"בתחילת הכנסת ה־20, בישיבת ועדת כנסת שבה הייתי חבר, התיישבתי לצד יו"ר הוועדה. היו אלה ימיי הראשונים בכנסת, וחיפשתי כל העת דרכים ללמוד כיצד המערכת עובדת. שאלתי את היו"ר 'איך אתה מחליט מה יהיה סדר היום בוועדה? אתה בטח מקבל המון פניות, אז איך אתה בוחר ומתעדף?'. היו"ר חייך אליי וענה: לפי הסיכוי הכי גבוה שהנושא יגיע לחדשות".
(מתוך הספר "עדכון גרסה")
כך מתאר רועי פולקמן בספרו החדש את הכוחות הנסתרים שמפעילים ומניעים את המערכת הדמוקרטית שלנו, השקופה לכאורה. פולקמן, עד לפני שנתיים חבר כנסת מטעם מפלגת כולנו, מנסה בתור מי שהיה שם לנתח לפרק את תרבות הפופוליזם, ולחשוב כיצד לתקן את כללי המשחק של הדמוקרטיה הישראלית. כרגע הוא פסימי מאוד. המשבר הפוליטי הממושך שפקד את ישראל, הוא אומר, מוכיח שהשימוש שלנו בדמוקרטיה חייב להשתנות. אחרת שוב נמצא את עצמנו מתגלגלים מבחירות לבחירות במציאות מקוטבת.
"המטרה המרכזית שלי היא לייצר אצל אזרחי ישראל תחושת דחיפות, ולגרום להם להבין שהמשבר הפוליטי רחוק מאוד מלהסתיים", מסביר פולקמן. "אין סיבה להתרשם מכך שכמה בעיות נפתרו, ולכאורה יצאנו לרגע מסבב הבחירות המתמשך. גם אם יש עכשיו ממשלה, אלה נסיבות זמניות. צריך ללכת לתיקוני עומק במערכת. כי פעם יש ממשלה כזו שחצי מהעם לא מוכן לשתף איתה פעולה, ופעם ממשלה אחרת. אם את זה לא נדע לפתור, הציבור בישראל, כמו בארה"ב ובאיטליה, יאבד אמון בכללי הליבה שבשבילם נוצרה הדמוקרטיה. השיטה אמורה לאפשר לארגן אנשים סביב טוב משותף, מתוך איזשהו אמון. בפועל היא מתפרקת בכל העולם. המשבר הפוליטי שהדמוקרטיות עוברות ילך ויחריף, ובמקביל אליו מציאות החיים תיעשה קשה יותר, בגלל שינויים דרמטיים באקלים, ברפואה ובכלכלה".
מה הפחד הגדול שלך? לאן זה עלול להוביל אותנו?
"נמצא את עצמנו מול שינויים שלא נוכל להתמודד איתם. זה יכול להיות משבר של מגפה או מחדלים ביטחוניים וכלכליים. במערכת שלא מתפקדת בזמן משבר עלולים להכות אסונות, והפגיעה בציבור הישראלי תהיה אדירה. אנחנו רואים מה קרה למדינות לא מתפקדות בזמן משבר הקורונה – מאות אלפי בני אדם מתו. זו רק דוגמה למה שעלול להתרחש בעשורים הבאים".
הוא מזכיר תיאוריה שעלתה לאחרונה, ולפיה במדינות העולם החליטו אם להתחסן מפני הקורונה בהתאם למידת תמיכת האזרחים במנהיגי המדינה. "כשאומרים 'אני לא מתחסן כי הצבעתי לטראמפ ועכשיו אני לא מאמין לרשויות', זה מראה על מערכת דמוקרטית בקריסה. הרי הנושא הזה לכאורה לא נמצא בליבת המחלוקת הפוליטית. גם בארץ אנחנו רואים את השבטיות והמחנאות, וכשהן הולכות ומקצינות המערכת מפסיקה לתפקד. לישראל זו סכנה אדירה עוד יותר מלמדינות אחרות, כי עם כל הכבוד לשווייץ ולאיטליה, האתגרים שלנו קשים יותר".
היום הוא מביט במערכת הפוליטית מהצד, וסבור שהיחס שמקבלת ממשלת בנט־לפיד מימין ממחיש את משבר הדמוקרטיה. "אי אפשר להגיד שכל אדם ששינה משהו מהבטחותיו מתוך צורך לבנות קואליציה, בוגד בכל ערכיו והבטחותיו. יש בזה הרבה ציניות וצדקנות. בנט בגד בערכי הימין? את רואה אותו מקים מדינה פלסטינית? אני לא חושב. בלב הפעלת הדמוקרטיה צריכה להיות הבנה שפשרות וקואליציות חוצות גושים הן לא מילה גסה".
הממשלה הזאת הוקמה באופן דמוקרטי?
"במובן הטכני", עונה פולקמן קצרות.
חברי כנסת ופעילי ליכוד באים ואומרים: נפתלי בנט, שהגיע לתפקיד כפי שהגיע, הוא לא ראש הממשלה שלי.
"כל ראש ממשלה במדינת ישראל, בין שבחרתי בו ובין שלא, הוא ראש הממשלה שלי, זה ברור. מה, בגלל זהותו של ראש הממשלה אפסיק לשלם מיסים או אפסיק לעצור באור אדום? זה הבסיס. הימין הישראלי אומר: 'יש לי רק אופציה למנהיג אחד לגיטימי'. אני מעריך מאוד את מה שנתניהו עשה, אבל ודאי שבמשטר דמוקרטי אי אפשר להגיד דבר כזה".
יותר ממיליון בוחרי ימין הצביעו עבור נתניהו.
"מאה אחוז, אני לא מזלזל בזה בכלל, אבל יש עוד מנהיגים בימין".
יגידו לך – המנהיג האחר הוא כבר לא חלק מהימין, כי הוא משתף פעולה עם מפלגות השמאל.
"אלה אמירות בעלמא. בקואליציה הקודמת מפלגת העבודה לא ישבה תחת ביבי? גנץ לא היה שם? ואז מה, קראו לזה ממשלת שמאל? ראית קמפיינים ברחובות? לא. הדיון קיים רק כי זה לא ביבי".
אתה עושה לבנט הנחה. הוא יושב לא רק עם יש עתיד, אלא עם מרצ ואפילו עם רע"ם.
"גם ביבי ניהל משא ומתן עם רע"ם, ואת חושבת שאם הוא היה צריך את מרצ כדי להישאר בשלטון, הוא לא היה ניגש למרצ? ואז מה היו אומרים, שביבי בגד בערכי הימין? פוליטיקה היא פוליטיקה.
"הדבר הכי הרסני שאנחנו רואים היום בפוליטיקה הוא תופעת הגושים. כל היופי בכנסת הוא שאפשר לייצר מגוון בריתות. צריך לעבוד מי שיש לו גמישות. לי אישית היה חשוב להיות שותף של החרדים, עבדתי איתם המון, ואני מרגיש קרוב לסדר היום שלהם בגלל האג'נדה החברתית. אבל כשהמפלגה שהפוליטיקאים הכי טובים בכנסת ישראל חברים בה, ש"ס, אומרת 'אין לי שום אופציה חוץ מביבי' – בעיניי זו בגידה בבוחרים שלה".
היית ממליץ לה להיכנס לקואליציה?
"חד־משמעית. בדברים מסוימים ש"ס קרובה יותר לעבודה מאשר לליכוד".
ממילא ליברמן מטיל וטו על כל אפשרות שש"ס תצטרף לקואליציה.
"כל וטו הוא בעייתי, אבל זה התחיל מאירוע נתניהו. תופעת הגושים היא חלק מהפירוד שמונע ייצור ברירות או קואליציות מגוונות. עסקת החבילה האידיאולוגית היא דבר נורא. קובעים שכל ימני חייב להיות גם ימין כלכלי, גם ימין מדיני וגם שמרן דתי. הפוליטיקה מתנהלת בגישת 'הכול או כלום'".
אתה עצמך ימני?
"אני מגדיר את עצמי ימני, בוודאי בעמדות המדיניות שלי. גם ביחס לדת – אני לא מדבר על הדתה או הפרדת הדת מהמדינה, ולא רואה את עצמי אנטי־דתי בסגנון מפלגות שמאל. אבל אחד הדברים שאני גאה בהם הוא שאני לא מסכים עם עמדות ימין כלכלי. אני בעד שוק חופשי, אבל עד גבול מסוים".
"היום יש ילדים שרואים רק נטפליקס. האם לגיטימי שילדים בישראל יגדלו בלי לראות סדרה בעברית? כי הרי אין גורם מקומי שיכול להתחרות בנטפליקס, עם כמות ההפקות, הסדרות והלקוחות שלה. האם לנו כחברה, עם השפה העברית והייחוד התרבותי שלנו, אין בעיה עם זה שכל התוכן יהיה זר?"
לפרק את הרשות השנייה
"הקרב על תאגיד השידור הציבורי מתמצת את הבלבול במהות הוויכוח הכלכלי־פוליטי, בין תפיסת העולם השמרנית והליברלית לתרבות הפופוליזם. תקשורת אינה עוד מוצר צריכה כבגדים או מוצרי חלב".
(מתוך הספר "עדכון גרסה")
את "תרבות הפופוליזם", שפולקמן יוצא נגדה, הוא תולה בנרטיב של "אנחנו והם". "היום הגישה היא 'אני המחנה הצודק והם הרעים'. זו מציאות ששותפים לה פוליטיקאים ועיתונאים, ובעיניי זה חורבן. אני לא בא ממקום מתייפייף שאומר שצריך לדבר יותר יפה ולשנות את השיח. אבל הייתי מצפה גם מבנט וגם מנתניהו או מכל ראש ממשלה אחר, לא לעסוק כל היום ב'אנחנו נראה להם'.
"היום זה בולט במיוחד בליכוד – מה שמוביל אותם הוא לא הרצון לתקן, אלא להכניס לצד השני. הִפלו אותי או פגעו בי בעבר? אני לא מתקן עכשיו כדי שזה לא יקרה לאחרים, אלא אני רוצה להראות להם מה זה. גם כאן, חלק מהמהות ומהערכים הבסיסיים ביותר בדמוקרטיה זה יצירת שותפות".
לא מעט עיתונאים וכלי תקשורת סופגים ממך אש בספר. בשנים האחרונות היית אורח תדיר באולפנים, עכשיו עלולים לעשות לך צרות במערכות התקשורת?
"לא, אני לא חושב. ימשיכו להזמין אותי. אני גם לא תוקף פה בבוטות שום דבר. אני אומר – זה חלק ממערכת ההפעלה שסביבה עובדת הדמוקרטיה, ובלי תיקון אנחנו בסכנה. כמו שלא כל אחד יכול להגיד שהוא עורך דין, כך גם עיתונאי. סביבת העבודה שלו צריכה להיות מחויבת לערכי מנהל תקין. אין פה דרישה להשתקה, וכל אדם יכול לפרסם את דעותיו, אבל הוא לא עיתונאי. לא ייתכן שעיתונאי הוא בעצם פוליטיקאי שפשוט לא נבחר לכנסת. היום יש ז'אנר כזה, עיתונאים שהם פוליטיקאים לכל דבר. יש להם לא רק עמדה, אלא הם תופסים את התפקיד שלהם כמובילי קמפיין, מובילי מפלגה ומובילי אג'נדה".
בלי לציין שמות מפורשים, פולקמן בהחלט נותן לנו להבין שהוא מכוון בעיקר לשדרים מסוימים בערוץ 20 שמזוהים היטב עם הליכוד ונתניהו. אבל לא רק הם: "בכל כלי התקשורת בישראל יש פרשנים ועיתונאים שהחלוקה בין פוליטיקאי לעיתונאי לא מקובלת עליהם, או לא ברורה להם. אם אדם שמקבל במה מאוד בולטת כדי לכתוב, לפרסם או להשמיע, ובאופן פעיל הוא מקדם אג'נדה או מועמד – זה מפרק את תפקידה של התקשורת".
הוא מציג נתוני סקרים המראים כי אמון הציבור בתקשורת נמוך כמו האמון בפוליטיקאים. "למה? כי הציבור לא טיפש. יש מספר קטן של כלי תקשורת שנוהגים אחרת. אני מצטט בהרצאות שלי את חגי סגל – כשתקפו אותו על כך שהזמין את בני גנץ לוועידת מקור ראשון, הוא אמר 'אני לא מפלגה, אני עיתון'. אז אני יכול להיות עיתון שמרני וימני, ובכל זאת אני לא מקדם מועמד ולא עושה קמפיינים למען מישהו. לנקוט קו שמרני או ליברלי זה עניין אחד, אבל ברגע שהליבה העיתונאית שתפקידה לדווח ולברר עובדות נעלמת – כי התפקיד שלי הוא רק להביע עמדה ולעשות קמפיין, אז מה אכפת לי מעובדות – התקשורת הופכת לבלתי רלוונטית. התנהלות כזו פשוט משמידה אותה.
"כל היופי בכנסת הוא שאפשר לייצר מגוון בריתות. לי אישית היה חשוב להיות שותף של החרדים, עבדתי איתם המון, ואני מרגיש קרוב לסדר היום שלהם בגלל האג'נדה החברתית. אבל כשהמפלגה שמכהנים בה הפוליטיקאים הכי טובים בכנסת ישראל, ש"ס, אומרת 'אין לי שום אופציה חוץ מביבי' – בעיניי זו בגידה בבוחרים שלה"
"אני מרצה בפני בני נוער, ואני אומר להם – כל מה שאתם קוראים בפייסבוק אלה שקרים, אלא אם כן חברים שלכם כתבו את זה. ואתם צריכים לדעת שיש הבדל בין קריאת טקסט בכלי תקשורת מוכר שעובר בקרה מקצועית, לבין אתר חתרני שאין לו מינימום של אתיקה, ולך תדע מי עומד מאחוריו, מי מממן אותו. גם זה נכון מימין ומשמאל".
התקשורת הישראלית היום, לפי פולקמן, לא מסוגלת להילחם בפופוליזם. "כל משפט שתגיד היום מצולם, מוקלט ויוצא מפרופורציות. עכשיו סיכלו את אלעזר שטרן שאמר משפט לא במקום. דוד המלך היה אחד האנשים עם הכי הרבה טעויות שאפשר לדמיין, והוא נהיה מלך. ומשה רבנו לא פישל בגדול? הנרטיב היהודי הוא שמנהיגות לא חפה מטעויות".
התקשורת הישראלית ובעיותיה היו עד לא מכבר עיסוקו הרשמי של פולקמן: הוא היה יו"ר הוועדה לאסדרת ערוצי התקשורת בארץ – מינוי שקיבל משכנו, שר התקשורת יועז הנדל. שכרו אגב נקבע לפי תעריף החשב הכללי לתשלום לאנשי מקצוע חיצוניים, ועומד על כ־200 שקלים לשעה. "הרגולציה בשוק השידורים בישראל היא מיושנת מאוד, ודרוש בה שינוי גדול. צריך לפרק את הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, ולהקים גוף חדש, רזה יותר ומדויק יותר", מתמצת פולקמן את מסקנות הוועדה, שהועברו גם לאנשי המקצוע במשרד התקשורת ולערוצים השונים. "כשנכתבה הרגולציה הקיימת היו כבלים ולוויין, אבל העולם הזה נגמר, הכול עובר לאינטרנט וכולם מתחרים בכולם. אנחנו גם מושפעים משחקנים בינלאומיים, שבעבר לא היו כאן והיום הם דורסים את התקשורת המקומית. כל מדינה צריכה לשאול את עצמה איך היא יכולה לשמור על התרבות הייחודית שלה, אם בסוף כל המערך הכלכלי של התקשורת נשלט על ידי גופים זרים".
נתניהו אומר שב"מס נטפליקס" אין היגיון כלכלי, רק היגיון פוליטי. מה אתה עונה לו?
"היום יש ילדים שרואים רק נטפליקס. בואי נשאל כל אחד אם לגיטימי בעיניו שילדים בישראל יגדלו בלי לראות סדרה בעברית – כי הרי אין גורם מקומי שיכול להתחרות בנטפליקס, עם כמות ההפקות, הסדרות והלקוחות שלה. האם לנו כחברה, עם השפה העברית והייחוד התרבותי שלנו, אין בעיה עם זה שכל התוכן יהיה זר?
"השוק הגלובלי לא צריך לדרוס את השוק המקומי. אני רוצה יצירה ישראלית, אני רוצה שמישהו יעשה סדרות על חגים, על גיבורי תרבות ישראליים. איך זה יקרה? הרי לכל הספקים קל יותר להביא את נטפליקס ואת דיסני ואת אמזון. כל המדינות בעולם שעסוקות בדיון הזה כבר הגדירו למזרימי התוכן מכסות של יצירה מקומית והשקעה מקומית. זה מתבקש. אני מזהה הערצה אוטומטית לנרטיב של 'שוק חופשי', אבל שוק חופשי הוא לא ערך דתי, יש לו מטרה – לתת לציבור מוצרים טובים. מחיר נמוך זה ערך חשוב, אבל גם תוכן מקומי הוא ערך. ואם אני יודע שבלי כללים מסוימים לא יהיה תוכן מקומי, הרגולטור צריך לקבוע אותם".
מסקנות ועדות בישראל נזרקות בדרך כלל לפח האשפה.
"לא הפעם. אני רואה ששר התקשורת נחוש מאוד, והוא מתכוון להביא את החקיקה הזאת לכנסת עד סוף השנה. אני אופטימי ומאמין שיהיו שינויים. צריך לומר שהיה בעניין הזה קיפאון בין השאר בגלל בעלי עניין פוליטיים".
"תקשורת היא חלק ממערכת ההפעלה שהדמוקרטיה עובדת סביבה, ובלי תיקון אנחנו בסכנה. כמו שלא כל אחד יכול להגיד שהוא עורך דין, כך גם לגבי עיתונאי. סביבת העבודה שלו צריכה להיות מחויבת לערכי מנהל תקין. אין פה דרישה להשתקה, וכל אדם יכול לפרסם את דעותיו, אבל הוא לא עיתונאי"
הדאגות של אמא
"לקראת סוף חודש מרץ נקבע ערב גיבוש לקואליציה במלון בחדרה, או כפי שאנחנו קראנו לזה 'מסיבת בר המצווה של ביטן'. האווירה הייתה חיובית והגענו במטרה לפרגן. בצהריים כחלון התקשר, 'אני לא מעוניין ללכת', הוא אמר, 'ההתנהגות של ראש הממשלה מתחת לכל ביקורת. הייתה לנו שיחה קשה ואני לא רוצה להגיע ולהראות אחדות'… אני נכנסתי בשמונה ורבע, כחלון בתשע – וראש הממשלה בעשר. כשנתניהו עלה לדבר, כחלון כבר עזב כפי שסיכמנו מראש".
(מתוך הספר "עדכון גרסה")
פולקמן, בן 46, מתגורר עם אשתו ושלושת בניו במושב נס־הרים. את דרכו הציבורית החל כעוזר של ניר ברקת, אז ראש עיריית ירושלים, ולאחר מכן השתלב בשלטון המקומי כיועץ אסטרטגי. לקראת בחירות 2015 שידכו בינו ובין משה כחלון, שהריץ את מפלגתו החדשה, כולנו. פולקמן שובץ במקום התשיעי, ונכנס לכנסת אחרי שהמפלגה זכתה בעשרה מנדטים. עד מהרה בלט בפעילותו הפרלמנטרית במגוון סוגיות, ובהן הקמת תאגיד השידור הציבורי, או חוק הלאום. הוא גם היה ממובילי ההתנגדות הפנים־קואליציונית לפסקת ההתגברות, ואמר שבגרסתה המורחבת היא תהפוך את ישראל ל"מדינה מושחתת".
כששואלים היום את איילת שקד, נפתלי בנט, יריב לוין או אפילו את נתניהו מדוע חלק ממהלכי ה"משילות" לא קודמו, הם אומרים "כי היה לנו כחלון על הראש" – ולמעשה רועי פולקמן הוביל מטעם כחלון את ההתנגדות לכל שינוי במערכת המשפט. גם בספר אתה כותב שהפכו אותך ל"משת"פ של המנגנון השמאלני".
"בסדר, יש דברים שיש להם גם נסיבות פוליטיות. מי שניסה להוביל את פסקת ההתגברות בקואליציה, עם כל הכבוד, לא היה נתניהו. זה היה בנט, וכמו שאת יודעת, אף אחד לא רצה לתת לבנט הישגים פוליטיים. כן אגיד שהשאלה היא לא אם צריך לתקן, אלא איך. אני תומך בחוק הלאום ותומך בחוק יסודות החקיקה, כולל פסקת ההתגברות, השאלה היא איך".
לכנסת ה־21 נכנס פולקמן מהמקום הרביעי ברשימת כולנו, שכוחה ירד הפעם לארבעה מנדטים. הקדנציה הייתה קצרה מאוד, ולקראת הבחירות הבאות הוחלט על התמודדות משותפת של כולנו עם הליכוד. פולקמן, שהתנגד לאיחוד הזה, נותר בחוץ. כמה חודשים אחר כך, לקראת סבב הבחירות השלישי, הודיע כחלון על פרישתו מהחיים הפוליטיים.
כשאתה רואה לאן הגיע בנט, לא עוברת בך המחשבה שגם כולנו הייתה יכולה להיות לשון המאזניים, ואז מפלגת שלטון? כחלון היה ממונה לראש הממשלה, אתה היית מקבל כל משרד שתרצה. החמצתם הזדמנות?
"חד־משמעית. אחרי הבחירות של אפריל 2019 היו במפלגה שני קולות: אחד שאני הובלתי, ולפיו כולנו צריכה להישאר עצמאית, והקול השני אמר שאין ברירה וחייבים להתאחד עם הליכוד. נכון שיש כמה אנשים טובים ויקרים שזה סידר אותם פוליטית, אבל בדיעבד החבירה לליכוד הייתה שגויה, גם בעיני כחלון".
אתה כותב ש"מנהיגות חייבת להיות מצוינת". איזה ציון היית נותן לממשלה הנוכחית?
"למדתי מכחלון לא לתת ציונים. רק המעשים ידברו. אני חושב שהעברת תקציב חשובה מאוד, גם אם יש דברים שחסרים בתקציב הזה".
הרוטציה עם יאיר לפיד תתקיים לדעתך?
"אני חושב שכל עוד נתניהו מוביל את האופוזיציה, הסיכוי לכך לא רע. הוא הדבק שמחזיק את הקואליציה. כל השחקנים שניסו לפתות אותם בהצעות שכתובות על הקרח יכולים לשאול ולבדוק מה זה שווה. שקד יכולה לשאול את פייגלין ואחרים מה הבטיחו להם ומה הם קיבלו. לכן הקואליציה תחזיק, אבל ביום שנתניהו יפרוש העסק ישתנה לחלוטין".
אתה תומך בהגבלת משך הכהונה של ראש הממשלה?
"זה מתבקש, בלי קשר לנתניהו. גם אני הכנתי חוק דומה. מגבלה כזו צריכה לחול על ראשי ממשלה, ראשי ערים וראשי ועדים סטטוטוריים. לא יכול להיות שיו"ר הסתדרות המורים יהיה עשרים שנה בתפקיד. נשמת אפה של מערכת דמוקרטית היא תחלופה. גם האדם הכי טוב שיש – כשהוא בתפקיד מעל שמונה או עשר שנים, מתחיל להיווצר קיבעון. יש לי גם קושי עם נתניהו, שפועל בבוטות נגד מערכת המשפט. אי אפשר לטעון שהוא מתנהל בממלכתיות וללא אינטרסים. במציאות מתוקנת, אחרי איקס שנים שראש הממשלה עשה עבודה מצוינת, הוא היה צריך להכין את הדור הבא ולפנות את הכיסא".
והיית גם מקדם, כמו גדעון סער, חוק שיאסור על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה? במקרה הזה ברור שהחוק מכוון לנתניהו.
"אני נגד חקיקה פרסונלית, ויש לי התנגדות מהותית לרעיון שהיועץ המשפטי לממשלה, שהוא דרג מקצועי, יקבע לגבי דמות פוליטית אם היא תתמודד או לא".
לאחרונה פורסם ששכרו של כחלון כיום בחברת האשראי יונט עומד על יותר מחצי מיליון שקלים בחודש, והדבר עורר ביקורת ציבורית. כשאני שואלת את פולקמן אם ראוי להרוויח "בחוץ" משכורות עתק, הוא משיב: "הלוואי עליי, אני לא מקבל כאלו סכומים. אבל צריך לזכור שהמגזר הציבורי הוא דבר אחד והמגזר הפרטי הוא דבר אחר, ולשפוט בהתאם. עם כל הכבוד, לא מדובר בכספי משלם המיסים, ועיני לא צרה באנשים שמרוויחים טוב בשוק הפרטי. אחרי שנתנו את נשמתם בעבודה ציבורית, מותר להם גם להתפרנס יפה בחוץ".
בפברואר 2019 פקד את פולקמן אירוע טרגי: אמו נעמי נדרסה למוות זמן קצר אחרי שיצאה ממטה הבחירות של מפלגת כולנו. מאז הוא עושה הכול כדי לא לחלוף באותו מעבר חצייה. "יצא לי לעבור שם ברכב, אבל לא ברגל", הוא מספר. "במקרה שלי יש בתאונה הזו רכיב של בדידות קיצונית. אני בן יחיד, ואבי היה בן יחיד, כך שבעצם אין לי כמעט משפחה מהדור הזה. אמא שלי הייתה היחידה שהייתי איתה בקשר שוטף. תמיד יש בחיים שלי חוויה של לבד". התאונה השפיעה עליו בדרך נוספת: "מאז שעזבתי את הכנסת לא הצטרפתי לארגונים, אבל כן הפכתי לחבר הנהלה ב'אור ירוק', ואני עוסק בנושא בטיחות בדרכים".
אמא שלך התגאתה בקריירה הפוליטית שלך?
"אני חושב שכן. היא גם חשבה שהכנסת היא סביבה אכזרית מאוד, ודאגה לי כמו שאמא דואגת. ממנה למדתי שעמדות לא מקדשות כל דבר; לפני הכול יש בני אדם".
היית יכול להיות בכנסת גם היום? הציעו לך שריון ברשימה כלשהי?
"היו הצעות, לא אכנס לפרטים. היו איתי דיבורים שלא צלחו".
מה העתיד הפוליטי שלך? אתה מתכוון לחזור לכנסת?
"אני רואה בעצמי איש מקצוע. בכנסת הייתי יעיל, ואם יהיו נסיבות שארגיש שלם איתן, אני לא פוסל שזה יקרה בעתיד. אבל אני לא עסוק בזה, אלא בכאן ובעכשיו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
