ביום שבת, ה 7 באוקטובר, היה פרופ' ניר קידר, נשיא המכללה האקדמית ספיר בחופשה משפחתית בקנדה. ההודעות על מתקפת הטרור הביאו אותו לקצר בשבוע את הטיול ולהגיע לארץ. הוא קיים שיחות בזק עם חברי סגל, אנשי הנהלה וסטודנטים, כאשר חלקם עדיין נצורים בתוך הממ"ד בביתם, בניסיון להבין האם המכללה שנמצאת במועצה האזורית שער הנגב נפגעה פיזית, ומה מצב הקהילה שלה.
"עשינו מיפוי אקטיבי של כל בנות ובני הקהילה שלנו – סטודנטים ואנשי סגל, אחר כך גם בוגרים והמעגלים השניים שלהם. לאט לאט גילינו את התמונה הקשה שממשיכה להשתנות עד היום. יש לנו שתי סטודנטיות, ארבעה אנשי סגל אקדמי ושלושה אנשי סגל מנהלי שנרצחו", אומר פרופ' קידר ומציין את ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין שנרצח בהגנה על כפר עזה. ליבשטיין הי"ד היה בחבר הנאמנים של מכללת ספיר ויו"ר הוועד המנהל של מכללת הנגב להנדסה, אשר פועלת בתוך הקמפוס. "במעגל השני יש לנו הרבה מאוד בוגרות ובוגרים עם בני משפחה שנפגעו. יש לנו חברת סגל שבן הזוג שלה נחטף לעזה".
"מעבר לחשבון הדמים האיום ונורא הזה, בעיה נוספת שיש רק בספיר זה שיש לנו 250 אנשי סגל ועובדים שגרים בין אופקים לאשקלון. יש לנו כ-700 סטודנטים שגרים עד 7 קילומטרים מהגדר, ואם מרחיבים את זה טיפה אז מגיעים ל-2,500 סטודנטים. קודם כל, רבים מהם חוו טראומה קשה מאוד. הם היו שם באותה שבת, היו בממ"דים. גם אלה שלא נפגעו, חוו טראומה איומה ונוראה. כולם מכירים אנשים שנרצחו, שנחטפו ושנפצעו. מעבר לזה, כל האנשים שגרים בעוטף, פונו מבתיהם והתוצאה היא שיש לנו מאות סטודנטים ולמעלה מ-100 חברי סגל שמפוזרים בכל הארץ".
אחת היוזמות המהירות של פרופ' קידר הייתה להקים קרן סיוע לחברי הסגל והסטודנטים של המכללה שגרים בעוטף, שתיתן מעין עזרה ראשונה, לפחות לתקופה הקרובה. בנוסף הוחלט להעניק טיפולים לכל הסטודנטים ואנשי הסגל באזור.
"קיימנו ישיבת זום מיוחדת, היא היתה קשה מאוד, אנשים ישבו ובכו בחלק מהזמן, כולל אני. אמרנו להם שעם כל הכאב והצער, אנחנו חוזרים, ואנחנו נפתח את השנה ואנחנו נלמד וספיר תישאר", הוסיף נשיא מכללת ספיר וציין כי הם פועלים שכלל המשכורות ישולמו בזמן. "אנחנו המעסיק הכי גדול באזור עם למעלה מ-1,200 משכורות, וב-1 בנובמבר המשכורות ייכנסו לכל העובדים והמרצים".
"אמרנו לאנשים שלנו שבלי קשר לאיך יחזרו, באיזה קצב והאם בכלל יצליחו לחזור, לנו ברור שספיר חייבת להמשיך ולהתקיים. ספיר היא נכס אסטרטגי לחברה הישראלית, אנחנו הציונות. זאת המכללה הציבורית הגדולה ביותר בארץ. מהקמתה, מכללת ספיר היא מוסד ייחודי בהיבט של הקשר העמוק שיש לנו עם כל הקהילות שסביבנו. זה בדי.אן.איי של ספיר. אנחנו לא מגדל שן מנותק, אנחנו לא רואים פער בין השכלה אקדמית מעולה ובין מעורבות עמוקה בקהילות שסביבנו", אומר פרופ' קידר, "לכן ברור לנו שאנחנו נשארים כאן. אנחנו נשארים בעוטף עזה או כמו שנקרא לו עכשיו – עוטף ישראל או חבל התקומה, ואנחנו הולכים להיות חלק מרכזי מהשיקום, ומהתקומה של חבל הארץ הזה".
"אנחנו נפתח את השנה רק לא יודעים מתי", מדגיש קידר, "הגישה של ספיר היא שאנחנו נפתח ביחד עם כולם, אז אני מאמין שנפתח בערך שבוע אחרי כולם, כי בכל זאת הקהילה שלנו קיבלה את המכה הקשה ביותר, וכשנתחיל את הלימודים אנחנו נתחשב בראש ובראשונה באנשי העוטף ובחיילי המילואים. את סמסטר א' לפחות נעשה בזום, בתוספת מפגשים פרונטליים. אנחנו עוד לא יודעים באיזה מתכונת ואיפה. בטווח הרחב יותר, ברור לנו לחלוטין שאנחנו שם, ספיר נשארת, והיא תהיה חלק מרכזי מחבל התקומה. שר החינוך דיבר איתי כבר כמה פעמים מאז תחילת המלחמה. הוא הבטיח שיהיה נציג מהנהלת ספיר במנהלת תקומה".
במכללה ששוכנת בין שדרות למועצת שער הנגב יש לא מעט חברי סגל מנהלי ואקדמי מהחברה הערבית וכ-15 אחוז מהסטודנטים במקום ערבים. "אנחנו קהילה אחת וחברה אחת וצריכים לגלות סובלנות. אחד הדברים שעשינו לפני המלחמה זה היה לנסות לראות איך חיים ביחד. אנחנו נדרשים למצוא פתרונות דה-פקטו, לא רק לדבר על זה אלא באמת לעשות תהליך".
איזה פתרונות?
"רק התחלנו את התהליך, אבל אלה יהיו פתרונות של הידברות, איפוק והכרה של הקבוצות השונות בקמפוס. מאז פרוץ המלחמה התגלו לא מעט מקרים של סטודנטים שהתבטאו בעד מתקפת הטרור של חמאס. רבים מהם הושעו על ידי המוסדות האקדמיים בהם הם לומדים. במכללת ספיר דווח על מקרה אחד שנחקר ולבסוף התגלה כלא מאומת".
יש איזה גבול שבעיניך מי שחוצה אותו זאת אמירה לא לגיטימית?
"אמירות בעד טרור, בעד רצח, כל המעשים הנתעבים האלה. אני חושב שהן אמירות לא ראויות והן פסולות", אומר פרופ' קידר ומבקש לציין: "אני עובר מהלוויה להלוויה ואז לניחום אבלים אבל אני איש אופטימי, ותקומה של האזור הזה יכול להיות תקומה של עזה עצמה. אחרי המלחמה. חיים אנשים משני צידי הגבול. מעבר לחמאס ולמעשים הנאציים שלו. יש שם שני מיליון אנשים, חלקם הגדול כן היה רוצה לחיות איתנו בשלום. אנחנו מחוייבים לתקומת האזור שלנו. ואם זה יהיה במעגלים יותר רחבים – אהלן וסהלן. אם נהיה אנחנו המוסד של השלום ושל המציאות החדשה זה יהיה נהדר".
איך אתה מדמיין את האזור והיחסים עם עזה כשהלחימה תגמר?
"אני מקווה שתהיה נורמליזציה ושלום, כמובן שלא תהיה שם הממשלה הג'יהאדיסטי הרצחנית, אלא שלטון אחר. זה ייקח זמן. לפני ההתנתקות היו לנו סטודנטים מעזה ואני אשמח שהם יחזרו. וגם אנשי סגל. שזה יהיה גבול של שלום. שאת החדשנות והיזמות שיש בספיר לא ננצל רק לטובת האזור שלנו אלא לטובת השכנים שלנו מעבר לגבול. זה ייקח זמן כי החשדנות משני צידי הגבול היא גדולה, בטח בצד שלנו אחרי הטבח המתועב שהיה. יקח זמן אצלנו לסמוך על השכנים מהצד השני. אני מקווה שיום אחד זה יחזור להיות גבול של שלום וחיים משותפים. עכשיו זה קשה לראות את זה מעבר לקושי והאבל והצער הגדול. אנחנו מחכים ליום של אחרי, לתקומה ולשיקום וחזרה של האנשים".
