נבחרת הנוער של ישראל הפכה בשבועות האחרונים לסיפור המסוקר ביותר במדינה, לאחר שעשתה את הבלתי ייאמן והדיחה את נבחרתה של ברזיל 2:3 אחרי הארכה ברבע גמר המונדיאליטו, גביע העולם לנבחרות עד גיל 20 שמתקיים בארגנטינה, ובהמשך זכתה במקום השלישי בטורניר אחרי ניצחון על דרום קוריאה, ואין ספק שהנבחרת הזו קבעה את ההישג הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי. מי שמלווה את הדורות הצעירים של הכדורגל המקומי כבר 30 שנה הוא המאמן בני לם, שגידל, פיתח והשביח רשימה אינסופית של כישרונות צעירים, שחקנים שכמה מהם, כמו ענאן חלאיילי וחמזה שיבלי ממכבי חיפה, שעשו חיל בטורניר בארגנטינה.
"מדובר בשנתון מצוין שהתחבר למאמן שיודע להוציא מהם את המיטב, ויחד הם שוברים את כל השיאים – גם באליפות אירופה שנה שעברה וגם במונדיאליטו השנה", אומר לם. "הם מראים הרבה כישרון ואופי יוצא דופן, שהתבטא בהתאוששות אחרי הפסד קשה במשחק הפתיחה מול קולומביה, בחזרה כפולה מפיגור וניצחון מול נבחרת כמו ברזיל ובמקרים נוספים. לפני ההארכה, ראינו את המאמן של ברזיל מסביר לשחקנים איך לשחק על לוח, בשעה שאופיר חיים (מאמן הנבחרת, ד"מ) כינס סביבו את השחקנים ודיבר איתם על לב ונשמה ואיך עוברים שלב. אני לא נגד עבודה טקטית מסודרת, אבל ברגעים כאלה, צריך משהו אקסטרה בשביל להצליח. החיבור בנבחרת סוחף גם את המדינה. כל הכבוד להם ובמקרה שלהם, השמיים הם הגבול.
למרות ההצלחה הגדולה, לם חושב שהמצב רחוק מלהיות מושלם. "אני לא חושב שזו תוצאה של עבודה נכונה של ההתאחדות, אלא הצלחה בחיבור של נבחרת ספציפית עם בחירת אנשי צוות מעולים, בחירת סגל נכון ודברים שהקליקו", הוא טוען. "בהתאחדות החלו בתהליך מסודר מול הנבחרות כולן רק בשנים האחרונות, וגם בהן כבר התחלפו שלושה אנשי מקצוע שמובילים את התוכנית. כדי להגדיר את המהלך הזה כמוצלח, הוא צריך לבוא לידי ביטוי גם בנבחרת הבוגרת ובאולימפית והלוואי שזה יקרה".
לם גם רואה בעיה כללית: "לצערי היום יש פחות כישרון בדור הצעיר כי כולם במחשבים ובמסכים. אין יותר את משחקי השכונה כמו פעם, וזה משפיע. גם חסרים מתקנים, אין מספיק מקומות לעבוד, ומי שכבר מפגין יכולת טובה מתקשה לקבל הזדמנויות ולפרוץ כשיש כל כך הרבה זרים. רק במועדונים כמו אשדוד ופתח־תקווה, ששורדים כלכלית בזכות מכירת כישרונות, הם מקבלים דקות משחק. חשוב שהשחקנים שמובילים עכשיו את נבחרת הנוער ימשיכו לקבל קרדיט ודקות משחק כדי להתפתח".
איך זה מרגיש לראות בנבחרת הנוער שחקנים שגידלת?
"תענוג. את ענאן חלאילה ממכבי חיפה העליתי מנערים א' לנוער כי כבר אז ראינו שמדובר בכישרון גדול. התוספת של החבורה הובילה החיבור ולרצון הגדול להצליח".
סיפורו של בני לם בשנה החולפת הוא אחד המיוחדים בספורט הישראלי. לם, כדורגלן עבר מצטיין ששיחק במדי מכבי נתניה הגדולה של תחילת שנות ה־80, מונה בשנה שעברה לראשונה למאמן בליגת העל בגיל 63, שלב שבו בדרך כלל כבר מבלים יותר זמן עם הנכדים מאשר במגרשי הכדורגל. "במשך 30 שנה, עד למינוי בליגת העל, עבדתי במחלקות נוער שונות ואף שמדי פעם קיבלתי הצעות מקבוצות בוגרים, מעולם לא רציתי או חשבתי ללכת על זה. הרגשתי תמיד שיש משהו לא נקי בעולם האימון של הבוגרים והעדפתי לפתח את הדורות הבאים של הכדורגל הישראלי. גידלתי הרבה כישרונות ואנשים טובים, זכיתי באליפויות וגביעים, העליתי קבוצות ליגה ונהניתי מכל רגע. כשקיבלתי הצעה לאמן בנתניה הייתי בליטא עם הנוער של מכבי חיפה במסגרת ליגת האלופות, והתשובה הראשונה שלי הייתה שלילית".
הפנייה אליו נעשתה בעקבות פתיחת עונה לא מוצלחת של מכבי נתניה, שפיטרה את מאמנה ההולנדי ריימונד אטוולד. בסוף הוא נענה לה: "אם זו לא הייתה הקבוצה שגדלתי בה, היה סיכוי קטן מאוד שהייתי הולך על זה. כשחזרתי לארץ הרגשתי את הלחץ מצד בעלי הקבוצה אייל סגל והמנהל המקצועי, אלמוג כהן. אוהדים של הקבוצה הגיעו אלינו הביתה ואמרו כמה הם רוצים שאבוא לאמן, אז החלטתי לנסות".
הצלחתו בחודשים הראשונים הייתה מרשימה. הוא אושש את הקבוצה, העלה אותה לפלייאוף העליון וסיים במקום הרביעי, שהבטיח כרטיס למפעל אירופי לראשונה מזה שנים. באופן כללי הקבוצה התחילה לשחק כדורגל התקפי ושמח. "מה שקרה בתקופה הזו היה פשוט חלום", מספר לם. "א־לוהים נתן לי את היכולת להתחבר לשחקנים, להבין מה כל אחד רוצה, מה הוא אוהב ומה היה חסר לו בתקופה שהוא פחות הצליח. היה לי גם חיבור נהדר עם הקהל, שאהב את הרעיון ששחקן עבר של המועדון מגיע לאמן אותו. אנשים חזרו למגרשים, שהתמלאו באלפי אוהדים".
"היינו קבוצה תוססת ומוכשרת (בתמונה למטה), שהורכבה ברובה משחקנים שגדלו במחלקת הנוער. הכרנו אחד את השני כל כך טוב שיכולנו לשחק בעיניים עצומות. אין ספק שזו הייתה אחת הקבוצות הכי טובות"
את העונה הנוכחית החלה נתניה במפגש כפול מול איסטנבול בשאקשהיר הטורקית, קבוצה שמזוהה עם ארדואן, במסגרת סיבוב המוקדמות השני בקונפרנס ליג. במשחק הראשון בחוץ הפתיעו הצהובים כאשר סיימו בתיקו 1:1 מבטיח, אבל הפסד ביתי 1:0 הוביל להדחה מוקדמת. את הליגה פתחה הקבוצה בסערה, בניצחון 1:4 מול בית"ר ירושלים, אבל סדרת הפסדים דרדרה אותם מטה בטבלה, והובילה את לם להודיע על התפטרות במחזור ה־11. "אני חושב שחוסר הניסיון שלי בעמידה בלחצים כאלה פגע בי", אומר לם. "פתחנו טוב את העונה אבל סבלנו מסדרת פציעות, והכעס של הקהל על עדן קארצב, שעזב את הקבוצה למוסקבה וחזר לארץ אחרי שהעסקה נפלה, הוציא את הדברים קצת מאיזון. הדברים הלכו לנו פחות טוב ובגלל שזה מועדון שאני כל כך אוהב, החלטתי להרים ידיים ולהתפטר".
לם לא נותר מובטל זמן רב: שישה שבועות לאחר שעזב את נתניה, חתם כמאמנה החדש של מכבי פתח־תקווה בליגה הלאומית. "לאחר שסיימתי את התפקיד בנתניה קיבלתי הצעות מקבוצות מליגת העל, אבל למרות הסיכון והחששות החלטתי לחתום בפתח־תקווה. הרגשתי שזו קבוצה שמתאימה לי כי היא משחקת התקפי עם מטרה ברורה לעלות ליגה, והעדפתי את זה על פני עבודה בקבוצות שנלחמות על הישרדות".
את הקריירה באם המושבות החל לם עם הפסד צורב לאח"י נצרת. "אני חושב שההפסד הזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי. זה גרם לי לפתוח את העיניים, לעשות שינויים בשיטת המשחק ובשחקנים. אחרי שבינואר שיפרתי כמה דברים, הקבוצה התחילה לשחק כדורגל מצוין".
"במשך 30 שנה, עד המינוי בליגת העל, עבדתי במחלקות נוער שונות, ואף שמדי פעם קיבלתי הצעות מקבוצות בוגרים, מעולם לא חשבתי להסכים. הרגשתי שיש משהו לא נקי בעולם האימון של הבוגרים"
לם עמד במשימה בצורה מכובדת והחזיר את הקבוצה לליגה הבכירה. "כל הישג מגיע אחרי עבודה קשה, אבל כשזה קורה, התחושה מתוקה מאוד. מכבי פתח־תקווה זה מועדון מצוין עם מחלקת נוער נהדרת, שממנה יצאו בשנים האחרונות כישרונות כמו מנור סולומון וליאל עבדה. שיחקו אצלי השנה אריאל לוגסי והדר פוקס שנמצאים עם הנוער בארגנטינה ועידן טוקלומטי (שמחלים מפציעה, ד"מ) שאני מאמין שצפויים להגיע רחוק בקריירה".
הבעלים של הקבוצה, אבי לוזון, הוא אדם דומיננטי. איך היה לעבוד תחתיו?
"כשאתה מחוץ למערכת אתה שומע כל מיני דברים על אנשים, ואני חייב לומר שכשנכנסתי פנימה פגשתי אדם שכל חייו זו הקבוצה. הוא מגיע לכל אימון ולכל משחק ואכפת לו מכל מה שקורה. כמאמן, החוכמה היא לדעת איך לעבוד עם בעל הבית של הקבוצה. מדי פעם הוא ביקש ממני להכניס לסגל שחקן מסוים, או לתת כמה דקות לשחקן בית, אבל ברגע שהוא ראה שהדברים עובדים היטב, הוא לא התערב. ברור שכשיש הצלחות, דברים זורמים טוב יותר. אני מקווה שהוא יעמוד לצידי גם בתקופות פחות טובות".
איך זה מרגיש לאמן שוב בליגת העל?
"אין לי ותק בליגה, אבל אחרי 30 שנה כמאמן ומנהל מקצועי צברתי הרבה ניסיון, השתלבתי מצוין בעונה הראשונה שלי שם, ובסופו של דבר אין הבדלים גדולים בין הלאומית לליגת העל. מה שבטוח זה שגם בשנה הבאה אמשיך להאמין בקבוצה שלי ולשחק התקפי ופתוח".
מה השאיפות של מכבי לעונה הבאה?
"המטרה היא קודם כול לתקוע יתד בליגה הבכירה, ובשביל זה חשוב שנחתים חמישה זרים איכותיים. אני מקבל הצעות בלי סוף בנוגע לשחקנים וכל היום צופה בקלטות עם העוזרים שלי. זה לא תהליך קל ולא הצלחה בטוחה מראש".
לם (64) נולד, גדל וחי בנתניה. יש לו שלושה ילדים ושמונה נכדים. "אבא שלי זכרונו לברכה היה אוהד שרוף של מכבי נתניה, היה מגיע לכל משחק ולכל אימון. הוא לקח אותי איתו מגיל צעיר: למשחקי חוץ נסענו במשאית של אוהדים, ובמשחקי הבית הוא היה מחזיק אותי על הידיים, מחכה שהכוכבים של הקבוצה יגיעו, ואז מבקש שיכניסו אותי פנימה כי המצב הכלכלי אז לא אפשר קנייה של שני כרטיסים. גרנו ליד האצטדיון ובסוף כל משחק חזרתי הביתה, לקחתי את הכדור לשכונה וניסיתי לחקות את התנועות של מוטל'ה שפיגלר, ואז הייתי נפגש עם חברים ומשחק איתם עד הלילה".
בגיל 10 הצטרף לם לקבוצת הילדים של מכבי נתניה, שם החל למצוא את מקומו בתפקיד הקשר. "גדלתי עם אמא מאוד דתייה, בגיל 7 למדתי בחדר והלכתי לבית ספר ממלכתי־דתי בנתניה", הוא מספר. "הם לא אהבו את העובדה ששיחקתי כדורגל, וסגן המנהל היה עוקב אחריי שלא אסע בשבת. הבעיה הייתה שאהבתי את המשחק יותר מדי, לפעמים אפילו ברחתי משיעורים בשביל ללכת לאימונים. אף אחד לא היה יכול למנוע ממני לשחק".
לם עלה להופעה בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 17, במהלך עונת 1977/8, שהסתיימה בזכייה באליפות של נתניה. "עליתי למשחק מול מכבי יפו בדקה ה־85, וכבר אחרי שלוש דקות כבשתי שער ניצחון מ־25 מטרים", הוא נזכר. "בסוף המשחק הרימו אותי על הכתפיים ושמואל פרלמן המאמן צעק שיורידו אותי מהר שלא אחשוב שאני כוכב. לאחר מכן החזירו אותי לשחק בנוער, ואחרי שבועיים שוב היה חסר שחקן אז החזירו אותי לבוגרים, ושוב כבשתי נגד שמשון תל־אביב ושוב חזרתי לנוער. בתקופה שלי נתנו לנו הרגשה שכלום לא בא בקלות, ואת חולצת הקבוצה הבוגרת אתה מקבל רק אחרי שאתה עובד קשה".
לם היה חלק מדור מופלא של כדורגלנים שהובילו את נתניה לזכייה בחמש אליפויות בעשור, כאשר הוא השתתף בשלוש מהן בסוף שנות ה־70 ותחילת ה־80. לצידו היו שחקנים שנכנסו מזמן לפנתיאון הישראלי: האחים עודד וגדי מכנס, החלוץ דוד לביא, הבלם חיים בר, הקשר משה גריאני, המגינים שלמה שירזי ודוד פיזנטי, ועוד רבים וטובים. "היינו קבוצה תוססת ומוכשרת, שהורכבה ברובה משחקני בית שגדלו במחלקת הנוער. הכרנו אחד את השני כל כך טוב, שיכולנו לשחק טוב גם בעיניים עצומות. אין ספק בכלל שזו הייתה אחת הקבוצות הכי טובות שהיו כאן. היו זמנים שלא יכולתי ללכת ברחוב. היינו האלילים של הקהל, הזמינו אותי לכל מקום וכולם רצו להיות קרובים אלינו. זה הרגיש מיליון דולר להיות כל כך פופולרי, וכשחזרתי לנתניה זה הזכיר לי את הימים ההם. מצד שני, יש הרבה סכנות במקום הזה, אבל למזלי הקפטן שלנו אז, ישראל חג'ג', לקח אותי תחת חסותו. הוא תמך בי וכיוון אותי למקומות הנכונים".
לם שיחק בנתניה 13 עונות, שבהן כבש 72 שערים ב־322 הופעות. "באחת השנים מוטל'ה שפיגלר, שאימן אותנו, הוציא אותנו לטורניר אימון בצרפת בהשתתפות פריז סן־ז'רמן, בוטאפוגו מברזיל ונבחרת הונגריה. הצגתי שם יכולת גבוהה ובסיום הטורניר קיבלתי הצעה מפריז, אבל לרגע לא חשבתי לעזוב את הקבוצה או להתרחק מאמא שלי. היום ברור שהייתי נוהג אחרת, החיים השתנו מאוד מאז ועכשיו הכול נע סביב הכסף. היום יש שחקנים שיחתמו על חוזה טוב גם אם הם לא ישחקו, בתקופה שלי לא היו דברים כאלה".
אחד הדברים שבזכותם הוא קיבל מקום בהיסטוריה של הכדורגל המקומי היא בעיטת הפאלש – טכניקה שבה הכדור נבעט באמצעות החלק החיצוני של הרגל והפכה לסימן ההיכר שלו. "עד היום מדברים איתי על זה", הוא צוחק. "אחד המאמנים שלי היה יעקב גרונדמן, ובאחד האימונים ראיתי אותו בועט לשער עם הרגל החיצונית. אז בזמן משחק מול הפועל תל־אביב, החלטתי להרים את הכדור בצורה כזו בלי שהתאמנתי לפני כן. הכדור פגע בראש של עודד מכנס, שנגח אותו פנימה, ומאז השתמשתי בטכניקה הזו כדי להבקיע הרבה שערים".
אחרי התקופה בנתניה שיחק לם שנתיים באשדוד, ואחרי שהעלה את טייבה לליגה השנייה, פרש ממשחק פעיל. "אני מאוד מרוצה מהקריירה שלי, זכיתי בשלוש אליפויות וגביע, נבחרתי לשחקן העונה עם תקופה ארוכה בקבוצה נהדרת והופעות בנבחרת ישראל", הוא אומר. "ידעתי שאישאר בעולם הכדורגל אחרי הפרישה. כל המאמנים שלי תמיד אמרו שכשחקן הייתי המאמן שלהם על המגרש, זה שחיבר בין כל מערכי הקבוצה".
אחרי תקופה קצרה ופחות מוצלחת כמאמן בוגרים, החל לם דרך ארוכה וטובה במחלקות נוער שונות. הוא היה האחרון להוביל את קבוצת הנוער של נתניה לאליפות ועזר לפתח שרשרת בלתי נגמרת של כישרונות בעשור בבית"ר טוברוק, שממנה חזר למחלקת הנוער של נתניה. לפני המינוי לקבוצת הבוגרים, עבד שנתיים כמאמן הנוער של מכבי חיפה, שאותה הוביל לזכייה בשתי אליפויות.
ראינו השנה אלימות במשחקים בליגת העל, מה ניתן לעשות כדי למנוע אותה?
"האלימות קיימת בעיקר במשחקים בין מועדונים שיש ביניהם סוג של שנאה שמתחילה מהקהל וגולשת לשחקנים על הדשא. אתה לא רואה דברים כאלה במקומות אחרים. אלו מקומות שצריך לטפל בהם. צריך ליצור הרתעה אמיתית בדמות עונשים קשים, לא כאלה שמבטלים אחרי יומיים כי זה נראה מצחיק. וגם ההנהלות של הקבוצות צריכות לעשות צעדים כדי למנוע את האירועים האלה".
אתה מאמין שאתה מתאים גם לאמן קבוצה בכירה בליגה שלנו?
"בגיל שלי היום כבר אין לי הרבה חלומות, מעבר ללהיות בריא ולהצליח. אני אוהב לנצח, אני חושב שאני מתאים לאמן בכל מועדון בארץ, כולל מכבי חיפה שזה מועדון אירופי לכל דבר והייתה לי הזכות לעבוד בו, ובטוח שהרבה קהלים ישמחו שאוביל את הקבוצה שלהם בזכות הסגנון השמח וההתקפי שלי".
אומרים שאתה רגשן, במה זה מתבטא?
"אני לוקח ללב כשאני מפסיד או כשמדברים אליי ממקום של שנאה. אין לי בעיה עם ביקורת אמיתית, אבל כשזה מגיע ממקום אחר זה עושה לי רע".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"האושר שלי הוא בלהיות עם המשפחה, החברים ועם הקבוצה. אני אוהב את הנכדים שלי וקשור אליהם, זה פשוט דבר נהדר שכולם אוהבים ואוהדים ומדברים איתי אחרי משחק, ואם חלילה מפסידים אז אני הולך אליהם וברגע אחד שוכח הכול. אני מודה על כך שכולם סביבי בריאים, נמצא בין שלוש לארבע ושואף להגיע לחמש".
