כמידי שנה, ו-50 יום מצאת יום הכיפורים, קהילת יוצאי אתיופיה נוהגת לחגוג מסורת עתיקת יומין בשם חג הסיגד. החג, שנחגג לראשונה לפני 1,500 שנה, מתמקד בהתחזקות במצוות, חזרה בתשובה וכפי שמרמז שמו, סגידה לאלוקים. כפי שקורה עם אירועים רבים בתקופה האחרונה, גם מסורת העלייה לרגל שבימים כתיקונם מסתיימת בטקס חגיגי בירושלים, נאלצה להתאים את עצמה לימי הלחימה. במקום התכנסות נרגשת של אלפים מבני העדה האתיופית, נערך הבוקר טקס צנוע בנוכחות הקסים (רבני הקהילה) בלבד שהועבר בשידור חי ודרך ערוץ "המרכז למורשת יהודי אתיופיה".
למרות האכזבה, היו כאלו שלא נכנעו למצב והחליטו לחגוג את החג ביומיים האחרונים, בדרך מעט שונה. הרב יפת אלמו, יו"ר נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה, הבחין בהודעה שפרסמו חקלאים הזקוקים לעזרה ולא חשב פעמיים. הוא גייס מתנדבים נוספים ובמקום עלייה מזרחה אל לב ירושלים, הדרים עם בני הקהילה אל שטחי החקלאות כדי לקחת חלק בהרתמות החשובה. למקור ראשון הוא מספר על חגיגת הסיגד בחירום, הטעות הקריטית שנעשתה עם העולים מאתיופיה בעבר, ומבהיר את מצבם העגום של החקלאים המצריך עזרה דחופה מכל מי שיכול לסייע:
"שמו של חג הסיגד קשור למילה סגידה, מלשון לסגוד לקב"ה", מסביר הרב אלמו. "החג התחיל לפני כ-1500 שנה ומאז הוא מתקיים בדיוק חמישים ימים לאחר יום הכיפורים. שם החג מתאר גם את חידוש הברית עם הקדוש ברוך הוא, אשר הציל את עמו ובחר בו להיות נציגו ומקיים מצוותיו בעולם הזה"
אני זוכר שבאתיופיה, החג התקיים על הר הגדול שדימינו אותו להר סיני. בראשו עמדו הכוהנים וקראו בפרשת יתרו ומתוך ספר עזרה ונחמיה, את עשרת הדיברות ואת הברית בין העם לאלוקיו", מתאר הרב אלמו. "היו מגיעים אלפי אנשים מכפרים שונים עד לכפרו של הכהן הגדול. מטהרים שלושה ימים לפני החג וביום השלישי הבעלים פורשים מהנשים ועולים להר כשהם בצום". הוא מספר בהתרגשות: "אני עד היום זוכר שזו הייתה חוויה מדהימה. קדושת השם ריחפה באוויר".
איך הגעתם לסייע בחקלאות?
"הכל היה מאוד ספונטני. שמעתי על החקלאים שזקוקים לעזרה ולא חשבתי פעמיים. אספתי מכרים וידידים, ויחד הגענו לאיזור סמוך ליישוב אדם. עבדנו שם במה שצריך והמשכנו לעוד מספר יישובים בדרום. יצא לנו להתנדב מספר פעמים, ובזמן הזה הספקנו להבין שהחקלאים צריכים עזרה דחופה. אם לא יהיו ידיים עובדות, כל הפירות והירק יירקבו והנזק הכלכלי יהיה כבד מאוד".
הטקס בירושלים לא התקיים השנה כסדרו. איך זה הרגיש עבורך?
"זה מצב קשה להרבה אנשים מהקהילה. הטקס המרכזי של חג הסיגד בירושלים הפך להיות אירוע חברתי-כללי שנוגע לכל הישראלים, וגם הזדמנות נהדרת לחיבור עם הדור הצעיר. הגיוני שהוא יהיה חסר לרוב בני העדה. אבל בכל זאת לא ויתרנו על החג, וגם היום כשאין אפשרות לעלות בירושלים, בכל בית אב, קהילה ועיר מתקיים טקס מצומצם".
איך הסיוע בחקלאות קשור לחג הסיגד?
"באופן כללי חשוב לדעת שהרבה מיוצאי אתיופי הם חקלאים בנשמתם. אנחנו לא אנשי עיר, רבים מהעולים הגיעו מהכפרים והיו בקיאים מאוד במלאכת האדמה. למעשה הדבר הנכון ביותר לעשות עם העולים שהגיעו לישראל, היה לחבר אותם עם אנשי החקלאות. כנראה שלא הייתה מספיק מחשבה מאחורי זה וזה לא קרה. בדיעבד, החקלאות בישראל הייתה יכולה להינצל ולא להיות תלויה בפועלים עזתיים או פועלים זרים. זה קונספט מאוד שלילי שפגע בנו נואשות. לכן עכשיו כשנפלה בחלקנו הזכות, אנחנו שמחים מאוד. זה הדבר הכי טבעי ושורשי עבורנו. אנחנו שמחים על הזכות לתרום ולסייע לחקלאות וקוראים מפה לכלל החברה הישראלית להושיט יד ועזרה דחופה לחקלאים, לפני שיהיה מאוחר מדי".
