בשנים האחרונות זוכה תופעת הנשים העגונות משתי מלחמות העולם להתייחסות מצד עולם המחקר ההיסטורי וההלכתי. המחקרים ההיסטוריים חושפים ומשרטטים קווים לדמותם ולדרכי התמודדותם של הרבנים אשר ישבו על המדוכה לפתרון שברן של בנות ישראל שנשארו עגונות.
אחד האישים המרכזיים שעסק למעלה מחמישים שנה בהתרתן של בנות ישראל היה הרב שלמה דוד כהנא (1869-1953). הרב כהנא הוביל את הטיפול בתופעת הנשים העגונות של מלחמת העולם הראשונה, ולימים גם של מלחמת העולם השנייה והשואה, וכונה עוד בימי חייו "אבי העגונות". כגדולים וכרבים מבני דורו לא זכה הרב כהנא להוציא לאור את כתביו, ולפיכך הלכה ונשתכחה דמותו ופעילותו הענפה למען בנות ישראל העגונות מדפי ההיסטוריה, אם כי לא מעולם ההלכה.
רוב כתביו של הרב כהנא נשרפו בתקופת המלחמה בוורשה, ובהמשך נשרפו על ידי הירדנים כתביו אשר נותרו ברובע היהודי. אלה ששרדו רוכזו בספר שאלות ותשובות שראה אור לאחרונה. התשובות שלוקטו בספר מלמדות על התמודדותם של הרבנים עם תופעת העגונות במלחמות העולם, כמו גם על נושאים הלכתיים אחרים המשקפים אירועים ודיונים הלכתיים־היסטוריים חשובים כגון גזירת השחיטה, סוגיית הנישואים האזרחיים בברית המועצות, נושא הגיור ועוד. במקביל עולה מהן דרכו ההלכתית המיוחדת של המחבר.
הספר בנוי כשו"ת קלאסי, המסודר לפי חלקי "שולחן ערוך" – אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר, העוסק בענייני אישות, והוא החלק הנכבד והמרכזי בספר. לצד תשובות רבות העוסקות בעגונות השואה, מופיע כאן לראשונה גם הקונטרס הייחודי שכתב הרב כהנא בשנת תש"ד, עוד בטרם סיום המלחמה, למען עגונות השואה. ייחודו של הקונטרס, שלא פורסם עד כה ונמצא בארכיונים שונים, הוא גם בהצגת תפיסת עולמו הייחודית ומרחיקת הלכת של הרב כהנא לגבי עגונות השואה. בספר מופיעות גם התגובות המפורטות של גדולי התורה שאליהם נשלח הקונטרס ובהם הרב הרצוג, הרב עוזיאל, הרב פיינשטיין, הרב צבי הירש מייזליש והרב ראובן כץ. בסיומו של הספר קובצו שו"תים אשר דנים במצוות ובקדושת ארץ ישראל.
תשובותיו של הרב כהנא קובצו מתוך עשרות ספרי שו"ת ומכתבים אשר נמצאו בארכיון המשפחה ובארכיונים נוספים. בספר מובאות התשובות לראשונה באופן ערוך ומתוקן. מי ששקד על איתור החומר וקיבוצו הוא הרב יצחק מאיר ניימן, אשר בהתמדה מרובה ולאורך שנים עמל לאסוף את תשובותיו של הרב כהנא. לכל אלה נוספה הקדמה היסטורית והלכתית מפורטת מאת הרב שמואל חיים דומב, אשר כתב הקדמות לספרי שו"ת רבים ובתוכם "שרידי אש" של הרב יחיאל יעקב וינברג.
רב העיר העתיקה
כדי להבין את ייחודו של הספר ואת ערכו התורני־היסטורי יש להכיר את תולדות חייו של המחבר ופועלו. סיפור חייו של הרב שלמה דוד כהנא מתחיל בשנת 1869, בעיירה ינובה שבליטא. בצעירותו למד בישיבת וולוז'ין, ובהמשך אצל ר' יצחק אלחנן ספקטור, רבה של קובנה. זמן קצר לאחר נישואיו התמנה לחבר בוועד רבני ורשה, אשר שימש כוועד הרבנים המרכזי של העיר היהודית הגדולה והתוססת, וכיהן בו עד שנת 1940. בשנים אלו פעל הרב כהנא רבות למען החיים היהודים בוורשה, והתפרסם כפוסק גדול ובקי בהלכה וכפותר מחלוקות בין המחנות והזרמים השונים אשר חיו זה לצד זה ביהדות הוורשאית התוססת ורבת הגוונים. יחסו לציונות היה אוהד ביותר ובא לידי ביטוי לא רק בפסיקה הלכתית אלא גם במעשים כגון השתתפות בהפגנות נגד הספר הלבן. לימים כיהן בנו, ד"ר שמואל זנוויל כהנא, כמנכ"ל משרד הדתות.
עוד בתקופת מלחמת העולם הראשונה וביתר שאת לאחריה, צפה ועלתה במלוא חריפותה סוגיית נשותיהם העגונות של החיילים היהודים אשר גויסו לצבאות אירופה השונים והוכרזו כנעדרים. מצוקתן הגוברת הובילה את הרב כהנא, יחד עם רבני ורשה והסביבה, להקים בשנת 1922 את "הלשכה העולמית לתקנת עגונות המלחמה". לאורך כל תקופת פעילותה של הלשכה עמד הרב כהנא בראשה. מרגע הקמתה הפך הרב כהנא לכתובת המרכזית לעגונות פולין ומזרח אירופה. הלשכה טיפלה באופן אישי באלפי פניות שהתקבלו מרבנים בכל רחבי פולין ומזרח אירופה, בנוגע לנשים עגונות בקהילותיהם.
בין שאר פעולותיה לאיתור מידע, הנהיגה הלשכה רשת של חיפוש הבעלים הנעדרים. היא שלחה מכתבים ושליחים לרבני הערים והעיירות בכל מזרח אירופה בניסיון לקבל מידע מה אירע לבעלים שנעלמו באותו אזור. הלשכה השתמשה גם בעיתונות המקומית לפרסום מודעות שנועדו לעזור באיתור מידע בנוגע לבעלים נעדרים. ההערכה המספרית, כפי שהופיעה בעיתונות היהודית של אותם הזמנים, מדברת על כ־15 אלף עד 20 אלף מקרי עגינות במזרח אירופה. הספר שלפנינו מכיל את מעט השו"תים ששרדו, מתוך אלפי תשובות ששלח הרב כהנא בניסיונותיו להתיר עגונות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחו הרב כהנא ואשתו להימלט מוורשה ולהגיע לארץ ישראל. הוא בחר להתגורר בירושלים ומונה לרב העיר העתיקה. מאז שנת 1942 החלו להגיע ידיעות מפורשות על השמדתה של יהדות אירופה, כמו גם עדי ראייה לחורבן. באותה תקופה נתבקשו הפליטים שהגיעו לארץ ישראל למסור עדויות על ההרוגים והנעדרים במסמכים רשמיים אשר ניתנו להם מנציגי הסוכנות מיד עם הגיעם ארצה לנמל חיפה. עדויות אלו נמסרו לרב כהנא, ואט אט החלה לחלחל בו ההבנה בדבר גודל האסון. מתוך המידע הבין הרב כהנא שסוגיית העגונות של מלחמת העולם השנייה תהיה שונה וחריפה הרבה יותר מבמלחמת העולם הראשונה. עם תום המלחמה הוא שימש כדמות המרכזית שבה נועצו רבני מחנות העקורים ורבני בתי הדין אשר הוקמו בריכוזי הניצולים השונים.
בבואם לפסוק בסוגיית העגונות ביקשו הרבנים דמות בת־סמכא ומצאו אותה ברב כהנא. הוא היה בעל הניסיון הרב ביותר בתחום עוד מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, והיחיד שהעמיד את עצמו באופן מוחלט לצורך התרת עגונות השואה ולא עסק בשום עניין אחר מלבד סוגיה זו. ממקום מושבו ברובע היהודי ייחד הרב את כוחותיו לאיסוף מידע על אודות הבעלים שנעדרו כתוצאה מהמלחמה והשואה. לצורך פעילות זו אף ייסד את "המחלקה לתקנת עגונות המלחמה", אשר שימשה בפועל כזרוע המבצעת של הרבנות הראשית לטיפול בסוגיית העגונות. ממשרדו שברובע היהודי, בחצר אורח חיים, נכתבו אלפי תשובות (הרב כהנא עצמו מדבר על 2,500 תשובות) לעשרות רבנים אשר עמדו איתו בקשר כמעט יומיומי על מנת להתיר את עגונות ועגוני השואה.
הרב כהנא פרסם קונטרסים הלכתיים שונים המבקשים להוכיח כי ההלכה מאפשרת במקרים רבים להתיר נשים אשר ידוע כי בעליהם נמצאו באחד ממחנות ההשמדה. רבני ארץ ישראל דנו בקונטרסים אלו, אימצו את מסקנותיהם ההלכתיות ובעקבות כך התירו אלפי עגונות. למרות ההיתרים הגורפים, מעולם לא קרה שעגונה קיבלה היתר מהרב כהנא ולאחר מכן נתגלה שבעלה חי.
פסיקה יצירתית
סוגיית עגונות השואה דרשה מהרבנים להיות בקיאים לפרטי פרטים בתהליך הפתרון הסופי ובאופן הוצאתו לפועל במקומות השונים על ידי הגרמנים. התשובות שבספר "נחמת שלמה" מספקות טעימה מהקושי ההלכתי העצום שהרדיפה הנאצית הציבה בפני הרבנים. כך למשל, מה דינה של אישה עגונה אשר בעלה נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו, אולם אין ידיעה לאיזה צד נשלח בעת הסלקציה? או, למשל, האם יש הבדל בין אישה שבעלה נראה במיידנק ובין אישה שידוע שבעלה הובל לטרבלינקה? מה דינה של אישה אשר בעלה נשלח לחפור שוחות על ידי הרוסים, ולא ידוע אם נהרג על ידי הפצצה של הכוחות הגרמניים? מה דינן של הנשים אשר בעליהן אבדו במהלך מרד הזונדר־קומנדו באושוויץ ובמהלך מרד גטו ורשה?
בדרכו הייחודית חידש הרב כהנא שכל אותם יהודים שידוע שהובלו למקומות ההשמדה כמו אושוויץ, מלבד שחל עליהם דין "עיר שכבשוה כרכום" (חַיִל הצר על עיר) – כפי שמופיע בגמרא (כתובות כז, א), ש"כרכום" של אותה מלכות מכירה את כל מקומות הבריחה ולכן הכול בחזקת שנהרגו – יש להם גם דין של "יוצא ליהרג". עוד צירף לכך הרב כהנא את פסק הרא"ש, שכאשר אדם נידון למוות בבית דין של עכו"ם הרי הוא בחזקת מת, ולפיכך ההנחה היא שאדם שנשלח לצד שמאל אינו בחיים ואין לחוש למיעוט ניצולים. זוהי דוגמה אחת לשקלא וטריא ההלכתי מתוך עשרות שו"תים שעוסקים בנושא.
מן התשובות ההלכתיות עולה מצבם הקשה של פליטי ופליטות השואה, והניסיון של הרב כהנא וחבריו הרבנים למצוא דרך להתיר לנישואים אלפי נשים שנותרו ללא בעליהן. המקרים הרבים שהופנו אל הרב כהנא, והעדויות שנשלחו אליו לצורך הדיון, מובאים בספר זה לראשונה ומאפשרים לקורא, גם זה שאינו בעל ידע תורני, לקבל הצצה היסטורית נדירה אל חדרי בתי הדין אשר פעלו לתקנת עגונות השואה. לצד הסיפורים הקשים של הניצולים ומציאות החיים שעימה נאלצו להתמודד, עולה תחושת החמלה וההזדהות האינסופית שחשו הרב כהנא ועמיתיו כלפי בנות ישראל העגונות.
הקריאה ב"נחמת שלמה" מאפשרת לקורא להיכנס לעולמה של התקופה ולעולמם של הרבנים שהתמודדו עם בעיותיה, ובעיקר לעולמה של אחת הדמויות המרתקות אשר עסקה במשך למעלה מחמישים שנה בסוגיה הקשה והכואבת ביותר של התרת בנות ישראל.
