יחד עם חברו לשייטת 13, עירד יובל מהרצליה, מנהל מזור את הטיפול המאתגר במפונים לאזור ים המלח. מרביתם שוכנו ב־14 מלונות וחלקם ביישובים באזור. באילת, לשם השוואה, מפוזרים המפונים בכחמישים מלונות.
"התחלנו להבין את צורכי המפונים מהשבוע הראשון – מהמוצרים הבסיסיים ביותר מתחום הטואלטיקה, ועד לביגוד והנעלה. הפליטים, שרבים מהם פונו תחת אש, הגיעו בחוסר כול. קודם כול ביקשנו לתת מענה ראשוני. בשלב השני, הנוכחי, אנחנו נותנים מענה גם למגוון פעילויות, מתוך הבנה שהסיפור עכשיו הוא מסגרות. בשבוע־שבועיים הראשונים כל אחד מהם התכנס והיה צריך לעכל את האירועים. עכשיו המפונים צריכים מסגרות לכל הגילאים, כולל גן לילדים בעלי צרכים מיוחדים, פעילויות לקשישים וילדים, הופעות, מוזיקה, ספורט וספורט אתגרי – כל מה שיאפשר לאנשים לצאת מהלחץ היומיומי, מהצפיפות ומחוסר הוודאות של רבים מהם, שלא בטוחים שיש להם לאן לחזור ומתי זה יקרה".
בשל התפוסה המלאה במלונות, ברוב המקרים משפחות שלמות, על ילדיהן, משובצות בחדר אחד בלבד. חדר האוכל מרכז את כל המפונים במקום אחד, מה שיוצר קהילתיות אבל גם היעדר פרטיות ומרחב.
בתנאים האלה, עיבוד הטראומה מורכב הרבה יותר. החמ"ל האזרחי שוקד בימים אלה גם על תחום השיקום, ומבקש לתת מענה למצוקות הנפשיות של פליטי הדרום והצפון.
"מבחינתנו השמיים הם הגבול. כשהתברר שהמכבסות של המלונות ממוקמות בערד ולא יכולות לתת מענה למלונות, הקצינו עשרות מכונות כביסה ומייבשים לכל מלון, כדי שיעמדו בעומס הכביסה למפונים. בתחום הספורט, עמותת אתגרים דאגה לנו לאופניים ולאביזרים נוספים".
המימון לכל הפעילות הזאת מגיע ממשקיעים ומתרומות. "אנחנו מוצפים. עם ישראל מגיע ברכבים פרטיים ושופך פה מוצרים, שלא לדבר על חברות גדולות וארגונים גדולים. הלב הישראלי ושותפות הגורל מרגשים ופוגשים אותנו במקום הזה, ואנחנו מחברים את התרומות לצורכי המפונים".
החלל שבו שוכן החמ"ל המקומי הושאל על ידי שי וחבריו מהקניון היושב על חוף הים, ומכאן מכוונים את הפעילות והפעילים. כל מתנדב מביא סיפור מרגש יותר מקודמו: אחד השאיר אישה וארבעה ילדים בפורטוגל וטס הנה עם פרוץ המלחמה. הוא ניסה לחזור אליהם בשבוע שעבר, אבל חזר ארצה כעבור יומיים. המלחמה תפסה מתנדב אחר ביפן. הוא קנה שלושה כרטיסי טיסה יקרים כדי שלפחות אחת הטיסות הללו לא תתבטל ותביא אותו ארצה.
המתנדבים היעילים ביותר כאן הם אלה שיכולים להגיע לפחות לשלושה ימים רצופים בשבוע באופן קבוע. הקשרים עם המפונים דורשים יצירת אמון, מסביר שי, מה שדורש יציבות והמשכיות. בניהול הפעילות מוצבים צעירים וצעירות בשנת שירות או מכיניסטים.
"ראינו שממשלות והצבא יכולים לטעות", מסכם שי חודש של פעילות בשטח, "אבל לתחושתי אי אפשר לנצח את העם הזה. כשאתה רואה את ההתנדבות ואת הנתינה, אתה מבין שזה לא כוחות. גם אם המתקפה הייתה קטלנית עוד יותר והיו כובשים חצי ממדינת ישראל, זה לא היה עוזר להם – בגלל שעם הכוחות שיש לעם הזה, על כל לוחם בשטח יש שניים על אזרחי. אי אפשר לנצח עם כזה".
