במקביל לרפאלוב, ממשיך גם ערן זהבי בן ה־36 לככב בכדורגל הישראלי ולרשום מספרים והצלחות שכל שחקן היה חולם עליהם. מתחילת העונה כבש זהבי במדי מכבי תל־אביב 19 שערים בכל המסגרות, כולל 11 שערי ליגה, והוא מוביל כרגע את טבלת מלך השערים. הוא הראשון בטבלת האיומים לשער 84 מתוכם 58 בתוך הרחבה, וראשון עם 34 איומים למסגרת. בנוסף, משחק זהבי 82 דקות בממוצע למשחק ושבוע אחר שבוע נראה שהוא לועג לגיל שלו ובהחלט נמצא באחת התקופות הטובות בקריירה.
"לזהבי עד כה יש תרומה מכרעת בהצלחה של מכבי העונה", מתאר טוכמן, "עם שערים נהדרים שכבש בשלב הבתים של מפעל הקונפרנס ליג, שהעלו את מכבי לשמינית הגמר, ועשו היסטוריה כקבוצה הישראלית הראשונה לעשות כן זהבי הוא עדיין מניה בטוחה ואם הוא בריא וכשיר הוא גם יבקיע את השערים שלו, ואין עוררין שהוא השחקן מספר אחת של מכבי".
*
על פניו, רפאלוב וזהבי נמצאים באותה נקודה בזמן. לשניהם רזומה מרשים בארץ ומחוצה לה, שניהם מסודרים כלכלית היטב ונמצאים בישורת האחרונה של הקריירה. שניהם היו טובים מספיק כדי שיזכו לשיר שמולחן לכבודם, ובאופן מצמרר, בשל ההצלחה ותשומת הלב שהם מושכים, שניהם נאלצו להתמודד מול מעשי שוד בתקופות שלהם באירופה, כאשר המקרה של זהבי מפחיד במיוחד, כי אשתו וילדיו שהו באותה העת בבית.
מבחינה מקצועית קשה להשוות ביניהם, בעיקר בשל העובדה שהם משחקים בתפקידים שונים על המגרש, אבל כאשר רואים את הנתונים היבשים ואת טבלת ההישגים, נשאלת השאלה מדוע אי אפשר להשוות בין ההילה סביב זהבי והאהדה שהוא זוכה לה בישראל, לרפאלוב שאולי מוערך מקצועית, אבל רחוק מלהיחשב אחד הכדורגלנים הטובים שגדלו אצלנו.
הוא החל לשחק במכבי חיפה בעונת 2004 ובמדיה זכה בשלוש אליפויות ונבחר לשחקן העונה ב־2011. קלאב ברוז', מועדון פאר בלגי, רכש את שירותיו בסיום אותה עונה בתמורה ל־2.5 מיליון אירו ובשבע העונות במועדון זכה איתו בשתי אליפויות, בגביע שבו כבש את שער הניצחון ופעמיים בסופר קאפ הבלגי. הוא נבחר לשחקן העונה בבלגיה ב־2014, במהלכה גם כבש שלושער במשחק שהתקיים במסגרת הליגה האירופית. הוא סיים את הקדנציה בברוז' עם 40 שערים (הכובש ה־17 בתולדותיה) ו־177 הופעות.
משם עבר לשחק באנטוורפן, במדיה כבש עוד שער ניצחון בגמר הגביע, ושער ניצחון מול טוטנהאם האנגלית בליגה האירופית, עם הופעה שסחטה מחמאות מז'וזה מוריניו, אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה. "רפאלוב שחקן אינטליגנטי ומנוסה שנע נהדר ללא כדור", החמיא הפורטוגלי בסיום המשחק. האיכות שהציג הובילה אותו לזכייה ב־2020 בנעל הזהב הבלגית, הפרס היוקרתי ביותר שניתן לכדורגלן במדינה. את הקריירה האירופית שלו חתם רפאלוב בשנתיים בקבוצת אנדרלכט, עם 16 כיבושים ב־64 הופעות.
"לאורך השנים, וכנראה שלא בצדק, הפכה הליגה הבלגית לשם גנאי בישראל, שם נרדף לבינוניות וקשרים של סוכנים ישראלים במדינה. היא גם סבלה מהעובדה שבניגוד להיום, שנים לא היה אפשרי לראות משחקים שלה בישראל", מנתח טוכמן, "רפאלוב עזב בגיל צעיר יחסית את ישראל ולא בתור קונצנזוס שכולם רצו לעקוב אחרי כל מהלך שלו מעבר לים, ואני חושב שהוא סבל מהתדמית של הליגה הבלגית אצלנו. יכול מאוד להיות שמה שקורה איתו השנה מעלה את קרנה של הליגה הזו בחזרה כאן".
יניב טוכמן: "עם שערים נהדרים שכבש בשלב הבתים של מפעל הקונפרנס ליג, שהעלו את מכבי לשמינית הגמר, ועשו היסטוריה כקבוצה הישראלית הראשונה לעשות כן, זהבי הוא מניה בטוחה"
בניגוד לרפאלוב שנשאר באותה המדינה, הקריירה של זהבי הייתה מפותלת הרבה יותר. הוא גדל במחלקת הנוער של הפועל תל־אביב ובמדיה גם עלה לשחק בקבוצת הבוגרים, זכה באליפות ובשני גביעים, כבש את השער שהעלה את האדומים לראשונה לשלב הבתים בליגת האלופות, שם כבש שלושה שערים ובישל אחד. בקיץ 2011 הפך לישראלי השני בליגה האיטלקית, לאחר שחתם בקבוצת פלרמו אך התקשה למצוא את מקומו בהרכב, סבל מפציעות ובינואר 2013 חתם במכבי תל־אביב ושב לישראל. הוא הוביל את הצהובים לשלוש אליפויות רצופות וזכייה בגביע, וכאשר המאמן הספרדי פאקו אייסטאראן שינה את תפקודו מקשר התקפי לחלוץ, הוא הפך לבלתי ניתן לעצירה התקפית, תוך שהוא רושם מספרים היסטוריים. לשיאו הגיע בעונת 2015/16 עם 35 כיבושים בעונה, ששברו את שיאו המיתולוגי של נסים אלמליח מ־1955 שכבש בזמנו 30 שערים.
הוא נמכר לליגה הסינית ב־8 מיליון דולר, הרוויח סכומי עתק (שנעו בין 7 ל־12 מיליון דולר לשנה) והחזיר עם 91 שערים ב־106 הופעות, נתון מדהים לכל הדעות. משם המשיך לשנתיים מרשימות באיינדהובן ההולנדית, עם 22 כיבושים ו־10 בישולים ב־50 הופעות ושב לקדנציה נוספת במכבי תל־אביב.
הוא הכדורגלן הישראלי הפורה בכל הזמנים עם 407 שערים, והמספר הזה ממשיך ועולה בקביעות. "מבחינת מספרים אין עוררין על התרומה הגבוהה שלו, ומכבי עשתה נכון כשבחרה להחזיר אותו. גם כלכלית הוא נחשב להצלחה גדולה, הוא מרוויח מיליון אירו לעונה, סכום שאף ישראלי לא מתקרב אליו. הוא החזיר את ההשקעה בגדול, בזכות 23 אלף מנויים בשנתיים שהוא כאן, מספר חסר תקדים, בנוסף למכירה של חולצות ומזכרות נוספות שלו, שמכניסות הרבה כסף למועדון", אומר טוכמן, "ועדיין, זהבי הוחתם במכבי כדי להביא תארים ואת העונה הקודמת שאותה סיימה הקבוצה במקום השלישי בלבד, עם הפסד בחצי גמר גביע המדינה לבית"ר ירושלים, אי אפשר להגדיר כהצלחה. אם גם העונה הזו תסתיים ללא תואר, קשה יהיה להגדיר את השנתיים שלו כאן כמוצלחות. כדורגל זה אומנם לא טניס, אבל המשקל הסגולי שלו צריך להביא השנה תואר".
*
עובדה נוספת שלא סייעה לרפאלוב לקבל אצלנו יותר תשומת לב היא התרומה שלו לנבחרת הלאומית. הוא אומנם שיחק בכל הנבחרות הצעירות, ולזכותו רשומות 40 הופעות ו־6 שערים בבוגרת, אך בשנים האחרונות לא הוזמן לסגל ואף הודיע על פרישה מהמדים במרץ, 2022.
“עצוב לי מאוד שבשנים הכי טובות שלי ככדורגלן לא התמזל מזלי להיות נוכח ולייצג את המדינה", כתב בהודעת הפרישה. "מה שקורה העונה מעלה את השאלה האם נעשה לרפאלוב עוול גדול, גם בעובדה שלא הוזמן לנבחרת בתקופות שבהן הצטיין באופן קבוע בליגה הבלגית, וגם שהוא לא מקוטלג לאורך השנים ברשימה אחת עם שחקנים כמו בניון, ברקוביץ' ורביבו", תוהה טוכמן, "מה שרפאלוב מראה עד עכשיו העונה, מוכיח שמגיע לו יותר כבוד על הקריירה שעשה ועל מי שהוא בתור שחקן, ושהוא אולי טוב יותר ממה שחשבנו".
גם בהיבט הזה המסע של זהבי בנבחרת הלאומית הוא סערה בלתי נגמרת של גאות ושפל. הוא רשם את הופעת הבכורה שלו כבר ב־2010, הפך עם השנים לשחקן הרכב מוביל, אך לאחר שזרק את סרט הקפטן מול נבחרת מקדוניה בספטמבר 2017, הושעה מהנבחרת והחליט לפרוש ממנה. הוא שב אליה שנה לאחר מכן והחל לכבוש בצרורות, עם 27 כיבושים ב־30 הופעות, שהפכו אותו באוקטובר 2021 לגדול כובשי ישראל בנבחרת לאחר ששבר את שיאו של מוטל'ה שפיגלר, שכבש 32 שערים במדים הלאומיים.
מאז הספיק זהבי לפרוש שוב לאחר שהסתכסך עם הצוות המקצועי החדש של הנבחרת, שדרש שיוותר על שינה בחדר לבד לפני המשחק. בעקבות המלחמה חזר למדים הכחול־לבן, כבש את שערו ה־34, אך לא הצליח לעזור לנבחרת לעלות לטורניר היורו.
"אין ספק שהחזרה של זהבי לנבחרת בעידן האוסטרי, עם שערים יוצאי דופן מול השוערים הטובים באירופה, נתנו לו חותמת איכות נוספת, ודאי מול אלה שזלזלו במה שעשה בסין, אפילו שרשם שם מספרים מדהימים ששמות הרבה יותר גדולים ממנו לא הצליחו אפילו להתקרב אליהם", קובע טוכמן, "ההצלחה בנבחרת, יחד עם שלוש האליפויות במכבי ושבירת שיא הכיבושים לעונה, הפכו אותו בעשור האחרון לסמל, דמות ולכוכב הבלתי מעורער של הכדורגל הישראלי. יש אנשים שרואים בו דמות שנויה במחלוקת, בעקבות פרשת הסרט והמעצר שלו בשנה שעברה במהלך מסיבה שקיים בביתו, אבל רבים אחרים טוענים שהוא אדם נפלא ובכל מקרה אי אפשר לקחת לו את מה שהשיג".
מה שבטוח הוא, שמרשים לראות שני שחקנים שמתקרבים לסיום העשור הרביעי לחייהם, משחקים בכזו התלהבות עם רעב בלתי נגמר. "גם אם הם לא יודו בזה ועם כל החוסן הנפשי שלהם וכל מה שעשו עד היום, אין ספק שקשה מאוד לעמוד בלחץ ובציפיות ולהמשיך להציג רמה כזו באופן תדיר", קובע טוכמן, "בשבוע שעבר ראינו כולנו את אשתו של זהבי, שי, בוכה ביציע אחרי שהוא כבש בדרבי ושבר בצורת של כמה משחקים. אפשר ללמוד מזה כמה אמוציות רצות שם במשפחה. בשורה התחתונה כל שחקן רוצה לרדת מהבמה בתנאים שלו ולא כשיגידו לו ללכת. מה שיפה אצל שניהם, שבכל פעם שהם עולים למגרש, זה נראה שרק עכשיו הם התחילו לשחק. שניהם ווינרים גדולים שרוצים לתת עד הסוף".
טוכמן: "מה שרפאלוב מראה עד עכשיו העונה מוכיח שמגיע לו יותר כבוד על הקריירה שעשה ועל מי שהוא בתור שחקן, ושהוא אולי טוב יותר ממה שחשבנו"
כאשר מדברים על סוף הקריירה, עולה השאלה האם שניהם נמצאים בתחנה המקצועית האחרונה שלהם. "אני מאמין שזהבי עוד רחוק מסיום הקריירה אבל הסיכוי היחיד שהוא יעזוב שוב את ישראל, הוא אם הוא יקבל הצעה כדאית לחוזה מקבוצות במיאמי או לוס־אנג'לס, מליגת ה־MLS האמריקנית. אם לא, הוא יאריך חוזה במכבי. סך הכול טוב ושמח לו במכבי והוא אוהב להיות בארץ. מצד שני, הוא חלק ממשפחה מיוחדת שעברה המון יחד עד היום ותמיד יוכלו להפתיע שוב. במקרה של רפאלוב אני מניח שהוא יפרוש כמו שתכנן במכבי חיפה, במוקדם או במאוחר".
שאלה נוספת שנוגעת לשניהם, האם למרות הקריירות המרשימות, עדיין שנייהם יכולים להגיע רחוק עוד יותר.
"לצד הקריירות העשירות של שניהם, יש עדיין הרגשה של פספוס. אני מאמין שאם זהבי היה עובר בשנות השיא שלו לליגה הספרדית או האיטלקית, במקום לזו הסינית, הוא היה עושה שם דברים גדולים, על אף שכלכלית היה מרוויח פחות. יש לזהבי בעיטה יוצאת דופן, תנועה ללא כדור, רעב בלתי נגמר והרבה אלמנטים ברמה הכי גבוהה שיש, ומסקרן לתהות האם בחירה אחרת, הייתה הופכת אותו לחלוץ בקנה מידה אירופי שמעולם לא היה לנו, מה שהופך את הסיפור שלו למעט חמוץ", מנתח טוכמן, "גם במקרה של רפאלוב, עם כל המספרים, התארים וההישגים, ישנה תחושה שיכול היה לעשות קריירה עשירה יותר בליגות איכותיות יותר, מה שגם היה מקנה לו את ההכרה בישראל, שלדעתי חסרה לו מאוד. ועדיין, קשה להאמין ששניהם יושבים בבית וחושבים על מה אפשר היה ואיך, הם מסודרים מכל בחינה, הצליחו מאוד וצריכים וליהנות מפירות העשייה המרשימה שלהם".
