נשאר במסגרת: צלם הדוגמניות שלא זז מעקרונות הצניעות

על סט הצילומים של טל עבודי הכללים קשוחים ומוגדרים מראש. "הבנות צריכות ללבוש חולצה עם שרוולים עד המרפק ומכנסיים ארוכים. בלי מחשוף. באות אליי סטייליסטיות ואומרות: 'מה ההבדל כבר בין האורכים? אז טיפה תקצר'. אבל אצלי אין קיצורים. אם אני מצלם, אז רק בתנאים האלה. אם קורה שהחולצה עולה מעל המרפק אז אני מאריך אותה בפוטושופ או סוגר טיפה את המחשוף. קרה שהארכתי, ואפילו מי שהלביש אותן לא שם לב".

הכללים של עבודי נוקשים גם כשזה מגיע לגברים. "אני לא מצלם גבר בלי חולצה. אומרים לי, מה, גם גברים בצניעות? כן כפרה, גם גברים".

הוא מהצלמים המעטים בתעשייה ששומרים נגיעה ומתעקשים לצלם רק דוגמניות צנועות. זה לא מפריע לו להיות חתום על כמה מהשערים הנחשקים בעולם האופנה, עם שמות גדולים כמו רוסלנה רודינה, שיר אלמליח, עדן בן־זקן, יעל גולדמן ואחרות.

"זה התחיל כניסוי, כי בהתחלה לא ידעתי עד כמה זה יסתדר. הייתי משוחרר טרי מהצבא, חזרתי בתשובה ואמרתי לעצמי שננסה, נראה אם זה עובד בתנאים שהצבתי לעצמי. ניסיתי כמה חודשים, ופתאום אני רואה שלמרות התנאים וההגבלות שלי אני ממש מצליח. למזלי התחברתי עם אנשים שכיוונו אותי נכון וגרמו לזה להישמע טוב". לדבריו, אפילו הדוגמניות זורמות. "הן אוהבות את התמונות, ולא מפריע להן שהן עם בגדים ארוכים. מבחינתן זה לא אישיו".

אולי גם מתאים להן לעבוד עם צלם שמכבד אותן ולא בוחן את גופן.
"יכול מאוד להיות. זו תעשייה שלא תמיד ידידותית לדוגמניות. יש משהו מגונן בלבוש הצנוע, והדוגמנית מרגישה יותר ביטחון".

יש חוויות מהעבודה עם הידועניות שאתה יכול לספר עליהן?
"עדן בן־זקן מקסימה. יש לה אנרגיות משלה. כמו שאת רואה אותה – ככה היא. את שיר אלמליח הכינו מראש מהסוכנות שהיא באה לצלם דתי, ועושים תמונות קצת אחרות. האמת שהיא מאוד זרמה עם זה, גילתה עניין בלהראות צד אחר שלה. הרבה פעמים הדוגמניות מספרות פתאום על חוויות דתיות שלהן. 'אני צמה ביום כיפור, מדליקה נרות שבת'".

עבודי, בן 24, גדל במשפחה חילונית שחזרה בתשובה כשהיה ילד. "למדתי בבית ספר חילוני, ותמיד אהבתי אופנה. כבר בכיתה י"ב החלתי לצלם בתור תחביב. הייתי לוקח בנות מבית הספר, הולך אליהן הביתה, מלביש אותן קצת ומצלם אותן בשדות. הפכתי לצלם של השכבה. בצבא שירתתי בקריה במתכונת של יומיות. סוכן בסוכנות 'יולי' ראה את התמונות שהייתי מעלה לפייסבוק, התלהב ופנה אליי. הייתי חוזר מהצבא וטס הביתה לצלם 'טסטים' לסוכנות. אחרי השחרור התחלתי לבדוק אם אפשר להפוך את זה למקצוע לחיים".

דוסי־סטייל

שלוש שנים עברו מאז השתחרר מהצבא והתחיל לצלם באופן מקצועי, ונראה שלעבודי אין בוקר פנוי לנשימה. היה קשה אפילו לקבוע את הריאיון הזה. אנחנו נפגשים לבסוף במוצ"ש, לא לפני שהוא מתריע בפניי שזה יכול לקרות רק בשעה תשע ורבע, כי הוא מוציא שבת לפי זמן רבנו תם.

איך חזרת בתשובה?
"אבא שלי חזר בתשובה לפני עשור, כשהייתי בכיתה ד'. בהתחלה המשפחה הייתה 'אנטי'. היינו רגילים לצאת לטיולי ג'יפים בשבת, לבלות. אבל עם הזמן נפתחתי לזה. הייתי עושה איתו קידוש, שומע דברי תורה ונהנה. בבר מצווה כבר התחלתי לשמור שבת, והיום אני ממש דתי ומתפלל שלוש תפילות ביום".

איך מגיבות הדוגמניות כשהן מגלות את זה?
"יובל דיין, שצילמתי לשער, מחוברת מאוד ליהדות. היא סיפרה לי על שיעורי תורה שהיא הולכת אליהם והתעניינה בחזרה בתשובה שלי. גם היא שומרת תורה ומצוות פחות או יותר. כולן מתלהבות מזה בסופו של דבר. מרגישות שיש בזה משהו מעניין. גם עם רוסלנה היה לי חיבור טוב. הרבה דוגמניות דיברו על כך שצילומים כאלו מוציאים אותה באור שונה.

"כשמביאים אליי דוגמניות כמו שיר אלמליח או רוסלנה, הן באות מנישה מסוימת, בדרך כלל מצטלמות עם בגדי ים ודברים כאלה. מביאים אותן אליי לצילומים בשביל איזה טוויסט שיוציא אותן באור שונה. בדרך כלל הן מאוד שמחות מזה".

יש שיטת צילום שונה כשמצלמים דוגמנית שלבושה בצניעות?
"הטכניקה היא אותה טכניקה, אבל ההרגשה משתנה. אני מאוד אוהב לצלם פנים. יש הרבה עניין במבט, ואני אוהב להוציא רגש. מישהי אמרה לי שהיא מרגישה ביטחון, שהאווירה בסט שונה. היא השוותה את זה לשיחות עומק לעומת שיחות חולין וריכולים על התעשייה".

הפסדת עבודות "שוות" בגלל ההגבלות שלך?
"ברור. הפסדתי שערים, קמפיינים גדולים. צילמתי שער למגזין חשוב מאוד, וביטלו אותו כי החליטו שהסטיילינג לא יעבוד כשהוא בקו צנוע. הייתה לי הפקת אופנה גדולה מאוד שבה ניסו להגיע איתי לפשרות עם הבגדים, ובסוף זה נפל כי הם התעקשו על סטרפלס. אולי הפסדתי מצד אחד, אבל אני מרגיש שאני גם מאוד מרוויח מהעניין הזה".

עבודי מתגורר בפתח־תקווה, נשוי לעדן ואב לשתי בנות, ליאל ואליה. הוא מעולם לא למד צילום באופן מקצועי. "אנשים המומים מכך שהגעתי להישגים כאלה בלי ללמוד בכלל צילום. לימדתי את עצמי לצלם לבד. אתה מנסה עד שאתה מגלה מה עובד. משחק עם הצמצם. יש גם עולם שלם ביוטיוב: הייתי צופה בהרבה סרטוני הדרכה, ואז מנסה בעצמי".

אין הרבה דתיים בעולם האופנה. הדוגמנית היחידה שעולה לי בראש היא חוה מונד. איך אתה מסביר את זה?
"את חוה צילמתי לפני שבועיים. זה עולם קשה, לא תראי שם הרבה חזקים בדת. אם את דתייה ושומרת על צניעות אין לך הרבה עבודה. חברות כמו קסטרו לא ייקחו אותך. הבגדים לא צנועים, בסופו של דבר".

האופנה דווקא הפכה לאחרונה ליותר צנועה. אנחנו רואים קולקציות עם חצאיות ושמלות ארוכות.
"זה חזר בתור טרנד, אבל לא במאה אחוז. וגם, לדוגמניות בישראל יש פחד להיראות דתיות. בווג יכולים לעשות שער בלבוש צנוע וזה לא יפריע להם. פה בארץ יבטלו לי יום צילום כי הבגדים צנועים וזה מפריע. למה מפריע לכם שהבגדים צנועים? מי מסתכל על שער של נשים ומה שאכפת לו זה הבגדים? הם מגזימים. מבחינתם זה אולי נראה להם דתי מדי".

את מי היית ממש רוצה לצלם?
"את גל גדות. היא כרגע הקראש של כולם. בחורה שהגיעה לטופ, נמצאת במקום טוב והיא גם מעניינת".

בחרת בתחום שהוא אולי הכי קשה לשומר מצוות, להסתכל כל היום על נשים ולצלם אותן.
"זו אהבה לאופנה. אני מאוד מחובר לאופנה. הולך בחוץ וחולפים לי פריימים בראש. אני רואה בזה אמנות. ובסוף הכול תלוי באיך שאתה רואה את זה – אם אתה בא עם מחשבה על האופנה בראש, ואין לך מחשבות לא טובות. אתה גם לא באמת לבד שם, יש צוות מסביבך. עם הזמן זה גם הפך לשליחות. הבנתי שאני יכול להראות לנערות צעירות ודתיות שוואלה, הבגדים הצנועים תופסים ויכולים להיות בסטייל".

גם ללא עניין הצניעות, עולם האופנה מתאכזר לנשים. יש בו תעמולת רזון.
"אני נתקל בזה. לפעמים אני שומע הערה של סוכן שאומר לדוגמנית לרדת במשקל, ורואה שאין לה לאן לרדת. זה עולם קשה. אני לא ממליץ לכל אחת להיות דוגמנית. היום אנחנו יותר פתוחים לדברים אחרים. לדוגמניות יותר צנועות, יותר מלאות. אשמח לצלם גם מישהי כמו נטע ברזילי. זה יותר מעניין ולכן קורץ לאנשים.

"לפני חודשיים הייתי בניו־יורק, כי פנו אליי כמה סוכנים מחו"ל כדי שאבוא לצלם. החוויה שם הייתה שיא, הם עפים על הקטע הצנוע. זה נראה להם קונספט מהמם. בכלל, כל דבר שונה ומעניין הופך שם לאישיו, לביג דיל. ה'דוסי־סטייל' הוא באמת אטרקציה עכשיו. בחו"ל יש עניין סביב כיסויי ראש. זה תופס חזק, והגיע גם לארץ לכמה הפקות".

אבל בסוף גם עבודי מודה שבשביל אדם דתי, הבחירה במקצוע צלם האופנה אינה מובנת מאליה. "זה עולם לא תמים בכלל. לפעמים אני שומע שיחות שאני לא מאמין. שואל 'מה קורה פה'".

לא היית ממליץ לבת שלך להיכנס לשם.
"ברור שלא. העולם הזה הוא בלוף. יש פער בין איך שהבנות נראות במציאות לאיך שהן יוצאות במגזינים. גם הלקוח עצמו דורש שיוציאו אותן הכי יפות. זה עולם מאוד 'מפולטר'. העבודה על האיפור והשיער לוקחת שעות. יש בתחום צלמים דתיים שלא שומרים על הגבולות, עובדים ומצלמים מה שבא. אבל מהעקרונות שלי אני לא זז. מבחינתי העולם הבא שלי חשוב יותר מעוד תמונה או שתיים".