אחת ההודעות השכיחות ביותר בימים אלה בקבוצות הפייסבוק של הסטודנטים באוניברסיטאות השונות, מתחילה במילים: "חזרתי השבוע ממילואים, מחפש מתרגל לקורס…". עשרות אלפי סטודנטים השתחררו בשבועות האחרונים משירות מילואים, ואחרי כמה ימי התאוששות בבית חזרו לספסל הלימודים. עד מהרה הם נוכחו לדעת שאם הם לא מעוניינים להפסיד את השנה האקדמית כולה, עליהם לשנס מותניים ולהתחיל להדביק את הקצב.
האוניברסיטאות מצידן עושות מאמץ לסייע לסטודנטים שפשטו את מדיהם והבהירו: אף אחד לא יישאר מאחור. הם הודיעו על שורת הקלות והתאמות, תוספת זמן, פטור מקורסי העשרה, ציונים בינאריים (עובר/לא עובר, כך שהציון המדויק לא ישפיע על השקלול הסופי) ועוד. אך משיחות עם סטודנטים רבים עולה כי למרות הרצון הטוב של המוסדות האקדמיים, בפועל העזרה לא תמיד מספקת.
סרן ד' (22) סיימה לפני כשבוע שירות מילואים של כמעט חמישה חודשים כקצינת מודיעין בדרום הארץ, וחזרה היישר לשנה ב' בלימודי הנדסה באוניברסיטה בצפון. השנה הזו, היא אומרת, נחשבת לקשה ביותר בלימודי התואר הזה, בגלל הרמה והיקף החומר הנלמד. כבר עם גיוסה למילואים היא ידעה שצליחת השנה הזו תהיה משימה קשה במיוחד.
"אני נותנת לאוניברסיטה ציון 'מספיק בקושי'", היא אומרת. "הכריזו על מלגות, אבל זה לא באמת מה שיעזור לי עם התואר. הודיעו על ציון בינארי בשלושה קורסים, אבל אני רוצה ללמוד את החומר ולקבל ציונים טובים כדי שאוכל להשיג בהמשך עבודה במקומות טובים. אני לא רוצה לחפף. הפתרון הכי טוב בעיניי הוא שיעשו מרתונים להשלמת החומר, ויצמידו מתרגלים לכל אחד כדי שבאמת לא נישאר מאחור".
יונתן זוהר (23) מקיבוץ עין־צורים השתחרר לפני שבועיים מגדוד השריון שבשורותיו לחם כמעט 140 יום בגבול לבנון ובעזה, ובימים אלה הוא מצטרף לחבריו בשנה ב' במדעי המחשב באוניברסיטת בר־אילן. "כרגע אני מקווה שאצליח להשלים שני קורסים, אולי שלושה, מתוך עשרה קורסים שיש בסמסטר הזה. אני ריאלי", הוא אומר.
המתווה של האוניברסיטה מאפשר לזוהר לפרוס את השנה על פני זמן ממושך יותר, וכולל גם שיעורים פרטיים והארכת זמן במבחנים, אבל "הארכת זמן עוזרת רק אם אתה כבר יודע את החומר, ואני לא", אומר זוהר. "שיעורים פרטיים לא עוזרים אם לא ראית את ההרצאה. אנחנו צריכים להשלים כל כך הרבה חומר, כולל המטלות והבחנים, בשלושה שבועות בלבד. יש לי 146 שעות של הרצאות מוקלטות להשלים, רבות מהן באיכות גרועה. יש הקלטות שלא שומעים את המרצה או לא רואים את המצגת. ולא הזכרתי את התרגול", הוא אומר. כבר לפני חודש וחצי הוא שלח הודעה למחלקה, אך עד כה טרם קיבל מענה. "ביקשנו שיפתחו גם סמסטר קיץ כדי שנוכל לפרוס את החומר ולהתחיל את השנה הבאה עם כולם, והם לא מוכנים. ההרגשה היא שהם מנותקים".
בחודש מאי יחזור זוהר לחודש וחצי נוספים במילואים, מה שמוסיף לתחושת הלחץ שלו על רקע מצבו הלימודי. "ראשי האוניברסיטאות אמרו מעל כל במה ששום מילואימניק לא יישאר מאחור, אבל התחושה היא שלאוניברסיטה לא באמת אכפת. הם לא מבינים את האירוע ולא מודעים אליו. אמרו שיתקשרו לכל מילואימניק, ואני מחכה כבר 140 ימים שיתקשרו אליי. אני מרגיש שהאוניברסיטה זרקה אחריות על המחלקות והן גלגלו את זה למרצים. מצפים שנשלים 11 שבועות של מילואים בתוך שבועיים וחצי וניגש למבחן. יש מוסדות שפתחו סמסטר קיץ. אנחנו מרגישים שהמדינה זרקה אותנו להתחנן להקלות".
מאוניברסיטת בר־אילן נמסר בתגובה כי "דיקן הסטודנטים וסגנית ראש המחלקה למדעי המחשב נמצאים בקשר אישי עם יונתן מאז חזרתו משירות מילואים. נבנתה לו תכנית לימודים בהתאמה אישית שאינה כוללת הארכה של התואר, ואף הוצמד לו חונך – פרופ' דוד סרנה, לשעבר סגן ראש המחלקה. הוא ייפגש איתו, ילווה אותו ויסייע לו בכל בעיה במהלך הלימודים.
"החזרה לשגרה אחרי שירות פעיל מאתגרת מאוד; אוניברסיטת בר־אילן קלטה בחודשיים האחרונים 5,700 משרתי מילואים, כוחות הביטחון ומפונים שחזרו לספסל הלימודים ב־54 מחלקות אקדמיות. לצד המתווה האקדמי, האוניברסיטה נערכה עם מערך תמיכה רגשי של עשרות אנשי מקצוע, וכן מערך תמיכה כלכלי בהשקעה של כ־30 מיליון שקל. כל מערכי התמיכה ימשיכו לפעול וללוות את יונתן ויתר המשרתים, לאורך כל התואר".
יוצאים למרתון
בנימין שיף (25) מנתניה היה אמור להתחיל החורף את השנה הראשונה שלו במדעי המידע ובמדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, אך ב־8 באוקטובר הוקפץ לשירות מילואים בחטיבה 4, שירות שנמשך עד סוף ינואר, כולל לחימה אינטנסיבית בשג'אעייה ובח'אן־יונס.
"אני מנסה לנווט בין שני תארים והרבה קורסים, יש הרבה להשלים, ולא דואגים לנו", הוא קובל. "פתחנו במאבק כי המתווה לא עוזר לנו. פטור מקורסי יהדות ועובר בינארי זה טוב ויפה, אבל הגעתי חודש אחרי פתיחת השנה ואני צריך להשלים המון חומר וזה לא עוזר לי. מכרו לנו שאף אחד לא יישאר מאחור, אבל בפועל זה מה שקורה. היה שבוע השלמות, ובאמת בקורסים שהשלמתי אני בעניינים, אבל מה שלא נכלל בשבוע הזה הוא מורכב יותר, וזה מתסכל. בכלל, במקצועות מתמטיים זה מאתגר יותר כי חובה לתרגל הכול. יש מרצים שמבחינתם הסטודנטים צריכים להתמודד לבד, כאילו אנחנו צריכים להצטער על זה שהיינו במילואים".
גם הוא מצדד בקיומו של "מרתון השלמות". הוצע לו להשלים את ההקלטות של ההרצאות, "אבל די מייאש לראות אותן. אי אפשר להשלים הכול, וגם המרצים צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. אנחנו רוצים ללמוד את החומר, לא לקבל פטורים. אם כבר, אולי כדאי להמיר מבחן בעבודה עם דד־ליין רחוק".
המתווים הרשמיים של האוניברסיטאות, מציין שיף, אינם מבדילים בין התחומים והחוגים ובין סטודנטים המתמודדים עם קשיים שונים. לדבריו, אינו דומה סטודנט למדעי הרוח והחברה לסטודנט שלומד פיזיקה או הנדסה, מקצועות שבהם כל תרגול וכל קורס נבנה על זה שקדם לו. וכמובן, אינו דומה סטודנט ששוחרר ממילואים בתחילת ינואר לחברו ששוחרר באמצע פברואר ואמור לחזור לסבב ב' במהלך סמסטר אביב. לדעתו של שיף, המוסדות האקדמיים היו צריכים לקיים פגישות עם כל סטודנט, לשמוע על העומס המוטל עליו, על תאריך החזרה שלו למילואים ועל שאיפותיו, ולבנות עבורו בהתאם תוכנית להשלמת הלימודים.
מסקר שערכה התאחדות הסטודנטים הארצית ופורסם בתחילת החודש שעבר עולה כי 40 אחוזים ממשרתי המילואים אינם מרוצים מהמתווה למשרתי המילואים שפרסם מוסד הלימודים שלהם. רובם המובהק, 77 אחוזים, סבורים כי שירות מילואים נוסף בשנת 2024 יקשה על יכולתם לסיים את שנת הלימודים האקדמית. 40 אחוזים חוששים שלא יצליחו לעמוד בדרישות לתואר נוכח המתווה שגיבש בעבורם המוסד האקדמי.
אסף סולומון (27) מירושלים הוקפץ למילואים בחטיבה 646 בבוקר שמחת תורה, ומאז לחם ברצועת עזה ושוחרר רק ביום שלישי השבוע. כסטודנט בשנה השנייה בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית, הוא נאלץ לחזור ללימודים כבר במהלך ימי ההסתגלות שקיבל מהצבא, כדי להתחיל להתמודד עם החומר שעליו להשלים. "היינו צריכים להשתחרר באמצע ינואר, ואז הודיעו לנו שנשארים עוד חודש בפנים. יש כאלה שלומדים באוניברסיטה מסוימת ושם אמרו להם שזה בעייתי. אני דיברתי עם רכזת המילואים אצלנו והיא הבהירה לי שהם הולכים להילחם על זה שנישאר וייתנו לנו התאמות אישיות. לרוב המילואימניקים שחזרו לפני חודש כבר עשו מרתון השלמה, ועכשיו עושים עוד מרתון מרוכז לרוב המילואימניקים.
"יש תחושה שמקשיבים ומנסים לתת פתרונות", משתף סולומון. "יש מתווה כללי של האוניברסיטה, ומעבר לזה יש התאמות אישיות – אפשר לקבל חונך למי שרוצה, מרתונים להשלמת החומר, וסיוע למי שפספס יותר מאחרים. אבל בסוף אי אפשר לפתוח קורס לבן אדם אחד", הוא אומר בהבנה, ומספר כי גם כשיצא לחופשה בבית תוך כדי המלחמה, באוניברסיטה נתנו לו תחושה ששירות המילואים שלו קודם לכול, וכי הוא לא יעכב אותו ולא יגרום לו להישאר מאחור בלימודים. "זה נתן לי ראש שקט".
ניסיון מהקורונה
אותה רכזת מילואים שסייעה לסולומון היא פרופ' שולה קצב־שפירא, סגנית דיקן בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית. לדבריה, הניסיון שנצבר בניהול השנה האקדמית במהלך הקורונה, סייע לה כעת לשלוט במצב כמעט מן הרגע הראשון, זאת לצד הקשרים האישיים שיצרה עם הסטודנטים. "אבל זה בכלל לא דומה לקורונה, הייתי שמחה מאוד לחזור עכשיו לתקופה ההיא", היא ממהרת להוסיף. "לפני המלחמה נבדקנו על ידי ועדה בינלאומית שבדקה את כל בתי הספר לרפואה וביקשה לדעת מה התוכנית שלנו למצב של קטסטרופה. אמרתי להם שיש מרחבים מוגנים ושאנחנו עושים תרגולים לשריפות ורעידות אדמה, אבל לא חשבתי על מלחמה כזאת. כבר בשבוע הראשון הבנו שהלימודים לא יתחילו בזמן. היינו הראשונים שחילקו בין אנשי הצוות את השמות של התלמידים, וביקשנו מאנשי הסגל להתקשר לכולם ולברר איפה הם – מי במילואים, מי נפגע ומי פונה. בתוך כמה ימים היו לנו רשימות די מדויקות".
פרופ' שולה קצב־שפירא, האוניברסיטה העברית: "פתחנו במבצע שנקרא 'אמץ מילואימניק', הצמדנו עתודאים לסטודנטים שגויסו והם עוזרים להם בהשלמת החומר. אני חושבת שנהיה בסדר"
לכל שנת לימודים יש קשיים ייחודיים לה, מעידה קצב־שפירא מניסיונה, אך שנה א' היא המאתגרת מכולן. "לא בגלל העומס אלא כי התלמידים לא מכירים זה את זה, לא יודעים ממי להשלים או לבקש עזרה, ולא למדו בעבר באוניברסיטה. דיברתי עם כולם, חלקם רק עכשיו חזרו ללימודים. כולם היו מאוד בלחץ. 'תבטיחו לנו שיהיה בסדר', הם ביקשו, אבל בהתחלה לא ידעתי מה לענות כי המצב לא היה ברור. החלטנו לתת פטורים מכמה קורסים או להציע קורסים חלופיים, קלים יותר, כדי שיהיה להם בסיס".
בימים אלה היא מקיימת פגישות עם כל הסטודנטים שחזרו ממילואים, ומנסה להבין מה מצבם כדי להתאים להם תוכנית אישית. "יש לנו רכזות מילואים שעומדות בקשר אישי עם כל המילואימניקים ומקבלות את הפניות שלהם. דאגנו שגם רכזות תוכניות הלימודים יעמדו בקשר רציף עם הסטודנטים, ובמקומות שבהם מתגלים קשיים הן משתדלות למצוא פתרונות מותאמים אישית. אני רוצה לקוות שהתלמידים האלה יהיו בסדר ושנדאג לאלה שחוזרים".
בפקולטה לרפואה לומדים לא מעט עתודאים, שאת ההכשרות שלהם בצה"ל – מטירונות ועד קורס קצינים – הם עושים במהלך הקיץ. רובם לא גויסו למילואים, ולפיכך הוחלט להיעזר בהם כדי לסייע למילואימניקים. "פתחנו במבצע שנקרא 'אמץ מילואימניק', הצמדנו עתודאים לסטודנטים שגויסו והם עוזרים להם בהשלמת החומר. במקביל התנדבו אצלנו תלמידים משנים ב' וג' לעזור לתלמידי שנה א', כשחלקם היו בעצמם במילואים ואפילו מכירים מהיחידות השונות.
"אני חושבת שנהיה בסדר", מקווה קצב־שפירא. "הורדנו 15 אחוזים מחומר הלימודים בגלל קיצור הסמסטרים. חלק מהסטודנטים בשנה ב' שהשתחררו מהמילואים נכנסו אליי למשרד והיו נראים אבודים לגמרי. עכשיו רובם מחייכים, הם בעניינים. עשינו להם קורסים מזורזים ובחינות נפרדות משאר הכיתה, ובלימודי אנטומיה הם עושים קורס נפרד שמותאם להם, ואנחנו משלימים את החומר החסר. מה שנצטרך נשלים בקיץ, אבל יש חלקים בסיסיים שאי אפשר לוותר עליהם בלימודי רפואה.
"הנהלות האוניברסיטאות נתנו את הפתרונות הכלליים וזה בסדר, אבל עכשיו בשטח, כשרואים שזה לא רק שבוע־שבועיים אלא אפילו חצי סמסטר שהפסידו, דרושות התאמות נוספות אישיות. הם רוצים ללמוד ולדעת, לא לחפף. קיבלנו עכשיו תלמידים שלמדו בחו"ל והגיעו למילואים ואנחנו דואגים להם. בינתיים התוצאות של כל המילואימניקים ממש טובות. אנחנו משתדלים להיענות לצרכים שלהם מכל הכיוונים. אנחנו קוראים לזה 'רפואה מותאמת אישית', לא רוצים לראות שום תלמיד נכשל".
קושי מנטלי
מעבר לכל המתווים והשלמות הקורסים וההרצאות, קושי מרכזי ופחות מדובר מצוי בתחום המנטלי: המעבר מהאינטנסיביות הצבאית רוויית המתח והדריכות, לשגרה היומיומית של הלימודים האקדמיים. סולומון מספר כי אף שהחליט לחזור ללימודים תוך כדי ימי ההסתגלות לחיי האזרחות, הוא מודע לכך שעליו לעשות זאת בהדרגתיות. "בפן האישי לא לגמרי חזרתי. למדתי תוך כדי ימי ההסתגלות בגלל שעשו למילואימניקים קורס מותאם באנטומיה, וחוץ מזה אני נכנס לעניינים לאט לאט. אני יודע שחברים אחרים שחזרו מהר וחזק מדי זה פגע בהם. אני מעדיף לקחת את הזמן, והאוניברסיטה מאפשרת את זה".
גם שיף לא השתמש בימי ההסתגלות שקיבל ובחר לחזור מיד ללימודים. "לוקח זמן להיכנס לראש של למידה", הוא אומר. "ידעתי שיהיה קשה לחזור לשגרה. בצבא יש מעטפת חברתית ודואגים לך להמון דברים, ויש לזה יתרונות. חששתי ממה שיהיה עם האוניברסיטה. מאז השחרור אני משתתף בסדנת חוסן שבועית שהאוניברסיטה פתחה, ואנחנו מעלים שם קשיים מהחזרה לשגרה והמעבר לכאן".
יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, אלחנן פלהיימר, מסר לנו כי "המתווים שפרסמו המוסדות האקדמיים נראו מבטיחים תחילה, אך כעת, בעיצומו של הסמסטר, עולות מן השטח עדויות רבות המציגות את המציאות של הסטודנט שחזר מהמילואים – מציאות מורכבת, מאתגרת ולא פעם בודדה. לא נאפשר למדינת ישראל, לממשלה ולאקדמיה להפקיר את ציבור הסטודנטים המשרתים במילואים. התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית מקדמת מפרוץ המלחמה את המענים לצרכים השונים שעולים מן השטח, הן הצרכים האקדמיים, הן הצרכים הכלכליים והן צרכים בתחום הפסיכו־סוציאלי".
