הדר הכט (27) ואוריאל קורל (28) חיכו לא מעט זמן למציאת זוגיות והקמת בית, הם התארסו לא מזמן וציפו לחתונתם, וכשנדמה היה שזה סוף סוף קורה פרצה המלחמה. כמו זוגות רבים אחרים שחתונתם תוכננה לימים אלו, הם מצאו את עצמם מתלבטים האם לקיים את החתונה בתאריך שנקבע מראש או לדחות אותה. ההתלבטות הייתה קצרה למדי וכך הם מצאו את עצמם נישאים בתאריך המקורי, באירוע אחר לגמרי ממה שתכננו.
במקום שעות הערב הוקדם האירוע לשעות הצהרים. במקום אולם בבית שמש, חופה בטחנת הרוח במשכנות שאננים כשברקע העיר העתיקה, סעודה וריקודים במסעדה וסיבוב נוסף של שמחה בבסיס צאלים כשהם מוקפים בחיילים, חלקם חברים אישיים של אוריאל שגוייסו למילואים.
אוריאל מספר שהמחשבה לדחות את החתונה עלתה לרגע קטן, בעת שגויס במוצאי שמחת תורה, אבל מייד אחר כך היה ברור לבני הזוג שהחתונה תתקיים במועדה, לא משנה מה.
הדר: "בהתחלה אמרנו יש עוד עשרה ימים לחתונה, אולי תהיה מלחמה והיא תסתיים עד אז, ואז אין סיבה לשנות שום דבר, הרגענו את עצמנו שיהיה בסדר, אבל ככל שהזמן התקרב, התחלנו להבין שבמקום חתונה גדולה ושמחה, נחגוג במשהו קטן, כמו בקורונה. לקח כמה ימים להשלים עם זה בהדרגה ולהכין חלופות". הדר, מנהלת הרשתות החברתיות של מכון ון ליר, למדה בעבר קולנוע. לאירוע המחודש היא התייחסה כמו להפקה. "אמרנו צלם יש, להקה צריך למצוא כי כל הלהקה גויסה והתפזרה, והכי חשוב למצוא לוקישיין. הקלאסי היה ללכת על בית כנסת או על בית ספר, שהוא חלל גדול שיש בו מרחב מוגן, אבל לא באמת רצינו להתחתן בבית ספר. רציתי משו שירגיש אירוע מלכתחילה ולא בדיעבד".
אוריאל: "לא רציתי שהאירוע יאורגן כמו חתונה רגילה אבל בהתאם לנסיבות כי אז זה יצא חלש, אלא משהו שאני אסתכל עליו אחר כך ולהגיד "היינו יכולים לתכנן את זה ככה מלכתחילה". בהתחלה דובר על חתונות של חמישים איש, והתכווננו לפי זה, אבל אז הוראות פיקוד התרופפו ועברו ל300 איש והתלבטנו אם לחזור לאולם, אבל אהבנו את מה שיצא לנו אז נשארנו עם התוכנית החילופית".
ומה שיצא היא חתונה אינטימית ירושלמית אל מול העיר העתיקה. המשפחות כולן התגייסו לסייע כדי לחגוג כמה שאפשר, זאת על אף ששלושה מאחיו של אוריאל מגויסים, שני אחיה של הדר וגיסתה. הם החליפו את המדים במסעדה בה נערך האירוע, ובתום האירוע חזרו אל המדים. החופה הייתה מרגשת מאד. בשל הקדמת האירוע לשעות הצהרים הרב שמואל אריאל שאמור היה לקדש את בני הזוג לא יכל להגיע, ובמקומו קידש את הזוג הרב אליהו בלומנצוויג, מייסד ישיבת ירוחם ומראשיה. אוריאל למד בישיבה עד לאחרונה וכיום הוא סטודנט למדעי המחשב.
אחרי סעודה וריקודים במתכונת מצומצמת, נסעו החתן והכלה לצאלים, לפגוש שם את חבריו של אוריאל. הרבנים מהישיבה מירוחם הצטרפו גם הם לשמחה, והמעגלים נמשכו שעה ארוכה. "הנסיבות לא נעימות, אבל שמחנו באירוע שיצא".
אתם לא מאד צעירים, בטח דמיינתם לא מעט את האירוע הזה, יש סוג של החלום ושברו?
הדר: "אני יכולה להגיד על עצמי שמה שבעיקר ביאס אותי זה שלא היה לנו את השבוע שלפני שבו לא נפגשים, וגם הדברים שתכננו לעשות כשאוריאל היה מגוייס, נדחו. היינו חייבים להיפגש כדי לראות מקומות ולהחליט על החתונה, אז נמנעה מאיתנו ההתרגשות שבמנהג היפה הזה של לא להיפגש. לא נפגשנו 26 שעות שלפני האירוע".
אוריאל: "לא דמיינתי שאחים שלי יגיעו לחתונה שלי עם מדים ויחליפו בגדים באולם. אח אחד שלי חזר איתנו לצאלים, זו לא מציאות נורמלית, מה עושים עם המצב הזה? לוקחים ממנו את הטוב. נכון, בחלקו האירוע היה פחות טוב, אבל בחלק מהדברים זה היה פשוט שונה, אפילו שונה לטובה. היו הרבה חברים בירושלים ובצאלים שהחתונה פתאום הייתה להם יותר קרובה והם באו להגיד מזל טוב, על רוב הדברים אני לא אסתכל בעוד עשור כעל "חבל", אלא "זה היה מיוחד". בצאלים נאסף גם מעגל חיילות סביב הדר, "הן באו ורקדו איתי, אפילו עזרו לי להחזיק את השמלה בדרך לשירותים כדי שלא תתלכלך. הייתה תחושה שהן משמחות אותי, ואני אותן. היה ברור שלכולם זה עושה טוב".
לדחות או לא?
מאות זוגות מתמודדים בימים אלו עם הדילמה האם לדחות את חתונתם או לא. הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון צוהר, כבר הספיק לחתן מאז המלחמה מספר זוגות ויחתן בשבוע הקרוב זוגות נוספים. יחד עם זאת הוא מספר שישנם זוגות שהחליטו לדחות את חתונתם. אחד הזוגות שחיתן הם אלינור יוספין ואורי מינצר שנחתו מתאילנד לאחר שכל אחד מהם קיבל צו 8. השניים התעקשו להתחתן קודם יציאתם לחזית. החתונה התקיימה בשוהם בנוכחות ההורים ומניין עדים. הרב סתו ליווה אותם בכל התהליך מרישום לנישואין ועד חופה ולבסוף נתן להם את ברכת הדרך לפני צאתם לחזית.
"אני נתקל בימים אלו בשני סוגי זוגות. אצל זוגות חילונים הנטייה היא לרוב לדחות את האירוע. הם חיים יחד כבר כמה שנים, האירוע המרכזי שלהם הוא המסיבה, ומטבע הדברים הנטייה היא לדחות המסיבה, ואז דוחים את הטקס עצמו. אם כי היו זוגות כאלו שאמרו בואו נעשה חופה, ואת המסיבה נדחה למועד אחר. אצל זוגות דתיים יש נטייה לקיים את האירוע, גם אם זה בפורום מצומצם, אלא שלפעמים יש בעיות טכניות – החתן או הכלה או אחד האבות במילואים, סוגית טכניות שעליהן קשה להתגבר, וכאן אנחנו מוצאים כמה פתרונות. יש מקרים שבהם מקיימים חופות בשטח, שמעתי על מקרה של חופה שנערכה על ידי אחד המ"פ למרות שלא מוסמך לחתן.
יש גם תופעה, לא גדולה, של זוגות דתיים שרוצים להתחתן דווקא בגלל המצב, יש בינהם קשר ארוך, והם רוצים לממש אותו. הייתי בניחום אבלים אצל הוריו של אמתי גרנות והם סיפרו שבאותו בוקר שהוא נהרג הוא דיבר עם ארוסתו ואמר לה שברגע שהוא יוצא מלבנון הוא רוצה להתחתן איתה. לצערנו זה לא קרה". לדברי הרב סתיו, "אין איסור בהלכה לדחות חתונה. יש אמירה שלא דוחים חתונה, אבל זו לא הלכה אלא סוג של מנהג, או חשש מעין הרע. אחרים דווקא אומרים שהם לא מסוגלים לשמוח כשהציבור באבל. בסופו של דבר השיקול הוא של כל זוג בפני עצמו. הגישה שלנו היא לנרמל לזוגות את הדילמה, ולתת להם להבין שזו החלטה שלהם ואין אמת ושקר. וזו החלטה אינדווידואלית. אנו מייעצים להם לקבל את ההחלטה מתוך קור רוח ולא מתוך מתח". הרב סתיו מספר כי כמובן יש אין סוף שאלות הלכתיות העלות מהמצב – מהחשש להשאיר עגונה, דרך האם אפשר לקיים שבע ברכות לחתן שנשא וחזר לבסיס ועד שאלות הנוגעות לטהרת המשפחה. מדובר בשאלות שדורות לא הופיע על שולחננו".
הרבנית ד"ר תרצה קלמן, מנהלת אתר יועצות ההלכה של נשמת, מוצאת את עצמה מתמודדת עם שאלות רבות של כלות הנוגעות למצב. בין היתר היא קיבלה פניות רבות מכלות שרוצות לדחות את תאריך החתונה, אבל לא יודעות איך לארגן את האמצעים ההורמונליים בהתאם, או כלות שמסתבכות עם דיני שבעה נקיים כי אין להן בית. "לכולנו קשה עם חוסר הודאות במצב המלחמה, אבל כלות לקראת חתונה חוות אותו בעוד כמה מישורים. התכניות שלהן לעתיד הקרוב פתאום מפסיקות להיות רלוונטיות ולא פעם מדובר בתכניות שהן השקיעו בהן המון עמל ותקוות. אצל הרבה זוגות מדובר גם על פרדה בשל התגייסות למלחמה, שכמובן קשה בפני עצמה, אבל עשויה להיות מלווה גם בחשש לשלומם של החתן או הכלה שבחזית. אצל הרבה כלות, תכנון החתונה קשור לתכנון המחזוריות הפיזיולוגית, וכל שינוי מצריך התמודדות גם עם ההיבטים הרפואיים. כלות, כמו הרבה נשים בכל שלב בחיים, ואולי אפילו יותר, חוות עכשיו שינויים באיזון ההורמונלי ותופעות לוואי שונות שקשורות למתח. אצל כלה הלחץ מערעור הציפיות הפיזיולוגיות גדול אפילו יותר מאשר אצל נשים שכבר יש להן ותק של נישואין. בדף הייעודי שהעלינו באתר יועצות ההלכה של נשמת בנושא טהרת המשפחה במלחמה הקדשנו מקטע נרחב לנושאים שקשורים לכלות, בין היתר בהמלצות הלכתיות פרקטיות שירחיבו את טווח האפשרויות שעומד בפני הכלה. אנחנו כמובן עונות על פניות רבות של כלות דואגות. כמובן אין לנו אפשרות להעלים את החשש לחיילים או את אי הודאות, אבל אנחנו יכולות, כיועצות הלכה, להיות שם עבור הכלה ולנסות לא רק לתמוך בה אלא גם למצוא פתרונות יצירתיים למצבים שונים".
