זהו הסיפור החם ביותר בארה"ב כרגע, ובאופן לא מפתיע: מעורבים בו אישים בכירים ביותר מהאליטות הכלכליות, האקדמיות, החברתיות והפוליטיות, יש בו אמוציות כמו בטלנובלה כתובה היטב, והכול מתנהל בזמן אמת ולעיני כול, בתקשורת הממוסדת ובעיקר ברשת X, טוויטר לשעבר.
גיבור הסיפור הוא ביל אקמן, יהודי ניו־יורקי בן 57, שעד טבח שבעה באוקטובר היה ידוע בעיקר בחוגי הכלכלה האמריקנית כמיליארדר שהונו האישי הנקי מוערך בכארבעה מיליארד דולר, ממוקם במקום טוב ברשימת אלף עשירי העולם, ושאת כספו עשה באמצעות השקעות מוצלחות בשוק ההון. הנטייה הפוליטית שלו היא דמוקרטית מתונה, שאותה אפשר לראות בגופים שלהם תרם לא מעט כסף עם השנים, כולל ארגוני זכויות אדם.
כמו רבים מיהודי ארה"ב, גם אקמן הזדעזע מהטבח המחריד שביצעו מחבלי חמאס ביישובי עוטף עזה, וכמותם הוא הזדעזע גם ממכתב שעליו חתמו 33 ארגוני סטודנטים בהרווארד ושבו הואשמה דווקא ישראל בטבח, תוך טענה שהוא "לא התקיים בחלל ריק" וש"משטר האפרטהייד הישראלי הוא האשם היחיד". בתגובה גייס אקמן עוד כמה מנכ"לים של חברות גדולות בארה"ב, ויחד הם הוציאו דרישה לפרסם את שמות הסטודנטים שחתמו על המכתב הנ"ל כדי שאלה לא יועסקו לעולם בחברות שבאחריותם. בשלב זה הפעולה של אקמן הייתה עוד אחת בסדרת צעדים שהובילו יהודים אמריקנים בעלי השפעה, בניסיון להטות את הרוח האנטי־ישראלית ולפרקים אנטישמית, שהחלה לנשוב בעוז בחלק מהקמפוסים של האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר באמריקה. צעד מקביל נקטו מנהלים ושותפים בכירים במשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר בארה"ב, שהודיעו גם הם כי לא יעסיקו בוגרים של מוסדות אקדמיים שלא ינקטו צעדים ממשיים נגד אנטישמיות.
עליית מדרגה במאבק של אקמן חלה בעקבות השימוע שנערך בקונגרס האמריקני לנשיאות של אוניברסיטאות הרווארד, פנסילבניה ו־MIT ב־6 בדצמבר 2023. שלוש הנשיאות השיבו תשובות מקוממות בעניין קוד ההתנהגות במוסדותיהן, והדגישו כי מבחינתן חופש הביטוי גובר על חששות הסטודנטים היהודים בקמפוס. מאותו יום ולמשך כמעט חודש ימים הקדיש אקמן את מרב זמנו ומרצו – שהתבטא בעיקר בציוצים ארוכים ומפורטים מאוד בטוויטר, שזכו למיליוני צפיות ושיתופים – לפיטורי השלוש. במקרה של אוניברסיטת פנסילבניה זה היה קל ומהיר: הנשיאה ליז מקגיל הודיעה על התפטרותה שלושה ימים בלבד אחרי השימוע בקונגרס. תשומת הלב של אקמן התמקדה מאז בקלודין גיי, נשיאת הרווארד, האוניברסיטה שהוא עצמו למד בה. כאן נכנס לתמונה כריסטופר רופו.
נשיאת הרווארד קלודין גיי הודיעה לבסוף על התפטרותה, ובסרטון שהפיצה יותר מרמזה לכך שהמניעים שהובילו למסע ההכפשות נגדה קשורים למוצאה. אקמן סימן עוד איקס על החגורה
רופו הוא אקטיביסט שמרן ששם לו למטרה להילחם במה שמכונה DEI – מושג ליברלי שמטרתו לקדם גיוון, שוויון והכלה בתחומים שונים, ושתוצאתו המיידית היא אפליה מתקנת אגרסיבית לטובת מיעוטים בחברה האמריקנית, לעיתים קרובות תוך ויתור על סטנדרטים שונים שבהם צריכה לעמוד "האוכלוסייה הפריבילגית", להלן הלבנים. בין השאר, רופו גויס בקיץ שעבר על־ידי מושל פלורידה רון דה־סנטיס כדי ליצור מודל של אוניברסיטה שמרנית לאומית שתילחם במה שהשמרנים רואים כניוון האקדמיה בידי השמאל הליברלי. קלודין גיי, נשיאת הרווארד המדוברת, היא האישה השחורה הראשונה שמונתה לתפקיד בכל ההיסטוריה הארוכה של האוניברסיטה הוותיקה ביותר בארה"ב, וכבר כשהתרחש לפני כחצי שנה עורר מינויה תרעומת מצד שמרנים שטענו כי לא הישגיה המקצועיים או האקדמיים העניקו לה את התפקיד אלא מוצאה ומגדרה.
יממה בלבד אחרי התפטרותה של מקגיל מאוניברסיטת פנסילבניה, פרסם רופו בבלוג שלו רשומה שבה נטען כי בדוקטורט של קלודין גיי מ־1997 יש כמה דפוסים שמעלים חשד לפלגיאטים, גנבות ספרותיות, עבירה אתית חמורה בכל הקשור לעבודות אקדמיות. רופו אף נקב בדוגמאות של נשיאי אוניברסיטאות שאולצו בעבר לפרוש מתפקידם בעקבות חשיפת פלגיאטים בעבודותיהם.
ביל אקמן קפץ על המציאה, ואף שדעותיו הפוליטיות אינן נטועות בצד השמרני, המאבק בגיי ובהרווארד חיבר בינו לבין רופו. אקמן הציף בחשבונו הפופולרי בטוויטר את החשדות כלפי נשיאת הרווארד, שבתחילה הכחישה את הטענות ולאחר מכן התברר כי היא עומדת לתקן את הדוקטורט ולהוסיף מירכאות בכמה מקומות שדורשים זאת. ב־12 בדצמבר הודיע חבר הנאמנים של הרווארד כי אחרי שהעניין נבדק הוחלט לתת לגיי לתקן את שדרוש תיקון, ולהשאיר אותה בתפקידה. אלא שאז, כמעט בכל יום התפרסמו בעיתונות האמריקנית הוכחות נוספות לפלגיאטים בעבודותיה האקדמיות של גיי, והמבוכה בהרווארד הלכה וגברה. ביום הראשון של 2024 פורסמה ההאשמה האחרונה, שהייתה הקש ששבר את גב הגמל: התברר כי במאמר שכתבה ב־2001 ציטטה גיי כמעט חצי עמוד מעבודה של פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין, בלי נתינת קרדיט ובלי מירכאות, כלומר ניכסה לעצמה את הנאמר. בכך הגיע מספר הפלגיאטים שנחשפו לכחמישים, מספר מביך מאוד שהטיל צל כבד על מחצית מעבודתה האקדמית של גיי, שגם כך לא הייתה פורייה במיוחד יחסית לנשיאת האוניברסיטה שנחשבת כבר שנים ארוכות לטובה בעולם.
ב־2 בינואר הודיעה קלודין גיי על התפטרותה, ובסרטון שהפיצה יותר מרמזה לכך שהמניעים שהובילו למסע ההכפשות נגדה היו קשורים למוצאה. אקמן מצידו סימן עוד איקס על החגורה, והמשיך לנשיאה היחידה מהשלוש שטרם התפטרה, סאלי קורנבלות'. במקביל החל אקמן לדרוש את התפטרות חבר הנאמנים של הרווארד, בטענה כי זה התייחס במידה מוגזמת של רחמים וותרנות לכישלון האקדמי של גיי.
קרב ציוצים
אלא שאז חלה תפנית נוספת בעלילה, שהעמידה לראשונה את אקמן במבוכה. "ביזנס אינסיידר" הוא אתר חדשות כלכלה אמריקני פופולרי, שנרכש ב־2015 בידי המו"ל הגרמני "אקסל־שפרינגר", שגם אליו נגיע עוד מעט. לפני כשבוע, בעוד ביל אקמן ממשיך במאבקו כדי להביא לפיטורי נשיאת MIT, פרסם האתר כי יש חשד לגנבות ספרותיות בעבודת הדוקטורט של נרי אוקסמן, אשתו של אקמן, שאת האישור עליה קיבלה מ־MIT ב־2010. אוקסמן, יהודייה אמריקנית וישראלית, נישאה לאקמן ב־2018, ויש להם ילד משותף, נוסף על שלושה ילדים מאשתו הראשונה. בדו"ח שאותו ציטט ביזנס אינסיידר נכתב בין השאר כי בעבודה יש "לפחות פסקה אחת שהועתקה ישירות מכותב אחר ללא ציון המקור". אוקסמן הזדרזה להגיב בציוץ ב־X, ניתחה באריכות את ההאשמות כלפיה והתנצלה יותר מפעם אחת על טעויות שעשתה בעבודת הדוקטורט שלה. מבחינת ביזנס אינסיידר היה מדובר בניצחון, ובכתבה שפרסמו מיד לאחר מכן הכריזו עורכי האתר כי "נרי אוקסמן הודתה בפלגיאט שביצעה בדוקטורט שלה".
The presidents of @Harvard, @MIT, and @Penn were all asked the following question under oath at today’s congressional hearing on antisemitism:
Does calling for the genocide of Jews violate [your university’s] code of conduct or rules regarding bullying or harassment?
The… pic.twitter.com/eVlPCHMcVZ
— Bill Ackman (@BillAckman) December 5, 2023
ביל אקמן לא אהב את מה שהתרחש, ויצא למתקפה חזיתית וחריפה נגד האתר. ראשית כול, אקמן טען כי לא ניתנה לבני הזוג שהות מספקת להגיב על הכתבה לפני פרסומה. לדבריו, שאותם הביע גם הפעם כהרגלו בציוץ ב־X, האתר פרסם את הכתבה 90 דקות בלבד אחרי שהיא נשלחה אליהם במייל, ומדובר בכתבה של כמעט 7,000 מילה. בנוסף, טען כי האתר הכלכלי הפר את הנורמה המקובלת זה שנים רבות בעולם העסקים והתקשורת שלפיו לא מערבים בני משפחה שאינם קשורים לנושא, בכך שהחליט להפנות את הזרקור אל אשתו. לאחר שצייץ כי יש לו מקורות מידע ולפיהם המקור של האתר הגיע מתוך סגל האוניברסיטה, הודיע כי יקדיש חלק ניכר מזמנו להקמת חברה שבאמצעות בינה מלאכותית תסרוק את כל עבודות הדוקטורט והמאמרים של חברי הסגל כדי למצוא שם גנבות ספרותיות, שכפי שנוכחנו לראות כנראה שכיחות גם באוניברסיטאות היוקרה. אקמן הוסיף וטען כי לפחות חמישה גופים עיתונאיים קיבלו את הסיפור על עבודתה של רעייתו וסירבו לפרסם אותו מפני שהבינו שמדובר במקרים לא רלוונטיים של מישהי שכבר לא נמצאת באקדמיה, ואין מה להשוות אותם למי שמשמשת נשיאת הרווארד.
במקביל למתקפה של אקמן פרסם ביזנס אינסיידר כתבת המשך ובה הטענה כי הגנבות הספרותיות לכאורה בדוקטורט של אוקסמן רחבות ועמוקות הרבה יותר ממה שנראה בתחילה, וכי בידיהם הוכחות כי לפחות 15 קטעים בעבודה זו לקוחים ממקורות אחרים, בהם ויקיפדיה, בלי מתן קרדיט ובלי סימני ציטוט. בציוץ ארוך ומפורט הסביר אקמן מדוע ההאשמות נגד קלודין גיי ונגד אשתו שונות לחלוטין, אבל ברגע הזה היה ברור שהפוקוס כבר עובר אליו, ושהוא זה שנמצא בעמדת מגננה. בתגובת נגד שלף אקמן את ה"אס" שלמעשה התחיל את כל הפרשה – ההאשמות נגד נשיאת הרווארד שאינה נאבקת מספיק באנטישמיות – וכתב כי העורך האחראי למתקפה נגדו בביזנס אינסיידר, ג'ון קוק, הוא אנטי־ציוני ידוע שמוביל את הסיפור כדי לפגוע באוקסמן, רעייתו הישראלית.
כאן נכנסה לסיפור גם החברה־האם של ביזנס אינסיידר, ההוצאה לאור הגרמנית אקסל שפרינגר. מדובר בחברה גרמנית פרו־ישראלית מובהקת, שאחד מחמשת הערכים המהותיים שלה, כמפורט באתר האינטרנט של החברה, הוא "אנו תומכים בעם היהודי ובזכות קיומה של מדינת ישראל". כל אחד מ־16 אלף העובדים בתאגיד הענק צריך לחתום על ערך זה, לצד ערכי יסוד נוספים, כשהוא מתחיל לעבוד בחברה. בשנת 2021, לאחר שורת הפגנות אנטי־ישראליות שנערכו בברלין, הורה מנכ"ל החברה מתיאס דופנר להניף למשך שבוע את דגל ישראל מחוץ למשרדים הראשיים של אקסל שפרינגר בעיר. כשכמה עובדים מחו נגד הצעד, דופנר ענה להם כי הם מוזמנים לחפש עבודה במקום אחר. כשראשי החברה הבינו שמתפתח בחברה־הבת שלהם בארה"ב אירוע שעשוי להיות קשור באנטי־ציונות, הם נכנסו לעובי הקורה והודיעו כי יפתחו בחקירת הנושא, כולל בדיקה מעמיקה של המניעים לפרסום סיפור הדוקטורט של נרי אוקסמן. אקמן, שמעדכן בכל כמה שעות את מיליון ומשהו עוקביו ב־X על ההתפתחויות, זכה באמצע השבוע לדחיפה מאישיות נוספת, בעלי X אילון מאסק, שהאיץ באקמן לתבוע לדין את ביזנס אינסיידר, במקום לנסות להגיע איתם לפשרה.
התפתחות נוספת בפרשה חלה השבוע, כאשר בתקשורת האמריקנית פורסם כי המעבדה של נרי אוקסמן ב־MIT, בעת שהובילה שם קבוצת מחקר, קיבלה מענק של 150 אלף דולר מעבריין המין המורשע ג'פרי אפשטיין, ואף העניקה לו פסלון לאות תודה. אקמן הגיב על הפרסום ואמר כי אוקסמן שימשה אז נציגה של המעבדה שבראשה עמדה, ושמעולם לא היה לה קשר נוסף עם אפשטיין לאחר מכן, למרות הזמנות חוזרות ונשנות מצידו.
המשך יבוא
בתקשורת האמריקנית, בעיקר זו העצמאית, הדיון בימים האחרונים גולש הרבה מעבר לאקמן, קלודין גיי, נרי אוקסמן ו־MIT. ארצות הברית נמצאת בשנת בחירות, וסיפור כזה, שמערב אנשים בכירים כל כך במגוון תחומי החיים במדינה, מעלה שאלות וסוגיות שגם כך עומדות במרכז תשומת הלב במאבק הבלתי פוסק בין שמרנים לליברלים, שלובש ופושט צורה אך נותר יצרי ובעל השלכות קצרות וארוכות טווח לכל הנוגעים בדבר. כך למשל, העובדה שאקמן הוא אדם עשיר מאוד, שבזכות כספו מסוגל להשתלט על סדר היום הציבורי והתקשורתי, נתקלת בביקורת רבה. מדובר בארה"ב ולכן איש לא מציין את מוצאו היהודי של אקמן, אבל ההקבלה בין קלודין גיי השחורה לבין אשתו של אקמן, היהודייה, ברור לגמרי. השחורים והיהודים מוצבים כאן, בעל כורחם, כשתי קבוצות מיעוטים שנלחמות זו בזו, וכלל לא בטוח שזה מה שיהדות אמריקה רוצה שיקרה.
אין ספק שהפרק הבא בעלילות ביל אקמן בוא יבוא. בהיסטוריה שלו יש כמה מאבקים כלכליים שבהם הוכיח המיליארדר הניו־יורקי כי הוא הולך עד הסוף. לפעמים הסוף הזה הביא לו הפסדים של מיליארדים, כמו המאבק חסר התוחלת שניהל לפני כ־12 שנים מול תאגיד הרבלייף, אבל כשיש לך לא מעט דולרים בחשבון ואתה מחליט שערך מסוים חשוב לך מספיק, גם הפסדים מדי פעם שווים את המחיר. אקמן, לא לבד, הצליח להביא לפיטורי נשיאת האוניברסיטה היוקרתית ביותר בעולם תוך שבירת שיא שלילי של כהונה – שישה חודשים וכמה ימים בלבד. המטרה שלו ושל חבריו החדשים והשמרנים היא לשנות את האקדמיה האמריקנית מהיסוד ולהחזיר אותה לערכי היסוד שלה, שלטענתם אבדו בדרך באשמת הפרוגרסיביות הקיצונית, שקלודין גיי הייתה אחד מסמלי ההצלחה הגדולים שלה. את הסמל הזה הם הצליחו להוריד. האם יצליחו גם בשאר יעדיהם? המציאות כרגע מוכיחה שהפרוגרסיבים לא הולכים להעניק לאקמן ולכריסטופר רופו את ראשם על מגש של כסף. המאבק הזה לא התחיל באקמן ובגיי, והוא בטח לא מסתיים בהם. זהו מאבק על נשמתה של ארה"ב, וכל צד בטוח שניצחון הצד השני יסמל את סופה של האימפריה. מכיוון שכך, אף אחד מהם לא מתכוון להפסיד.
