כולם מכירים את סקוטלנד בזכות המשקה הלאומי שלה, הוויסקי, ובזכות הקילט, החצאית שלובשים הגברים באירועים מיוחדים. מנגד, הקהילה היהודית במדינה פחות מוכרת. הסיבה לכך היא שרבים רואים בסקוטלנד חלק מבריטניה, ולא מודעים להיסטוריה הייחודית שלה. אחד המאפיינים של הקהילות היהודיות בסקוטלנד הוא שילוב של נאמנות למסורת ולדרך החיים היהודית עם חיבור עמוק לתרבות ולזהות הסקוטית.
התמזל מזלי ובאותה שבת שבה שהיתי בקהילה היהודית בגלזגו, התקיימה בלונדון ההכתרה של המלך צ'רלס השלישי. בית הכנסת לבש חג והיה מקושט בדגלי הממלכה המאוחדת. תמונות של המלך והמלכה נתלו בפתחו, ולאחר תפילת שחרית נשא רב הקהילה נשא שעסקה בממלכה הבריטית ובדברי שבח והודיה לכס המלוכה על יחסו ליהודים. בתום התפילה התקיים קידוש חגיגי לכבוד ההכתרה.
סקוטלנד נמצאת בשליש הצפוני של האי הבריטי, ומאז שנת 1707 היא חלק מהממלכה המאוחדת. כמו בקהילות אחרות בעולם, קשה לדעת מתי בדיוק החל סיפורם של היהודים בסקוטלנד. ראשוני היהודים הגיעו לסקוטלנד לפני כ־300 שנה, והקהילות היהודיות הגדולות ביותר, באדינבורו ובגלזגו, הן בנות מאתיים שנה. היהודי הראשון הגיע לסקוטלנד בשנת 1693, והקהילות היהודיות נוסדו מאוחר יותר: הקהילה היהודית באדינבורו נוסדה בשנת 1816, ובגלזגו בשנת 1823. קהילות יהודיות קטנות נוצרו גם בגרינוק (1894), עיר נמל בנתיב ההגירה לצפון אמריקה, ומאוחר יותר במרכזים אזוריים כמו אייר (1904), פאלקירק, אינוורנס (1905) ודנפרמלין (1908).
היהודים הראשונים בסקוטלנד הגיעו מגרמניה והולנד. החל משנות השישים של המאה ה־19 הצטרפו אליהם וגברו עליהם מספרית יהודים מרוסיה ופולין, שעברו בסקוטלנד בדרכם לאמריקה. ההגירה המשמעותית לסקוטלנד החלה בשנות התשעים של המאה ה־19. בשנת 1881 היו כאלפיים יהודים בגלזגו; בתוך עשור גדל מספרם לשבעת אלפים. חברות ספנות סקוטיות עסקו בהובלת מהגרים מאירופה דרך סקוטלנד לאמריקה, וכך נוצר מצב שגלזגו הפכה למקום מעבר של יהודים רבים בדרכם לאמריקה. עד 1914 היו כ־12 אלף יהודים בגלזגו, וכ־1,500 באדינבורו.
בימי השיא התגוררו בסקוטלנד כ־15 אלף יהודים. כיום גרים בה כ־5,000 יהודים, רובם בגלזגו ומיעוטם באדינבורו. במאה העשרים הייתה גלזגו אחת הקהילות הגדולות בבריטניה; רק הקהילות בלונדון, מנצ'סטר ולידס היו גדולות ממנה. הנוכחות היהודית בסקוטלנד מעולם לא הייתה גבוהה מבחינה מספרית; היהודים הוו תמיד פחות מחצי אחוז מהאוכלוסייה המקומית.
כיום ישנם שני בתי כנסת באדינבורו, אחד רפורמי ואחד אורתודוקסי. בגלזגו פעילים ארבעה בתי כנסת, בהם שניים אורתודוקסים, אחד ליברלי ואחד של חב"ד. מעניין לציין שבאוניברסיטאות אדינבורו וגלזגו לומדים מאות סטודנטים יהודים מאנגליה ומקהילות נוספות באירופה. הקהילות היהודיות, בשיתוף ארגון University Jewish Chaplaincy של ארגון בתי הכנסת המאוחדים בבריטניה, שולחות רבנים ללמד ולקרב את הסטודנטים היהודים.
קבלת שבת לילדים מוסלמים
גלזגו היא קהילה קטנה אבל פעילה. יש בה בתי כנסת, מקווה, חנות כשרה, אטליז ובית ספר יהודי. רב הקהילה, הרב משה רובין, הוא חסיד גור המנהיג את צאן מרעיתו בסבר פנים יפות ובקירוב לבבות. בית הספר היהודי בגלזגו הוא ייחודי ביותר. לומדים בו כמאה ילדים בגן ובבית הספר היסודי, אבל בהיותו בית ספר ציבורי הנתמך על ידי המדינה, יכולים להצטרף אליו תלמידים גם מדתות אחרות.
בערב שבת השתתפתי בקבלת שבת של ילדי בית הספר ונחשפתי למחזה נדיר. המורה סיפרה על פרשת השבוע ושרה את שירי השבת, "אבא של שבת" ו"אימא של שבת" בירכו על הנרות, החלות והיין, אך לצד הילדים היהודים השתתפו באירוע ילדים שחורים, ילדים הודים שדתם הינדית, ילדים מוסלמים עם כיפות מוסלמיות וילדים שאמונתם נוצרית. כולם שרו "לכה דודי לקראת כלה" וענו אמן אחרי הקידוש.
כולם מכירים את הטארטן הסקוטי, הבד המשובץ ממערך חוטים הארוגים שתי וערב, ואשר גם הגברים לובשים אותו כחצאית ונקרא בפי כול "קילט". בגד זה הוא אחד המאפיינים המוכרים ביותר של התרבות הסקוטית, אבל מעטים יודעים שיש גם מודל של טארטן יהודי, המלמד על החיבור והשייכות של היהודים הסקוטים עם התרבות המקומית. ככל שיהודי סקוטלנד חשו בעלי זהות סקוטית, התעורר הצורך ללבוש את הקילט ולייצר עיצוב של טארטן משלהם, שיהווה ייצוג הולם ליהדות הסקוטית.
בשנת 2008 נולד הטארטן היהודי הראשון, אשר נקרא "טארטן השלום". צבעיו יצרו חיבור בין הדגל הסקוטי לדגל ישראל, והוא משלב בין חוטים בצבע לבן, שחור ושני גוונים של כחול. ישנו עיצוב נוסף של הטארטן היהודי, המשלב גם הוא בין דגל ישראל לדגל סקוטלנד, ובנוסף שזורים בו חוטי זהב המסמלים את ארון הברית, חוט כסף המסמל את התורה, וחוט אדום המייצג את היין האדום לקידוש. הטארטן היהודי נארג מצמר בלבד, ללא עירוב של צמר ופשתן שהוא שעטנז. אריג הטארטן ובגד הקילט, מאפשרים ליהודי סקוטלנד לשמור על הייחודיות והשבטיות שלהם, אבל גם להיות חלק מהתרבות הסקוטית הרחבה.
מאחורי בד הטארטן הסקוטי מסתתר רעיון מעניין. כל חוט בולט בפני עצמו על פני הרקע, אך כולם מוחזקים יחד בזכות הצטלבות השתי וערב. דוגמת הטארטן נוצרת משני צבעים ויותר, אשר משתלבים באופן אנכי או אופקי ליצירת דוגמה משובצת. כך מתאפשר לצבעים ולכיוונים השונים להתחבר וליצור שלם אחד. יהודי סקוטלנד הצליחו ליצור לא רק אריג טארטן המשתף בין התרבויות והדגלים, אלא גם זהות המשלבת בין היהודי לסקוטי, מעין שילוב מקורי בין דת משה והטארטן.
