"מצאתי את עצמי לא מזמן יושב עם חבר במילואים", מספר הרב מאיר כהנא, סא"ל במיל' בפיקוד העורף ומועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי. "הוא מרגיש יהודי כי אבא שלו יהודי אבל הוא לא יהודי על פי ההלכה. גם אם לא יהיה לי פתרון הלכתי בשבילו, הוא יודע שאני אהפוך את העולם בעבורו. יש לו מאה אחוז אמון ברצון שלי להיות איתו ובקרבה שאני חש אליו. הקרבה והשייכות הן הבסיס לאמון".
אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, בעוד כחודש וחצי, בכ"ב באייר, יתכנסו 150 אנשי הגוף הבוחר ויבחרו שני רבנים ראשיים לישראל לתקופה של עשר שנים. ההרכב קבוע בחוק: 80 נציגים מתוכו הם רבנים והיתר אנשי ציבור: 35 ראשי רשויות, 18 ראשי מועצות דתיות, שני שרים, חמישה חברי כנסת, נציגים מטעם הממשלה ועוד.
"הרבנות שייכת לחברה הישראלית כולה", מצהיר הרב כהנא. "אסור שרק החברה הדתית תהיה קהל היעד שלה. הדברים צריכים להיבנות כך שהרב יהיה הלב הפועם של הקהילה, והרבנות הראשית תהיה הלב הפועם של החברה הישראלית. זה לא ייבנה ביום אחד. זהו תהליך שמתחיל בשותפות בשיח. בכל מקום שמתקיים בו שיח ציבורי על מיהו עם ישראל, מהי דרכו, לאן פניו, הרבנות צריכה להיות חלק מהשיח הזה. להיות מעורבת בו באופן טבעי ולא מלאכותי. זהו המעגל הראשון".
המעגל השני, לדבריו, הוא כלל רבני ישראל. "התווך שבו מתרחש השיח ההלכתי בין רבני ישראל צריך להיות הרבנות הראשית. דרכה מוחלפות דעות ומתלבנים עקרונות פסיקה ומדיניות הלכתית, כפי שהיה בתקופת הרב הרצוג זצ"ל. המעגל השלישי הוא גורמי השלטון במדינה. הרבנות צריכה להיות גוף מייעץ המעשיר תהליכי חשיבה, ומהווה מקור השראה בצמתים שבהם המנהיגות נדרשת לקבוע מדיניות ציבורית. החזון הוא שכלל רשויות השלטון יפנו לרבנות כדי לקבל ניירות עמדה. המעגל הרביעי הוא יהדות התפוצות, הרבנות צריכה להיות הציר שמחבר בינה לבין העם היושב בציון".
במעגל הראשון אתה מתאר משהו שמזכיר קצת את בית הנשיא, שמכנס נציגים שונים של החברה הישראלית לשיחות ודיונים על סוגיות לאומיות וחברתיות.
"יש דמיון בין הפעילות של בית הנשיא לחזון שאני רואה למוסד הרבנות הראשית, ויש גם הבדל. הרבנים באים מנקודה של קודש, מתוך ראייה של תורה, מתוך הערך שהיהדות מביאה לעולם. אני רואה את בית הרבנות כמוסד שבו כל חלקי החברה נפגשים ומעמיקים בחלום ובחזון. כרגע הרבנות נתפסת בעיקר כביטוי של הממסד הדתי. היא אמונה על כשרות ועל רישום נישואין וקבורה, והצמצום הזה הוא חיסרון. הרבנות לא אמורה להסתפק בתפקידים הפונקציונליים אלא צריכה להיות חלק מהמרחב הרוחני של יהודים בארץ ובעולם".
לפי סקרים, רק 30 אחוז מהציבור נותנים אמון ברבנות.
"ישראלים רבים חשים ריחוק כלפי מוסד הרבנות, וזה מצער אותי מאוד. אנחנו צריכים לקבל אחריות על המצב הזה ולשאול את עצמנו איפה טעינו במנהיגות שלנו. הרבנות, כנושאת דגל התורה והמצוות, צריכה להיות קטר מוביל בשיח הערכי, בדילמות שמעסיקות את עם ישראל. משהו קרה לנו, התרחקנו מהציר המקורי, והתפקיד שלנו הוא לחזור לשם. כל יהודי יוכל להיות שותף בשיח הזה, ולא משנה מהן האמונות שלו ולאיזה מגזר הוא שייך.
"זה מתחיל בנוכחות. כשמתעורר שיח ציבורי חשוב, הרבנות או נציגיה צריכים להשתתף בו. הרבנים צריכים להביא לשיח את דבר ה', את המבט האמוני, ולהיות שותפים בתהליכים המתרחשים באומה. הרבנות צריכה לרכוש מחדש את האמון הציבורי, וזה מתחיל בתחושת הקרבה הפשוטה בין הרבנים לציבור".
קריירה משפחתית משותפת
העם היושב בציון כבר התרגל שבכל הנוגע לבחירת הרבנים הראשיים, הנפוטיזם הוא לא באג אלא פיצ'ר. יו"ר ש"ס אריה דרעי קרוע בין מועמדים משתי שושלות אצולה, שהמינויים כאילו רשומים על שמן בטאבו: אחיו הרב יהודה דרעי, ואחיו של הרב הראשי הרב דוד יוסף. משפחת לאו איננה מתכוונת לתת למשפחת יוסף לעקוף אותה ברישומי ספר גינס, וגם היא מפעילה את כל כובד משקלה, בפעם השלישית, בהרצת רב ראשי מטעמה: הרב משה חיים לאו, אח של הרב האשכנזי הנוכחי והבן של אחד הקודמים. במפלגת הציונות הדתית בונים על ההסכם שנחתם עם דרעי לפני הקמת הממשלה, ולפיו הרב הראשי האשכנזי הבא יהיה מהציונות הדתית. אם הדיל יכובד ונציגי ש"ס לא יצטרפו לליטאים בתמיכה בלאו השלישי, יש סיכוי שזה יקרה.
כזכור, המשוכה הגדולה הראשונה הייתה הסכמה על מועמד ציוני־דתי אחד, כדי לא לשחזר את הכישלון בבחירות הקודמות שבהן פיצול המועמדים הוביל לניצחונו של הרב דוד לאו. את הרעיון למנות ועדת רבנים שתבחר את המועמד הגה הרב חיים דרוקמן ז"ל, והמשיך להוביל את המהלך הרב יעקב אריאל. גם השר סמוטריץ' הודיע שיקדם רק את המועמד שהוועדה תחליט עליו. הוועדה כללה 40 רבנים מכל תתי־הזרמים במגזר, מהר המור ועד בית הלל, ובחרה ברב מאיר כהנא. למרות זאת, בימים האחרונים דווח על התארגנות מצד הרב מיכה הלוי, רבה של פתח־תקווה, לשוב ולהתמודד על התפקיד.
הרב כהנא עבר מסלול רבני ציוני קלאסי. הוא יליד בני־ברק, למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר וסיים שיעור ז' בישיבת ההסדר בקריית־שמונה. בתווך התגייס לצנחנים, המשיך לקורס קצינים ושירת כמפקד מחלקה בדרום לבנון. בעבר שירת במילואים כמפקד פלוגת חי"ר במסייעת שריון, וכיום הוא עדיין משרת בפיקוד העורף. מקריית־שמונה המשיך לכולל "ארץ חמדה" בירושלים, למד שם שבע שנים וניגש למבחני סמיכה לדיינות. לאחר השלמת הבחינות שימש ר"מ בישיבת ההסדר בירוחם, ולאחר כעשר שנים התמנה לדיין. חמש שנים שירת בבית הדין הרבני בבאר־שבע, שנתיים בתל־אביב, ושש שנים כיהן כאב בית הדין באשקלון. במשך ארבע השנים האחרונות הוא עומד בראש ועד נציגות הדיינים, תפקיד המשקף את האמון שרוחש לו ציבור הדיינים שרובו חרדי.
אשתו ברוריה היא רופאה. בני הזוג התגוררו בירוחם ועברו לשכונת עין־כרם בירושלים כדי שיתאפשר לה להתמחות ברפואת נשים. "היינו מחוברים מאוד לישיבה ולא רציתי לעזוב, אז הייתי נוסע מירושלים וישן שני לילות בשבוע בישיבה. זו קריירה משפחתית משותפת, והיה חשוב לי שהיא תגשים את החלום. הסיבה שהיא לא השלימה התמחות נוספת בארה"ב היא באשמתי".
עם פרוץ המלחמה הנוכחית התגייס הרב כהנא לשירות מילואים של 83 יום. "התפקיד שלי בפיקוד העורף מקביל לקצין אג"ם חטיבה. הייתי ברכב הראשון שיצא מישיבת ירוחם, שבה התארחנו בחג. במעגל המשפחתי, שני חתנים שלי הם קצינים קרביים ואחד מהם נפצע קשה, ושני בנים שלי שירתו בחטיבה 55 בחאן־יונס תקופה ממושכת".
ישיבת ירוחם, שגם היום אתה מוסר בה שיעורים, איבדה במלחמה תשעה תלמידים ובוגרים. איך הישיבה ואתה באופן אישי התמודדתם עם האובדן הזה?
"לאורך כל התקופה, ראשי הישיבה הרב אוריאל עיטם והרב חיים וולפסון, וכל צוות הרמ"ים, חילקו את זמנם בין הישיבה ובין ביקורי חיילים בצבא, ביקורי משפחות, וטלפונים לחיילים בכל מקום שהם. אני אישית הייתי במילואים, והיה לי קושי לצאת להלוויות ולניחום אבלים. הצלחתי להגיע לשבעה של ינון פליישמן, ששלושה מאחיו למדו בישיבה, ולהלוויה של אלישע לוינשטרן, שהיה קרוב אלי במיוחד. אשתו הדס ביקשה ממני לדבר בהלוויה, ומצאתי את עצמי יושב וכותב את הטיוטה על המחשב בשולחן המרכזי של הנפה. אני רגיל למעברים ממדי צה"ל לבגדים אזרחיים ומתפקיד אג"מי לתפקיד רבני, אבל המעבר הזה שיקף את המציאות המורכבת שעם ישראל נמצא בה. אחרי שהשתחררתי מהמילואים, תוך כדי סגירת הפערים בבית הדין, הצלחתי להגיע לעוד כמה משפחות. מדהים לראות את העוצמה של המשפחות, ולראות את הסביבה שבה צמח הבחור שהכרתי בישיבה.
"לבחורים הצעירים בישיבה אני נוהג לספר שבשירות הסדיר שלי איבדנו בקרב עם מחבלים בגבול לבנון שני חברים מפלוגת המסלול שלנו, אלי שפר ואבשלום בשארי, ועד היום אנחנו, החברים מפלוגת מאי 87' של גדוד 890, ממשיכים להיות בקשר עם המשפחות. הן מגיעות לשמחות שלנו, ואנחנו לשמחות שלהן. הקשר המיוחד הזה מהווה מרכיב משמעותי בזהות ושל חבריי לפלוגה. אני מציע לכל מי שיוצא מהצבא, גם אם לא הצליח להגיע להלוויה או לשבעה, שייכנס קודם כול אל המשפחה של החבר שנהרג, לשבת איתם כמה דקות ורק אז לנסוע הביתה".
ללא תלות פוליטית
אם הציבור המסורתי והחילוני הוא בעיניך חלק מקהל היעד של הרבנות, מה דעתך על הרכב האספה הבוחרת? יש טענה שהוא לא מייצג את החברה הישראלית אלא משמר דילים פוליטיים המשרתים את המפלגות החרדיות.
"אני נגד שינוי הגוף הבוחר בשל העיקרון שטבע הרב קוק, שלפיו רבנים צריכים להיות רוב הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. לרבנות יש תפקיד חשוב להביא את הקול היהודי לכלל ישראל, אבל היא גם ההנהגה הרבנית של רבני ישראל והיא חייבת לקבל את אמון הרבנים. חיים בקרבנו הרבה ענקי תורה בני 70 ו־80, ולא תמיד הרב הראשי הוא המנהיג התורני של כלל רבני ישראל, אבל הוא בוודאי צריך להיות הגורם המחבר, המתאם והמאחד של הרבנים, ולכן הוא צריך להיבחר על ידם".
מה דעתך על חוק הרבנים שניסו לקדם חברי הכנסת רוטמן ומלול? האם לדעתך נציגי מועצת הרבנות צריכים לשבת בגוף שבוחר רבני ערים וקהילות?
"לא אחווה דעה בנוגע לחוק ספציפי זה או אחר, כן אומַר משהו עקרוני בנוגע לבחירת רבני ערים וקהילות: ברור לי שצריך לתת מקום נכבד לבני העיר בבחירת הרב שלהם. אני איש של שטח, ומאמין שהרב חייב להיות מחובר לקהילתו. המפתח הוא באיזון, כי רב עיר הוא גם חבר בקהילת רבני ישראל, ואי אפשר לנתק את הבחירה שלו מהמבט הכלל־רבני. בין הרבנים יש קשר, אחריות והדדיות, וזה צריך לקבל ביטוי בהרכב הגוף הבוחר.
הייתי ברכב הראשון שיצא בשמחת תורה מישיבת ירוחם, שבה התארחנו בחג. שני חתנים שלי הם קצינים קרביים ואחד מהם נפצע קשה, ושני בנים שלי שירתו בחטיבה 55 בחאן־יונס
"בהקשר הזה חשובה גם תבונת המעשה. כיהנתי בוועדה שבחרה רב עיר לירושלים בשנת תשע"ד, ועמדתי מקרוב על הקשיים בממשקים שבין הרבנים לגורמים הפוליטיים. בסייעתא דשמיא הצלחנו להוציא את העגלה מהבוץ ולהביא לבחירת רב לעיר. הייתי רוצה להעתיק לעולם הרבני את הדינמיקה ששוררת בין הדיינים: יש קרבה גדולה בין הדיינים, מדברים על הכול, מלבנים בעיות ומגיעים לפתרונות. ובנוגע למקומו של הדרג הפוליטי, התפקיד של השר הוא לדאוג שהתהליך יתקיים, לוודא שאכן ייבחרו רבנים לערים, כי לצערנו היום יש הרבה תקני רבנים שכלל לא מאוישים".
האם נכון לקצוב את כהונת רבני הערים, כפי שכהונת הרבנים הראשיים קצובה?
"אין לי תשובה חד־משמעית, אבל לא טוב שרב יחיה כל הזמן בתחושה של מבחן. ר' אברום שפירא אמר שלרב צריכה להיות מזוודה ארוזה, שידע שתמיד הוא יכול ללכת. מצד שני הרב מביא את דבר ה', ולא תמיד מה שהוא אומר ערב לכל האוזניים. אנחנו לא רוצים שהרב יהיה איש פוליטי או ישקול שיקולים פוליטיים, וחשוב שיוכל להתבטא גם באופן לא פופולרי. לכן אני חושב שלא טוב שהרב ישקול שיקולי בחירות בהכרעות שלו. רבנות עיר נבנית לאורך שנים, נפגשתי עם רבנים שמכהנים 30 שנה ומחוברים מאוד לעיר ולשליחות שלהם".
כל השיקולים הללו לא נכונים גם לרבנים הראשיים?
"אני לא אומר את זה באופן גורף, צריך להושיב ועדה שתבחן את כל ההיבטים של הסוגיה. העיקרון הוא לשחרר את הרבנות מתלות באינטרסים פוליטיים ספציפיים".
מאז שרפורמת הכשרות עברה בכנסת, הרבנות עושה כל שביכולתה לטרפד אותה, לרבות פרסום מכתב של מנכ"ל הרבנות האוסר על רב מקומי לתת כשרות בערים אחרות.
"בחו"ל פועלות מערכות כשרות פרטיות, אבל פה במדינת ישראל חשוב לנו גם המבט הממלכתי. אנחנו צריכים לחתור לאיזון בין הכוח של המגזר הפרטי ליצור ארגונים יעילים, לבין המבט הממלכתי. כמו שמשרד הבריאות בוחן עסקים בענייני תברואה, והמשרד להגנת הסביבה בוחן היבטים של זיהום אוויר, כך הרבנות היא הרגולטור המפקח על רמת הכשרות. בלי להיכנס לחוק זה או אחר, אני לא חושב שיש מקום למסלול עוקף רבנות. להיכרות של רב העיר יש יתרון עצום, גם ביחס לעסקים מקומיים, מסעדות ואולמות, ואפילו למפעלים מקומיים שאין להם אופי ארצי. גם אם יוחלט על הפרטה מסוימת, חייבת להיות בקרה קרובה של הרבנות".
האם אתה תומך בדרישה של נשים להיבחן במבחני הרבנות?
"אנחנו אנשי הלכה אורתודוקסים, ובעולם ההלכה לא היו ולא יהיו רבניות שהן פוסקות הלכה. יכולות להיות תלמידות חכמים, יועצות הלכה, מלוות רוחניות, אבל לא רבניות ולא דיינות. זו התורה המסורה בידינו ואנחנו לא נשנה אותה.
"הרבנות היא לא מוסד אקדמי אלא מוסד שמכשיר וממנה רבנים, ולכן היא לא תבחן נשים בבחינות לרבנות. עם זאת, לא נתנגד אם גופים אחרים כמו משרד החינוך או המשרד לשירותי דת יבחנו נשים בידע תורני. אני בעד לימוד תורה לנשים ברמה הגבוהה ביותר, וסבור ששערי התורה צריכים להיות פתוחים לכולם".
ומה בנוגע לכהונת נשים בתפקידים בכירים במערכת הרבנות?
"נשיא בית הדין הגדול, אחרי התייעצות עם הראב"דים, כבר אישר שנשים תוכלנה לכהן כעוזרות משפטיות לדיינים. לתפקיד העוזר ההלכתי נדרשת תעודת כושר לדיינות ולכן זה לא אפשרי, אבל עוזרות משפטיות בהחלט יש. בנוגע לתפקידים מנהליים, אין מניעה עקרונית שאישה תכהן בתפקיד שהוא מנהלי באופיו, גם אם הוא תפקיד בכיר, ולראיה, במערכת בתי הדין מכהנת כיום סמנכ"לית".
סיפרת על חבר במילואים שחווה מצוקה כי לא מכירים בו כיהודי. האם אתה סבור שצריך להגמיש את תבחיני הגיור כאשר מדובר ב"זרע ישראל"?
"השקפתי ההלכתית היא שגיור ייתכן רק עם קבלת תורה ומצוות, ושגיור קטנים דורש שההורים ישמרו מצוות. הבעיה החברתית קשה וממשית. הפתרון הוא ביטול סעיף הנכד שהוא פרצה פתוחה בסכר, העלאת רמת הידע של בוגרי החינוך הממלכתי ביהדות, וליווי הרבה יותר צמוד למתגיירים. אלה אחים יקרים שמשרתים איתנו בצבא, והבעיה כואבת לי מאוד. אם החברה הישראלית תעשה צעדים ממשיים לתיקון המצב, הרבנות תוכל להתגייס מצידה ולתת מענה למצוקה החברתית שנוצרה".
