשבר המשפחתי הגרעיני יש גם משבר קהילתי. הדתיים־הלאומיים באים ברובם מיישובים קהילתיים ואת רואה את הקושי החברתי שהם חווים גם מול המעגלים המורחבים. כשאחת מחברותיי הדתיות הייתה בת 37, בעלה החליט שהוא יוצא בשאלה. היא הצליחה לחיות עם זה, אבל לא סיפרה לאף אחד. שמרה את זה חצי שנה בסוד. אבל ברגע שההורים והשכנים גילו שהוא מפסיק לבוא לבית הכנסת ומסתובב בלי כיפה, התחילו התלחששויות. היה קושי מאוד גדול להסביר את השינוי המשפחתי הזה כי לאנשים קשה לעכל תבניות חדשות".
בניגוד למה שמקובל לחשוב, לוין טוענת שהמשבר לא מתרחש סתם ככה פתאום. "גם חזרה בתשובה וגם יציאה בשאלה הם תהליכים חבויים שאדם עובר בפנימיות של הנפש. לוקח לו זמן לעשות את הצעד ולצאת עם זה. יכול להיות שהילדים גדלים והוא רואה איך הם מתחנכים ורוצה חינוך אחר ממה שקיבל, ולפעמים גם הגיל עושה את שלו ואנשים מתחילים להתבונן קצת אחרת על החיים שלהם. מי שבגיל 18 פחד לצאת מארון הקודש בגיל ארבעים מרגיש כבר אדון לעצמו".
זה גם הגיל שבו חלק מההורים מתחילים להיות חולים, או נפטרים חלילה.
"ממה שאנחנו רואים, פטירת הורים מובילה יותר להתחזקות דתית. לא ראיתי מישהו שיצא בשאלה בגלל זה. יש לנו הרבה מקרים כאלה. אדם חווה אובדן, שואל שאלות ומוצא נחמה בדת. לפעמים זה מגיע בחוויה של הלוויה דתית, כשמתחילים לעטוף אותו אנשים דתיים וזה מקרב אותו. צריך לזכור שגם בן הזוג עובר משהו במקביל והרבה פעמים הוא חש נבגד כשהפרטנר מתחיל להשתנות. מבחינתו הוא הפר את ההסכם ובגיל 35־40 מביא תפנית שלא הייתה בתכנון".
עינב לוין: "גם חזרה בתשובה וגם יציאה בשאלה הם תהליכים חבויים שאדם עובר בפנימיות של הנפש. לוקח לו זמן לעשות את הצעד ולצאת עם זה. יכול להיות שהילדים גדלים והוא רואה איך הם מתחנכים ורוצה חינוך אחר ממה שקיבל. מי שבגיל 18 פחד לצאת מארון הקודש, בגיל 40 מרגיש כבר אדון לעצמו"
"הרבה זוגות לקראת הגיל הזה מתחילים לחשוב קדימה", מוסיף עמי ברעם, מייסד "התקשרות זוגית", שפעיל בעמותה כמגשר ומנחה זוגות. "פתאום הם מסתכלים הצידה ושואלים מה קורה עם החיים שלי? אנשים מסביבי מצליחים יותר ומה איתי? עולות שאלות מאוד עקרוניות וגם שאלות הפוכות, מצד האמונה. מעין תהליך של שבירת זהות וחיפוש זהות חדשה.
"רק היום דיברתי עם זוג שחי בסתר. האבא כבר לא מאמין, הילדים גדולים, ואין להם מושג מה עושים עם זה. יש משפחה בנויה ופתאום הכול מתערער. הם מאוד עסוקים בשאלה איך לספר לילדים שאבא כבר לא שומר שבת. יש המון זוגות שחיים בהסתר, אנחנו נתקלים בהמון משפחות כאלה. היה אצלי גם רב מאוד ידוע בציונות הדתית שיצא בשאלה ולא ידע איך לבשר את זה לתלמידים שלו, לא רק למשפחה. זה משבר מאוד גדול. אשתו, הילדים שהתחנכו על אבא שהוא תלמיד חכם. לפעמים זוג יכול להתגבר על הפער, והדאגה היא בעיקר לילדים שנמצאים בשלב גיבוש הזהות ואיך לא מערערים אותם".
עד כמה פערים כאלו יכולים להוביל בסוף גם לגירושין?
"משפחות שהזוגיות בהן טובה לא יתגרשו בגלל שינוי כזה. אם לכתחילה הזוגיות מעורערת זה יכול להגיע לגירושין. מפנים אלינו לפעמים זוגות מבתי הדין הרבניים, אבל אני לא יודע כמה מהם מתגרשים בסוף. אני כן יכול לומר שיש הרבה שמגיעים אלינו עם תיקים פתוחים והבית שלהם נשמר. אם עושים עבודה על התקשורת ולומדים להכיל אחד את השני, אפשר להצליח. אנחנו רואים שיש הרבה משפחות בקהילה שממשיכות לחיות ביחד, למרות הפערים".
