שדה התעופה בקהיר היה עמוס ביום שלישי באישים שבאו לדון בעסקת חטופים והפסקת אש בין ישראל לחמאס. ראש הסי־איי־איי ויליאם ברנס נפגש עם נשיא מצרים ועם ראש המודיעין המצרי והעביר את הכרת התודה של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לעמיתו המצרי, על מאמציו לגבש הסדר. ברנס נפגש בקהיר עם ראש המוסד דדי ברנע ועם ראש ממשלת קטאר, וגורמים מטעם חמאס נפגשו עם גורמים מצריים.
אך בשעה שממשל ביידן מנסה לנצל את המלחמה בעזה כדי להוביל להסכם שלום ולפתרון מדיני בדמות מדינה פלסטינית, הסכם השלום הוותיק בין ישראל למצרים מאותגר נוכח ההכרח הישראלי להרחיב את המלחמה לרפיח ולשלוט על ציר פילדלפי.
"המצב באזור בהשפעת המלחמה בעזה מורכב מאוד", אומרת ד"ר מירה צורף, מרצה בכירה להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת תל־אביב, המתמחה בהיסטוריה של מצרים המודרנית. "מצרים מביעה חשש פומבי מפעולה מסיבית של צה"ל ברפיח, והנשיא א־סיסי חושש מאוד שפעולה כזו תוביל לפריצת הגבול ולנהירה משמעותית של עזתים לכיוון מצרים. ביום הראשון של המלחמה הוא שרטט את הקו האדום וקבע שפליטים פלסטינים לא יחצו את הגבול לשטחה הריבוני של מצרים. כעת מהלכיה של ישראל מקדמים את תרחיש הבלהות שלו. לא סתם הוא מתעקש על קדושת הריבונות הטריטוריאלית של מצרים, ומתנגד נחרצות להפיכת חצי האי סיני למקום מפלט לפליטי הרצועה".
ד"ר מירה צורף, אוניברסיטת תל־אביב: "חסימת הברחות של אמצעי לחימה לעזה היא אינטרס מצרי לא פחות מישראלי. צריך להימנע מהתבטאויות הנתפסות בצד השני כהתרסה"
לדברי ד"ר צורף, הסיבה להתעקשות של א־סיסי נובעת מכך שמאות חיילים ושוטרים מצרים הקריבו את חייהם במשימה לטיהור סיני מארגון "אנסאר בית אל־מקדס", השלוחה של דאעש, במטרה להשיב לחצי האי את התיירים ואת המטבע הזר שהם מכניסים לקופת האוצר המצרית. "זוהי אחת ההצלחות הבודדות שא־סיסי יכול לזקוף לזכותו", היא מסבירה. "לכן מאז פרוץ המלחמה הנוכחית הוא שב והצהיר כי לא יאפשר מצב שבו סיני יהפוך לשטח מריבה שממנו ייצאו מפגעים שיאלצו את ישראל להגיב בירי לתוך השטח המצרי. פעולה של צה"ל ברפיח עלולה לגרום לנהירת אלפי פליטים לתוך סיני. זו הסיבה המרכזית לאיום המצרי שאם ישראל תפעל ברפיח בלי לאפשר חזרה של הפליטים צפונה, הדבר יסכן את הסכם השלום.
"מדובר בהסכם ששרד יותר מארבעה עשורים וצלח אינסוף משברים", מציינת ד"ר צורף. "מבחינת א־סיסי, ישראל בהתנהלותה הביאה את המתיחות עם מצרים אל הקצה, ואותו עצמו לקו האדום שאינו יכול לחצות".
נקודת מחלוקת נוספת בין ישראל למצרים היא השליטה בציר פילדלפי. במסיבת עיתונאים לפני חודש וחצי הבהיר נתניהו כי "ציר פילדלפי חייב להיות בידינו, והוא חייב להיות סגור. ברור שכל הסדר אחר לא יבטיח את הפירוז של רצועת עזה שאנחנו רוצים". נתניהו דיבר על "כיבוש" ציר פילדלפי, וכך גם שר החקלאות אבי דיכטר שטען כי יש "להשתלט על הציר".
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגדיל לעשות והאשים את מצרים בשיתוף פעולה עם חמאס בהכנסת אמצעי לחימה לתוך רצועת עזה. "אני לא מבין איך לאחר שבעה באוקטובר מישהו יכול לחשוב על מעורבות קטארית או מצרית במה שיקרה בעזה ביום שאחרי המלחמה", אמר. "ההתעצמות של חמאס לא הייתה מתאפשרת בלי שיתוף פעולה כזה או אחר של המצרים. לא ניתן למצרים לשלוט בפילדלפי, לא ניתן לחתול לשמור שוב על החלב".
המצרים לא נשארו חייבים. "מצער ומביש ששר האוצר הישראלי ממשיך לצאת בהצהרות חסרות אחריות שפוגעות בכל ניסיון לעצור את המשבר ברצועת עזה", הגיב משרד החוץ המצרי. גורמים מצריים הבהירו לעיתון א־שרק אל־אווסט כי מצרים לא תסכים לנוכחות ישראלית בציר פילדלפי. "מדובר במרחב ריבוני מצרי מתוקף ההסכם שנחתם בשנת 2005", אומרת ד"ר צורף "שבמסגרתו נאמר במפורש כי 14 הקילומטרים של הרצועה הזאת יהיו בשליטה מצרית, וכי 750 חיילי משמר הגבול המצרי יאיישו את הציר ויהיו אחראים לו. זהו הסכם שהוא נספח בלתי נפרד מהסכם השלום, ולכן לא ייתכן שבקהיר ישמעו אמירות כמו כיבוש או השתלטות על ציר פילדלפי ויישארו אדישים. המצרים רואים בכך הפרה מפורשת של הסכם השלום".
לדברי ד"ר צורף, "המצרים רואים בחסימת הברחות של אמצעי לחימה לעזה אינטרס מצרי לא פחות מישראלי, ויש לזכור שא־סיסי דיבר על מנהרות חמאס כבר ב־2014, למרות הביקורת כלפיו. אם יש לישראל טענות על העלמת עין והשגות על ההקפדה המצרית בתחום מניעת ההברחות, צריך לשאת ולתת על כך עם המצרים במקום להשמיע התבטאויות הנתפסות בצד השני כהתרסה".
ד"ר ענת הוכברג־מרום: "הכלכלה המצרית במשבר, וכסף בהחלט יכול להוביל לשיח על קבלת מספר מצומצם של פליטים מעזה. אבל אפשר להניח שזה בכל מקרה לא יוביל לשינוי משמעותי של הבעיה"
לפי הדיווחים, החילוץ ההירואי של החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן בוצע בידיעת המצרים ובהסכמה שבשתיקה מצידם. "זאת הדרך לפעול", סבורה צורף. "המצרים אינם אויב אלא שכן שיש עימו הסכם שלום ארוך שנים. הצהרתו של שר החוץ המצרי בדבר המחויבות של ארצו לשמר את הסכם השלום לא הייתה נאמרת אלמלא יידעה ישראל את מצרים על פעולת חילוץ החטופים. גם ההחלטה לשגר את המשלחת הישראלית לקהיר ביום שלישי, יש בה כדי לרכך את הזעם של המצרים. יש לציין כי המתווה המצרי מאוזן ושקול, בניגוד לזה של קטאר, וכבר הוכח כי א־סיסי שוקד מאז ראשית הלחימה על מציאת פתרון להפסקת אש ושחרור החטופים, שיהיה מקובל על ישראל וירכך את הדרישות הבלתי הגיוניות של חמאס".
טנקים על הגבול
גורמי ביטחון מצרים גילו לאחרונה לסוכנות רויטרס כי כ־40 טנקים ונגמ"שים של הצבא המצרי הוזזו מסיני לאזור הגבול עם רצועת עזה. בוול־סטריט ג'ורנל דווח על מצלמות, חיישנים ועמדות תצפית שהתקינו המצרים בגבול.
ד"ר אלי דקל, שמנהל מעקב אחר מצרים ומעלה את רשמיו באתר שלו, מזהה התעצמות רבה מצד שכנתנו הדרומית. "בצילומי לוויין מיוני 2023, חודשים רבים לפני פרוץ המלחמה הנוכחית, נראו באל־עריש 80 טנקים. בצילום מ־18 בדצמבר, אחרי פרוץ המלחמה, נראים 30 טנקים כשישה קילומטרים ממעבר רפיח. בימים האחרונים צולם סרט תדמית של הצבא המצרי שרואים בו טנקים על קו הגבול, סמוך לחומה שהמצרים בנו במקביל לגדר. אלה מהלכים נרחבים ביותר שמתבצעים תקופה ארוכה".
לטענת דקל, סגן־אלוף במילואים שהיה ראש ענף בחטיבת המחקר באמ"ן, מצרים מפירה את הסכם השלום עם ישראל כל העת. "המצרים החלו בשנה האחרונה בפרויקט ענק של כריית עשרות מנהרות בקוטר שבעה מטרים לאחסון אמצעים צבאיים. הם הגדילו פי עשרה את מספר הגשרים מעל תעלת סואץ, וגם פתחו בתהליך של הגדלת מספר הטנקים בצבא הסדיר מ־2,400 ל־3,100 טנקים, שיחולקו בין 13 הדיוויזיות הכבדות של מצרים. הצבא המצרי הוא אחד הגדולים והחזקים בעולם, והוא לא מפסיק להתעצם. צריך להביא את זה בחשבון, ותמיד לשאול שאלות ולהיות ספקנים. כבר נוכחנו לדעת שגורמי מודיעין עלולים לטעות באופן דרמטי".
בעיני ד"ר צורף, לעומת זאת, מהלכיה של מצרים צפויים ולא מפתיעים. "כשישראל מאיימת לכבוש את ציר פילדלפי ולפעול ברפיח, מצרים, שרוצה מאוד לשמור על הגבול שלה, חייבת להציב טנקים כדי למנוע היתכנות של פעולה כזאת. זו התגוננות ולא מהלך שנועד ליצור עימות. גם עסקאות הנשק של א־סיסי אינן מכוונות בהכרח לישראל. למצרים יש אויבים כמו החות'ים בתימן, שפעולותיהם גרמו לכך שמעבר האוניות בתעלת סואץ פחת בכ־40% והכנסותיה של מצרים נפגעו משמעותית. לפתחה של מצרים מוצבים גם אתגרים בגבול עם לוב, כך שיש לה סיבות טובות לרכוש נשק כדי להתגונן. חייבים להבין שהסכם השלום הוא אינטרס מצרי מובהק, ושליטי מצרים לדורותיהם, כולל איש האחים המוסלמים מורסי, הקפידו לשמור עליו. עלינו להקשיב לצד השני, לשמוע את החשש והפחד שמביעים שם מפני ההתפתחויות במלחמה, ולשאת ולתת עימם כשכנים ולא כאויבים".
"המלחמה הביאה את הסכם השלום בין ישראל למצרים למבחן משמעותי", אומר פרופ' יורם מיטל, מומחה ליחסי ישראל־מצרים ואיש אוניברסיטת בן־גוריון. "נקודת ההסכמה המרכזית בין הצדדים היא הרצון לשמר את הסכם השלום, שהוא עמוד התווך בתפיסת הביטחון הלאומי של שתי המדינות כבר עשרות שנים. אינטרס נוסף הוא הרצון לבטל את שלטון חמאס בעזה. א־סיסי, שמנהל שנים מלחמת חורמה נגד האחים המוסלמים בארצו, רואה בחמאס ישות שלטונית בלתי רצויה. בחודשים האחרונים מצרים מנסה לתאם עמדות עם ארה"ב ועם מדינות באירופה כדי להביא לתוצאה שמי שיקבל את האחריות לעזה יהיה גורם שאינו חמאס. בדומה לממשל ביידן, א־סיסי היה רוצה שזו תהיה הרשות הפלסטינית, ופה ההסכמה עם ישראל הופכת למחלוקת.
"גם בנוגע לשליטה בציר פילדלפי אין הסכמה, אבל אני בהחלט רואה את הצד החיובי בכך שהמצרים לא שברו את הכלים למרות ההתבטאויות מצד ישראל. הם לא החזירו את השגריר מתל־אביב, והמשיכו בפעילות התיווך שלהם ובאירוח השיחות על עסקת חטופים ועל סוג של הפסקת אש".
מיטל מזכיר שבמשך תקופה ארוכה מתנהלים קשרים צבאיים ומודיעיניים טובים עם המצרים, שמאפשרים שיח שקט יותר. "ההאשמות של סמוטריץ', גורם רשמי בכיר בממשלת ישראל, נתפסו כחריגות. לצד הווליום הפומבי מתקיים שיח שקול ומתון בין הצדדים, שהוא תוצאה של מנגנון שנוצר במשך תקופה ממושכת של 'ירח דבש' צבאי, מדיני ומודיעיני".
הטענות בדבר אחריות מצרים להתעצמות חמאס, סבור מיטל, הן בלתי אחראיות. "גם בתקופה שישראל ישבה בציר פילדלפי היו הברחות, ובשנים האחרונות נחשפו מנהרות הברחה של חמאס שחצו לתוך שטח ישראל. אז מה נאמר, שישראל חימשה את חמאס או עצמה עין כשחמאס כורה מנהרות? אנחנו שומעים גם ביקורת על הכסף הקטארי שממשלת ישראל העבירה לחמאס ועל עצימת העיניים. יש להיזהר בייחוס כוונות שלא תמיד עומד במבחן המציאות. אנחנו לא יודעים כמה אמצעי לחימה וכלי נשק נכנסו לחמאס דרך הים, למרות המאמץ המתמשך של חיל הים הישראלי. אמירות כמו של השר סמוטריץ' מייחסות למצרים כוונות זדון שאינן מבוססות. למצרים אין אינטרס בחמאס חזק מסיבותיה שלה, בלי קשר לישראל. מצרים נלחמה בהברחות משטחה לרצועת עזה, היא הציפה ואטמה מנהרות. אני לא רוצה להגיד שמצרים הצליחה באופן משמעותי למנוע הברחות כי זה לא נכון, אבל נראה שקשה למנוע אותן באופן מוחלט".
בדומה לד"ר צורף, גם פרופ' מיטל סבור שאפשר להגיע להסכמות והבנות עם המצרים בסוגיות המפתח של ציר פילדלפי והלחימה ברפיח. לגבי ההתעצמות הצבאית הוא מזהה שינויים בלתי הפיכים בשטח. "הנספח הצבאי של הסכם השלום מדבר על פירוז סיני, בעיקר בשני הקטעים הסמוכים לגבול עם ישראל ולגבול עם עזה. באזור הזה לא אמורים להיות חיילים מצרים אלא שוטרים ממשמר הגבול. בעשור האחרון הסכימה ישראל לבקשת המצרים להכנסת כלים צבאיים שחורגים מההסכם כדי שמצרים תילחם בדאעש, ולכן למצרים יש היום אפשרות להזיז טנקים ונגמ"שים אל הגבול עם עזה. לדעתי גם לאחר המלחמה ישראל תתקשה לאלץ את מצרים לחזור להגבלות שבהסכם השלום. המצרים לא יסיגו את הכוחות ולא ידללו את כוחותיהם בסיני. הם עשויים לטעון שהנסיבות השתנו ושבאזור מרובה משברים ואיומים יש הכרח בכוחות צבאיים. בכל מקרה, לדעתי שני הצדדים חייבים לשמר את ההידברות ולא להסלים את המצב בין המדינות".
גיס חמישי מתוגבר
על פי ההערכות, ברפיח נמצאים היום יותר ממיליון עזתים, רבים מהם נמלטו אליה מאזורי הלחימה בצפון הרצועה. בימים האחרונים החלה תנועה של עזתים בחזרה אל מחנות המרכז. מנגד מופצות תמונות של תושבים הצובאים על מעבר רפיח ומקימים אוהלים סמוך לגדר הגבול עם מצרים.
ראש העיר רפיח, ד"ר אחמד א־סופי, התראיין לרשת אל־ג'זירה ולא שלל תרחיש של בריחת תושבים מרפיח למצרים. הוא סיפר על הגברת השמירה המצרית על הגדר, והטיח ביקורת במצרים שאינם מאפשרים אפילו לחולים לעבור במעבר רפיח. לדבריו מצטרפים ביטויים חריפים יותר מצד עזתים נגד המצרים, והאשמות על שוחד שפקידים מצרים לוקחים בתמורה לחציית הגבול, תוך ניצול המצוקה הפלסטינית.
"מצרים היא לכאורה הגורם הכי אקטואלי מבחינה אופרטיבית לטפל בסוגיה העזתית", אומרת ד"ר ענת הוכברג־מרום, מומחית לגיאופוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור. "היסטורית, המנדט לשליטה בעזה היה בידי המצרים. א־סיסי הוא מנהיג חזק והוא מנהל את השיח על עסקת שחרור חטופים והפסקת אש, אבל בד בבד מבהיר שיעשה הכול כדי לא לקבל אחריות על עזה או על הפליטים העזתים, ואפילו מדבר על פגיעה בהסכם השלום. מצד אחד הוא חייב להצדיק את עוצמתה של מצרים ואת עוצמתו שלו כמנהיג, במיוחד נוכח ההתפתחויות בים האדום והמשברים במזרח התיכון. מצד שני הוא ממש לא מוכן שיחליטו בשבילו וידביקו לו פתרון של קליטת פליטים עזתים במצרים. מבחינתו ישראל תוקעת לו אצבע בעין".
אפשרות מעניינת שד"ר הוכברג־מרום רואה כריאלית, היא שבתמורה להטבות כלכליות תשקול מצרים לדון בהעברת מספר מסוים של פליטים פלסטינים לשטחה. "הכלכלה המצרית במשבר, וכסף בהחלט יוכל להוביל לשיח של המצרים על קבלת מספר מצומצם של פליטים מעזה. אבל אפשר להניח שזה בכל מקרה לא יוביל לשינוי משמעותי של הבעיה.
"אף אחת מהמדינות המוסלמיות והערביות לא מוכנה לקבל על עצמה את הטיפול בעזה, והנשיא המצרי מזהה את הסכנות שיכולות להתפתח מהקמת 'רצועת עזה' בתוך סיני. הוא ממש לא מעוניין לצרף לגיס החמישי מבחינתו – האחים המוסלמים שמקשים על שלטונו – עוד צרה בדמות חיבור מחודש של חמאס עם שרידי דאעש שנותרו בסיני. הטענה שלו, שיש מאחוריה הרבה היגיון, היא שהמצב הביטחוני אחרי העברת הפליטים מרצועת עזה, המתוחמת ב־365 קילומטרים, לשטח הענקי של סיני, יהיה גרוע הרבה יותר, לא רק למצרים אלא לאזור כולו. זה צעד שעשוי להגביר את האיום של חמאס ולשים אותו על אש גבוהה".
