מאז אירועי ה-7 באוקטובר, מתגלים עוד ועוד סיפורים של נשים עצמתיות וגיבורות שחיות ממש כאן בינינו. החג הזה מוקדש לגבורה שלהן ולגיבורות רבות נוספות, בימים ההם ובזמן הזה.
רחל אדרי מאופקים
מה לא נאמר עדיין על הגיבורה מאופקים? רחל, האישה והתושייה, הוכיחה שלנהוג בתבונה ובאדיבות (גם למחבלים ששובים אותך במשך 17 שעות) זה משתלם.
כשחמישה מחבלים פרצו לביתה ב-7 באוקטובר ואיימו לרצוח אותה ואת דוד בעלה, אדרי גייסה את כל כישורי האירוח, הנשיות והאימהיות שלה והצליחה לחמוק מגזר דין מוות בדרך הכי יצירתית שניתן להעלות על הדעת – היא דיברה אל ליבם וכיבדה אותם באוכל, קפה ועוגיות מרוקאיות. הם היו אורחים מאוד לא רצויים ועדיין היא הייתה המארחת המושלמת. כמה שבועות אחרי האירוע המבעית הזה היא נפגשה עם הנשיא ג'ו ביידן שנישק לה את הראש, לחץ לה את היד והבטיח שיעזור לישראל לחסל את החמאס.
רחל, אמא לשלושה ילדים בוגרים, עבדה שנים רבות בשק"ם בבסיס צאלים והייתה כמו אמא עבור החיילים. ביוני האחרון אף קיבלה אות הצטיינות על מסירותה לאורך השנים, בטקס חגיגי בבית הנשיא.
וגם: רק רומזים שנשמח למתכון של העוגיות המפורסמות.
רפ"ק שפרה בוכריס מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום
המפקדת שפרה בוכריס, דתייה ואם לעשרה ילדים, לא חשבה פעמיים כשנסעה בבוקר הטבח בשני רכבים פרטיים ולא ממוגנים אל המסיבה ברעים, יחד עם סגנה פקד רם עמרני, הסמב"צ רס"מ ברוך אביסהל ורס"ר המשמעת רס"ב יניב כהן.
בשעה שרבים במדינה נותרו קפואים בשל ההלם, המפקדת בוכריס והמפקדים שהצטרפו אליה, התעשתו מהר ופנו להציל כמה שיותר צעירים תחת אש חיה. במשך 12 שעות הם עבדו ללא לאות, חילצו והעמיסו עשרות צעירים בשני הרכבים והעבירו אותם לנקודת האמבולנסים בצומת אורים. בין השיחים הם איתרו אחד עשר מחבלים חיים, אותם מסרו לכוחות הצבא. בצניעותם, הדגישו בתום הלחימה שהם אינם גיבורים, כי תפקידם הוא להגן על האזרחים גם במחיר החיים שלהם.
וגם: חירות בת ה-19, בתה הבכורה של בוכריס, היא לוחמת ביחידה החילוץ וההצלה המעורבת (בנות ובנים) של פיקוד העורף. מה שאומר שהתפוח אכן לא נופל רחוק מהעץ.
ד"ר לייה נאור
ד"ר נאור, בעלת PHD בייעוץ והתפתחות האדם באמצעות הטבע, התחילה עם היוזמה שלה כבר ביום השני למלחמה. בחוות רונית שבשרון היא הקימה מתחם שכל כולו מיועד לשורדי פסטיבל הנובה, כמענה נפשי חירומי למניעת פוסט טראומה: "רק 20 אחוזים מהאנשים שחווים טראומה יפתחו פוסט־טראומה, תלוי כמה מהר הם יקבלו מענה נאות לאירוע האקוטי הראשוני", סיפרה בראיון למגזין "לאשה".
במתחם שבניצוחה מתנדבים כמאתיים מטפלים ומטפלות – פסיכיאטריים, פסיכולוגים, מטפלים במוזיקה ובאמנות, מעסים, מדקרים ועוד – שעומדים לרשות אותם הצעירים שהיו במסיבה אשר הפכה לגיהינום עלי אדמות.
וגם: אומרים שעשייה היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם טראומה, והיוזמה של ד"ר נאור היא ההוכחה שהסנדלר לא הולך יחף.
ענבל ליברמן – הרבש"צית של קיבוץ ניר עם
ב-7 באוקטובר בשעה 06:30, עם הישמע התרעות צבע אדום ובשעה שתושבי ניר עם נכנסו למרחבים המוגנים, ענבל ליברמן עלתה מיד ובלי להסס על מדי הרבש"צ שלה, בעודה מחלקת נשקים לשנים עשר החברים בכיתת הכוננות של הקיבוץ.
ליברמן וכיתת הכוננות דאגו לעצור את מחבלי החמאס סביב המדגרה של הקיבוץ, להילחם בהם ולחסל אותם. בכך מנעו מהמרצחים להגיע לבתי התושבים ולעשות בהם שפטים, כפי שעשו בשאר הקיבוצים אליהם חדרו.
וגם: ליברמן, שעשתה את שירותה הצבאי כלוחמת ביחידת עוקץ, מונתה רק בדצמבר 2022 לרכזת הביטחון השוטף הצבאי (רבש"צית) של ניר עם. מיותר לציין שאין הרבה כמותה.
סא"ל אור ליבני בן יהודה – מפקדת גדוד קרקל
סא"ל ליבני בן יהודה נקראה בבוקר הטבח להגיע אל מוצב סופה יחד עם עוד שני ג'יפים של לוחמים, בזמן שבמוצב נלחמו כ-40 לוחמים מול הרבה מחבלים מצוידים במטולי אר.פי.ג'י וקלצ'ניקובים.
חיילי הגדוד, שכלל טנקיסטיות ולוחמות, פתחו במהירות באש והרגו מחבלים במשך שעות ארוכות של קרב, עד שלוחמי שייטת 13 חברו אליהם. אחרי 14 שעות תמימות של לחימה, בהן נהרגו כמאה מחבלים, המוצב טוהר לחלוטין.
וגם: זו לא הפעם הראשונה שסא"ל ליבני בן יהודה פועלת תחת אש. ב-2014 היא חיסלה חוליית מחבלים בגבול ישראל-מצרים, פעולה עליה קיבלה צל"ש.
יפה אדר מקיבוץ ניר עוז
יפה אדר, בת ה-85 מדור המייסדים של הקיבוץ, נחטפה על ידי החמאס בבוקר ה-7 באוקטובר. היא הפכה לאחד מסמלי החטופים בארץ ובעולם בעיקר בגלל סרטון שהופץ מיד עם חטיפתה, בו נראתה יושבת זקופה ורגועה על הקלנועית שלה, באמצעותה נחטפה על ידי שוביה החמושים.
אדר יצאה זקופת קומה גם כששוחררה בפעימה הראשונה משבי החמאס בו הוחזקה במשך 49 ימים. אדר היא ניצולת שואה, אישה ציונית ומבונות הקיבוץ מראשית דרכו. למרות האתגרים הרבים שחוותה בחייה היא בחרה לשמור על הערכים שלה ועל רוח חיובית. יעל אדר, נכדתה, הסבירה כי "מה ששמר עליה זו הרוח והאמונה שהיא צריכה להילחם במלחמה הזו".
וגם: תודה ליפה אדר שהזכירה לנו כמה כוח יש לאופטימיות, במיוחד בסיטואציות נוראיות כאלו.
עמית מן ז"ל – פרמדיקית של קיבוץ בארי
עמית מן ז”ל, הייתה בכוננות בבארי בשבת של שמחת תורה. היא יצאה בבוקר למרפאת הקיבוץ, תחת אש ותוך כדי שהיא מסכנת את עצמה, כדי להגיש עזרה ראשונה לפצועים. עמית בת ה-22 תפקדה שם בגבורה רבה, תוך שהיא מסרבת להתפנות מהמקום ולהציל את עצמה, עד שלבסוף המחבלים חדרו למרפאה עצמה ורצחו אותה.
במשך כשבע שעות היא שלחה אינספור הודעות לבני משפחתה, שם הביעה את המצוקה שלה והקושי לתת מענה לפצועים, כשאותן הודעות הפכו לזיכרון האחרון שמלווה אותה בדרכה האחרונה. מן היא סמל ומופת לדאגה אמיתית לזולת וערבות הדדית.
וגם: חודשיים לפני שנרצחה פרסמה מן ז"ל ביצוע בו היא שרה את השיר "שום דבר לא יפגע בי" של כנסיית השכל. לאחר שנרצחה, חברי הלהקה נכנסו לאולפן והקליטו עיבוד חדש בשילוב קולה בביצוע מצמרר.
בת שבע יהלומי מקיבוץ ניר עוז
כמו רבות אחרות, גם בת שבע יהלומי בטח לא שיערה שהיא תהפוך לסמל של גבורה אימהית. יהלומי ושלושת ילדיה, ביניהם איתן בן ה-12, התבצרו בממ"ד ביתם, כשאוהד, האב, יצא ממנו וטרק מבחוץ את הדלת התקולה כדי למנוע מהמחבלים להיכנס.
אחרי קרוב לארבע שעות הצליחו המחבלים לבסוף לחדור לבית תוך שהם יורים ופוצעים את אוהד. לבסוף המחבלים הצליחו לחטוף את אוהד, ואף העלו את איתן בן ה-12 על אופנוע אחד ואת בת שבע ושתי בנותיה (בנות 10 וכמעט שנתיים) על השני, ונסעו איתם לכיוון עזה. בשנייה קריטית אחת בה האופנוע של המחבלים החליק, בת שבע עשתה את הלא יאומן וקפצה ממנו יחד עם שתי בנותיה. היא רצה יחד איתן מהר ככל שיכלו אל עומק השדות, שם נתקלה באוטובוס של לוחמים שחילצו אותן. איתן בן ה-12 נחטף לעזה ושוחרר בפעימה הרביעית לאחר 52 ימים משבי החמאס, אז התאחד עם האם ואחיותיו. אוהד אבי המשפחה, עדיין נמצא בשבי החמאס.
וגם: אין דבר יותר אמיץ מלב של אמא. מצדיעות לך.
ישנן עוד נשים רבות שהפגינו גבורה, תושייה ואומץ בחודשים האחרונים. נשים שלא חיכו רגע אחד וכבר הקימו יוזמות מופלאות התומכות במפונים ובחיילות וקצינות צה"ל. יש נשים שחילצו והצילו חיים של אחרים, אימהות לחיילים שנהרגו במלחמה והצליחו לזקוף קומה גם לאחר שחוו את הנורא מכל, נשים של מילואימניקים שכל יום קמות ודואגות לבית למרות הדאגה בליבן. לכולן אנו מצדיעות בחג הזה.
