בשקט בשקט, כמעט בלי ששמנו לב, הבחירות לרשויות המקומיות העלו על הבמה את דור ההנהגה החדש של יו"ש. חמישה גברים, אישה אחת, הרבה פנים חדשות. לצד הרעיונות והאידיאלים שרובם גדלו עליהם כדור שני להתיישבות, הם אנשי מעשה עם רגליים על הקרקע, והם מגיעים לתפקיד עם חזון ארצי וממשי בנוגע למשימות הנדרשות. כך למשל, כאשר שאלנו אותם כיצד הם רואים את יו"ש בשנת 2030, קיבלנו כמה תשובות מפתיעות.
"האתגר המרכזי הוא כמובן הבנייה, אבל לצד זאת אני חושב שיו"ש, לפחות בגוש עציון, צריכה לעבור שלב ולקחת בחשבון שאנחנו בקו אווירי של 3 עד 12 קילומטר מירושלים", אומר ירון רוזנטל, שנבחר לראש מועצת גוש עציון. רוזנטל שימש בעבר כמרכז משק כפר־עציון, ובמשך 18 שנים ניהל את בית ספר שדה כפר־עציון; הוא בן 47, נשוי לרחלי ואב לארבעה. "אנחנו צריכים לתפוס את עצמנו כמקום מרכזי, על כל ההיבטים – תיירות, תעסוקה, מסחר", הוא גורס. "כמו שלעיר ניו־יורק יש פריפריה כפרית שאנשים גרים בה, זה מה שאנחנו צריכים להיות עבור ירושלים.
"מעבר לזה", ממשיך רוזנטל, "יש עוד שני נושאים על הפרק: המלחמה על האדמות שלנו, שהולכות ונאכלות, ומקסום הפוטנציאל התיירותי שלנו. אנחנו יושבים על מדבר יהודה, שהוא אחד ממשאבי התיירות והטבע הנשגבים בעולם. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב שהשמיים הם הגבול. בתפקידי הקודם כמרכז משק בכפר־עציון, למידת העמיתים שלי הייתה בקיבוץ יקום ובקיבוץ שפיים, שהם 7 קילומטר מתל־אביב. ככה אנחנו צריכים להסתכל על גוש עציון".
ההתפתחות המואצת של גוש עציון הביאה לעלייה משמעותית במחירי הדירות, שהם הכי גבוהים ביו"ש כרגע. אתה לא חושש שזה יהפוך למקום אליטיסטי?
"זה דבר שמטריד אותי מאוד. יש פה תהליך של ג'נטריפיקציה, שקורה בהרבה מקומות בעולם, אבל אסור שהוא יקרה בגוש עציון ויש דרכים למנוע אותו – אם זה דרך הנחות של מחיר למשתכן והעדפה לבני המקום, ואם זה בבנייה של אגודות עם אפשרות למחירים מסובסדים. אנשים שגדלו בגוש עציון לא יכולים לקנות בו בית או דירה, וזה אתגר מרכזי. חלק מהסיפור של האיכות הוא היכולת לייצר דור המשך וקהילה רב־דורית".
גיא יפרח הוא ראש עיריית מעלה־אדומים החדש; הוא מחליף את בני כשריאל הוותיק, שפרש מהתפקיד אחרי 32 שנים. יפרח – בן 41, נשוי למאי ואב לבן – שימש כסגן ומ"מ ראש העיר, והוא מג"ד במילואים (סא"ל במיל').
"ברור שאני נכנס לנעליים גדולות, ואני דרוך ובא לזה בחרדת קודש", אומר יפרח. "במעלה־אדומים אנחנו צריכים לטפל – ואני חושב שזה נכון גם לגבי יהודה ושומרון – בכל מה שקשור לעורק התחבורה למטרופולינים של ירושלים והמרכז. זה נושא ליבתי חשוב. דבר שני שצריך לעסוק בו הוא סוגיית הביטחון. רק בשנה האחרונה היו אצלנו ארבעה פיגועים. נכון שרק פיגוע אחד היה בתוך העיר, וכל השאר במחסומים ובציר הגישה לירושלים, ועדיין זה פגע בתחושת הביטחון וזו סוגיה שחייבים לתת עליה את הדעת. הנושא השלישי שאני מתכוון להתמקד בו הוא החינוך. אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו את כל הכלים להצלחה ולמוביליות חברתית, ולא לדמיין תקרת זכוכית שלא קיימת. הם צריכים לדעת שהם יכולים להצליח בכל מה שירצו לעשות".
שרון או דוד לוי
יהונתן קוזניץ, שנבחר לראש מועצת קרני־שומרון, מגיע מעולם היזמות העסקית בתחום הנדל״ן. הוא בן 37, נשוי ליעל ואב לחמישה. בעברו ניהל את היישוב מבוא־דותן, עסק בפיתוח עסקי בקבוצת "חגים נחלים", ושימש כמנכ"ל ושותף בחברת הביגוד ג'וזף קאופמן. בהתאם לביוגרפיה שלו, גם חזונו כראש מועצה ממוקד בתחום העסקי.
"קרני־שומרון הוא אחד המקומות הכי קרובים למרכז הארץ ביו"ש", מציין קוזניץ. "אנחנו רוצים להפוך למטרופולין גדול של האזור שלנו, עם מרכזי מסחר ותעסוקה שימשכו הרבה אנשים מבחוץ. משימה נוספת שאני רואה בה חשיבות היא התפרסות על עוד שטחים נרחבים שאפשר לבנות עליהם. אני אומר תמיד, ובטח אחרי שבעה באוקטובר, שאנחנו דור של מחנים ולא של מבצרים. דור ששואף להתפרס על שטחים, לבנות מסביב, להתחבר לגושי התיישבות נוספים שלידנו – אם זה עץ־אפרים, אלקנה ושערי־תקווה, או האזורים של יקיר ונופים. הרעיון הוא לייצר רצף התיישבותי שיהווה פתרון לכל אזור גוש דן, ויביא אלינו גם תושבים מהמרכז".
האם הדור הצעיר של ההנהגה קצת ויתר על הרעיון של התיישבות כפרית, ושואף להפוך את יו"ש לאזור רווי באוכלוסייה?
"אחרי שבעה באוקטובר הסיפור של יהודה ושומרון חייב להשתנות, אנחנו חייבים להחיל ריבונות", סבור יפרח, ומפליג אל ההיסטוריה של ההתיישבות. "בעבר היו שתי תפיסות – תפיסת אריאל שרון, ותפיסת דוד לוי. אריאל שרון אמר 'בואו נבנה בכל כיפה ובכל הר, וככה נשלוט על היישובים'. דוד לוי אמר 'בואו נבנה ערים, נבנה במסות'. אני גורס שתפיסת דוד לוי עובדת יותר. זה לא אומר שאני חלילה לא אוהב את המאחזים. בכל מקום שאנחנו יכולים לשים התיישבות יהודית טוב שכך, אבל אני רואה את יהודה ושומרון כיישובים גדולים, ערים, מקום שהוא חלק ממדינת ישראל".
ברב־השיח משתתף גם עוזאל ותיק, שנבחר לראשות מועצת קדומים, היישוב שבו גדל; הוא בן 41, נשוי למרב ואב לשישה. ותיק הוא רס"ן במיל', ומאמן רשויות מקומיות לשעת חירום. הוא מילא שורה ארוכה של תפקידים במגזר הפרטי והציבורי, בהם דובר אוגדת איו"ש בצה"ל, סמנכ"ל הרכבת הקלה בירושלים, ראש אגף תקשורת והסברה במשרד הפנים, וסגן ומ"מ ראש מועצת קדומים.
ותיק רואה באופן שונה את אופייה הרצוי של ההתיישבות. "סוגיית הקרקעות היא הסוגיה הכי משמעותית היום ביהודה ושומרון", הוא אומר. "זו מלחמה יומיומית, וממה שאני רואה באזור שלנו, אנחנו בכלל לא יורדים למגרש. כל שבת אני יושב בסלון, מסתכל החוצה ורואה את הבתים החדשים של שכם, ג'ית וקדום, ואנחנו לא עושים עם זה כלום. היו אצלי שרים ואמרו לי 'רגע, זה שטח B ,A או C?' סליחה, אבל זה לא מעניין. אנחנו מדברים בשפה של אוסלו, בזמן שהם כבר בונים באדמות מדינה. כל יום אנחנו מאבדים אדמות לטובת הערבים, זה הסיפור. גם אצלנו חלק מהתוכניות כוללות בניינים, אבל לא כתפיסה. יש מספיק שטח, ואנחנו פשוט לא מתכננים עליו".
בחירת אור פירון־זומר לראשות מועצת אורנית מעוררת עניין בשל גילה הצעיר ובשל כניסתה למרחב פוליטי גברי מאוד
המשתתף החמישי בשיחה הוא אלירם אזולאי (47), שנבחר לראש המועצה האזורית הר חברון. הוא מתגורר בסנסנה עם רעייתו תמר וחמשת ילדיהם. ב־15 השנים האחרונות הוא פעל בתחום ההתיישבות במגוון תפקידים, בין השאר כבעל עסק לייעוץ וניהול פרויקטים, כמנכ"ל מועצת הר חברון, כמנהל התיישבות נגב בתנועת "אור" וכמזכיר היישוב סנסנה.
"המועצות צריכות לשנות תפיסה ולקחת אחריות על כל המרחב, לא רק בתוך היישובים", הוא מצהיר. "עד היום שטח השיפוט והסמכות היה בתוך היישובים, בתוך הגדרות. אנחנו צריכים להגיד שכמו כל מועצה אזורית במדינה, אנחנו מפסיקים להיות חורים של גבינה אלא לוקחים אחריות על כל המרחב, וזה אומר לתכנן אותו מאה שנה קדימה".
בעיני אזולאי, "הסיפור הגדול שלנו בהר חברון הוא חקלאות ותיירות. עם ישראל לא מכיר את הר חברון. אחת הסיבות המרכזיות שבגללן גוש קטיף התנתק מעם ישראל היא שעם ישראל לא הכיר אותו. המשפחה שלי גורשה מגוש קטיף, כך שחוויתי את זה על בשרי. אתה לא יכול להגיע חודש לפני ולעשות פנים אל פנים. זה נחמד, אבל זה לא עובד. צריך לחבר את עם ישראל להר חברון, וזה אומר קודם כול להביא אותו לטייל ולראות בעיניים, וגם להביא אנשים לגור פה. זה אומר שהיישובים שלנו צריכים להיות מגוונים".
אחת התוצאות הבולטות והמעניינות של הבחירות המקומיות ביו"ש היא בחירתה של אור פירון־זומר לעמוד בראש מועצת אורנית. זומר, בת 35 ובתו של שר החינוך לשעבר שי פירון, עבדה בעבר כיועצת תקשורת וכראש המטה של מנכ"ל המשרד לאזרחים ותיקים. היא ייסדה את חברת "סופיה" העוסקת בהפקת הלוויות ושירותי אבל, ועד כה שימשה כמנכ"לית חברת גלובל פארמה. בחירתה של זומר, שהוזמנה גם היא לריאיון אך לא הצליחה להגיע, מעוררת עניין הן בשל גילה הצעיר והן בשל כניסתה למרחב פוליטי גברי מאוד.
להגיע ללבבות
כיצד, אם כן, ישפיעו הפנים החדשות הללו על האסטרטגיה הפוליטית של יו"ש? ומה דעתם, למשל, על הרלוונטיות של מועצת יש"ע?
"השבת היה אצלנו בקדומים עדי מינץ, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר", מספר ותיק. "הוא התחיל לדבר איתי על מועצת יש"ע, אמרתי לו 'רגע, אם אנחנו כבר מדברים על מועצת יש"ע, קודם כול תסביר לי למה צריך אותה היום'. אני לא אומר שלא צריך, אבל כן שם על זה סימן שאלה ורוצה להבין למה. אני בא ממשרד הפנים, שעובד בכל הארץ בשיטת האשכולות והקים גם את אשכול יהודה ושומרון. זה אשכול חזק ומרכזי, איפה הוא ואיפה מועצת יש"ע. האם מועצת יש"ע הובילה בשנים האחרונות איזושהי מדיניות מול הממשלה? בחוויה שלי זה פחות קורה. מועצת יש"ע צריכה להיות במקום שבו מתווים מדיניות. אנחנו ממשלת ימין, וזו הזדמנות שלא ייתכן שלא ננצל אותה. לא ראש הרשות הוא זה שצריך לבוא ולהגיד שלא מתכננים אצלו באדמות שלא צמודות ליישוב. זה צריך להיות גוף הרבה יותר מרכזי, שמוביל חקיקה ומוביל מהלכים".
יפרח: "למועצת יש"ע יש תפקיד לאגד את הרשויות ביהודה ושומרון, אבל היא חייבת להתרענן ולמצוא את הדרך להגיע לראשי הרשויות וללבבות של הציבור הישראלי ושל התושבים ביהודה ושומרון. זה אתגר גדול, ולצערי היא לא שם. היו לי הרבה שעות מועצת יש"ע, היו לה תקופות טובות יותר ופחות. אבל עצם זה שיש התאגדות של הרשויות ביהודה ושומרון כדי לייצר איזשהו מנוף מול הממשלה ומול הציבור – אני לא הייתי מוותר על זה כל כך מהר".
אזולאי: "ממה שאני מכיר, בשנים האחרונות מועצת יש"ע עסקה בעיקר בהסברה. החיבורים בין הרשויות ביהודה ושומרון הם סביב נושאים שצריכים כוח פוליטי מאוגד. בסוף, אשכול רשויות מתעסק ביום־יום, בנושאים כמו וטרינריה ופינוי זבל, וכל מיני שת"פים יותר מוניציפליים. אני הייתי חוזר לדור שייסד את מועצת יש"ע ושואל מה רלוונטי קדימה. אנחנו לא יודעים איזו ממשלה תהיה מחר ומחרתיים, ולכן לא הייתי מוותר כל כך מהר על כוח פוליטי.
"אחד הכשלים שראיתי כשעבדתי במועצה כמנכ״ל, הוא שהרבה מאוד רשויות עבדו באופן עצמאי ולא כל כך ששו לשתף פעולה", הוא מוסיף. "הרבה פעמים היו כל מיני משיכות תקציבים מרשות לרשות, וזה חלק מהסיבה שמועצת יש"ע הפכה ללא רלוונטית. כל ראש רשות רצה לדאוג לרשות שלו, ופחות ראה את האינטרס של המרחב. התיקון צריך להיות בחיבורים ושיתופי פעולה. בעיניי זה מאסט. אם מועצת יש"ע תצליח לתת את המענה הזה אז טוב, ואם לא, שיהיה משהו אחר".
"יש דברים שמועצת יש"ע הובילה בהצלחה לא קטנה", טוען יפרח, "קמפיין החלת הריבונות היה קמפיין חשוב בעיניי, אפילו שהוא לא הגיע לכדי תוצאה. תקציבי מענק ביטחון, שכל הרשויות מקבלות היום, זה בזכות לחץ קבוע של מועצת יש"ע סביב ההסכמים הקואליציוניים. יש לה פוטנציאל, השאלה מה היא עושה עם הפוטנציאל הזה".
קוזניץ: "למועצת יש"ע יש חשיבות בתנאי שיש באמת דאגה אזורית, ושאכן יש לה תוחלת והיא נותנת ערך מוסף. כן צריכה להיות התאגדות מסוימת, בין אם זה דרך מועצת יש"ע ובין אם זה אשכול יו"ש".
הגדרות הכזיבו
החמישה נכנסים לתפקיד בצל טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, שניפצה תפיסות ביטחוניות וגורמת לחשיבה מחדש גם בגזרת יהודה ושומרון.
מה הלקחים שלכם כראשי רשויות בעקבות שבעה באוקטובר, והאם תאפשרו למשל כניסת עובדים פלסטינים ליישובים כפי שהיה בעבר?
אזולאי: "בשבעה באוקטובר נהרגו לא רק אנשים אלא גם תפיסות. יש היום הבנה שהר חברון היא שכבת ההגנה של באר־שבע, ערד, קריית־גת ומרחב לכיש, ואפילו של ירושלים. ההבנה הזאת מצריכה השקעות ממשלתיות אדירות כדי שהאזור הזה יהפוך באמת לאזור פורח, גם מבחינת היכולת שלו לעמוד כלכלית. רוב הרשויות ביהודה ושומרון, ובטח הר חברון, תלויות במדינת ישראל באופן מוחלט בתקציבים שלהן. ההכנסות העצמיות נמוכות מאוד. לכן, ככל שהר חברון תקבל השקעות ממשלתיות בתחבורה ובהקמת אזורי תעסוקה ומסחר, היכולת שלנו להיות אזור שמחזיק את עצמו ופורח, ולא רק נסמך על מדינת ישראל, תהיה הרבה יותר חזקה.
עוזאל ותיק, קדומים: "אנחנו מדברים בשפה של אוסלו, בזמן שהם כבר בונים באדמות מדינה"
"לגבי תעסוקת פלסטינים, אני באמת לא יודע. זה נושא מורכב, לא אחד או אפס. היזמים אומרים לי 'תקשיב, זה נחמד מאוד להציג רעיונות שבסופו של דבר יעלו את מחירי הנדל"ן, שגם ככה גבוהים מאוד, בעוד 20־30 אחוזים'. אני חושב שאנחנו צריכים להתרכז כרגע בשיתופי פעולה. לבנות הכשרות משותפות לחבר'ה שבאמת רוצים עבודה עברית, וחד־משמעית צריך לעודד את זה. בתור ראשי רשויות אנחנו צריכים לייצר איזשהו מרכז שמכשיר לנושא הזה. יש מחסור בעשרות אלפי ידיים עובדות, אבל קשה לי לראות עכשיו עשרות אלפי יהודים עובדים בבניין".
ותיק: "אני מאמן רשויות הרבה שנים מטעם פיקוד העורף, ואני תמיד אומר להם שבסוף, בזמן חירום, אתם תהיו לבד. בשבעה באוקטובר ראינו את זה ביג טיים, וזה מדאיג אותי. אני שומע בלילה את קולות הירי משכם, ואנחנו יודעים שיש שם לא מעט נשקים. קדומים הוא יישוב בלי גדר למרות שאנחנו קרובים מאוד לשכם, מתוך תפיסת ביטחון. בשבעה באוקטובר ראינו שגם כשיש גדר של מיליארדים, היא נפרצת. ביהודה ושומרון עוד לא שינו את הקונספציה של תפיסת ההגנה, אנחנו עוד לא לומדים מזה. דווקא מבחינה ביטחונית אנחנו צריכים לפזר את היישוב, להרחיב. אני מעודד תושבים לטייל מחוץ ליישוב ולעדכן את המוקד.
אלירם אזולאי, הר חברון: "צריך לחבר את עם ישראל להר חברון, וזה אומר להביא אותו לראות בעיניים"
"אם אנחנו רוצים דיור מוזל לזוגות צעירים ואנחנו רוצים להתפתח, אי אפשר בלי פועלים. להביא פועלים מחו"ל זה מצוין, ויכול להיות שזה המקום להתאגד ולהביא את זה יחד".
קוזניץ: "אני חושב שאחרי שבעה באוקטובר השגנו אחדות נדירה בעם, וההזדמנות לנצל את האחדות הזאת יכולה להיות בהרבה תחומים. זה נשמע אולי אוטופי, אבל גדר ההפרדה גורמת להפרדה גם בלבבות, לא רק בשטח פיזית. צריכה להיות תפיסה ביטחונית אחרת לגמרי. ראינו שהגדרות הן לא משהו שמביא ביטחון אלא רק תחושת ביטחון".
אז אתה אומר שצריך לבטל את הגדר?
"אני חושב שהגדר הזאת צריכה להתבטל. צריך להביא תפיסה ביטחונית אחרת מזו של גורמי הביטחון, לחשוב 180 מעלות אחרת".
ומה נעשה עם הפלסטינים שמסתננים?
"אחד הדברים שהכי עסקתי בהם בשנים האחרונות זו בעיית ההסתננות, ועשינו עבודה יפה. עזרו לנו חברי כנסת ושרים, עם שיתוף פעולה של כל היישובים באזור, כולל קדומים ואלפי־מנשה, והצלחנו להביא פתרונות. היו גדרות סביב קלקיליה שהיו בהן פרצות, טיפלנו בהן וזה נסגר. גדרות סביב היישובים היא חד־משמעית תפיסה ששייכת לעבר. אם נצא מהגדרות נדע שאנחנו בעלי הבית פה. מערכת הביטחון צריכה לאמץ תפיסה ביטחונית אחרת ולהביא את הפתרונות שלה לגבי הפלסטינים. אנחנו צריכים להרגיש בעלי הבית ולפרוץ גם את הגדרות והחומות, שבסוף מפרידות את הלבבות של תושבי יו"ש מתושבי שאר חלקי הארץ".
גיא יפרח, עיריית מעלה־אדומים: "צריך להיגמל מהעבודה הפלסטינית, אבל זה לא יהיה מחר בבוקר"
רוזנטל: "יש שלושה דברים משמעותיים שצריך לקחת בחשבון בעקבות שבעה באוקטובר. דבר ראשון, השאלה על עתיד יו"ש. נדמה לנו שהיא התרחקה, אבל לדעתי היא התקרבה. בהפוך על הפוך, רעיונות מדיניים מסוכנים יותר קרובים עכשיו מאשר לפני שבעה באוקטובר. אחרי האינתיפאדה השנייה כולם הבינו לכאורה שאסור לסגת משטחים כי תראו מה קרה באוסלו, אבל התגובה הייתה התנתקות.
"הדבר השני זו יכולת ההגנה העצמית. קיבוצים בעוטף שידעו להגן על עצמם שרדו כמעט בלי נפגעים. זה אתגר משמעותי מבחינתי. מצד אחד לסמוך על הצבא ועל כוחות הביטחון, ומצד שני להיערך לזה שיכול להיות שנהיה לבד. עניין נוסף, בגוש עציון יש משהו מאחד – הוא הוקם על ידי קיבוצים דתיים וקיבוצים חילוניים, ומכיל בתוכו כל מיני קצוות. אחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות הוא לנסות לצמצם את עוצמת המחלוקת".
יפרח: "כוח העבודה הפלסטיני הוא זמין, אמין וזול. עם זאת, בשבעה באוקטובר הבנו שהפלסטינים, ואין לי דרך להגיד את זה אחרת, הם אויב. אז נגיד שלא כולם, רק חלקם. לכן אנחנו צריכים למצוא את הדרך להיגמל מהעבודה הפלסטינית. אבל זה לא חיתוך נקי. ככל שניסינו לעודד עבודה עברית לא מצאנו ידיים עובדות – לא בבנייה, לא בבתי חולים סיעודיים ולא במפעלים עתירי כוח אדם באזור התעשייה שלנו. אי אפשר מחר בבוקר להגיד אין עובדים פלסטינים ולחכות שתגיע עבודה עברית. צריך לעודד אותה, צריך גם לעודד עובדים זרים.
יהונתן קוזניץ, קרני־שומרון: "אנחנו דור ששואף להתפרס על שטחים ולהתחבר לגושי התיישבות נוספים שלידנו"
"אני מכיר את הקונספציה שככל שמבחינה כלכלית לפלסטינים יהיה טוב, לא יהיה להם כדאי לייצר חיכוך איתנו. היא שגויה מיסודה, ואני לא מקבל אותה. העובדה היא שלא פעם מי שהיה שותף לפיגועים ולאירועים רצחניים, כולל בשבעה באוקטובר, היו אנשים שלא היו צמודים לקיר מבחינה כלכלית. בעיניים מערביות קשה להבין את זה. נכון שחלקם הגדול הוא לא כזה, ועובדה שהם נכנסים לאזור התעשייה ועובדים, ויש לנו אפילו קשרי ידידות עם חלקם, אבל אני לא בטוח שזה יכול להימשך לאורך זמן, ולכן אנחנו צריכים למצוא את הדרך להיגמל ככל הניתן".
רוזנטל: "אצלנו זה יותר פשוט. כיוון שאנחנו לא עיר אלא מועצה שמאגדת כמה יישובים, אני לא רואה את תפקידי כמישהו שמחליט עבור היישובים. יש יישובים שכבר החזירו את הפועלים הפלסטינים, ויש יישובים שלא. זה חלק מתפיסת עולם כוללת יותר שהיישובים הם האורגן, ואני נותן את השירות ליישובים עצמם. זה הסיפור של חיים במרחב כפרי, שכל קהילה קובעת לעצמה את צורת החיים, וגם בתחום הזה כל יישוב יחליט לעצמו. אחד הקונפליקטים שיישובים צריכים לתת עליו את הדעת זה האם הם מסכימים לייקר באופן משמעותי את מחירי הדירות בשביל העיקרון של לא להכניס פלסטינים".
ירון רוזנטל, גוש עציון: "הדו־קיום שהיה עד 7 באוקטובר נשבר, ואני לא רואה בעתיד הקרוב מתי נחזור אליו"
אזולאי: "כתפיסה של מועצה אזורית אני מסכים עם ירון, אבל כראש מועצה אני אעדיף באופן מובהק, במכרזים של המועצה ובעבודות שהמועצה משתמשת בהן, עבודה שהיא בלי פלסטינים".
קוזניץ: "יש לנו חלון הזדמנות היסטורי, אחרי שהקונספציה נשברה, להביא פועלים זרים מכל מיני מקומות בעולם. אם לא ננצל את החלון הזה עכשיו, מי יודע מתי הוא יחזור".
הרשות היא אויב
מה לגבי רעיונות של דו־קיום, פנטזיה שהתנפצה או שאולי היא מעולם לא הייתה קיימת. מה אתם חושבים היום על תקשורת ושיח עם השכנים הפלסטינים?
יפרח: "ברמה האוטופית אני לא רוצה לחיות בסכסוך עם השכנים שלי, והלוואי שהייתי יכול למצוא דרך שנחיה בשלום ובטוב. במציאות הנוכחית אני רואה בפלסטינים אויב. אשמח שזה ישתנה".
ותיק: "אני תמיד אומר לחבריי הלא־ימנים שהם מדברים דו־קיום, ואנחנו בסוף עושים אותו. אנחנו אלה שחיים איתם בפועל, קונים איתם, מתדלקים איתם ונוסעים באותם כבישים. בקדומים זה פחות עובד בשנים האחרונות, כי הם לא רוצים. הרשות הפלסטינית מאוד מתנגדת לדו־קיום. אנחנו רצינו להתחבר למט"ש (מתקן טיהור שפכים) שהאיחוד האירופי בנה עבור הפלסטינים ועבור שכם. סידרנו הכול, היינו מוכנים לשלם, והם לא רצו. כל עוד הם לא רוצים יהודים באזור שלהם, יש בעיה עם הדו־קיום הזה".
אזולאי: "אני פשוט לא רואה את זה קורה. אין דו־קיום בפועל. אין עם מי לדבר ואין גם עם מי לעבוד. בתור מנכ"ל עשיתי שיתוף פעולה בנושא תחנת מעבר משותפת של זבל, הדבר הכי פשוט שיש. ישבתי עם מהנדס העיר חברון ועם ראש הרשות שם, כבר סיכמנו הכול, ואז הרשות הפלסטינית דפקה את זה כי הם לא רוצים לעבוד יחד. בדברים הכי בסיסיים שעושים טוב לכולם אי אפשר לעבוד. אני לא רואה דו־קיום, ואני אומר את זה בכאב גדול. בתור ילד שגדל בגוש קטיף הסתובבתי בחאן־יונס, אבא שלי היה זורק אותי אצל איזה בסטיונר עד שהוא היה מסיים את הקניות. זו לא המציאות היום".
קוזניץ: "לא רק שהיום אין פרטנר, אני חושב גם שהרשות הפלסטינית היא אויב. היא משדרת את זה במסרים שהיא נותנת לכל הגופים שעובדים איתה. אפשר לפעמים לעבוד נקודתית עם מקומות מסוימים, כפרים מסוימים, אבל כארגון, הרשות הפלסטינית היא אויב שלנו".
רוזנטל: "הדו־קיום שהיה עד שבעה באוקטובר נשבר למעשה, ואני לא רואה בעתיד הקרוב מתי נחזור לחיים שהיו לנו לפני, לפחות בגוש עציון. בצומת הגוש היו קונים ערבים ויהודים. הדבר הזה לא יחזור כי נפל פה אסימון מאוד משמעותי, שברגע שנהיה חלשים אז לא נהיה. זה עצוב מאוד, אבל זה המצב".
לסיום אני מבקשת מבני שיחי להצביע על הנושא שהכי בוער בהם, שמחר בבוקר הם יתחילו לפעול למענו, ושאם הוא לא יטופל הם יראו בכך כישלון.
יפרח: "אם לא פתרתי את סוגיית התחבורה לירושלים והמרכז, אני בבעיה. יום אחרי הפיגוע במחסום א־זעיים הייתה לי שיחה של חצי שעה עם שר הביטחון. הסברתי לו שכביש 'מרקם חיים חייב להיסלל. שליש ממנו כבר סלול. זה כביש שמאפשר לפלסטינים לנסוע מכיוון עזרייה לאזור רמאללה וענאתא בלי לעבור דרכנו. הכביש לא נסלל בגלל שהפלסטינים מתנגדים וחושבים שאנחנו נייצר כתוצאה ממנו רצף טריטוריאלי בין ירושלים למעלה־אדומים. אם נשים רגע בצד את עניין הרצף הטריטוריאלי, זה ווין ווין – הפלסטינים מרוויחים נסיעה קלה ללא בידוק, ואנחנו נוסעים ללא חשש ועם פחות עומס תחבורתי. אין סיבה לא לסלול את הכביש הזה".
ותיק: "במהלך הבחירות שאלתי אנשים בחוגי בית מה הכי חשוב להם. הבן שלי אמר 'תתקן את הברזייה במגרש כדורגל, זה הכי חשוב'. שכנה אחת אמרה ניקיון, ושכנה אחרת אמרה בנייה. אני חושב שצריך לעבוד על הכול במקביל. יש הרבה דברים שקשורים אחד לשני, שהם גם איכות חיים וגם ביטחון. יש לנו את כביש פונדוק, שהוא כמו כביש חווארה. כל מי שנוסע מקרני־שומרון לקדומים עובר בו, ועומדים שם בפקקים הרבה מאוד זמן. זו סוגיה שגם מקשה על האנשים להגיע הביתה, גם פוגעת באיכות החיים, וגם בעיה ביטחונית. מנהל המכולת שלנו נרצח שם. יש תכנונים לעוקף, אבל זה סיפור שמתגלגל. אם יש משהו שחייבים לעשות מחר בבוקר, זה הסיפור של עוקף פונדוק".
אזולאי: "חד־משמעית, לצאת מהגדרות ולקחת אחריות על כל המרחב. הביטחון הוא הדבר הכי חשוב והכי דחוף, לא רק בתוך היישובים אלא גם מחוץ ליישובים".
קוזניץ: "אני רוצה שקרני־שומרון תהפוך בעזרת השם למטרופולין גדול שבונה גם מחוץ לגדרות, בשכונות הצעירות, עם כביש ארבעה נתיבים. מקום שיהפוך להיות רלוונטי לזוגות צעירים שיבואו מהמרכז, וגם מקום שיש בו תעשייה ומסחר. זו המטרה שלי".
רוזנטל: "לפני שהתמודדתי ישבתי עם אנשים וניסיתי להבין מה הם רוצים. בסופו של דבר הם אמרו 'אנחנו רוצים מישהו שיעבוד בשבילנו, כמו שכל ראש עיר בעולם עובד בשביל התושבים שלו'. כשהייתי בלחימה בחאן־יונס קיבלתי הודעות מתושבים. מעבר לסיפור של הביטחון, שבאמת היה מספר אחד, ראיתי שבסופו של דבר מה שאנשים רוצים הוא שיהיה להם ראש מועצה שדואג להם, כמו כל ראש רשות בעולם. בזה צריך להתמקד".
