הסופר האמריקני הדגול מארק טוויין ביקר בשילה לפני קצת יותר מ־150 שנה, בשנת 1867. הוא עשה זאת עם קבוצת צליינים נוצרים מארצות־הברית, שטיילו מביירות ליפו על סוסים, ובכל הדרך צעדו עם תנ"ך ביד. הצליינים התרגשו מכל פגישה עם אתר המוזכר בברית הישנה, ולכן טוויין וחבורתו היו צפויים להקדיש לשילה תשומת לב מיוחדת, או לפחות תשומת לב כלשהי. אבל ברשימותיו על הטיול, שאוגדו בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש", תל שילה מוזכר באגביות מעליבה כמעט, בפסקה אחת בלבד, שסופה אכזבה מרה המבוטאת בחמש מילים: "לא נשבינו בשום קסם בשילה".
טוויין היה כותב ספר שונה בתכלית לו היה מבקר בארץ ישראל כיום, ורואה אותה בפריחתה ובשגשוגה. הוא היה משתאה במיוחד מהשינוי בתל שילה. זהו אחד מהאתרים הארכאולוגיים המפותחים והיפים בישראל, ומושקעת בו מחשבה רבה, שהפכה אותו לאבן שואבת לתיירים מכל רחבי העולם ולאתר חובה למטיילים באזור בנימין.
החפירה המדעית בשילה החלה ב־1922, כחמישים שנה אחרי ביקורו של טוויין באזור ובדיוק לפני מאה שנים. היא נמשכת עד היום, כשעוד ועוד תגליות עולות מהמקום כל העת. "האתר יושב על כ־300 דונם", מספרת מנהלת האתר בעשור האחרון, ליליאן זיטמן. "החפירות מתנהלות כשיש תקציב, ובשנים האחרונות זה קורה במשך שלושה עד שישה חודשים בשנה. היום הן מתמקדות במדרון הדרומי של האתר, במטרה לחשוף ולזהות את המקום המכונה 'שער העיר'. אני מקווה שבכנס הקרוב יהיו בנושא הזה הפתעות מעניינות".
כנס שילה ה־11, שייערך ביום ראשון הקרוב, מוקדש הפעם לשנת המאה לחפירות בשילה. משלחת החופרים הראשונה הגיעה לשילה מדנמרק, ומיד גילתה ממצאים מיוחדים, ובהם קנקני "שפת צווארון" ששימשו את עולי הרגל למשכן, ומבנה בזיליקה ששימש את מתיישבי שילה ב־1978 ולאחר מכן שכנה בו ישיבת הסדר. "במשך השנים הגיעו לפה משלחות נוספות, וב־1982 חפר כאן פרופ' ישראל פינקלשטיין", מספרת זיטמן. "בעשרים השנים האחרונות אחראי על החפירות קמ"ט ארכאולוגיה במנהל האזרחי, וכל הזמן חושפים עוד ועוד עדויות מרשימות מהעבר. בשנה האחרונה יש כאן הרבה מאוד חפירות. לאחרונה נמצאו כאן חמישה קנקנים בשלמותם.
"כנס שילה השנתי מעלה את זכרה המבורך של רחל ארליך ז"ל". רחל, תושבת עפרה, הייתה אשת חזון שעסקה בין השאר בארכאולוגיה, ונפטרה ממחלה קשה בלי שזכתה לראות את שילה הקדומה כאתר מסודר, נגיש ומונגש, הולך ומתפתח. "בכל שנה משפחתה של רחל מגיעה לכנס ומתרגשת איתנו לראות את חזונה מתממש", אומרת זיטמן.
כשעבר והווה נפגשים
הממצאים בתל שילה נמשכים מימי הכנענים וההתנחלות בארץ ועד התקופה הערבית הקדומה, והגילויים באתר מושכים אליו ציבור מגוון ורחב. אבל זה לא רק בזכות העבר, גם ההווה מתערב כדי להנגיש את ההיסטוריה לקהל של ימינו. "שילה היא אתר מרכזי ומשמעותי בהיסטוריה התנ"כית", אומרת זיטמן. "כידוע, פה עמד המשכן, פה התפללה חנה, וזה המרכז הרוחני והמדיני הראשון של עם ישראל. כאן למעשה הייתה עיר הבירה הראשונה בארץ, עוד לפני ירושלים. אתר ארכאולוגי הוא מקום דומם, כך שנדרשנו לתווך לאנשים את האבנים שלא מדברות. אני חושבת שהצלחנו להקים אותן לתחייה באמצעות מוצרים כמו הולוגרמת המשכן, שממחישה את המשכן וכליו, המוזיאון שמנגיש הכול בהסברים טובים ובסרטונים קצרים וכמובן בממצאים יפים, ובעיקר המיצג האור־קולי שמוקרן על זכוכיות שקופות שמתכתבות עם הנוף.
"הוא ממחיש את הסיפור כאן, מכניסת בני ישראל לארץ והחלוקה לנחלות בידי יהושע, דרך סיפור פילגש בגבעה שנגענו בו בנגיעה קטנה, ועד שמואל הנביא – תפילת חנה, עלי הכוהן, חפני ופינחס – והסיום בירושלים בירת ישראל. למבקר יש יכולת להבין באמצעים טכנולוגיים יפים מה התרחש כאן".
פעילויות נוספות, טכנולוגיות פחות, מחיות את האתר באופן יוצא דופן בתאריכים קבועים. "בחול המועד בסוכות ובפסח אנחנו עורכים פסטיבל ברוח התנ"ך", מספרת זיטמן. "מגיעים לאירוע אלפי אנשים, משפחות שלמות. אנחנו מפעילים בחול המועד סדנאות, שחקנים ונגנים, ומגוונים בכל פעם. אירוע שנתי אחר הוא מרתון התנ"ך, שמתקיים בכל יום שישי בחול המועד סוכות כבר שבע שנים".
המרתון משחזר את ריצת המבשר המתואר בספר שמואל, שנמלט מאתר המלחמה עם הפלשתים באבן העזר ובישר לעלי הכוהן על נפילת ארון הברית. "ב־1968 בדק יוסף יקותיאלי, הוגה המכבייה, את הדרך מהאתר הקדום אבן העזר שליד ראש־העין עד מקום המשכן בשילה, ומצא שהמרחק הוא בדיוק 42.2 קילומטר", אומרת זיטמן. "כבר שבע שנים שאנחנו מארגנים את המרתון הזה, שהפך לבינלאומי ומגיעים אליו מכל העולם. זה מרתון קשוח מאוד, עם עליות וירידות חדות. לפעמים לאוטו שלי קשה לעלות בחלק מהדרך, אז בוודאי לרצים". ובכל זאת, במרתון הקודם השתתפו יותר מ־5,000 רצים.
בשילה מתקיים גם פסטיבל המחול "מחוללות בכרמים" בט"ו באב, שיועד בעבר לנשים בלבד, "אבל בעקבות פניות רבות בבקשה לאפשר גם לזוגות להגיע לאירוע במקום, הוספנו השנה מתכונת חדשה: מופע זריחה משולב ביריד יקבים. האירוע פתוח לכול". כמו כן בכל שנה, בכ"ה באלול, רגע לפני ראש השנה, מקיימים באתר אירוע המבוסס על תפילת חנה, "עם הרבנית ימימה מזרחי ואמנית אורחת, ובהשתתפות אלפי נשים מכל רחבי הארץ. בשנה שעברה עשינו שידור חי מהאירוע הזה לכמה קהילות בארה"ב, והיה מאוד יפה ומיוחד".
בהיותו בלב יו"ש, האתר הארכאולוגי נאבק באתגרים שמקומות אחרים בארץ לא נדרשים להתמודד עימם. "לא אכחיש שלא פשוט להביא לכאן תיירות פנים, כלומר את עם ישראל", מודה זיטמן. "אבל בסוף זה המנדט שלנו. הוכרזנו אתר מורשת לאומי, ואנחנו עושים עבודה קשה כדי להביא לכאן את עם ישראל, גם אם זה לא קל. אנחנו לא מתייאשים, ומצליחים להגיע לקהל רחב אבל לא מספיק.
"יש לנו הצלחה גדולה בכל הקשור למגזר החרדי. זה מגזר שקשור למקום רגשית ורוצה להגיע. לבתי ספר ומוסדות מסודרים מורכב לבוא לכאן, אבל בחול המועד אתה יכול לראות פה המון חרדים שמגיעים עצמאית, ומדהים לראות את זה. יש גם הרבה מורי דרך מהמגזר החרדי שמגיעים לכאן, וזה נפלא, משהו שהולך ומתעצם. אני זוכרת את הפעמים הראשונות שראינו חרדים מגיעים לאתר, התרגשנו והצטלמנו. היום אנחנו רגילים אבל עדיין מתרגשים".
נוצרים בהר
60 אחוז מהמבקרים בשילה, מפרטת זיטמן, מגיעים מחו"ל, ו־40 אחוזים מהארץ – ובהם חיילים, תלמידים וגמלאים. "אנחנו מנסים להביא גם ועדי עובדים, אבל לצערי זה לא פשוט. הם לא נותנים אישור בדרך כלל, אלא אם יש מנהל בכיר מאוד שרוצה ודוחף לכך. בעיניהם אנחנו מעבר להרי החושך. אבל בסוף, כשאנשים מגיעים, הם מתלהבים ומספרים כמה פשוט היה להגיע. מה שלא פשוט הוא לעבור את המחסום התודעתי בדרך".
אולי אחת הבעיות היא שעשרים דקות נסיעה מכם נמצאת ירושלים, שמציעה עושר גדול בהרבה של ממצאים וקדושה. איך אתר המשכן הקטן יכול להתמודד עם מקום המקדש?
"אני לא מתחרה בירושלים, עיר שכמוה יש רק אחת. אני הולכת בירושלים, רואה את המוני המטיילים, ואני שמחה ומתרגשת. הלוואי שנגיע לתנועה הזאת גם בשילה. אבל אני מרגישה שאנחנו בדרך. החיבור הטבעי בין המשכן למקדש הוא נכון ויפה, ואנחנו מדגישים אותו במערכי ההדרכה, בעיקר לחיילים ולתלמידים. אנחנו אומרים להם: מכאן, מקום המשכן, תעלו לירושלים – מקום המקדש.
"לפני הקורונה, ב־2019, הגיעו לאתר 150 אלף מבקרים. הייתה מגמת גידול יפה של כ־20 אחוז בשנה. הקורונה פצעה את כולנו, אבל בהחלט רואים שהתנועה חוזרת. התנועה מתחילה בשעות הבוקר המוקדמות וממשיכה עד שעות הערב; ראינו כאן תיירים בוכים כבר בשמונה וחצי בבוקר. הם מאוד מתרגשים, ומתחברים לאדמה שיהושע היה בה ושחנה התפללה עליה. לא מעניינים אותם שרידי הכנסיות, אלא החיבור לברית הישנה. זה מיוחד ויפה. אבל כמו שאמרתי, בסוף המנדט האמיתי שלנו הוא להביא לפה את עם ישראל. לאט ובנחישות, נעשה זאת".
התיירים הנוצרים שהיא מזכירה מתחזקים את זרם המבקרים הקבוע לתל. הקבוצות האוונגליסטיות בולטות במיוחד. "בכל שנה", היא מספרת, "יש קבוצה שמגיעה מארה"ב בראשות ד"ר סקוט סטריפלינג, כ־60 איש שמגיעים על חשבונם לחודש ימים, לנים במלון זול במזרח ירושלים ובכל בוקר, עם הזריחה, הם מגיעים לכאן ומתחילים לחפור כשהם מריעים בתרועות שופר. הכול נעשה כמובן תחת ההנחיה של קמ"ט ארכיאולוגיה. בעיניי זה שיתוף פעולה חשוב ועמוק. הם עושים את העבודה באדיקות ובדבקות. לפעמים מגיעים לכאן סבא וסבתא, הילדים שלהם והנכדים בני ה־16, משפחות שלמות שמגיעות לחפור. כרגע אין גיוס תרומות או כספים מהקהילות האלה – ראש המועצה ישראל גנץ עושה מבצעי איסוף תרומות, תוך התמקדות בקהילות יהודיות".
את אתר שילה הקדומה מפעילה עמותת "משכן שילה", שהיא תאגיד עירוני של המועצה האזורית מטה בנימין, כשמחלקות המועצה מלוות את האתר ומסייעות לו. כמו כן הוא מתקיים בתמיכתם של משרדי ממשלה שונים. באתר מפתחים מיזמים חדשים שיגבירו את הפעילות, ובהם "מתחם הקהל" – מרכז כינוסים עם 5,000 מקומות ישיבה, במה מקצועית עם חדרי ספח, שירותים וכל הנדרש לאירועים ומופעים הצופים אל עתיקות שילה והכרמים. מיזם נוסף ומשמעותי שמתוכנן לפיתוח האתר, הוא "מרכז מבקרים שער העיר". המרכז יכלול הסעדה, בית קפה, מיצגים, משרדים, הסדרי חניה ועוד. המבנה תוכנן על ידי האדריכל יורם גינזבורג, ובימים אלו יחלו העבודות בשטח. גם המשרד למורשת וירושלים ומשרד התרבות והספורט תומכים במקום, וכן ישנו שיתוף פעולה מיוחד עם קרן קיימת לישראל – מיזם "צועדים ומצדיעים", ביום ההוקרה לפצועי צה"ל. "אצלנו מתקיים האירוע הכי גדול בארץ ביום הזה, בהשתתפות מכינות קדם־צבאיות מכל הסוגים ומכל הארץ", מספרת זיטמן. "הפצועים מדברים עם החניכים, וצועדים מעלי לשילה ב'דרך עמיחי'".
מיום עלייתם לקרקע כמחנה ארכאולוגי השתדלו תושבי שילה להפיח רוח חיים בשילה הקדומה. "הם דאגו למקום ושמרו עליו, והחזון שלהם היה להקים כאן אתר תיירות חשוב וגדול", מספרת זיטמן. "ב־2011 המדינה הכריזה על שילה כאתר מורשת לאומי. לפני כ־12 שנה הקימה המועצה את עמותת משכן שילה במטרה לפתח ולקדם את האתר הארכאולוגי. אני הגעתי לפני כעשור ומאז אנו פועלים יחד – דובי, אני, קמ"ט ארכיאולוגיה, המועצה, החופרים, משרדי הממשלה השותפים וגופים נוספים".
מהו החזון שלך להמשך התפתחות האתר?
"החזון שלנו הוא להפיח את רוחו של אלקנה. כאז, גם היום. לראות את עם ישראל על כל גווניו עולה לשילה ומתחבר לשורשיו. אני רוצה לראות את המקום כאבן שואבת לתיירות הנכנסת מכל העולם אל הארץ. תודה לא־ל, אנו רואים גידול משמעותי במספר המבקרים מדי שנה. אנחנו נמצאים בלב הארץ באזור הטובל בכרמי הגפן ומטעי הזית. ממרכז הארץ – הושט היד וגע בם… ".
