למדתי עבודה סוציאלית, קרמיקה, אדריכלות, פסיכולוגיה יהודית, עיצוב מטבחים ועוד. תמיד רציתי לשלב אומנות ואנשים. למדתי גם שזירת פרחים ברחובות, וזו הפכה לתשוקה. כשהתחילה הקורונה היו הרבה חתונות קטנות, החלטתי ללכת על זה, וזה היה מאוד מוצלח. בפרחים יש משהו שמאוד מרגיע אנשים.
העסק הוקם לפני כארבע שנים והוא כולל שירותי עיצוב אירועים קטנים, דוכן תכשיטי פרחים באירועים וסדנאות.
שמחת תורה
יש לי בן דוד לא דתי שהתקשר אליי שוב ושוב. הוא גר בצרפת וראה אונליין מה שחמאס העלה לרשתות. הוא אמר לנו "אפילו שאתם בממ"ד ומרגשים מוגנים, אתם צריכים להתכונן לגרוע מכול כי היישובים מסביבכם כבר נכבשו". אני הייתי חודש אחרי לידה, וישבתי וסיפרתי לילדים סיפורי גבורה על עמונאל מורנו ועל עוד גיבורים בעם ישראל.
מצב העסק
כשפרצה המלחמה הכול הוקפא. פינו אותנו לשדה־בוקר ואחרי כמה שבועות הצטרפנו לכל הקהילה של שוקדה בנווה־אילן. רק לפני כחודשיים, כשחזרנו הביתה, חזרתי גם לעסק. אני שמחה שחזרתי, העבודה נותנת לי כוח. אין ספק שהעסק עדיין מקרטע, אנשים עוד צריכים לחזור לעצמם ולהרגלי הקניות וכו', אבל אני מקווה שאני בדרך לחזרה לשגרה.
פרידה
ראובן שישפורטיש ז"ל היה חבר כיתת הכוננות בשלומית, ועם שאר החברים הם נסעו להגן על מושב פרי־גן שמחבלים חדרו אליו. הוא נהרג שם אחרי קרב קשה עם המחבלים. הוא חבר טוב של בעלי והבן שלי עבד אצלו, הוא היה ממש מנטור שלו. בן אדם מדהים שבנה את הבית שלו בשתי ידיו. הבן שלנו למד ממנו נגרות ובנייה ובעיקר מידות טובות.
אופטימיות
אמנם היינו מחוץ לבית הרבה חודשים, ואף על פי שזה לא היה נוח בלשון המעטה, אני שמחה על המסע שעברנו בחודשים הראשונים של המלחמה. נוצרו קשרים בינינו לבין אנשים אחרים שלא היינו פוגשים בדרך אחרת – בשדה־בוקר ובנווה־אילן. אלה חיבורים שונים שלא היינו מגיעים אליהם בנסיבות אחרות.
להשתתפות במדור פנו אלינו במייל || yaelienm@gmail.com
