דורון נשר: "אפשר להגיד שאני בעצם חי מדייסה לדייסה"

01 זיכרון ילדות תרבותי: ההצגה "גבירתי הנאווה". השנה הייתה 1965. הלכתי עם אחותי לאולם הבימה הישן לראות את שייקה אופיר, רבקה רז ובומבה צור בהפקה של גיורא גודיק. הייתי הכי קטן באולם, ולא הצלחתי לראות את הבמה. קמתי ונעמדתי בצד, ופתאום ראיתי הכול. הייתי בהלם. לא ישנתי יומיים. שייקה אופיר – הוא לא בדיוק שר, הוא דיבר בשירה. והתלבושות… התלבושות… "ברד ירד בדרום ספרד הערב" או "עוד תראה, הנרי היגינס, עוד תראה". שם הבנתי לראשונה שיש עולם מחוץ לרעננה.

 

02 יוצר שאתה אוהב במיוחד: בחרתי שניים שהם אחד. האחים כהן. שני אחים אמריקנים יהודים, שעושים את הקולנוע המושלם ביותר. אחד מהם למד פילוסופיה, והדבר ניכר בעבודות שלהם. הקולנוע שלהם הוא צירוף מפתיע בין הומור שחור לבין תמונה אפלה וקודרת, שיוצרים יחד שלמות אמנותית. כל הכניסה שלהם היא אחרת לגמרי. הם מציעים עולם. הסרטים שלהם עוסקים במגוון של נושאים, אבל האמירה תמיד קוהורנטית, ותמיד שלהם. כל סרט שלהם הוא מופלא. "ביג לבובסקי" הוא הסרט הכי מצחיק ביקום. ו"בתוך לואין דיוויס" הוא הסרט הכי כואב ויפה שיש.

 

03 דמות שמעניקה לך השראה: זלדה המשוררת. יש לה נוכחות. יש לה שפה משלה, עדינה. היא מניחה את המילים, וביניהן היא מניחה גם את השקט. מעבר להיותה משוררת, היא הייתה גם אישה דתייה ומאמינה. אולי אצלה זה היה הכול בחבילה אחת. היא הקשיבה לעולם באוזני מאמינה, ואז נתנה לו ביטוי בשירה שלה. ודבר אחרון: היא הייתה מאוד־מאוד צנועה. אנשים היו עולים אליה לרגל לירושלים ומגלים דירה קטנה, שבתוכה ישבה אישה קטנה שהייתה לאחת המשוררות הגדולות.

 

04 ספר שקראת פעמיים: "או או" של סרן קירקגור. זה הספר הכי מדהים שקראתי מעודי. קירקגור מחבר בו עולמות שונים. הוא ממציא בעצם שלוש דמויות, שהוא כותב כאילו הוא הן. זהו ספר שהוא חיבור בין ספרות לפילוסופיה, עם ביקורת על אמנות וחברה, ובעיקר על אמונה. באופן כללי הוא מספר על שלושת המצבים בחיים של אדם: השלב האסתטי – שם הוא הכי חופשי. השלב האתי – שם הוא שופט. והשלב הדתי – שם הוא שואל את עצמו מה א־לוהים היה מצפה ממנו. קירקגור נהנה לכתוב עם הומור שנון, ויוצר לעצמו עולם מדהים ביותר.

 

05 מה מצחיק אותך: הסרט "אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא. הסרט הטוב ביותר והמצחיק ביותר שנעשה בארץ. למשל כשדפי מסיימת את קורס הקצינות, ובמקום לעבור לבסיס הקריה כפי שחלמה, היא מקבלת את התפקיד בבסיס שיזפון והיא פורצת בבכי לפני הוועדה – זה כל כך מצחיק. כל כך ישראלי. עם האבסורד של צה"ל. עם הגיבורות הכי קוליות.

 

06 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: דייסת שיבולת שועל (דקה!) עם קצת מלח. עם פרי אחד. עם שמונה שקדים. שישה אגוזי מלך. גרעיני דלעת. גרעיני צ'ייה, קינמון. והכי־הכי חשוב עם הל! (בנדיבות) וכמובן עם מייפל (שתי כפות). אני משוגע על זה! אני מכין לי את זה כל יום! כל יום! בבוקר. וזה טעים… זה טעים… אפשר להגיד שאני בעצם חי מדייסה לדייסה.