לא פעם מתעוררות ברשת שערוריות בעקבות מערכון של אותה תוכנית מערכונים ותיקה, "ארץ נהדרת". אבל סערה כזו כמו שהייתה אמש (ד') עם ההודעה על הופעת דמות של עידן עמדי באחד המערכונים לא נראתה זמן רב. במיוחד בזמן שארץ נהדרת מנסה (ולרוב נכשלת) להציג את עצמה כתוכנית על טהרת ה"ביחד ננצח" והשמצת אנשי חמאס ופעילי BDS. אבל אתמול בין הכותבים והצייצניים לא היה צל של ויכוח: במופע אחדות שלא נראה מזה זמן רב, התברר שעמדי, לאחר מסיבת העיתונאים שבה פרק את ליבו אחרי שנפצע קשה בעזה, הוא לא עוד פרה קדושה אלא ה-פרה ה-קדושה. ומי שיעז לגעת בה יטעם את זעם האומה כולה.
לא נדרש יותר מפריים אחד, שבו נראה השחקן אורי לייזרוביץ' עוטה תחבושת יד ומישיר עיניים דומעות למצלמה, כדי להסעיר את רוחם של הגולשים מכל גווני הקשת הישראלית. קריאות לחרם צצו מיד, יחד עם נזיפות קשות שספק אם אי פעם חשבו כותבי התוכנית שיקבלו משמאל כמו גם מימין. לאחר אחדות הביקורת נגד התכנית, נשאלת השאלה: האם לא מדובר בהגזמה? הרי ארץ נהדרת היא מאז ומתמיד תוכנית שמשתדלת לא לבחול באמצעים, ולדלג על לא מעט קווים אדומים – בעיקר על חשבון אנשים בצד מאוד מסוים במפה הפוליטית.
לכן הצפייה בפרק אתמול התנהלה כמו בחינה חשאית, שמטרתה לבדוק האם לא נסחפו אותם מגיבים שנעלבו בשמו של עמדי, והאם חומות ההגנה שהוצבו סביבו היו מוצדקות. ובכן, בצפייה בפרק כולו, מתברר שהתשובה היא, כן ועוד פעם כן.
מהשנייה הראשונה המערכון זועק כוונות טובות, וניסיון תמים לפרגן ללוחם ואיש גדול. אבל היה מצופה מיוצרי קומדיה כל כך ותיקים לדעת שכוונות טובות משמשות לא פעם ריצוף בשביל ללהבות הגיהינום. הקטע מתחיל בערב שקט בסלון, ספה, טלוויזיה ואישה אחת (עלמה זק) שצופה בעידן עמדי הדומע בעיניים כלות, ולאחר מכן באכזבה כבדה בגבר שלצידה. יניב ביטון, שמגלם את הגבר שלא עומד בציפיות, קם ומאשים את עמדי על כך שהוא הגביה את הרף לכל גברי ישראל והפך את "התחרות" לבלתי אפשרית. אם נניח לרגע את ההומור הרדוד והלא רלוונטי הזה בצד, גם החנופה לא הצליחה לחפות על מה שמסתמן כעוול טיפשי ומיותר לאדם שבסך הכול ביקש להצהיר על אהבתו לעם ואז להחלים בשקט.
אין ויכוח על כך שעמדי הוא זמר מפורסם, שחקן מצליח וגם, כנראה, גבר חלומותיהן של בנות רבות ישראל. וכן, הנאום שלו הוביל להרבה תגובות מלאות סגידה והערצה, גם מהעולם הגברי. אבל הוא גם לוחם ששב שבור וכואב משדה הקרב. כזה שאיבד חברים ורק בנס הצליח להשתקם ולהשתחרר לביתו. כל אזכור שלו בפלטפורמה כמו ארץ – הוא בלתי נסבל, שכן הוא מתעלם באופן נחרץ ממה שביקש. כל המחמאות וההרמות ששזורות בטקסט בצורה גסה ולא מצחיקה, הן לא יותר מניסיון מכעיס להעלים את העובדה שהתכנית פשוט השתמשה בעידן עמדי ככלי למשיכת תשומת לב ורייטינג – בדרך השלילית ביותר. אין מילים אחרות לתאר את הרגע הזה.
ארץ נהדרת חצתה עוד גבול, וזה אפילו לא היה שווה את זה. אמנם השכול והלם הקרב הם נושאים שממזמן כבר לא מוגנים מפני חיצי הבדיחות, אבל מה שעצוב במערכון הזה הוא שהוא לא תרם כלום. לא לתקופה ולא לעולם. לא היה לו מסר והוא אפילו לא היה מצחיק.
וזה לא נעצר רק בפתח הפרק. גם בהמשך הדרך – מדובר בפרק ארוך, מפוזר, ובעיקר שחוק. המונית של אשר עם המפונים והחטופים, או אפילו הקסם המוזר שהיה במערכונים עם דמותו של סינוואר, נשארו הרחק מאחור יחד עם סיסמת "ביחד ננצח".
השבוע ארץ נהדרת התירה את מה שנותר מהרסן הבלוי ששמה לעצמה מתחילת המלחמה, ודהרה שוב לעבר מחוזות הפילוג, מה שמשאיר אותנו עם תוכנית עייפה ומתישה. לפעמים כדאי פשוט להתאפק.
