מוסך בארי הוא עסק בבעלות הקיבוץ שמטפל בכל סוגי עבודות הרכב: מכונאות, פחחות, צבע וצמיגים. במקום פועלת גם מחלקה לאופנועים ודו־גלגליים. במוסך עובדים ארבעה מכונאים, שני פחחים, פקידת קבלה ומחסנאי.
אני דור שלישי בקיבוץ בארי, נכד של המייסדים. קצת אחרי הצבא נכנסתי לעבוד במוסך, מתוך אהבתי הגדולה לאופנועים. הייתי אופנוען והתעסקתי בלתקן אופנועים. אומנם בהמשך עברתי לתחום הרכב, ששם יש יותר אפשרויות להתפרנס, אבל אופנועים זה מה שאני אוהב.
עד שבעה באוקטובר ניהלו את המוסך נוי שוש ושמוליק וייס, שניהם חברים. עבדנו יחד והם נרצחו. זה לא חלום חיי לנהל את המוסך, למען האמת זה תיק, אבל מפרוץ המלחמה אני פה.
בארי הולכת לתקומה. אנחנו בטוחים בזה. היא תחזור להיות כמו שהייתה לפני כן. רוב האוכלוסייה רוצה לשקם את מה שנהרס. אנחנו לא עוזבים ולא מוותרים, למרות שנרצחו פה כמעט מאה מהחברים.
1.שמחת תורה
נסענו לחופשה בפאפוס קפריסין. אם הייתי נשאר כנראה לא הייתי שורד. הבית שלי נשרף והשכנים שלי נרצחו. את כל המידע על מה שקורה קיבלתי בטלפון. מהר מאוד הבנו שזה לא ירי רגיל. קיבלנו הודעות בכל קבוצות הווטסאפ והיינו מעודכנים אפילו יותר מחברי בארי, שהיו שם אבל היו סגורים בממ"דים ומנותקים בגלל החשמל שנפל. בהמשך אנחנו היינו אלה שסיפרו לחברים מה קרה ומי נרצח.הטיסה הביתה הייתה חוויה משונה. כל מי שהיה במטוס לא ידע לאן הוא חוזר. ביום ראשון הקיבוץ עוד היה בשליטת חמאס. אני חילצתי את הכלבה שלנו שהייתה בפנסיון בגבים ואז חזרתי לקיבוץ.
2.
מצב העסק
המחבלים לא עשו נזק באזור של המוסך, ומהר מאוד הוא חזר להיות פעיל, אף אחד לא יצא לחל"ת. באוקטובר עסקנו בחילוץ רכבים שנפגעו. לבארי יש צי של 170 כלי רכב, תחזקנו את הצי, עזרנו למילואימניקים. החל מדצמבר־ינואר חזרנו לעבודה כמה שאפשר, עכשיו אנחנו בשלב של גיוס עובדים.נוי שוש שניהל את העסק ושמוליק וייס שהיה מנהל העבודה חסרים לנו מאוד. השמות שלהם עולים בכל מיני הקשרים, וזה עושה תחושת מועקה קטנה. הלקוחות שמגיעים לא תמיד יודעים מי היה כאן. רוב הלקוחות שלנו באים מכל אזור העוטף – נחל־עוז, כפר־עזה, יישובי המועצה האזורית אשכול. אנחנו מטפלים ברכבים של הקיבוץ שמגיעים מים המלח. אנשים מגיעים לעבוד באזור ומשאירים את הרכב לטיפול.
3. שגרת מלחמה
קיבלתי חדר של צעירים פה בקיבוץ, ואני ישן בו ארבעה־חמישה לילות בשבוע כדי להימנע מהנסיעות המתישות. אני חוזר כל סוף שבוע למשפחה שנמצאת במלון דיוויד ים המלח. אני גר בחדר של חיילים, וזה נותן תחושה של מילואים. הילדים משולבים במסגרות, ואשתי עובדת כאחות קהילה באזור ים המלח.
4. פרידה
שמוליק וייס ז"ל היה חבר ומנהל העבודה במוסך. עבדנו ביחד קרוב לעשרים שנה. הוא אהב לשמור דברים ולא זרק שום דבר לפח. אנחנו כל הזמן מוצאים חפצים שהוא שמר. אנחנו מנסים לסדר את הבלגן ומתלבטים מה לשמור ומה לא. ארגז הכלים שלו נשאר כאן כמו שהוא השאיר אותו, אף אחד לא מעז לגעת.
להשתתפות במדור פנו אלינו במייל || yaelienm@gmail.com
