זו הייתה הפעם הראשונה שבה התכנסה סוף־סוף מועצת הביטחון של האו"ם כדי לדון בזוועות שעוללו מחבלי חמאס לישראלים בשבעה באוקטובר. אבל גם ברגע הזה ריחף מעל הדיון הצורך הכפייתי באיזון מעושה.
ביום שני השבוע, לבקשת ארה"ב, צרפת ובריטניה – ולא ביוזמת מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, כפי שראוי היה שיקרה – התכנסה המועצה לדון בדו"ח שכתבה שליחת האו"ם פרמילה פאטן, השליחה המיוחדת לנושא אלימות מינית באזורי עימות. שר החוץ ישראל כ"ץ הגיע לדיון ועימו משלחת של משפחות חטופים, ונשא נאום נוקב.
"מה שראיתי בישראל היו סצנות של אלימות בלתי ניתנת לתיאור, שבוצעה באכזריות מזעזעת והובילה לסבל אנושי עז", אמרה פאטן בהתייחסה אל יום הטבח, כמו גם אל מציאות חייהן של החטופות שעדיין מוחזקות בשבי חמאס. לצד האמירות הללו היא הזכירה גם את הביקור שקיימה ברמאללה, שם פגשה "נשים וגברים מבוהלים ומוטרדים עמוקות בגלל הטרגדיה המתמשכת בעזה". למרות זאת, במשלחת הישראלית לאו"ם רשמו השבוע רגע קטן של הישג, בשל עצם קיום הדיון.
הדו"ח שכתבה פאטן בא לעולם לא מעט בשל אירוע מיוחד שקיימה המשלחת הישראלית בראשות השגריר גלעד ארדן בתחילת דצמבר, ועסק בפשיעה המינית של מחבלי חמאס. המטרה הייתה לרתום גם את הצד הליברלי של ארה"ב למאבק הצודק, ולשבור את השתיקה המחפירה של האו"ם וסוכנויותיו בנושא. סרטון ששלחה מזכירת המדינה לשעבר הילרי קלינטון הוקרן למאות המוזמנים, ומנכ"לית פייסבוק לשעבר שריל סנדברג נאמה. רק יומיים לפני כן, כמעט חודשיים אחרי הטבח, התייחס לראשונה ארגון הנשים של האו"ם, UNWOMEN, לפשעים, וגם זאת באופן מכעיס, שלפיו "יש לבחון את הטענות בנושא".
"האו"ם הוא מיצוי של כל העיוותים בעולם בבניין אחד. כמעט שליש מהמדינות המיוצגות כאן מוסלמיות, וגם אם הן יודעות מי זה חמאס הן מפחדות להגיד את זה בגלוי"
"הכנס ההוא היה משמעותי", אומר ארדן השבוע בריאיון מניו־יורק. "אפילו נשיא ארצות הברית הגיב על הדברים למחרת. CNN והניו־יורק טיימס קיימו תחקירים שהוכיחו את הפשעים, ומזכ"ל האו"ם הבין שחייבת להיות אמירה בנושא של הגוף שבראשו הוא עומד. לכן הוא שלח לישראל את פאטן, שהיא אישה מאוד הוגנת והגונה, למרות שמכניסים לה לדו"ח כל מיני איזונים שקריים".
מול הפניית המבט הבינלאומית מזוועות רבות של אותו יום, מהשימוש באלימות מינית היה קשה יותר להתעלם, "מההוכחות שחמאס וגם אזרחים בעזה עשו את המעשים הבזויים ביותר שיכולים להיות, והשתמשו בהם ככלי מלחמה. באתי עם פאטן ארצה וחשפנו לעיניה כל מה שאפשר. היא שמעה עדויות, נפגשה עם פרקליט המדינה, עם ראש להב 433. ניסיתי לשכנע את הדרגים הכי בכירים בישראל לחשוף את הראיות הכי רגישות, בגלל החשיבות הבינלאומית".
השליחה אכן עשתה עבודה יסודית, אומר ארדן, "ואז, הפוליטיקה האו"מית נכנסה לפעולה. אני בטוח שזו הייתה דרישה של המזכ"ל שהיא תבקר גם ברשות הפלסטינית, ותציין בדו"ח שלה שיש גם שם טענות. היא באה עם עשרה אנשים, הייתה בארץ שבוע, והצוות שלה נשאר לשבוע נוסף. ברמאללה היא ביקרה יום אחד. ראיתי השבוע כמה היה קשה לחלק ממשפחות החטופים שהגיעו לאו"ם לשמוע את האיזון המעושה הזה, שהוא בזוי ומחולל".
אף שאי אפשר להצמיד את המונח אלימות מינית להצלחה הסברתית, בכל זאת נדמה כי בכל הנוגע לזוועות מהסוג הזה, קולן של הנפגעות הצליח להישמע. קולו של הצדק סדק מעט את מסך ההטיה הכבד של האו"ם.
המאמץ מאחורי כל וטו
בתחילת ימי המלחמה, המרחק מהארץ היה קשה במיוחד לארדן. התיאורים המצמררים החלו לזרום לניו־יורק בליל החג, כאשר בישראל כבר עלה הבוקר. לצד הקושי, היה לו ברור שהמאבק יגיע במהרה אל הזירה שהוא מופקד עליה. "הבנתי כמה לגיטימציה נצטרך בשביל מלחמה שלא תיקח יום או יומיים. כבר בהתכנסות הראשונה של העצרת הכללית התחילו לטעון שישראל פוגעת בבתי חולים בעזה, באמבולנסים. רציתי להראות את המציאות, שהיא הפוכה".
ארדן ביקש להציג בעצרת תמונה לא קלה של עמית מן ז"ל, הפרמדיקית שטיפלה בפצועים בבארי ונורתה למוות בידי המחבלים. "מד"א עזרו לי לקבל אישור מאימא של עמית לפרסם את התמונה. היא הקליטה לי הודעה ואמרה בבכי שזה לא פשוט לה אבל היא מבינה את החשיבות למדינה, ולכן היא מסכימה לפרסום וגאה בכך שהבת שלה נהרגה תוך כדי הצלת חיים. אישית, זה היה אחד הרגעים הכי קשים שהיו לי".
הוא מנסה להמחיש כיצד הזירה שאמורה לייצג את השאיפה לשלום, הפכה למקום המוטה מכולם. "האו"ם הוא מיצוי של כל העיוותים בעולם בבניין אחד. יש כאן נציגות ל־193 מדינות, כמעט שליש מהן מוסלמיות. גם אם הן יודעות מי זה חמאס וחלקן בהחלט שונאות אותו, הן מפחדות להגיד את זה בגלוי כי הן חוששות מהרחוב אצלן. בהמשך לכך, ויכוח עם 56 המדינות המוסלמיות האלה הוא עניין לא רצוי מבחינת מדינות אחרות שרוצות את תמיכתן כדי לקבל כל מיני תפקידים באו"ם, ובהם חברוּת במועצת הביטחון. כשאתה יושב בישראל אתה רואה רק את ההתנהלות בין ארצות הברית לבינינו, ואז, לפעמים בצדק, יש תסכול או כעס".
מול הוויכוח המתוקשר בין ממשל ביידן לגורמים מדיניים בישראל, שעלה השבוע לטונים חריפים יותר, ארדן מתאר איך המציאות נראית מהבניין שבשדרה הראשונה. "כשאתה יושב פה אתה רואה איך ארה"ב מותקפת במועצת הביטחון על התמיכה בנו מצד הרוסים והסינים, ומצד בעלות הברית של רוסיה וסין שלצערי הן היום הרוב באו"ם. אני לא יודע אם הציבור בישראל מודע לכך שלארצות הברית אין היום רוב באו"ם. גם ניקי היילי (שגרירת ארה"ב לאו"ם בממשל טראמפ; הכ"ח) ניסתה להעביר גינוי לחמאס באו"ם, ולא הצליחה. המצב מאז לא השתפר.
"ושיהיה ברור – חוץ מארה"ב אין שום חברה אחרת במועצת הביטחון שתטיל וטו למעננו, כפי שהיא עושה. בטח לא רוסיה וסין, ולצערי גם לא צרפת ובריטניה. אני רואה בתקשורת פה בארה"ב כמה ביידן מותקף וכמה מארבים עושים לו. אני פוליטיקאי ותיק ואני מבין כמה לחץ זה גורם בקמפיין שלו בשנת בחירות. צריך להבין את עומק העבודה מול האמריקנים; הווטו לטובתנו במועצת הביטחון הוא תוצר סופי, אבל בדרך יש עבודה יומיומית. המשלחת האמריקנית היא המשלחת הכי גדולה באו"ם. הם מעורבים בכל מהלך ובכל ועידה. יש עוד אלף ואחת החלטות שקורות פה והם עוזרים לנו להכניס בהן את האינטרסים הישראליים. מהחלטות על בינה מלאכותית שמשליכות אחר כך על המדיניות בכל העולם ועל חברות ישראליות, דרך סייבר, ועד החלטות על ועידות גרעין. לא פשוט לתקוף בחריפות בבוקר, ולצפות שכל מאות האנשים שלהם יתגייסו למענך בכל ועדה בצהריים. אז אני האחרון שמטשטש מחלוקות, ואני אומר מעל כל במה היכן אני חושב שהם טועים, אבל עושה זאת באופן מכובד. כי בשורה התחתונה אנחנו בעלי ברית. וגם אם יש מחלוקת, צריך לחזור ולחדד לכל העולם שזו מחלוקת בתוך המשפחה.
"למרות הוויכוחים, הנשיא ביידן הוא עדיין שותף ליעד של חיסול חמאס. זה אומנם מגיע עם אמירות שצריך יותר סיוע הומניטרי ושישראל צריכה לעשות יותר – ואני בוודאי לא אוהב את הטפות המוסר הפומביות האלו, שגם עושות לנו נזק תדמיתי – אבל צריך להתנהל בין התסכול על זה ובין שמירת המרקם העדין של היחסים בין המדינות, ולכן אני צריך לנהוג באחריות".
הטלאי והביקורת
השבוע פורסמו בארה"ב דיווחים בדבר התניות אפשריות על מכירת נשק לישראל במקרה של כניסה צבאית לרפיח. ארדן לא מתרגש. "יש כאן נשיא שמבין מהו חמאס, וב'קישקעס' שלו אוהב את ישראל ורוצה שחמאס יושמד. יש הרבה רעשי רקע מסביב, ואני מנסה לנווט בתוכם. הנאום הכואב והאוהב שלו בתחילת המלחמה משקף את האיש הזה. נכון שיש עליו השפעות מהמפלגה, מהקמפיין. יש לנו הרבה לקחים לעתיד מהמציאות הנוכחית, איך ומה צריך להשפיע בקרב קהלים דמוקרטיים, בקרב הדור הצעיר וברשתות החברתיות. לא רק הסברה בכלי התקשורת אלא גם חיבורים פה בארצות הברית ופרויקטים שעושים עם קהילות פה, כמו האפרו־אמריקניות והלטיניות".
צעדים אמריקניים כמו הסנקציות על פעילי ימין, מגיעים ממקום של חוסר אמון במערכות החוק הישראליות?
"מערכות אכיפת החוק בישראל הוכיחו, לפעמים אפילו באופן מוגזם, עד כמה הן לא חוששות לחקור ולהעמיד לדין כל אדם בישראל. הייתי השר לביטחון הפנים כשיחידה של המשטרה שעבדה עם השב"כ פעלה נגד מפירי חוק בהתיישבות. אז לי אף אחד לא יכול להגיד שמישהו עושה הנחות לפעילי ימין שפועלים באלימות. הפעולות האמריקניות והאירופיות נגד פעילי ימין, שחלק נכבד מהן לחלוטין לא מוצדק בעיניי, רבות מהן נובעות מפוליטיקה".
הן מבוססות על מידע שמגישים ארגוני שמאל, חלקם ישראליים. פעילות הארגונים הללו משפיעה גם על העבודה שלך?
"ברור. למשל, לדיוני מועצת הביטחון מוזמנים לא פעם 'מתדרכים' מארגוני חברה אזרחית. זה מעוות מראש, ותמיד נגדנו. כי אם אתה פלסטיני שיש לו טענות כלפי הרשות הפלסטינית, אתה הרי תחשוש לחייך ולא תגיע; לא היה אף מתדרך חברה אזרחית, מעולם, שמתח ביקורת על הרשות הפלסטינית במועצת הביטחון. לעומת זאת, מתדרכים נגד ישראל יש בשפע. חלק מהם גורמים בינלאומיים, חלק פלסטיניים, ולצערי בחלק מהמקרים גם עמותות ישראליות, כמו 'בצלם'. וברור שאם הם ששים לעשות את זה באו"ם, שבעיניי זה מזעזע, הם עושים זאת גם במקרים אחרים. אנחנו יודעים שהם עוזרים גם לוועדת החקירה שהקימה מועצת זכויות האדם של האו"ם (COI), גוף מוטה בפני עצמו, לאחר מבצע שומר החומות. כל המערכת האו"מית האנטי־מוסרית, המעוותת, בנויה בין השאר על ישראלים שמשתפים איתם פעולה נגד מדיניות הממשלה. בלי זה, היה להם קשה לכתוב דו"חות".
בשבוע שעבר, לאחר שפורסם דו"ח הפגיעות המיניות והמזכ"ל גוטרש לא קרא לכנס את מועצת הביטחון, נקראת להתייעצויות בארץ. עלו לדיון צעדים דוגמת שלילת זכות השימוש במתחם ארמון הנציב מארגוני האו"ם. זה צעד ריאלי?
"הוזמנתי להתייעצויות, אז ייעצתי. לצערי, פה באו"ם כללי המשחק הם אחרים. לכן גם השתמשתי בטלאי הצהוב (שמשלחת ישראל ענדה על הדש לאחר מתקפת חמאס; הכ"ח), ואני אומר בצורה ברורה שבקרב יהדות ארה"ב זה קונצנזוס מוחלט. ביום השואה הבינלאומי אנשים רבים, כולל ניצולי שואה ובני משפחותיהם, ביקשו לקבל מאיתנו את הטלאי שהכנו עם הכיתוב 7 באוקטובר, ומאות ענדו אותו בטקס". יצוין כי הצעד ספג ביקורת מכמה כיוונים, בין השאר מיו"ר יד ושם דני דיין.
"אני מקבל באהבה כל ביקורת", אומר ארדן. "אבל באו"ם, כדי שאצליח לגרום לאנשים לחשוב על המסרים שלנו וכדי שהם גם ישפיעו, אני חייב למצוא דרכים יצירתיות לזעזע, אל מול הלחצים והאינטרסים שמופעלים עליהם מהצד השני. ואנחנו עומדים לבד. אין לנו קבוצה של 56 מדינות שמאיימות לטובתנו. הפוליטיקה והדיפלומטיה של בנות הברית שלנו הרבה פחות אגרסיביות מהפוליטיקה והדיפלומטיה של הגוש המוסלמי, או של הרוסים, הסינים או האיראנים".
החלטת שר החוץ לקרוא לו ארצה הייתה לדעתו צעד נכון. "כל צעד שמטרתו למשוך תשומת לב או לזעזע את הנוכחים כאן ולגרום להם לחשוב למה ישראל מתוסכלת וכואבת כל כך, הוא צעד נכון מבחינתי. זה לא היה נוח, הקפיצו אותי מעכשיו לעכשיו ל־48 שעות, אבל הבנתי מאיפה זה מגיע. מאז המזכ"ל טוען שלא ניסה להסתיר את הדו"ח. אני לא מייחס לו שום כוונות טובות.
"כשרואים למשל שלמרות כל מה שאנחנו מציגים בעניין אונר"א, האו"ם ממשיך לנסות להתרים לה כספים, ברור שצריך לעבור לשלב הבא. בסוף, האו"ם פועל בישראל וברשות הפלסטינית רק באמצעות ההרשאה, שיתוף הפעולה והאפשרות שישראל מעניקה לו, באשרות כניסה או במתקנים. הם לא יכולים לשבת בארמון הנציב בלי אישור של ממשלת ישראל. הם לא יכולים לשבת בכפר־עקב במתחם אונר"א, במבנה שעיריית ירושלים רוצה לבנות בו בית ספר, אם לא מאשרים להם. אומרים לנו שהמג'לס באיראן חוקקה שצריך לגרש את הפקחים של סבא"א. אז גם הכנסת סוברנית ויכולה לחוקק שאונר"א היא התארגנות בלתי מותרת, וההשלכה של זה תהיה שצריך לסגור את מתקניה ושאפשר לגרש את עובדיה שפועלים מישראל.
גוף או"מי נוסף שארדן מזכיר בהקשר הזה הוא "סוכנות OCHA (לתיאום עניינים הומניטריים), שאני נאבק מולה כבר שנים כדי שתדווח על מעשי טרור באזור, גם על זריקת בקבוקי תבערה בכבישי יו"ש ומזרח ירושלים. הם מסרבים להקים מנגנון וריפיקציה, אימות, ולא רוצים להסתמך על שב"כ והמשטרה. ואני אומר – אין בעיה, תשכרו כוח אדם ותבדקו את נתוני כוחות הביטחון. אבל לא יכול להיות שבמועצת הביטחון תציגו כל עץ זית שנעקר, שזה חמור, או כל גרפיטי עוין, ותתעלמו כליל מיידויי אבנים מסכני חיים בכבישים. באחד הדיונים הברחתי אבן אל תוך מועצת הביטחון, כדי להמחיש מה חווים המתיישבים שנוסעים בכבישים. תת־המזכ"ל מרטין גריפית, שממונה על OCHA, ישב איתי והסברתי לו את המציאות. הוא התנהג כאילו הוא משתכנע, אבל מאז לא רק שהוא לא עשה דבר, המצב רק הורע".
גריפית הודה לאחרונה בריאיון כי מבחינת האו"ם חמאס אינו ארגון טרור אלא תנועה פוליטית. "רבים לא מודעים לכך שבעיוות המטורף של מועצת הביטחון, ובגלל שיודעים שרוסיה או סין יטרפדו מהלך לשינוי ההגדרה, אז בשונה מדאעש ואל־קאעידה ולאחרונה החות'ים, מהלך שהיה אינטרס של איחוד האמירויות שדחפו את זה, חמאס לא הוכרז מעולם כארגון טרור באו"ם ובמועצת הביטחון".
הכסף של המערב פועל נגדו
שגריר ישראל באו"ם מחלק את מוסדות הארגון הבינלאומי לשניים: "ישנו האו"ם ה'פוליטי', שכולל את המדינות, העצרת הכללית ומועצת הביטחון, ויש האו"ם שאמור להיות מקצועי: המזכ"ל, הסוכנויות, ראשי הסוכנויות. בפוליטי יש הטיה שמתרחשת בשל ההרכב של העולם היום, אבל כלפי המקצועי אסור לעשות שום הנחה. על פי מנדט האו"ם הם צריכים להיות בלתי מוטים ואובייקטיביים. הם לא יכולים להחליט שהם מפרשים את המנדט שלהם רק כלפי האוכלוסייה ברשות הפלסטינית ומתעלמים מהמציאות שנוצרת בישראל, שמותקפת על ידי ארגון טרור. ובכל זאת, זה מה שהם עושים".
בנאומיו בחודשים האחרונים קרא ארדן למזכ"ל גוטרש להתפטר. "לצערי, הוא לא יתפטר. זו הקדנציה השנייה שלו, יש לו עוד שלוש שנים, ואין הליך שמאפשר להזיז אותו מתפקידו. אילו היה מזכ"ל מאוזן והוגן שמפעיל את הסוכנויות שלו ואת עשרות אלפי העובדים באופן לא מוטה, המציאות הייתה אחרת. חשפתי אותו ואת מזכ"ל אונר"א בשקר: הם אמרו שלא ידעו על המנהרות מתחת למבני הסוכנות, וחשפתי את המכתבים עם הצילומים והקואורדינטות שהראו אחרת, כמו גם תגובות של מורי אונר"א שמהללים את היטלר. יש בלשכה של גוטרש עובדים ממוצא ירדני ופלסטיני, ואין שם שום ישראלי. רק בביטחון יש, לזה אנחנו טובים בעבורו. גוטרש הוא בעיה מרכזית, ובשילוב עם מבנה האו"ם, המצב הוא הרסני. המנכ"לית של UNWOMEN היא ירדנית, וברור שזה משפיע על עמדותיה.
"התחלתי לכתוב ספר שמראה כיצד כל מדינות המערב משלמות המון כסף לאו"ם, אבל בפועל הן מחלישות בכך את הערכים שהיו רוצות לקדם ולא מחזקות אותם. תקציב האו"ם על כל הסוכנויות שלו עומד על יותר מ־70 מיליארד דולר. ארה"ב נותנת כמעט 20 מיליארד. האם בכך היא מקדמת את הערכים שרוב האמריקנים מאמינים בהם היום? ממש לא, להפך. אנחנו רואים את המלחמה באוקראינה. לאו"ם אין שום השפעה. אין לו שום יכולת לעצור מלחמות או להגן על זכויות אדם. איראן, שהיא מפירת זכויות אדם מספר אחת בעולם, מוציאה להורג אלפים, נוסף על המפגינים שהיא יורה בהם ונשים שהיא כולאת, יכולה להיבחר לפורומים ולעמוד בראש כינוסים של מועצת זכויות האדם. זו מציאות מטורפת שהופכת את האו"ם למקום שבו מלבינים את פשעיהם של הדיקטטורים הכי גדולים.
"אני מתכוון לעסוק בזה גם לאחר שאסיים את התפקיד, כדי להסביר למנהיגים בעולם את המציאות, כולל מנהיגים שמרנים כמו אלו שנבחרו עכשיו בארגנטינה או בהולנד. אם ישראל תגייס אותם ללחץ בינלאומי על שינויים באו"ם, אולי יהיה שינוי. לישראל לבד קשה מאוד להשפיע".
בתקופה האחרונה, בין היתר בשל העובדה שבחודשים האחרונים אין לישראל קונסול בניו־יורק, ארדן מוזמן לא מעט לאירועים של הקהילה היהודית, תחום שבדרך כלל אינו שייך לשגריר באו"ם. לאחרונה אף הוזמן ל"טמפל עמנואל" הרפורמי, להקרנת הסרט על פסטיבל נובה.
"לילה לפני כן הוזעקתי להתייעצויות בישראל, והסגן שלי נאם במקומי. יש חלק משמעותי מאוד ביהדות ארה"ב, לאו דווקא בימין, שראה את ההצהרות של נשיאות האוניברסיטאות (שהתקשו להצהיר כי קריאות אנטישמיות הן הפרת קוד ההתנהגות באוניברסיטה, הכ"ח), וגם את הצעדות ברחובות כאן בתמיכה בארגון טרור שרוצה להרוג את כל היהודים, וזה הכניס אותם להבנה ולפעילות. יש כאן תנועה, שאני מקווה שתתרחב, של עצירת תרומות ואף משיכת כספים ממוסדות שלא מתנערים מאנטישמיות. אני אומר ליהודים כאן שלא מספיק לדבר נגד ולקרוא לאנטישמים בשמם. יש להם כוח לגבות מחר, לדרוש מאוניברסיטאות לפטר מרצים שמביעים תמיכה בחמאס וכן הלאה. רק אז יתחילו לראות תוצאות".
באוגוסט ישלים ארדן כהונה של ארבע שנים באו"ם, שבחלקה, בתחילת הדרך, כיהן גם כשגריר ישראל בוושינגטון. על השאלה לאיזה תפקיד הוא שואף לאחר מכן והאם היה רוצה לשוב לוושינגטון, אומר ארדן כי הוא מתעתד לשוב ארצה בקיץ. "יש לי בן אחד בצבא, שהוא כרגע חייל בודד, והבת שלי מסיימת פה י"ב השנה, ויש לכך גם היבטים משפחתיים. בכל מקרה, בכל מקום שאהיה הכוונה היא להמשיך בעשייה ציבורית במקומות מרכזיים ויש לי כוונות בעתיד להשפיע כמה שאפשר", הוא אומר ולא מרחיב.
