במהלך כל היום שאחרי התקיפה האיראנית במוצאי שבת ניסה שר החינוך יואב קיש להחזיר לשגרה את מסגרות החינוך, אך בפיקוד העורף אמרו לו שרמת אי הוודאות הביטחונית עדיין גבוהה מאוד. "לא קיבלתי מודיעין או פירוט מבצעי, אבל היה לי ברור שהמשמעות היא שמשהו אמור לקרות. אמרתי להם שאם משאירים את המשק עובד אז לפחות שיאפשרו למערכת החינוך לעבוד בקרבה למבנה מוגן, אבל החשש עדיין היה גבוה והם לא אישרו", מספר קיש. בסוף, בחצות הלילה שבין ראשון לשני הודיע פיקוד העורף כי ההגבלות על פעילויות חינוכיות מבוטלות ואפשר לחזור לשגרה.
"התחלנו לתפעל את השינוי רק בבוקר, כשהיה ברור לנו שמערכת החינוך לא יכולה להתארגן מאפס למאה בכזאת מהירות. יש פה עניין של הסעות והסעדה לתלמידים ולמורים שחשבו שהם לא מלמדים ובסוף השתנו התוכניות. זאת מורכבות גדולה. לכן הענקנו גמישות למי שיצליח להתארגן, והרשויות המקומיות ניהלו את זה באופן דיפרנציאלי לפי סוג המסגרות".
לא מעט הורים ורשויות התלוננו על התזמון הבעייתי של ההודעה.
"אני לא מצטרף לחגיגה על הראש של פיקוד העורף. אם הם היו מחכים לבוקר, לא היו לימודים בשום מקום. העובדה שהודיעו בערב אפשרה לנו לפתוח עם כל המורכבות והקושי. אני גם יודע שיש מידע שאני לא מכיר שגרם להחלטה הזאת. הלקח שלנו הוא שבמקומות שבהם נזהה בלילה שייתכן שינוי בהנחיות ההתגוננות, נודיע למערכות החינוך שייתכן שינוי, ואז בשש בבוקר למחרת נבצע הערכת מצב שתקבע אם מוסדות החינוך ייפתחו בעשר או לא ייפתחו. עד עכשיו זו הייתה אמירה כללית, אבל ביום שני הודעתי שזה ייכנס כנוהל".
איך זה שמי שמחליט על השבתת מערכת החינוך הוא מפקד פיקוד העורף ולא שר החינוך?
"קודם כול, זה החוק. שנית, אנחנו מסונכרנים והוא יודע מה הציפייה שלנו. לי אין את התמונה המלאה שיש לו. הוא יושב בדיונים עם הרמטכ"ל ועם כל זרועות הביטחון, ותמונת הקרב חשופה לעיניו. הוא מכתיב את המדיניות ואנחנו מבצעים, אבל השיח נעשה במשותף".
הוא מבין את המשמעות החינוכית וההשלכות של ביטול לימודים?
"כן, אני משקף לו את המחיר שהתלמידים משלמים והוא מבין את המורכבות, אבל הוא לא לוקח סיכונים במקום הזה כי ביטחון הילדים והתושבים קודם לכול. מאז תחילת המלחמה הממשק בינינו השתפר", מוסיף קיש.
חמאס מושך זמן
העיסוק בהנחיות פיקוד העורף דחק ליממה אחת את השאלה אם ישראל צריכה לתקוף באיראן בתגובה על שיגור הכטב"מים והטילים, או לקבל את דרישת הממשל האמריקני ולראות את הצלחת ההגנה והיירוט כניצחון. מבחינת השר קיש התשובה ברורה. "מלחמה מנצחים בהתקפה ולא בהגנה. הייתה כאן בלימה יפה והישג טקטי, אבל אנחנו מחויבים להגיב ולתקוף באיראן. ברור שהתקיפה צריכה להיות מורכבת גם משיקולים מדיניים, אבל מה שמניע אותנו הוא ביטחון עתידה של מדינת ישראל. כל הגורמים במזרח התיכון חייבים לדעת שמי שתוקף אותנו, אנחנו תוקפים אותו בחזרה".
אז ישראל תתקוף?
"אני מאמין שזה יקרה. הרבה שרים בממשלה, ואני ביניהם, נלחץ לפעולה כזאת", הוא אומר, ומציין שעד פרסום הריאיון עשויות כבר להיות התפתחויות בנושא.
המתקפה האיראנית הסיטה את המיקוד מרצועת עזה ומהצפון. הלחימה בחזיתות הללו דועכת?
"עוד לא השלמנו את המשימה בעזה. יש לנו שם שני יעדים מרכזיים: להחזיר את החטופים, ולחסל את היכולות הצבאיות של חמאס. אנחנו רואים שכל זמן שלא מופעל לחץ צבאי על חמאס הוא לא מעוניין ולא מתכוון להחזיר את החטופים, לכן אנחנו חייבים להתחיל את הפעולה ברפיח כמה שיותר מהר. התוכנית כבר קיימת, צריך רק להוציא אותה לפועל".
למה זה לא קורה? צה"ל נמצא בפאתי רפיח כבר תקופה ארוכה.
"עד הימים האחרונים הייתה תקווה במערכת שעסקת חטופים מתקדמת, היום אנחנו מבינים שחמאס אומר לא לכל דבר כדי למשוך זמן. נשמעות לא מעט טענות על כך שהממשלה וראש הממשלה לא עוסקים בנושא, וכאילו לא חשוב לנו להחזיר את החטופים. ההפך הוא הנכון. אנחנו מוכנים לשלם ומשלמים מחירים כבדים בשביל להחזיר את החטופים. מובן לנו שמתווה ועסקה עכשיו זה חשוב וקריטי, כי הדרך של לחץ צבאי תארך יותר זמן, אבל אחרי שראינו שכל המהלך הזה מוכשל מצד חמאס, אסור להשתהות אפילו יום. צריך לעשות כמה שיותר מהר את המהלך ברפיח".
יש תחושה שהחזית הצפונית תקועה.
"צה"ל והממשלה צריכים להגיע להכרעה בלבנון בתוך חודשיים. אנחנו לא יכולים להמשיך עם הפינוי של תושבי הצפון, עם חוסר הביטחון ועם החלפת המהלומות האלה. חייבים להתכנס להכרעה".
מה זה אומר "הכרעה"?
"זה אומר לראות במידה מסוימת אם יש פוטנציאל למתווה מדיני, ואם לא, לפעול באופן צבאי כדי להחזיר את הביטחון".
עשרות אלפי תלמידים במערכת החינוך פונו מיישובי עוטף עזה ומאזור הצפון בעקבות המלחמה, ושגרת הלימודים שלהם בנקודות הפינוי משובשת עמוקות. "בשנה הזאת כולם משלמים מחיר כואב בנושא הלימודים", אומר השר קיש. "גם למי שלא פונה מביתו הייתה אי סדירות, ובתחילת המלחמה עוד היה ירי של רקטות. השקענו ואנחנו עדיין משקיעים המון בנתינת מענה לכל המוסדות שאליהם התפנו תושבים, מפעוטונים ועד תיכונים. פתחנו בתי ספר חדשים בים המלח, באילת, בטבריה ובמקומות נוספים; בעוטף כבר יש חזרה של תושבים ויש בנייה של מערכת החינוך. בשדרות, בין 70 ל־80 אחוזים מהתלמידים כבר חזרו. דווקא שם אנחנו רואים את התקומה. אני מודאג הרבה יותר ממה שקורה לתלמידי הצפון, שתחושת חוסר הוודאות עדיין מלווה אותם ואין להם אופק של חזרה לשגרה. גם כאן אנחנו עושים את המקסימום, כולל היערכות לשנה הבאה, ואחרי פסח אנחנו מקווים לתגבר את המיקומים הפיזיים כדי שהם יוכלו ללמוד".
במקרה של מלחמה רחבה יותר, יש תוכנית מגירה והנחיות מה לעשות כדי לא להיות מופתעים?
"זו לא תוכנית מגירה, זו תוכנית היערכות ללחימה עצימה. יש תוכניות כאלה לכל משרדי הממשלה. עשינו דיונים על הנושא וגם תרגלנו אותו. בסוף, ככל הנראה תחת אש כבדה, אנחנו נפעיל למידה מרחוק. זה הדבר היחיד שיתאפשר, וגם זה כנראה לא יקרה מיד כי יהיו הרבה גיוסי מילואים. ככל שהאש תפחת ויהיו אזורים שיוכלו לחזור ללמידה, נחזור ללמידה מסוימת. זה דומה קצת לתחילת המלחמה הזאת, עם הסתייגות לפי היקף הגזרה שתיפגע.
"מעבר למפונים, נדרשנו לתת מענה להרבה מאוד אוכלוסיות ולהתמודד עם הרבה אתגרים, כמו קליטת התלמידים שחזרו משבי חמאס, ששמנו על זה מיקוד מיוחד, תלמידים שבני משפחותיהם נחטפו ונרצחו, ועוד. ניסינו לאסוף מכל מיני מקורות מידע על ליווי פסיכולוגי במערכת החינוך, אבל ברבים מהאירועים האלה נתקלנו עכשיו לראשונה. במיוחד נושא השבים, שמתנהל בשיא הרגישות".
צריכים את החרדים
בעקבות המלחמה המתמשכת העומס על היחידות הסדירות בצה"ל, סוגיית הגיוס של בני הישיבות החרדיות עלתה שוב לכותרות, על רקע חוק נוסף בנושא שעומד על הפרק. ב־2012, לפני כניסתו לפוליטיקה, היה יואב קיש ממקימי מאהל "הפראיירים" של אנשי מילואים שקראו לשוויון בנטל, ולאחר מכן ישב כנציג ציבור בוועדת פלסנר שנועדה לקדם המלצות בסוגיית הגיוס לצה"ל בקרב חרדים וערבים, במטרה להחליף את חוק טל שנפסל בבג"ץ.
באותם ימים קיש היה הרבה יותר נחרץ בסוגיה הזו. בעשור שחלף מאז הוא נעשה מרוכך יותר, וגם אופטימי. "מנסים לבנות נוסחה שתהיה מקובלת על כל הקואליציה. עד שישה באוקטובר הצבא לא פתח מסגרות נוספות לחרדים, לא חיפש לגייס אותם, ופעל במדיניות של צבא קטן. משבעה באוקטובר ברור שזה השתנה. אנחנו צריכים היום את כוח האדם הזה, והחרדים צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. אבל הדברים לא יכולים להיעשות בכפייה, בהתנשאות ובפטרונות. אנחנו צריכים לעבוד איתם יחד, וגם בציבור החרדי ובהנהגה החרדית יש הבנה שהמצב השתנה".
המכתב של רבני ש"ס, ששולל לחלוטין גיוס חרדים, לא בדיוק מבטא הבנה כזו.
"נכון, אבל לדעתי המכתב הזה נבע מהעובדה ש'אחים לנשק' הפגינו בתוך ירושלים ומכל מיני אמירות פוגעות, שהן בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות. תראה, חייב להיות שינוי, והוא חייב להתחיל בזה שאותם חרדים שלא לומדים יתגייסו לצבא או לשירות אזרחי־לאומי. יש ויכוח גדול לגבי תלמידי הישיבות. אפשר להשיג את זה בחקיקה הנוכחית. השינוי שחל בתפיסה שלי הוא ההבנה שבכוח ובכפייה לא נצליח לגייס חרדים. דווקא ביחד, בהבנה שמדינת ישראל צריכה אותם, נצליח. כדי שזה יצליח, הצבא צריך לבנות מסגרות ייעודיות לחרדים, כמו גדוד נצח יהודה. המחיר הוא שנשים לא יוכלו להיות שם".
לפי דבריך, כל האחריות היא על צה"ל. לחרדים אין חלק בזה?
"החרדים יבואו. אני שומע ורואה את זה, ואופטימי. הצבא צריך להגדיר את הצרכים שלו, לבנות את המסגרות ולגייס אלפי בחורים חרדים בחוק גיוס חדש בלי עימות עם עולם הישיבות. בזה אני מאמין".
בציבור החרדי יש הסכמה למהלך כזה?
"'הציבור החרדי' הוא הגדרה רחבה מאוד. יש קיצוניים שלעולם לא יסכימו ללכת למקום הזה. לדעתי ברוב המגזר יש הבנה והסכמה".
ומה עושים עם הקיצוניים?
"כמו שאצלנו יש קיצוניים שאומרים לגייס את כולם וקוראים לעצור תלמידים מתוך בתי המדרש… אנחנו צריכים לבנות יחד משהו שייתן לצבא את המענה לצרכיו. על פני שנים אפשר להביא לגיוס של 50 אחוזים מהמגזר החרדי, בוודאי של כל אלה שלא לומדים. זה יאפשר למי שרוצה ללמוד להמשיך בכך. המקל ברור מאוד – אם זה לא יקרה, לא יהיו תקציבים. יש לזה הסכמה בעולם החרדי, מה שלא היה בעבר. למה לא שמעת אותי מדבר על זה? כי לא משנה איזה מקל תשים, אם לא תייצר בעולם החרדי את התפיסה הבסיסית שזה הזמן להתגייס לצבא, לא תשיג אותם. הדבר הבסיסי הוא לא להיכנע לקיצוניים משני הצדדים, ושהמיינסטרים יתחבר. כדי שמדינת ישראל תוכל להיות חזקה בעתיד, אנחנו צריכים מגזר חרדי שמשתלב בכלכלה ובתעסוקה וגם בצבא".
"היום אנשים מבינים מה הרגשתי כשהייתי צריך לפרסם את שמות הזוכים בפרס ישראל, כשבכל יום שילמנו מחיר דמים בקרבות. הטקס יתקיים בשדרות וזה מסר מרכזי"
השילוב הזה יכול לקרות בלי לימודי ליבה ופיקוח בחינוך החרדי?
"דווקא פה יש הזדמנות גדולה, ואפשר לנצל את הרצון של החרדים להיכנס לתוכנית 'אופק חדש' כדי להוביל למציאות של לימודי ליבה מוסדרים, פיקוח ובקרה. מי שירצה לקבל את התקציבים של 'אופק חדש' יידרש לעמוד בתקנות. ויש נכונוּת. אנחנו נמצאים בצומת מורכב מול העולם החרדי. אם נצליח להעביר חוק גיוס שישנה את המדיניות ויביא אלפי חרדים לצה"ל, ואם נצליח לבנות את תקנות 'אופק חדש' שיבססו לימודי ליבה ויכולת פיקוח ובחינות, זה יהיה מהלך משמעותי מאוד למדינת ישראל. מצד שני, אם הגישה הלעומתית של הכול או לא כלום תתקבע, נמצא את עצמנו בלי כלום. מה שבטוח הוא שאסור להמשיך במצב שבו לוקחים תקציבים אבל לא נכנסים לעולם היצרני. זה חייב ללכת יחד".
בחודשים האחרונים השקיע משרד החינוך מאות מיליוני שקלים בסיוע למערכת החינוך בעוטף עזה, ובכוונתו להשקיע בשנים הקרובות תקציבים רבים בשיקום המוסדות, בסיוע לתלמידים ובשיפור הכלים החינוכיים באזור. "האזור עומד לקבל הכי הרבה משאבים, והחינוך יהיה אחד ממנועי הצמיחה הגדולים", מצהיר קיש. "משפחה שתרצה לקבל את החינוך הכי טוב במדינת ישראל תעבור לחבל התקומה, זה השם הראוי לו. החינוך שם יקבל תוספת של יותר מ־50 אחוזים לכל ילד, אם לא יותר. יהיו תקציבים למורים ולמבנים, תיפתח שם שלוחה של מכון וינגייט, מכללת ספיר תקבל חיזוק ותהיה מרכז אקדמי הרבה יותר חזק. נשקיע במחוננים, במרכזים פדגוגיים ובכל מה שמערכת החינוך נותנת בדרך כלל במשורה".
ועדיין יצטרכו לבנות ממ"דים?
"אנחנו עדיין בעיצומו של האירוע ועדיין יש מדי פעם מטחים לעוטף. היעד הוא שמדינת ישראל וצה"ל יהיו שם בשליטה ביטחונית מלאה, גם אם יהיו ניסיונות פיגוע כמו ביהודה ושומרון, כי כנראה השנאה שלהם כלפינו לא תיעלם".
רצועת עזה תתנהל כמו שטח C?
"בשלב הראשון, בוודאות כן; בהמשך, תלוי אילו גופים בינלאומיים נוכל לגייס לאירוע, אילו גורמים מקומיים נוכל לקחת שיפעלו שם להבנה שלמדינת ישראל יש זכות קיום, שיחנכו לחיים משותפים ולא לשנאה ולרצח יהודים, וגם ינהלו את החיים האזרחיים בתוך עזה. כל זה כשמדינת ישראל אחראית לביטחון".
במבט צפונה, ממשיך קיש, "אחד הדברים המרכזיים בשיקום הצפון הוא הקמת האוניברסיטה בקריית־שמונה. המהלך הזה מבשיל עכשיו ויוצא לדרך, כולל תקצוב שאני מביא עכשיו בהחלטת שיקום הצפון, והקמת ועדה במועצה להשכלה גבוהה שתלווה את מכללת תל־חי ומכון מיגל לאיחוד, בדרך להקמת האוניברסיטה. האוניברסיטה חייבת לפעול עם העיר ולהרים אותה, לא להיות משהו מבודד".
גבולות חופש הביטוי
בעוד פחות מחודש תציין מדינת ישראל את יום העצמאות. כל הטקסים הרשמיים עברו שינוי ניכר, טקס המשואות יצולם מראש ויתנהל במתכונת מצומצמת, ומטס חיל האוויר בוטל. אירוע נוסף שעבר שינוי הוא טקס הענקת פרסי ישראל, שיתקיים בשדרות – בפעם הראשונה מחוץ לירושלים – ויוענקו בן שלושה פרסים בקטגוריית "התקומה": לד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית; למנחם קלמנזון ואיתיאל זהר שהצילו מאות אנשים בקיבוץ בארי, ולד"ר כוכב אלקיים־לוי הנאבקת ברחבי העולם להעלאת המודעות לפשעים המיניים שביצעו מחבלי חמאס. קיש ספג ביקורת על החלטתו הראשונית לדחות את שאר הקטגוריות לשנה הבאה. הוא נימק את הצעד הזה במלחמה ובאווירה הציבורית, אך נטען שהסיבה היא בחירתו של יזם ההייטק איל וולדמן, מתנגד בולט לממשלה, כזוכה בפרס. בסופו של דבר חזר בו שר החינוך מהחלטתו, וכלל הפרסים יוענקו השנה.
"אני חושב שהיום אנשים מבינים טוב יותר מה הרגשתי כשהייתי צריך להתמודד עם פרסום שמות הזוכים בינואר ובפברואר, כשבכל יום שילמנו מחיר דמים בקרבות. באותם ימים נראה לי מנותק להתעסק בפרס ישראל. היום כבר יודעים שטקס המשואות ייראה אחרת לחלוטין ושהמטס בוטל, ולכולם ברור שאירועי החגים הלאומיים צריכים להיראות אחרת. זה היה המסר שלי ולשם כיוונתי. לקחו את זה למקומות פרסונליים שלא הייתי בהם. מכיוון שראיתי שזה עורר כזו סערה, הלכתי למודל שנותן מענה לְמה שלי היה חשוב מאוד, ומסיר את הסערה מסדר היום. קיום הטקס בשדרות הוא מסר מרכזי לכך שאנחנו עושים משהו שונה, זוכי 'התקומה' יהיו המובילים בטקס, והכבוד יינתן גם לזוכים האחרים".
ההעברה לשדרות לא פוגמת בחשיבות הטקס?
"הסימבוליות במקום הזה חשובה מאוד, וחשוב מאוד להעביר את המסר. האולם יותר קטן מהאולם בירושלים, כי אנחנו צריכים מקום ממוגן. לא רציתי שנהיה בסיטואציה שאם יש ירי על שדרות מפנים ועוצרים את הטקס. אם יהיה ירי פשוט נודיע שיש ירי, ונמשיך".
השינויים בטקס המשואות והפיכתו לאירוע מצולם ולא חי, אינם בגדר ניצחון לחמאס? ביום העצמאות שאחרי מלחמת יום כיפור הכול התנהל די כרגיל.
"מלחמת יום כיפור הסתיימה לפני החגים הלאומיים, במלחמת יום כיפור לא היו 133 חטופים בזמן שאנחנו באים לחגוג את החגים הלאומיים שלנו. אנחנו באירוע אחר, וקשה להשוות את זה למשהו שהיה. כמו שאני מצפה שיבינו את השיקולים שלי בנושא פרס ישראל, ככה אני נוהג לגבי ההחלטות בטקסים האחרים. אני מרגיש שלם עם כל ההחלטות לגבי פרס ישראל".
בתקופה האחרונה האקדמיה סוערת בעקבות שורת התבטאויות מקוממות של מרצים ומרצות, שכללו הכחשה של מעשי חמאס והבעת צער על מותו של מחבל. שר החינוך, בשבתו כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה, היה שמח להתערב בנושא אך ידיו כבולות, לדבריו. "אני לא יכול לעשות כלום חוץ מלשלוח מכתבים לראשי המוסדות הרלוונטיים. אני אומר חד־משמעית: יש בעיה של קיצוניים, אנטי־ישראלים ואולטרה־פרוגרסיביים בהשכלה הגבוהה. אלה לא כמויות גדולות, אבל זו תופעה שקיימת ולא מטופלת. לפני שנהפוך להיות כמו ארצות הברית, אני מציע לראשי המוסדות לטפל בבעיה בשיא החומרה. זה לא בסמכותי, לצערי. הסמכות היחידה היא אצל נשיאי המוסדות. אני חושב שהם טועים ושגם לחופש ביטוי יש גבול".
לא הזמן לבחירות
מה יקרה פה כשהמלחמה תיגמר?
"קודם כול בואו ננצח, חייבים לנצח. זה יעבור דרך רפיח, החזרת חטופים, החזרת הביטחון לצפון וגם מענה לאיראן על התקיפה. אחרי שזה יקרה ונחזיר את המדינה להתנהלות תקינה, צריך להמשיך לבסס את הכלכלה ואת הצמיחה, ואני מניח ששם תעלה גם השאלה של ועדת חקירה ואחריות, ואני אומר לך בצורה הכי ברורה: כל מי שאחראי לאירוע צריך להסיק מסקנות. הדבר הזה בעיניי הוא חלק מחוסנה של מדינת ישראל".
נראה שמושג האחריות נמצא בירידה בתקופה האחרונה.
"הייתי הראשון שאמר שהממשלה אחראית, מעצם הדבר שהיא הייתה הממשלה בשבעה באוקטובר. את זה צריך לקחת ולפרק גם לאירוע המבצעי עצמו, איך קרה שהופתענו ככה באותו לילה ספציפי, שם כנראה נעשו טעויות גדולות מאוד והן ייחקרו וייבדקו. צריך גם להסתכל ברמה הכללית והקונספטואלית על מדיניות שנהגה לאורך שנים ולראות מי היו שרי הביטחון ומה הייתה המדיניות של הממשלות השונות. אני לא אעשה ניתוח של ועדת חקירה, זה לא הזמן, עוד לא ניצחנו. אני רק מבטיח שאחרי שננצח הדבר הזה ייבדק לעומק".
מתי יהיו בחירות?
"קודם כול, הקריאות ללכת לבחירות עכשיו הן זוועה בעיניי. השאלה הזו יכולה לעלות אחרי שנשלים את היעדים שלנו. אני לא עוסק בשאלה הזו אלא במערכת החינוך, אני עוסק בשאלה איך עוזרים לצבא לנצח ואיך נותנים מענה לכל האתגרים שלפנינו".
האם לליכוד יש סיכוי? הסקרים לא מחמיאים.
"אני לא מתרגש מסקרים. הדברים האלה משתנים קדימה ואחורה. אין בחירות עכשיו, זו תהיה טעות לעסוק בעניין. זה גם לא מה שמעניין אותי כרגע".
איך אנחנו לא חוזרים לשיח הציבורי של שישה באוקטובר?
"אנחנו מנסים לחנך להבנה הבסיסית של חשיבות האחדות בינינו. שונות היא לגיטימית, אבל אחדות חייבת להיות. אני מאמין שרוב העם מבין את זה, רוב העם לא רוצה לחזור לשם. לצערי יש עדיין מיעוט מסוים שמנסה לקחת את הכאב לכיוונים פוליטיים, אבל אני חושב שרוב העם מבין שלא נכון יהיה לחזור לשם".
