החיוכים הרבים בין הרב איתן איזמן ואייל נווה הסגירו שזה לא המפגש הראשון ביניהם. עוד לפני שהם הושיטו ידיים זה לזה, נווה אמר בחיוך שהוא אוהב את הידיים החמות של הרב. המפגש הראשון ביניהם התקיים לפני כחודשיים, במסגרת ביקור רבנים מהציונות הדתית בחמ"ל האזרחי של "אחים לנשק", הממוקם כיום בצומת גלילות. את הביקור יזם ח"כ מתן כהנא.
"הייתי בניחום אבלים בגוש עציון, והיה שם גם ח"כ כהנא", מגולל הרב איזמן את השתלשלות הדברים. "הוא יצא לפניי וחיכה לי בחוץ יחד עם הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון. כשיצאתי שאלתי אותו איך מייצרים שינוי של השיח בחברה. מתן רצה לאתגר אותי ושאל אם אני מוכן להיפגש עם אנשי 'אחים לנשק'. אמרתי לו שמי שמוכן להיפגש איתי, אני איתו. והוא גלגל את זה הלאה". במפגש השתתפו כ־15 רבנים ורבניות מובילים בציונות הדתית ובהם הרבנים יעקב אריאל, זלמן מלמד, בני קלמנזון, דוד פנדל, ראם הכהן, אורי שרקי, והרבניות שולמית מלמד, אסתי רוזנברג, לאה ויזל, ועוד.
"כבר בכניסה לחמ"ל ניגשו אלינו אנשים מהמטה של אחים לנשק והתברר מיד שיש היכרות, כי חיתַנו את חלקם או את קרובי משפחותיהם", מספר הרב. "אתה רואה שכולנו יכולים להיות חברים, ושואל את עצמך: עם האנשים האלו רבנו? כאן היו המחיצות? אחר כך הם עשו לנו סיור במטה, והתפעלנו מאוד מכל העשייה המדהימה שלהם בתקופת המלחמה. הם פעלו באופן מאורגן כמו צבא, ובהשקעה של מיליונים שהם גייסו, הם שינעו את כל עם ישראל בעוטף ובבתי המלון ונכנסו לכל מקום בצורה יוצאת מן הכלל. השאלה המרכזית שלי שם הייתה מאיפה באה השנאה, והמסקנה הייתה ששני הצדדים צריכים ללמוד לשבת ביחד ולדבר".
אייל נווה מתאר את המפגש הראשון מהזווית שלו: "קיבלנו הזדמנות פעם ראשונה לדבר ולהקשיב. קבענו מההתחלה שזה לא יהיה מפגש של האשמות אלא שכל אחד יביע את עצמו, ידבר על עצמו ויתאר מה שהוא מרגיש. זו הייתה הזדמנות של כולנו להוריד את החומות והמחיצות ולומר תראו אותי כמו שאני, ובאמת התחברנו.
"היו המון חששות לפני המפגש, כי הוא בא אחרי שנה מאתגרת מאוד, אבל למרות החשש החלטנו ללכת על זה. אני חושב שרוב העם רוצה עכשיו אחדות, וזו המשימה של כולנו למצוא את המכנה המשותף ואת הערכים המשותפים. גילינו שלמרות האידיאולוגיה השונה, יש לנו המון ערכים משותפים. אנחנו עוברים עכשיו תהליך, והחברה הישראלית צריכה להסתכל על המפגשים האלה ולאמץ את זה. מי שעבר את השבעה באוקטובר ולא השתנה, צריך לשאול את עצמו המון שאלות".
הרב איזמן: "בתור רבנים אנחנו כל הזמן נשאלים שאלות, איך חיים ביחד ואיך דואגים לשבת ולכשרות ונשארים ביחד. ברכב של אייל הוא עושה מה שהוא רוצה, וברכב שלי לא נוסעים בשבת, אבל אם שנינו רכשנו מכונית, מה נעשה איתה? התחבורה הציבורית היא מכונית של שנינו, וחייבים לשבת על המדוכה גם על שאלות כאלה. אני לא בטוח שלכל דבר יש פתרון מיידי, אבל נחשוב"
המפגש הראשון הוליד מפגשים נוספים. "במפגש השני הנחנו על השולחן כל מיני שאלות", מספר הרב איזמן. "אני למשל שאלתי האם ברור לכולנו שממשיכים לחיות ביחד גם אם יהיו מחלוקות בתוכנו. הם אמרו לי כן. הבנתי שיש יסוד אמיתי שאפשר לבנות עליו את החיים החדשים. שאלתי מה מפריע לכם, אז הם אמרו שאנשים מפחדים ממושג כמו מדינת הלכה, ושהפחד הוא אמיתי. הסברנו שאין כוונה לשנות להם מחר את המטבח בבית, אלא הכוונה היא שאפשר מבחינה יהודית לקיים מדינה".
לצאת מהבועות
הרב איזמן שירת במילואים כחובש בחטיבת ירושלים ולחם במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון הראשונה. מתוך הסתכלות היסטורית ברור לו שגם המלחמה הנוכחית תצמיח קומה חדשה. "במלחמת השחרור זכינו למדינה, במלחמת ששת הימים זכינו למרחבי ארץ ישראל, ואני תוהה איזה אור חדש מופיע לנו עכשיו. אני חושב שהחיבורים שאנחנו יוצרים עכשיו זה האור הכי גדול ואמיתי שנוצר. נוצרה הזדמנות מדהימה שזועקת ודורשת. תראו איזה נשמות מתגלות עכשיו".
בשלב הזה מוציא הרב איזמן מכיס חליפתו צילום של פסקה מ'ערפלי טוהר' של הראי"ה קוק ומקריא: "בעקבתא דמשיחא, כל המתחבר בנטיית לבו לתשועת ישראל הוא בעל נשמה של צדיק עליון שאי אפשר למודדו במידה בינונית". "איזה אנשים מתגלים במלחמה הזאת", הוא ממשיך, "איזה כוח, איזו גבורה. קראו לו דור הטיקטוק. כמי שעמד בראש רשת של 70 מוסדות חינוך טענתי כל השנים שזה דור מדהים, ועכשיו כולם רואים את מסירות הנפש שלו. זה דור שיש בו ערכים ומסירות, וגם אם הוא הלך למסיבות הוא לא ריק מתוכן".
אייל אומר שכולם צריכים להשתנות אחרי שבעה באוקטובר. מה השתנה אצלכם?
הרב איזמן: "אין ספק שאנחנו לא מספיק מדברים עם אנשים אחרים, וחיים כל אחד בתוך הבועה המיוחדת שלו. תמיד אהבתי ללכת לשירות מילואים כדי לפגוש אנשים אחרים. זו הייתה הזדמנות לדבר עם אנשים, לשמוע ולחוש אותם. חיתנתי את הילדים של אלו ששירתו איתי, ובמשך שנים כל אנשי התאג"ד שלי במילואים היו מגיעים אליי למסיבת פורים. זה חסר לי".
בשנה האחרונה הייתה ביקורת על ממשלת הימין שהיא לא קשובה מספיק לציבור. אתה מסכים?
"אין ספק שאנחנו חייבים להיות קשובים מאוד גם לצד השני. אני יכול להעיד על עצמי שכמה שיכולתי הקשבתי ופגשתי, אבל אין ספק שלא מספיק. אחרי שפגשתי את אנשי אחים לנשק הגיע אליי נעם לניר, מאנשי התנועה, עם הספרים המדהימים שהוא הוציא על אבא שלו (סא"ל אבי לניר, מפקד טייסת שנפל בשבי במלחמת יום הכיפורים ועונה למוות; א"ר). הוא ישב אצלי שעתיים בבית וראינו שיש לנו כל כך הרבה דברים משותפים. אנחנו יודעים להילחם ביחד ולמות ביחד, צריכים ללמוד לחיות ביחד".
אייל, במה אתם, אחים לנשק, צריכים להשתנות בעקבות המלחמה?
נווה: "לא הצלחנו להסביר נכון ממה אנחנו מפחדים ולמה אנחנו מרגישים שהמדינה נקרעת לנו. לא הצלחנו להעביר את המסר. היינו צריכים ללכת פנימה לתוך קהילות שאנחנו לא מכירים. אני מסכים עם הרב שאנחנו צריכים לצאת מהבועה שלנו, להיפגש ולדבר. מבחינתנו אותנו דרסו, לא הקשיבו לנו ולא שמעו אותנו, ויכול להיות שלא הצלחנו להגיע ללבבות. אמרנו כל הזמן בתקופת המחאה שכל מה שיעבור בהסכמה רחבה מקובל עלינו. כשהתחילו השיחות בבית הנשיא הלכנו אחורה עם המחאה ואמרנו שאנחנו רוצים להגיע להסכמה. אם רוצים לשנות סדרי ממשל, וזה נכון גם אם השלטון ישתנה, זה חייב להיות בהסכמה רחבה ועם דיבור, תוך הבנה שלא נסכים על הכול.
"האסון הנורא שחווינו חייב להזכיר לנו שאנחנו חייבים להיות ביחד. יש לנו עם אחד ומדינה אחת, ואני חושב שכשאנחנו מדברים ומצליחים להגיע להבנות משותפות יש לנו הסכמה על הרבה דברים. אסור להסתכל רק על מה שטוב לבייס שלנו, ואסור לנו לחזור לשישה באוקטובר. אנחנו צריכים מנהיגים שיסתכלו בפריזמה של עם ישראל ולא על הרווח שיוצא להם".
הערכים של הציבור הליברלי
אייל, קיבלתם הרבה ביקורת על הקריאות לסרבנות, או כמו שאתם קוראים לזה הקריאות שלא להתנדב. טעיתם בקריאות הללו?
"קודם כול צריך לראות את זה בפרספקטיבה. במשך שמונה חודשים עמדנו עם דגל ומגפון וצעקנו 'דמוקרטיה' וראינו איך השלטון מנסה לדרוס אותנו. בשבילנו להפסיק להתנדב זה כמו להוריד חצי יד. זה דבר מאוד קשה, לא דבר שרצינו. הפכנו כל אבן ועשינו כל מה שידענו לעשות כדי שיגיעו להסכמות ושלא נגיע למשבר שבעינינו הוא הפיכה לדיקטטורה. לא נותרה לנו ברירה. כשישבנו מול המסכים בזמן ביטול עילת הסבירות חשבנו שמישהו יעצור את הטירוף הזה. היו פשרות וכבר הסכימו על פשרות ופתאום משכו את זה, ולא עזרו גם התחינות של גלנט ליריב לוין. אני לא חושב שנחזור לנקודה כזאת, כי אני חושב שהעם יוליך לאחדות. אני לא חושב שאי פעם נחזור למחאה בתצורה שהייתה. אנחנו יושבים עכשיו יחד ומדברים".
אייל נווה: "אני רואה את חגי לובר שאיבד את בנו ומדבר על הצורך באחדות, ושזו הצוואה של הבן שלו. כשבאנו אליו לבית־אל, חששנו קצת. הוא הושיב אותנו בשורה הראשונה, רצה להקשיב, ואמר 'חבר'ה, אני יודע שכל מה שעשיתם היה בשביל המדינה ובאהבה, גם אם אני לא מסכים איתכם'. ישבתי שם ובכיתי. הייתי המום מכמה שלא הכרתי אותו, והצטערתי שלא יכולנו להיפגש קודם. אסור שיפרידו בינינו"
אתה מסכים עכשיו עם הדרישה להשאיר את הצבא מחוץ לכל מחאה?
"לא בחנתי את זה, כי אני באמת מאמין שאנחנו הולכים לאחדות ושהעם לא ייתן יותר למשוך את המטוטלת כל כך חזק. הקריאה לא להתנדב הייתה קשה לנו מאוד", חוזר נווה ואומר, "והיא באה ממקום של חוסר הצלחה לעצור את החוקים שבעינינו הם הליכה לדיקטטורה. ראינו מהלכים הרסניים של הממשלה שנעשים על בית הכנסת שלנו, שזו הדמוקרטיה. ועדיין חשוב לי להבהיר שאי התנדבות זו לא סרבנות. יש לנו סט ערכים מאוד ברור שעל פיו הלכנו. אמרנו בכל מקום שאם תהיה מלחמה נתגייס כי זו המדינה שלנו והעם שלנו. המחאה שלנו הייתה על הרצון להיות פה.
"גילינו במחאה הזאת המון ציונות, ערכים ועומק של הקהל הליברלי שרוצה את המדינה הזאת חזקה, משגשגת וטובה. אמרנו גם שהממשלה לגיטימית. אני באופן אישי אמרתי שסמוטריץ' יכול להיות שר אוצר מצוין ושהלוואי שתהיה משילות בצפון ובדרום, אבל כשפגעו ביסודות השלטון יצאנו מהבית על אהבת המדינה ועל ציונות. בכל מקום הכותרת שלנו היא שאנחנו רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית לדורות".
הרב איזמן, אתה מסכים עם הקריאה לקיים בחירות חדשות לאחר המלחמה?
"בזמן מלחמה נלחמים, והמלחמה יכולה להימשך גם עוד שנה. עברו שנה וחצי מהבחירות האחרונות, ועוד שנתיים־שלוש ממילא יהיו בחירות חדשות. אז רוצים להקדים בשנה? אני לא נגד, אבל לא עכשיו. תנו לאנשים להילחם".
ואיך אתה משיב לטענה שהציבור איבד אמון בהנהגה הנוכחית אחרי מתקפת חמאס?
"קשה לי עם הדברים האלה, כי חלק מהמנהיגים אני מכיר ואני חושב שהם אנשים ראויים. את כל ההנהגה צריכים להחליף? כולם צריכים ללכת הביתה? גם בצבא יש הרבה שצריכים ללכת אבל אין לי את כל הכלים לשפוט, ואף אחד עדיין לא יודע מה קרה שם בדיוק בשמחת תורה. אתה רואה עכשיו את המפקדים נלחמים, ורק צל"שים מגיעים להם. אחרי המלחמה הכול יכול להיות. הציבור יחליט מה שהוא רוצה".
לגיטימי בעיניך שמיד אחרי המלחמה שר המשפטים ישוב לחוקק את חוקי הרפורמה המשפטית?
"לגיטימי זה ודאי, אבל אין ספק שצריכים לשבת כדי לנסות להגיע להסכמות, ולדעתי בהרבה דברים אפשר להסכים. אייל הזכיר מקודם את עילת הסבירות ששברה אותו, ואצלי זה דווקא הפוך. מילא ששופט יגיד לי אם אני עושה מעשה חוקי או לא חוקי, אבל בתחום הסבירות? למה הסבירות שלו יותר טובה משלי? גם כשמדובר במינויים אני שואל את אייל, האם אתם נהנים מהאופן שבו בוחרים היום שופטים? כשהיה שוחד מיני בתהליך בחירת השופטים זה היה טוב? כולם מבינים שצריכים לשנות משהו, אז בוא נשב ביחד ונשנה".
נווה: "קודם כול, ביחד זה מצוין. לגבי הבחירות אני חושב שאחרי מחדל כזה גדול צריכים להחזיר את המנדט לעם לבחור מחדש, וברור שלא עושים את זה בזמן מלחמה. אני חושב שצריכים לקבוע ביחד תאריך מוסכם ולדעתי זה גם יוריד את רמת הפלגנות. שני הווקטורים של הבחירות הבאות יהיו ביטחון ואחדות. אני חושב שמי שלא ידבר על אחדות העם בבחירות הבאות, הציבור יוקיע אותו. לכן אני חושב שתאריך לבחירות דווקא יעשה טוב. לגבי המהפכה המשפטית או הרפורמה, אנחנו חייבים רפורמות בהרבה תחומים, גם בבריאות ובחינוך, אבל בהסכמה רחבה ולא באופן גחמתי ומהיר. צריכים לעבוד בזה, ואני בטוח שנצליח להסכים".
בין מרכז הרב להרצליה
הרב איתן איזמן (80), מבוגרי ישיבת מרכז הרב, ייסד את רשת החינוך נעם־צביה ועמד בראשה במשך עשרות שנים. בשנות השמונים כיהן כמנכ"ל הרבנות הראשית לישראל וכן כמשנה למנכ"ל משרד הדתות ומנהל מועצת הרבנות הראשית. כיום הוא מכהן כרב תנועת הנוער אריאל. הוא אב לשבעה ילדים. בנו צבי־יהודה (ציקי) נהרג בתאונה במהלך שירותו הצבאי ביחידת אגוז. שניים מנכדיו, האחים נעם וישי סלוטקי, נהרגו בשמחת תורה בכניסה לקיבוץ עלומים, לאחר שקפצו מבתיהם בבאר־שבע להילחם מול המחבלים שחדרו לישראל.
"במוצאי שבת קיבלתי טלפון מהבת שלי שהילדים נעדרים", מספר הרב איזמן. "הם שמעו מהשכנים שיש מלחמה ושתושבי היישובים זועקים לעזרה, עלו על מדים, לקחו אקדחים ונסעו לשם. האח הגדול שלהם, בוגר יחידת אגוז, ביצע איכון לטלפונים שלהם, איתר אותם ליד עלומים, נסע לשם עוד באותו ערב וראה את הרכב שלהם בחושך. הוא חשב שאולי הוא גם ראה את אחד מהם, אבל ברח כי עוד הייתה שם לחימה. כשהבנו שהם נהרגו ניסיתי לדאוג שהצבא ייקח משם את הגופות כדי שלא יחטפו אותם. קצין שאסף אותם סיפר שכל שאר הגופות מסביב היו עשרות מחבלים".
אביהם של נעם וישי, הרב שמואל סלוטקי, משרת כמ"פ ביחידה לאיתור נעדרים והבאתם לקבורה, ושהה מתחילת המלחמה במחנה שורה, לשם הגיעו מאות החללים מיישובי העוטף. "התקשרתי לרב הצבאי הראשי ואמרתי לו 'לְמה מחכים, שהחתן שלי יזהה את הבנים שלו?' הוא הבין ושלח אותו הביתה. אחרי שהוא קם מהשבעה הוא חזר לסרוק את הבתים בבארי, והם מצאו שם עוד חלקי גופות". לרב איזמן ואשתו לאה עשרות נכדים. בשיא הלחימה בעזה, היו להם 24 נכדים ובני־זוג של נכדות בתוך הרצועה. בזמן ששוחחנו עדיין נשארו שם שלושה או ארבעה. "זו זכות", הוא אומר.
אייל נווה (48), ממייסדי ארגון אחים לנשק, הוא יזם בתחום הנדל"ן וההייטק ומנכ"ל חברת MIXER, המפעילה מתחמי עבודה משותפים. הוא נשוי ואב לשישה, ומתגורר בהרצליה. נווה שירת בסיירת מטכ"ל, ומשרת במילואים גם כיום. "בשבעה באוקטובר התעוררנו לאזעקות, ובשעה 7:39 כבר הוצאנו הודעות לכולם להתגייס ולחזור למילואים. בשעה עשר כבר קיימנו ישיבה בזום והחלטנו להקים חמ"ל עם שתי מטרות – לעזור לצה"ל לנצח, ולעטוף את תושבי העוטף, המשפחות השכולות ומשפחות החטופים. אחר כך נוספה המשימה השלישית – שתקום מהמציאות הזאת חברה טובה יותר, חברת מופת.
"בסוף היום הראשון כבר היינו עם כמויות אדירות של ציוד, ותשתית מסודרת. בהתחלה היה מחסור באפודים קרמיים, והצלחנו להביא מהר אפודים היישר לצבא. ככל שחלפו הימים הנחנו תשתיות לוגיסטיות יחד עם ההייטק הישראלי. הגענו לרמה של חברת אמזון, כך שיכולנו להביא לחייל חבילה בדיוק עם מה שהוא מבקש. הימים הראשונים היו ימים של התגייסות צבאית, בהמשך זה הלך יותר לכיוון האזרחי. יש לנו הון אנושי חזק מאוד וכוח אופרטיבי שיודע לעבוד. אנחנו קוראים לשיטת העבודה שלנו 'אחריות ללא סמכות'. כל אחד לוקח משימה ועושה אותה עד הסוף כמו שצריך".
נווה מספר שגם כעת, ארבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, הוא עובד יומיים בשבוע, ואת שלושת הימים האחרים "מקדיש למדינה". "אנחנו מקימים גני ילדים למפונים ותומכים בפעילות לנוער ולגיל השלישי. ציידנו כיתות כוננות ביישובי העוטף, אנחנו בקשר עם העיריות וממשיכים לדאוג לציוד לחיילים. יש המון פעילות בחקלאות, בתעשייה, בעזרה בבתים. אלפי אנשים עדיין מתנדבים, ואנחנו מתמקצעים משבוע לשבוע".
אחד הדברים שצרמו לאנשים הוא שקיימתם את הפעילות שלכם בזמן המלחמה עם חולצות של "אחים לנשק". למה זה היה נצרך?
"קודם כול, הקמנו עמותה שנקראת 'חמ"ל אזרחי – אחים לנשק', כדי למתג את הפעילות שלנו באופן שונה. שנית, אני חושב שבדרך הזאת אנשים יכלו לראות כמה אהבה יש לנו כלפי המדינה, כמה ציונות, וכמה טוב אנחנו מביאים איתנו. השבועיים הראשונים היו יותר מתוחים כלפינו, אבל אחר כך תושבים משדרות התקשרו אלינו ולא למשטרה ולפיקוד העורף. הם אמרו לנו שהפכנו מאחים לנשק למלאכים לנשק. אנחנו לא מתחבאים ולא שמים פלסטרים, ואני לא מתבייש לומר מי אני. אני יכול לומר לרב כל מה שאני מרגיש ולהתמודד עם כל קושי, כי אני מאמין שאפשר לדבר על הכול ולמצוא פתרונות".
מנהיגות שלא מפחדת להקשיב
אתם מסכימים עם הקריאה להקמת ממשלה רחבה גם לאחר המלחמה?
הרב איזמן: "כמה שאפשר להרחיב יותר ולהיות ביחד, זה הפתרון הכי ראוי. השאלה היא אם הכוחות הפוליטיים ישחקו את המשחק הזה. חלק ממפלגות השמאל לא הסכימו לשבת עם מפלגות ימין, אז מה נעשה? נכריח אותם? אנחנו רוצים שיעשו כל מה שאפשר כדי שתקום ממשלה רחבה, ואין ספק שזה דבר נכון וטוב".
נווה: "לדעתי אחרי הבחירות חייבת לקום ממשלת אחדות. חייבים ממשלה שתחבר אותנו. צריך לשנות את תרבות השיח ולייצר מנהיגות חדשה שרואה את העשייה הפוליטית כשליחות. תמיד יישארו פערים אידיאולוגיים ונדבר עליהם כשיגיעו הימים הנכונים, אבל אסור לפעול בכוחנות".
אחים לנשק תהפוך למפלגה?
"ימים יגידו. היא בכל מקרה תהיה תנועה אזרחית גדולה. ארגון שיעסוק בשיקום, בחינוך, בהצלה ובכל תחום שנרצה להיות בו".
הרב איזמן אמר קודם שהוא מוכן להיפגש עם כל מי שמוכן לפגוש אותו. האם ב"אחים לנשק" יש מוכנות להיפגש גם עם אנשי פורום קהלת, שהיו חלק מעיצוב הרפורמה המשפטית.
נווה: "קודם כול התראיינתי לטלוויזיה יחד עם מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת. שנית, אנחנו לא מפחדים היום מכלום. אין לי בעיה לשבת איתם. יש לי כעס גדול אבל זה כעס פנימי שלי, ומפה אני לוקח את זה לעולם של הנהגה מאחדת. אני גם לא חושב שההפיכה המשטרית עוד קיימת. אנחנו צריכים מנהיגים שידברו ויחבקו אותנו, שיסתכלו לעם בעיניים ויגידו אמת. משפחות החטופים הגיעו לבית ראש הממשלה במוצאי שבת שעברה, ואני לא מצליח להבין למה ראש הממשלה לא יצא אליהם כמנהיג לדבר איתם. אני מחפש מנהיגים מקשיבים כמו הרב איזמן, שלא מפחד לשמוע את נעם לניר אצלו בבית. יש לו את החוסן ואת האמת שלו, וזו בעיניי מנהיגות".
הרב איזמן: "אנשי אחים לנשק אמרו לנו שהם נפגשו עם אנשי קהלת, ושבתשעים אחוז הם הסכימו איתם. הפוליטיקאים הם אלו שלא הצליחו להגיע להסכמה".
הרב, איך שומרים על אווירת האחדות בעם גם אחרי המלחמה?
"צריכים ללמוד את הדברים ביסודות שלהם. ממה יצוק עם ישראל ובמה הוא שונה מהאומות האחרות. מה התפקיד המיוחד שלו. הרב קוק בכתביו, ובספר 'אורות' במיוחד, מתייחס לכך. עם ישראל מורכב מכוחות אלוקיים, יש לו תפקיד רציני, וחובתו לחזור לארץ ישראל. הנביאים כבר דיברו על התקופה שבה אנחנו חוזרים לארץ, וקיבוץ הגלויות פה לפנינו.
"לפני שלושים שנה, כשהגיעו מיליון עולים מברית המועצות, הייתי מנכ"ל הרבנות הראשית. מאה שנה הם לא ראו יהדות כמעט, ורובם לא היו נימולים. עשינו אז 60 אלף בריתות מרצון, ולכל אחד קראו שֵם יהודי ועשו קידוש. פתאום ראית אחווה. גם עכשיו יגיעו בעזרת ה' מאות אלפים מצרפת, וצריכים להתחיל להתכונן. האחריות עלינו אדירה. עם ישראל חוזר לארצו, ואם אנחנו לא נקלוט אותם מי יקלוט אותם. אנחנו צריכים לבנות פה ביחד תשתית לקליטה.
"צריכים למצוא פתרונות הלכתיים למצבים מיוחדים. בתור רבנים אנחנו כל הזמן נשאלים שאלות, איך חיים ביחד ואיך דואגים לשבת ולכשרות ונשארים ביחד. ברכב של אייל הוא עושה מה שהוא רוצה, וברכב שלי לא נוסעים בשבת, אבל אם שנינו רכשנו מכונית, מה נעשה איתה? התחבורה הציבורית היא מכונית של שנינו, וחייבים לשבת על המדוכה גם על שאלות כאלה. אני לא בטוח שלכל דבר יש פתרון מיידי, אבל נחשוב. יש הרבה רצון ואפשרויות, והרבה דוגמאות להתמודדויות".
מוכרחים להמשיך לדבר
לשני בני שיחי ברור שהמפגשים ביניהם יימשכו. "צריך לשמור על הדברים הטובים שהשגנו", אומר נווה. "נולדו המון גיבורים במלחמה הזאת, מכל הגוונים, חלקם בכורח ובכוח, והם צריכים להוביל אותנו קדימה. אני רואה את חגי לובר שאיבד את בנו ומדבר על הצורך באחדות. הוא אומר שללכת ביחד זו הצוואה של הבן שלו. כשבאנו אליו לניחום אבלים בבית־אל, חששנו קצת. הוא הושיב אותנו בשורה הראשונה, רצה להקשיב, ואמר 'חבר'ה, אני יודע שכל מה שעשיתם היה בשביל המדינה ובאהבה, גם אם אני לא מסכים איתכם'. ישבתי שם ובכיתי. הייתי המום מכמה שלא הכרתי אותו, והצטערתי שלא יכולנו להיפגש קודם. אסור שיפרידו בינינו. למדנו והתבגרנו, ואת הדבר הזה מוכרחים לשמר.
"אנחנו מחפשים עכשיו את הקשר עם הרבנים ועם חרדים, כדי לצאת יותר חזקים מהמשבר הזה. לא נפחד להיפגש, גם אם יגידו עליי שאני אידיוט שימושי. אנחנו אמיצים כי אנחנו מתקנים דברים שעשינו לא טוב, ואנחנו יודעים להקשיב ולדבר. בנו בינינו חומות אבל אני אדם שעושה קידוש בשבת, המסורת חשובה לי, ואני מחנך את ילדיי לאהבת המדינה והארץ. יש לנו המון משותף, ואסור שייקחו לנו אותו".
גם הרב איזמן משוכנע שהמפגשים צריכים להימשך. "אנחנו מדברים על זה גם עם התלמידים. יש לנו אלפי תלמידים, וצריך להקרין להם את המציאות שחייבים לחיות פה ביחד ולהכניס את זה לשיח. צריך להדגיש את החשיבות העליונה ואת הצורך לבטא את האחדות. לא רק להרגיש אחדות אלא גם לבטא את זה. כשם שצריכים להראות לאישה את האהבה כלפיה, צריכים להוכיח לעם ישראל כולו שאנחנו אוהבים אחד את השני".
