צה"ל הודיע הבוקר על נפילתו של רס"ל גדעון אילני הי"ד בקרבות בעזה.
אילני, נשוי ואב לשישה, תושב עשהאל, גדל במצפה יריחו, למד בישיבת נווה שמואל באפרת ולאחר מכן המשיך לישיבת ההסדר בירוחם, שם למד שבע שנים, במהלכן התגייס ושירת בצנחנים.
בקבוצת הווטסאפ של המחזור שלו בישיבה התיכונית מעדכן מדי שבוע אחד מבני המחזור על קורותיו מאז סיום לימודיהם. אילני עדכן את חבריו לפני מספר חודשים, וכך כתב על שירותו הצבאי: "השירות הסדיר היה חוויה לא כל כך נעימה אבל מאוד מבגרת. שמחתי מאוד כשהתקופה נגמרה, ויצאתי ממנה עם חברים טובים ועם ראיה יותר מפוקחת על עצמי ועל המציאות. גם במילואים אני בחטיבת צנחנים ובאופן כללי זו חוויה מתקנת, הרבה יותר נחמד שם".
לאחר נישואיו לאסתי הם גרו בירוחם, שם גם נולדה בתם הבכורה גפן. עם סיום לימודיו בישיבה הוא החל ללמוד פיזיקה באוניברסיטת בן גוריון והם עברו להתגורר בשדרות, שם נולדו להם עוד ארבעה ילדים. על החיים בשדרות כתב אילני לחבריו ב'נווה שמואל' שהם כללו גם: "ריצה לממדי“ם בכל פעם שמישהו בעזה מתוסכל ממשהו (מטחים לשדרות זו לא הכרזת מלחמה, זו פריקת תסכולים…)"
לאחר שמונה שנים, ביקשו גדעון ואסתי לעבור למקום יותר קטן והתוודעו ליישוב הצעיר עשהאל שבדרום הר חברון. "מאור הפנים והפשטות קנו אותנו", סיפר לחבריו. "אז ארזנו את הפקלאות ועברנו לקראוון (קראווילה בעצם) בעשהאל. ממש טוב לנו פה! אם למישהו רלוונטי אזור באר שבע, ויישוב יחסית דוס, אני ממליץ בחום לבדוק. זה יישוב קטן עם אנשים טובים". בעשהאל נולדה בתם הקטנה יעל.
ראש מועצת הר חברון יוחאי דמרי פרסם הודעת אבל בה תיאר את גדעון: "משפחת אילני הגיעה אלינו משדרות לפני כשנתיים. גדעון הי"ד היה דוקטורנט לפיזיקה, איש אשכולות, איש של ערכים וציונות שהגיע לכאן עם אשתו אסתי שתבדל לחיים מורה בבית הספר האזורי דביר, וששת ילדיהם לטעת שורשים ולבנות ישוב".
אילני עמד לקראת סיום דוקטורט באסטרופיזיקה שבו חקר צבירי גלקסיות, תחום שדורש לשלב הרבה תחומים. "המחקר הוא קצת כמו להיות בלש משטרתי", הוא הסביר לחבריו. "אתה רואה משהו עכשיו (בעזרת מידע מטלסקופים ומערכי אנטנות), זה בעצם סוף של סיפור. עכשיו אתה צריך להבין מה הסיפור שזה הסוף שלו, ולשכנע את כולם שהסיפור שאתה מספר הוא הנכון".
לסיום כתב אילני לחבריו: "אני לא מפסיק להתפעל, כשאני מסתכל על הילדים שלי ורואה איך הם גדלים, איך דברים שאתמול היו נראים בלתי אפשריים פתאום הופכים לפעולה פשוטה וברורה, כשלכאורה הדבר היחיד שקרה זה שעבר קצת זמן. אני לפעמים מצליח לראות את זה גם על עצמי. ניסיון החיים מוסיף לנו הרבה חכמה, פרספקטיבה, ואפילו יכולת. אני רק מצטער שאין לי היום את החכמה והפרספקטיבה שתהיה לי עוד עשרים שנה…"
