דיצה היימן בת 84, נחטפה מביתה בניר עוז.
דיצה היימן נולדה בראשון-לציון וגדלה בעיר. בצה"ל שירתה בגרעין נח"ל איתו הצטרפה לקיבוץ ניר עוז, והייתה ממקימותיו. בקיבוץ עבדה כגננת ומטפלת, עובדת סוציאלית במועצה האזורית אשכול והמשיכה אחר כך לעבוד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
סתיו, נכדה של דיצה, מספר על אדם מאד משפחתי. "היא המלכדת של המשפחה שלנו, תמיד הולכים אליה כל המשפחה לאכול את המרק המפורסם שלה, מרק עוף רגיל אבל הכי טעים שיש, המרק של סבתא. היא גם אוהבת מאוד לשחק 'רמי'. היא הייתה משחקת עם המשפחה, עם חברות שלה מהקיבוץ ומשחקת קבוע עם סבא שלי שנפטר לפני שנה".
"היא לא הסבתא הביולוגית שלי אבל סבתא לכל דבר", מוסיף סתיו. "כל שנה הייתה מתקשרת לאחל מזל טוב, זכרה תמיד את היום הולדת של כולם. כשהייתי ילד הייתי מחכה ליד הטלפון הקווי שהיא תתקשר, היום שאני כבר בוגר היא זו שמזכירה לי מתי היום הולדת".
"להכול", אומר סתיו כשאני שואלת למה הכי מתגעגעים. "לרגעים המשפחתיים, הנורמליים. שהיא הייתה כל הזמן יוצאת אתנו לטייל בניר עוז".
הוא מרבה לבקר במטה החטופים והולך להפגנות. "הכול סביב זה, אוסף חומרים, תמונות וסרטונים להפיק סרט על סבתא, פחות עושה את הדברים הרגילים שלי ביום-יום, כל השיחות שלי עם אנשים וחברים זה סביבה ועליה".
דיצה נלקחה כבת ערובה בידי מחבלי החמאס מביתה ביום שבת בסביבות עשר בבוקר. "היינו איתה בקשר בבוקר, אישה עצמאית לגמרי, שאלתי אותה אם היא בממ"ד והוא נעול היא אמרה שכן, בדיעבד הסתבר שאי אפשר לנעול אותו", משחזרת ביתה, נטע היימן.
"היא אישה מבוגרת שזקוקה לתרופות. אישה שהמשיכה לעבוד עד אחרי גיל שמונים, יש לה ארבעה ילדים, 12 נכדים, חמישה נינים ואחד בדרך, ועוד הרבה נכדים מאומצים. אנחנו מחכים שהיא תחזור, אני צועקת בכל מקום שזה צריך להיות בעדיפות ראשונה ושלא להחריב את עזה כי הם שם".
היימן מתארת את הטבח שעבר קיבוץ ניר עוז בו גדלה. "בניר עוז אחד מתוך ארבע לא איתנו, נרצח, נעדר או חטוף, מכה נוראית, כל השכנים של אמא שלי, החברים שלנו, עוד הרבה ילדים ואחים כולם חטפו וגם מי שהיה שם ולא נפגע כנראה לא יכול לחזור לעצמו לעולם". התיאורים קשים להכלה. "הקיבוץ הוחרב, המון בתים שרופים, המחבלים נכנסו לכל הבתים, בכל בית שנכנסו לשם עשו פוגרום, בבתים ששרפו לא נשאר מהם כלום. פשוט פוגרום, טבח".
