העיר שדרות התפנתה ממרבית תושביה, אנשים והמשפחות שחוו את מתקפת הטרור הקשה מנסים להתאוורר ולעכל את מה שעברו. צופיה ויוסי אורים, הורים ל-10 ילדים שהתפנו מביתם מספרים כיצד בזמן שבנם מנע טבח בבית הכנסת בבוקר שמחת תורה – האב שנפצע מירי ניצל בזכות גבורתם של אזרחים שכלל לא הכיר.
"היינו בחג עם 7 מהילדים, חלק הלכו לישיבות", מספרת צופיה. "בשבת בבוקר התעוררנו בשעה שש וחצי לצבע אדום. רצנו לממ"ד ואנחנו שמים לב שזה צבע אדום ארוך וממושך. כבר הבנו שאי אפשר לצאת והרסו לנו את שמחת תורה, כי בדרך כלל זה חג שבו הולכים לבית הכנסת ואז יוצאים משם לתהלוכה וריקודים בכל בתי הכנסת האחרים בעיר וזה יום מאד שמח. די מהר הבנו שאת זה כבר לא יהיה".
הבן אמיתי שהיה בבית בחופשה מהצבא החליט שבחסות ההשכמה המוקדמת ייצא להתפלל בישיבה. "כבר קמנו מוקדם, אז הוא ראה בזה הזדמנות. הישיבה נמצאת במרחק של 20 דקות הליכה מהבית. הוא יצא ואחרי רבע שעה חזר בריצה וסיפר שפגש בדרך חיילים שאמרו לו שיש מחבלים בעיר ולכן מי שיכול שיקח נשק. הוא גם סיפר שהחייל שדיבר איתו היה מבוהל ממש. אבל לא הבנו עוד כמה האירוע שאנחנו נמצאים בו רציני".
קולות הירי החלו להשמע בעיר "אמרתי שזה נשמע קרוב", מספרת צופיה "אבל יוסי ואמיתי אמרו שזה אולי מההדף, אבל מן הסתם משהו מהגבול. יוסי החליט ללכת לבית הכנסת הקרוב לבית. ואמיתי רצה ללכת לבית כנסת אחר, הרב אזולאי ביקש שאמיתי יגיע גם כדי שיהיה מישהו עם נשק אם בכל זאת הייתה חדירה לעיר. אז אמיתי הלך איתו ויוסי חשב לבוא אליי הביתה רק לעדכן שאמיתי איתו. הוא בא הביתה וחזר לכיוון בית הכנסת.
יוסי החליט ללכת לבית הכנסת הקרוב לבית. ואמיתי רצה ללכת לבית כנסת אחר, הרב אזולאי ביקש שאמיתי יגיע גם כדי שיהיה מישהו עם נשק אם בכל זאת הייתה חדירה לעיר
סמוך לבית הכנסת יוסי נתקל במחבל, הוא חשב שמדובר באזרח שמסתובב עם נשק בעיר בגלל הידיעה על מחבלים, אבל המחבל קרא קריאות בערבית, יוסי הסתובב, נס על נפשו, רץ בזיגזג ובחסדי ה' רק כדור אחת פגע בו.
הוא צעק והצליח להגיע הביתה ולהגיד ירו בי. הוא נכנס פצוע, ואמרתי לילדים 'אף אחד לא יורד'. כדי שהילדים לא יראו את אבא שלהם ככה. צעקתי לרוני הבת שלי 'תתקשרי מהר למד"א. סגרנו את כל התריסים. אני מדריכה את רוני, תביאי לי מגבות, תביאי לי מספריים, היא מביאה לי ואני מנסה לטפל בו. מד"א לא באים. כתבתי בווטסאפ של השכונה אם יש למישהו איך לעזור.
השכנה שלי יוליה שהיא אחות עזרה לי בשיחת וידאו והדריכה אותי מה לעשות מפני שיוסי התחיל לדמם מהפה, פתאום נכנסים הביתה שני אנשים עם מדים לא מגוהצים ככה נכנסים, לוקחים דלת הזזה מאחד הארונות, משכיבים את יוסי עליה ונוסעים. אחרי 40 דקות הוא התקשר ואמר שהגיע לסורוקה. בדיעבד הבנתי שמי שהגיע היה ליאון בר, קצין במילואים מגדרהששמע את המצב נכנס לאוטו והתחיל להעביר פצועים לבתי חולים באופן עצמאי עם מתנדב נוסף שבא איתו. זה היה חסד גדול".
כל הזמן הזה הבן אמיתי בבית הכנסת, שם המחבלים צובאים עליו ומנסים להשתלט עליו ולפגוע במתפללים.
"דיברתי עם אחת השכנות, שלומית, אומרת לה 'אמיתי בבית הכנסת של הרב אזולאי, לא יודעת מה איתו. יוסי חזר ונפגש עם מחבלים והוא שם'. זה היה זמן של חוסר וודאות", היא מספרת. אבל קרוב לצהריים אמיתי יצר קשר.
"אחרי כמה שעות קיבלנו טלפון. הוא אמר שמגיעים חייילים מגלן ומפנים אותם מבית הכנסת לצבע אדום. אנחנו בין האזעקות לבין ה הדאגה ליוסי, לפחד על אמיתי. ההורים של יוסי מתקשרים ורוצים לדעת מה איתו".
בזמן שצופיה נאבקה על חיי בעלה, אמיתי מנע מהמחבלים להתקרב לבית הכנסת. "מישהו הגיע לבית הכנסת בריצה ואמר שיש מחבלים ליד. אנשים התחילו להתחבא מאחורי ארון הקודש, בשירותים ובכל מקום שהיה אפשר, היו שניים בבית הכנסת עם נשק- אמיתי היה שם עם רובה ועוד קצין שהיה בחופשה שהיה חמוש באקדח.
בקרב על בית הכנסת, המחבלים יורים, והם משיבים להם אש, המחבלים זורקים רימונים שמתגלגלים לבית הכנסת ולא מתפוצצים. אנשים בבית הכנסת קוראים ושמע ישראל. אמיתי תפס שם עמדה והשיב אש, במשך כמה זמן הצליח להדוף אותם מהעמדה שתפס עד שכוחות צה"ל הגיעו ופינו את המתפללים למבנה סמוך.
יוסי אושפז בסורוקה ללא זיהוי שמי מכיוון שהגיע מחוסר הכרה, כאשר אחיו הגיע לשם, הוא זיהה אותו.
אמיתי היה בבית ליד בית הכנסת עד יום ראשון בשעות הבוקר. כמה ימים אחר כך ראיתי פוסט בפייסבוק על ליאון בר מגדרה שיצא מהבית לפנות פצועים ונרצח על ידי המחבלים ביום השני שבו פינה גופות מרעים יחד עם הבן שלו. אז הבנתי מי זה הגיבור שנכנס אליי הביתה ופינה את יוסי לסורוקה".
