קיבוץ רביד נראה כמו גן עדן של מטה. היישוב המטופח הקטן, ששוכן צפונית־מערבית למצוק הארבל, טובל בנוף ירוק משגע. גם התוכן שממלא את הקיבוץ הזה נשמע כמו התגלמות הטוב האנושי: זהו האינקובטור הרוחני והרעיוני של "דרור ישראל", תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד, ולכן תמצאו בו צעירים שהחליטו להקדיש את עצמם לחינוך, מכינה קדם־צבאית שמגשימה מטרות חברתיות, בית ספר מקצועי ששואף לחולל מהפכה ביחסם של הישראלים למושג הזה, ועבודה עברית בשדות.
אבל בתקופה האחרונה מתקדרים ענני סערה מעל לגן העדן. תנועת דרור ישראל נתונה תחת מתקפה חסרת תקדים, בין השאר מצד בוגרים שפרשו ומטיחים בה האשמות קשות. באמצע דצמבר פורסמה בחברת החדשות כתבה על "צדדים בעייתיים בדרור ישראל", שבה הורים מתוסכלים וחברי תנועה לשעבר הלינו על אידיאולוגיה נוקשה ומונוליתית, הסללה מקצועית אחידה לתחום החינוך, הטפה לסגפנות חומרית, ובעיקר ניתוק ממשפחת המוצא. דברים דומים וחריפים אף יותר אני שומע מבכירים בתחום החינוך הלא פורמלי ובתנועות הנוער. "זו תנועה אידיאליסטית גדולה וחזקה שעושה דברים יפים, אבל מנוהלת בצורה חולה. אור וחושך משמשים שם בערבוביה", אומר לי אחד מהם, שכמו מרואיינים אחרים, דורש שלא אחשוף את שמו. לצד זאת התגלע סכסוך בין הנוער העובד והלומד לבין תנועת "בני המושבים", ודרכיהן של השתיים נפרדו בצל האשמות קשות.
בשעת אחר צהריים אני מתיישב למעגל שיחה בסלון אחת הדירות בקיבוץ רביד, יחד עם שמונה מחברי הגרעין הקבוע במקום, שחיים בשיתוף כלכלי וחברתי מלא. מארחיי רואים בעצמם את המוהיקנים האחרונים בשמאל הסוציאליסטי־ציוני – אידיאולוגיה שהסעירה פה דורות של חלוצים ובונים, וקרסה עם הנפילה הרעיונית והכלכלית של התנועה הקיבוצית. צורת החיים שבחרו נתפסת בעיניהם כאידיאלית, גם אם אינה פשוטה כלל. "הכול קשה", אומר גרי לוי (44), הנמנה עם המייסדים. "יש צורך בהחלטה משותפת על כל הוצאה, וזה לא פשוט. החברים כאן מושקעים כולם בחינוך, וברור שאם היינו מסיטים חלק מכוח העבודה לתחומים אחרים היינו יכולים להגדיל את ההכנסות. אבל מהו המינון הנכון של סיפוק, אתגר ורמת החיים?
"יש גם דילמות שקשורות לשלב שלנו בחיים. בגיל 25 יכולנו להתרוצץ כל היום, לישון בשק"שים ולא להתקלח. אבל איך אני נשאר חבר תנועה מסור ומעורב, אחד שלא סופר שעות, כאשר אני רוצה להביא לעולם ילדים משלי? ומה צריך להיות ההבדל בין הילדים הביולוגיים שלי ובין החניכים שלי? האם ילד שהוא בשר מבשרי יקבל ממני יחס שונה מחניך? האם אשלח אותו להתחנך בקיבוץ או בטבריה, עִם עם ישראל? האם אשקיע בו חוגים וחו"ל וחינוך פרטי? גם העתיד מזמן שאלות. כשהתחלנו כאן, ראש המועצה האזורית הזהיר אותנו: 'כולכם בני שלושים, בשיא הכוח והפריון. לכו לראות מה קורה בקיבוץ אפיקים: 40 אחוז פנסיונרים, 30 אחוז ילדים, ורק 30 אחוז מפרנסים".
אתם מבקשים להציע חלופה ערכית כוללת להתנהלות החברה הישראלית, אך עשרים שנה לאחר הקמתה, התנועה שלכם מונה רק 1,300־1,500 איש.
"המטרה היא אכן להשפיע על החברה הישראלית ועל סדר היום של מדינת ישראל. אין לנו עניין לבנות קיבוץ לעצמנו. מודל 'קיבוץ המחנכים' הוא תובעני ולא מתאים לכולם, אבל הוא לא המסלול היחידי האפשרי. הציבור מתחבר אלינו באמצעות הצטרפות להסתדרות ולארגוני העובדים, הקמת קואופרטיבים ומסגרות חינוך, פעילות בשכונות והשתתפות במעגלי למידה. הגרעין הפנימי הקטן שלנו משפיע על מאות אלפים במעגלים רחבים ובפריסה גיאוגרפית וסוציולוגית רחבה. בכך נמדדת ההצלחה".
"לפני הבחירות המוניציפליות הגיע לכאן אחד המועמדים", מספר איתמר ריין, העובד במשק החקלאי. "הוא שאל אותי מה חסר לנו, וחשב שישמע בקשה צפויה לעוד פחי זבל או מועדון נוער. אמרתי לו שחסרים לנו אמצעי ייצור ובתים כדי לקלוט עוד אנשים. הוא הופתע לראות אנשים שלא מחפשים את האינטרס האישי, אלא שואפים לקדם צורת חיים שנראית מבחוץ ארכאית. לא המצאנו את הפטנט שנקרא קיבוץ, אבל אנחנו נחושים לגרום לו להצליח".
"העיסוק בחינוך יכול להיחוות כלא מספיק מתגמל", מוסיף תומר שמוקלר, דובר התנועה וחבר הקיבוץ העירוני בחיפה. "ההכנסות לא גבוהות, ורמת החיים צנועה. לפעמים יכול להיות צפוף, ולכן אנחנו מאפשרים גמישות. חבר יכול לחיות בקבוצה גדולה ולעבור לקטנה, להתנייד מדירה לדירה, לצאת מהתנועה ולחזור. מה שמדרבן אותנו זו ההשפעה הציבורית: למעלה מ־100 אלף מתאגדים חדשים בהסתדרות, חיבור הנוער הדתי לעצרות לזכר רצח רבין, מעורבות בסוגיית מהגרי העבודה מאפריקה. הפעילות שלנו בערים אפקטיבית מאוד".
"החיים שלנו גמישים", מדגיש דני דותן, רכז הבינוי ברביד. "בכל רגע אני יכול להחליט מה מתאים לי יותר בשלב הזה, ולשנות דברים. אין כאן מסלול ברור של צבא־לימודים־עבודה. יש כמובן הבדל בין מי שהיינו בגיל 18 למי שאנחנו היום, בגיל 35. קשה לשמר את רוח הנעורים של ויכוחים שמתחילים בחצות הלילה ולא נגמרים".
פלג שדה (29), מצעירי הקבוצה, הוא מדריך במיזם החברתי "הבית השכונתי" בטבריה, "בשכונה שאיך נאמר – היא מאוד־מאוד פריפריה. אני מפעיל מועדונית לנוער וקבוצות נשים, ורוצה להתרחב לזקנים ועולים. המטרה שלי היא לחבר אנשים לקבוצות, כי הניסיון האישי שלי מראה שקבוצה מאפשרת לך לעצב את החיים בצורה נכונה, ליצור שותפות ולהתמודד עם הבדידות. זה נותן לאנשים את האפשרות לסייע זה לזה, במקום ברירת המחדל של 'החזק שורד'. אנחנו מנחילים את ערכי השיתוף באמצעות התנסות, ולא בצורה מתנשאת".
גרי לוי: "המטרה היא להשפיע על החברה הישראלית ועל סדר היום. אין לנו עניין לבנות קיבוץ לעצמנו. מודל 'קיבוץ המחנכים' הוא תובעני ולא מתאים לכולם, אבל הוא לא המסלול היחידי האפשרי. הגרעין הפנימי הקטן שלנו משפיע על מאות אלפים במעגלים רחבים ובפריסה גאוגרפית וסוציולוגית רחבה"
להציל את עלי המנגו
הסתדרות הנוער העובד הוקמה בארץ ישראל בשנת 1924 – אז בלי "והלומד" – בידי בני נוער שהתאגדו כדי להגן על זכויותיהם במקום עבודתם. כיום מונה התנועה 95 אלף חניכים וחניכות ו־8,500 מדריכים צעירים. הערכים שהיא נושאת על דגלה הם ציונות, שוויון, ערך האדם, צדק חברתי ומעורבות חברתית, דו־קיום בין יהודים לערבים, חתירה לשלום ועוד. הפעילות מתקיימת בכ־650 מוקדים – קינים, סניפים ומועדונים.
בעבר היו בוגרי הנוער העובד והלומד ממשיכים להגשמה בקיבוץ. משבר הקיבוצים הביא לתהליך חשיבה מחודשת, שכונה "להוביל שנית", ובסופו הוחלט על הקמת תנועת בוגרים שייעודה המרכזי הירתמות למשימות חינוכיות. כך נוסדה ב־2006 "דרור ישראל", שמרכזת גם את הפעילות של 150 אלף החניכים בתנועת הנוער. 1,500 החברים הבוגרים מתגוררים ברובם ב"קיבוצים עירוניים" ברחבי הארץ. התנועה הקימה רשת של בתי חינוך – בתי ספר, פנימיות, מועדונים, פנימייה קדם־צבאית ומרכז הדרכה – ומדי שנה היא מקיימת מאות סמינרים בבתי ספר ובמוסדות חינוך, עורכת מסעות לפולין ועוד. במסגרת "דרור ישראל" ממשיכים בוגרי הנוער העובד והלומד לשנת הכשרה בקיבוץ רביד, מתגייסים לנח"ל, ואז יוצאים עם הגרעין שלהם ל"פרק משימה" באחד הקיבוצים העירוניים.
הביקור שלנו ברביד כולל גם סיור במוסדות החינוך ובמרכז התפעול החקלאי של הקיבוץ. קהלי היעד של המכינה הקדם־צבאית הפועלת כאן הם ערבים ויהודים מאזורי חיוג סוציו־אקונומיים שלא מגיעים בדרך כלל להתחנך במפעל המכינות. הפורמט של המוסד הזה הוא ייחודי: מכינה מקצועית, שבה חלק הארי של היום מוקדש לעבודה פיזית בנגרות, בבנייה או בחקלאות. המפגשים העיוניים מרוכזים אחר הצהריים, ומוקדשים לסוגיות בכלכלה, חברה וציונות.
את בית הספר המקצועי "דרור גליל" שבקיבוץ מנהלים יהודה דוולצקי, בוגר ישיבת עתניאל ("אני לא חבר התנועה אלא חבר של התנועה"), ומרב כבשנה. החזון הוא "לבנות מחדש את החינוך המקצועי באופן שלא ייפול במלכודת ההסללה הקלאסית לתפקידי חוטבי עצים ושואבי מים", מסבירה כבשנה. "אנחנו רוצים לפתח אצל התלמידים ארגז כלים רחב שכולל יכולות ניתוח שוק, זיהוי צרכים, תכנון תפקודי וטכנולוגי של מוצר, עבודת צוות, שיווק והטמעה אצל המזמין. אין לנו כיתות אלא קבוצות, כי מערכת היחסים היא מטרה ולא אמצעי. היחס לחניך הוא בגובה העיניים, כולל בעיצוב הערכים ובקביעת היעדים. התלמיד כל הזמן נשאל לעמדתו: מה אתה רואה, מה אתה חושב, מה אתה רוצה שיקרה. הצופן הגנטי שלו כולל צו עשה פנימי שדוחף להגשמה, והוא מוכוון לפעולה ממשית בתוך המציאות באופן של יצירת מוצר".
"פנה אלינו מפקד פלוגה בצה"ל וביקש מערכת שמדמה מטען צד. הכנו לו מתקן שבנוי כמו מוקש, וכשהחיילים עוברים ו'מפעילים' אותו, הוא יורה עליהם אורז", מספר דוולצקי. "הלמידה כאן היא מבוססת פרויקטים, בדגש על כאלה שיש להם משמעות חברתית. אנחנו לא מכשירים מפעילי מכונות, אלא עובדים יצירתיים שיודעים לזהות צורך, ולעבור את כל התהליך המורכב של הצעת פתרון ופיתוחו. המטרה היא לשבור את הסטיגמה שחינוך מקצועי נועד לחלשים, ולמשוך לפה תלמידים חזקים שרוצים משהו שונה".
ענף משק אחר ברביד הוא החקלאות: 600 דונם של מטעי זית, מנגו, אבוקדו וליצ'י, שהחברים מעבדים בעצמם. מי שאחראי לכך הוא רן זהות, בוגר סיירת מטכ"ל שעבד כמה שנים בקונצרן החקלאי "מהדרין" כדי לרכוש ניסיון, ובשנת 2006 חזר לרביד ושכנע את החברים לצאת בעצמם לשדות, במקום לשלם לחברה חיצונית שתפעיל את המשק החקלאי. "אמרו לו שזו התאבדות כלכלית, כי רק הטרקטורים והציוד יעלו מיליונים", מסביר ריין. "הוא שכנע את החבר'ה בשיגעון שלו, והיום יש לנו מטעים מוצלחים עם מחזור מכירות של 3.5־4 מיליוני שקלים בשנה. העבודה כולה נעשית ללא פועלים זרים: יש צוות ליבה קבוע, וצוותים של חברי 'דרור ישראל' או סטודנטים מתנדבים מרחבי הארץ מגיעים בתורנות לשבוע עבודה".
"מהבחינה העסקית אנחנו מאוזנים, אך עיקר התפקיד שלנו הוא עדיין השליחות החינוכית", אומר מתן אלפסי. "הקבוצות שמגיעות לפה עוברות תהליך התפתחות ולמידה. פיתחנו מתודולוגיה שמאפשרת להכשיר את המתנדבים כך שהתפוקה שלהם תהיה כמו של עובדים מקצועיים, למרות שהם באים לתקופות קצרות.
"אנחנו מחוברים גם לבית הספר בקיבוץ, שיש בו מגמה של אקו־חקלאות, ומקדמים פרויקטים בתחום. את הדשן אנחנו מייצרים מהפסולת האורגנית של הקיבוץ, וגולת הכותרת היא מערכת שפיתחנו להגנה מפני הקרה. לילות של קרה גורמים לעלי המנגו להתייבש ולמות, וביישובים שכנים נוטעים מנגו ובונים על כספי הפיצויים שמשלמת המדינה במקרה של אירוע חמור. פנינו בנושא הזה לחברת נטפים, שהציעה לנו פתרון יקר. אמרנו להם שניקח את הרעיון ונצליח ליישם אותו בעלות נמוכה, של תשעה שקלים לעץ. מדובר במתז שמרסס טיפות בקצב אחיד מעמוד גבוה. במהלך ליל קרה נוצר סביב העלים ציפוי של קרח שמתפקד כמבודד, כמו איגלו. בבוקר הציפוי נושר, והעלה חי. בעקבות ההצלחה נטפים הביאה לכאן משלחות מכל העולם, כדי למכור להן את הפיתוח".
המתח שבין המרד לרציפות
בחזרה למעגל השיח בדירה: אחד הפילים בחדר הוא יחסה של התנועה למוסד המשפחה. איש מחברי הקבוצה שהתכנסו כאן אינו נשוי, אף שלאחדים מהם יש בני זוג וילדים. בעיניהם, גרעין ההשתייכות הבסיסי אינו הזוגיות, אלא הקבוצה. בשל כך אפשר למצוא אצלם כמה סוגי תלכידים: רווקים שלא מתכוונים להינשא או להביא ילדים, וחיים בדירה עם חברים אחרים בקבוצה; בני זוג החולקים דירה משותפת עם חברים נוספים; בני זוג שמפוצלים בין דירות שונות, ואפילו בין יישובים שונים, ומתגוררים עם חברים אחרים; שתי נשים שהביאו ילד עם חבר הקבוצה שמתגורר יחד איתן או במקום אחר; זוגות חד־מיניים ועוד.
בני שיחי נזהרים מלבקר את מוסד המשפחה הקלאסי. "המשימה הגדולה שלי היא לפתוח את הלב", מסבירה גילה הבסי (35), רכזת הקהילה וחברת צוות היגוי המשותף לדרור ישראל ולבני עקיבא. "אני חולקת דירה עם מור, ליאור ואיתמר. יש לי משימה עם דני ויואב, ושותפות כלכלית עם מתן ודני. אני לומדת להרחיב את הלב ולהיקשר לעוד ועוד אנשים. צורת החיים הזו מאתגרת את המפגש האנושי, ודורשת מכולנו להשתנות ולתת מקום. זו עבודה לא פשוטה, כי מערכות היחסים לא תמיד הרמוניות. אני מבקשת להיות מחויבת, כלומר לעמוד גם במקומות מאכזבים שבהם לא הצלחתי להגיע להסכמה".
דני דותן טוען שלא מדובר באג'נדה תנועתית: "זוהי בחירה אישית, וכל אחד מחליט איך לעצב את חייו ועם מי לגור. המודל שלנו הוא יותר קבוצתי ופחות קיבוצי – אנשים מקבלים החלטות בשיחות עם חבריהם הקרובים, ולא בוועדת הדיור. המהות של משפחה מורכבת מקרבה, קשר, אחריות ויכולת לצאת מעצמי ולפגוש את הזולת, ואת הערכים הללו אנחנו מיישמים בקבוצה. ערכי הבסיס של הסולידריות חזקים אצלנו מאוד. בהקשר רחב יותר, אנחנו מתמודדים עם שאלות שמעט מאוד צעירים חילונים מתמודדים איתן: איך אני רוצה לחיות, מהם הערכים שמניעים אותי. יש לנו למי להפנות את השאלות, ויש לנו חברים ששותפים לקבלת ההחלטות".
"השאלה אינה 'כן או לא משפחה', אלא 'כן או לא מחויבות למערכות יחסים'", מטעימה רעות ברקאי. "הערך הבסיסי הוא חברת מבוגרים שאחראים זה לזה וקושרים את חייהם כמכלול. באיזו צורה הם עושים את זה – באותו בית או בבתים נפרדים? עם ילדים או בלעדיהם? בעיניי אלו שאלות משניות. כל אחד נוהג לפי מה שהוא רוצה, ואין כאן טוב יותר או פחות".
תומר: "אנחנו נפגשים בכל שבוע ללמידה, מדברים על בעיית הפליטים, הפערים החברתיים, ציונות וסוציאליזם, אבל אני לא זוכר שיח על המשפחה. זה לא נושא אצלנו. מאידך גיסא, אין לנו בעיה עם מי שבוחר להקים משפחה. אנחנו תנועה ביקורתית מאוד, אבל אני לא מכיר אצלנו ביקורת על מוסד המשפחה".
"אחת מנקודות החוזק של הנוער העובד והלומד היא המוגנות", מדגיש יואב רימר. "כבר משלב תנועת הנוער, לא יקרה שמישהי תמצא את עצמה בסיטואציה שהיא לא בחרה בה, או שאין לה שליטה עליה. לעומת החברה החילונית הכללית בישראל, זה לא מובן מאליו. החינוך פה כולל הטמעת אחריות עמוקה של החברים זה לזה. מה שיכול להיתפס מבחוץ כפריצת גבולות, הוא למעשה מקום משפחתי ומגונן".
רעות ברקאי: "השאלה אינה 'כן או לא משפחה', אלא 'כן או לא מחויבות למערכות יחסים'. הערך הבסיסי הוא חברת מבוגרים שאחראים זה לזה וקושרים את חייהם כמכלול. באיזו צורה הם עושים את זה – באותו בית או בבתים נפרדים? עם ילדים או בלעדיהם? בעיניי אלו שאלות משניות. כל אחד נוהג לפי מה שהוא רוצה"
לוח השנה היהודי, איך אתם פוגשים אותו?
דותן: "אנחנו ביקורתיים מאוד, לומדים ויוצרים, ולכן גם המפגש עם הלוח היהודי מעורר התחדשות ויצירה. אני גדלתי בבית אפיקורסי, שהחגים בו היו מפגש משפחתי ותו לא. כאן בתנועה אנחנו עורכים מסכת לימוד ושיח ביום כיפור, ובשנתיים האחרונות אפילו החלטתי לצום. חידשנו את סדר פסח, והמשפחות מגיעות לערב סביב תכנים של סולידריות, חופש ושחרור מעבדות".
"בפסח הבאתי את בני המשפחה שלי לקבוצה במצפה־רמון, והם אמרו לי שזה היה ליל הסדר הכי משמעותי שהיה להם בחיים", נזכרת רותם. "אנחנו כאן מקיימים ארוחות שישי עם סבב של 'פרי עמלי' – כל אחד מספר על החוויות שלו מהשבוע. שאלת הקשר למקורות היהודיים נפתחה אצלנו בעקבות מפגש שערכנו עם בני עקיבא. הרעיון שלנו הוא לשמר את המתח שבין המרד לרציפות. לדעת מה נחרב, מה אנחנו משאירים בגלות, ומה צריך לשמר כחלק מהשרשרת".
"כשנולדו כאן בנים, נדרשנו לשאלת ברית המילה", מספר דותן. "היה ברור שכן, כי לא למול זה מרד חריף מדי, אבל זה שלח אותנו ללמידה ולכתיבה של ברכה חלופית. גם אם נחליט על מיסוד יחסים של בני זוג, לא נצטלם עם טקסט בארמית כי 'ככה צריך', אלא ניצור את ההבעה הייחודית שלנו למחויבות הזוגית".
אלף פעילים נטשו את יחימוביץ'
את פרסומי חברת החדשות על תנועת דרור ישראל הובילה הכתבת יעל אודם. "האחידות המחשבתית מוחלטת, ולא תמצא שם מחלוקות", היא מספרת לנו על התרשמותה. "יום אחד החברים מקבלים הודעה ששלי יחימוביץ' חייבת להיבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות – ומאותו רגע יש לה אלף פעילים בשטח. עוברים כמה חודשים, מתגלע סכסוך, וברגע אחד יחימוביץ' מוקצית מחמת מיאוס וכולם עובדים בשביל אבי ניסנקורן. לא תמצא אחד שחושב אחרת. הדבר השני שהטריד אותי הוא הניצול הכלכלי. אדם שפרש מהקבוצה אחרי שמונה שנים גילה שיש לו 13 שקלים בקרן הפנסיה".
איך זה אפשרי, עם חוק הפנסיה?
"החוק חדש יחסית, מה גם שרבים מאנשי התנועה רשומים כמתנדבים, או שמדווחים על מעט מאוד שעות. מי שעוזב עלול למצוא את עצמו עירום ועריה, בלי כסף ובלי חברים".
טענות קשות משמיעה גם שירי ארדיטי, מזכ"לית תנועת "בני המושבים", שהתפצלה באוקטובר שעבר מהנוער העובד והלומד. ארדיטי (43) החזיקה בעבר משרד עורכי דין, אך בשלב מסוים החליטה להקדיש את עצמה לעשייה חברתית. היא החלה לנהל את חטיבת בני המושבים (חטב"ם), והובילה את המהלך לניתוקה מהנוער העובד והלומד. בסדרת פוסטים שפרסמה בפייסבוק האשימה ארדיטי את קברניטי התנועה־האם בהתנהלות אגרסיבית, שכללה לטענתה פיטורי עובדים, הטרדות, איומים וניתוק קווי הטלפון של הנהלת חטב"ם – דווקא כשאלפי חניכים נמצאים בשטח במסע חנוכה, ושמירת הקשר הרציף איתם חיונית.
"כשאתה גדל בנוער העובד והלומד, אתה נכנס להסללה קשוחה", אומרת לנו ארדיטי. "אם אתה לא חותם בסוף התיכון להמשך בחוות הכשרה, אתה נפלט. בתנועת הבוגרים מפמפמים לך שהשינוי יבוא באמצעות מרד בממלכה ובמוסכמות, ובנות שיצאו משם אמרו לי שגם מוסד הזוגיות מתערער. מצפים ממך להיות פתוחה להתנסויות בפריצת המערכת הזוגית הרגילה. הורים ששולחים ילד לנוער העובד והלומד צריכים לדעת שבקצה, זה מה שיכניסו לו לראש. התנועה הזו מתמחה בקידום חתרני של אג'נדות קיצוניות, בלי להכריז עליהן".
ובכל זאת, במשך שנים בני המושבים הייתה חטיבה בנוער העובד והלומד. מה גרם לכם להיפרד מהם?
"ההתנהלות הכלכלית והארגונית שלהם לא עומדת בשום מבחן ביקורת, אבל מעבר לכך יש פער בסיסי במישור הערכי. הנוער העובד והלומד מתיימרים לייצג את כלל החברה הישראלית, אבל אם כן, זה דורש שוויון בצלחת. שכולם יוכלו גם לבשל, וגם לאכול. בפועל, בהנהגה שלהם אין ייצוג לימנים, לדתיים, למסורתיים, לערבים או לאנשי פריפריה. אני לא יכולה להרשות לעצמי התנהלות כזו, כי חטב"ם כוללת חניכים מכל קשת החברה הישראלית.
"גם חטב"ם היא תנועה חילונית, אבל יש בה מקום אמיתי למסורתיים. במחנות שלי תראה נערים בכיפה ונערות בחצאית, יש קידוש, הפעילויות בשבת נעשות ללא מערכת הגברה, והאוכל כשר. יהיו שעות ביקור להורים גם בשישי, כדי לאפשר לכולם לבוא. בסמינר ההדרכה יש בית כנסת, מה שלא יעלה על הדעת בנוער העובד והלומד. כתנועה אני נמתחת לטובת כלל החניכים שלי. בקן בורוכוב (של הנוער העובד והלומד בגבעתיים, י"י) לא תמצא את זה, כי אצלם לא מכבדים את השונות. הבעיה היא שלחניכים בבורוכוב יש בחירה בין תנועות נוער, ואילו לצעירים במושבים אין בחירה כזו, כי אין במושב שתי תנועות אפשריות. כשבנוער העובד והלומד לוקחים חניך להפגנות תמיכה במועמד לראשות ההסתדרות, אין לו בחירה. אם ההורים שלו ימנים או סתם לא בעניין, הם בבעיה. למה נער שבא לקבל ערכים ופעילות קהילתית צריך למצוא את עצמו משתתף במאבקים פוליטיים של ארגון שמאל מובהק?"
תנועת הנוער העובד והלומד מעורבת בפוליטיקה?
"דרור ישראל מנהלים באופן ריכוזי את התנועה הזו, ואצלם כולם בצד השמאלי של המפה ורואים בעצמם חיילים של יו"ר ההסתדרות".
פערי ההשקפה העמוקים הצטרפו לסכסוך כספי. "גילינו שהם מקבלים מיליוני שקלים בשביל החניכים שלנו, ולא מעבירים לנו", אומרת ארדיטי. "ניסינו להסדיר את העניינים איתם, וסיכמנו על מינוי רואה חשבון חיצוני. בנוסף דרשנו ייצוג בהנהלה, שקיפות במסמכים ואוטונומיה בתכנים. כשהדו"ח של רואה החשבון הגיע, הם פוצצו את המגעים. אחר כך הם פיטרו את כל חברי חטב"ם שהיו להם תפקידים בארגון".
מנקודת מבטם, אם אתם רוצים תנועה שונה – תקימו אותה מאפס, ואל תנצלו את הפלטפורמה שלהם.
"אנחנו נקים את בני המושבים כתנועה נפרדת, זה עוד יקרה. אבל בינתיים הם עושים הכול כדי לטרפד את המהלכים שלנו. יש להם חיילים בשטח, והם פנו בצורה מכוערת למועצות ולרשויות והציעו כוח אדם חינם בתמורה לכך שיעבירו את כל החניכים לרישום על שמם ולא על שמנו. למזלנו, ראשי הרשויות דחו אותם".
שירי ארדיטי: "הנוער העובד והלומד מתיימרים לייצג את כלל החברה הישראלית, אבל אם כן, זה דורש שוויון בצלחת. בפועל, בהנהגה שלהם אין ייצוג לימנים, לדתיים, למסורתיים, לערבים או לאנשי פריפריה. כשהם לוקחים חניך להפגנות תמיכה במועמד לראשות ההסתדרות, אין לו בחירה. אם ההורים שלו ימנים או סתם לא בעניין, הם בבעיה"
תקראו את מסילת ישרים
כל המרואיינים שהלינו באוזניי על התנהלות הנוער העובד והלומד ותנועת הבוגרים שלו, הפנו את האצבע המאשימה לכתובת אחת: יו"ר שתי התנועות, פסח האוספטר. "על פיו יישק הכול", אומרת ארדיטי. יותר מעשרים שנה הוא בתפקיד, ואין תאריך תפוגה לקדנציה שלו. שיגיד מה שיגיד, דמוקרטיה זה לא".
האוספטר עצמו ידוע כסרבן ראיונות סדרתי, אך הפעם הוא הפתיע, והסכים לשבור שתיקה תקשורתית רבת־שנים. אנחנו נפגשים ב"בית יצקר" בדרום תל־אביב: מכאן יצא יוסף חיים ברנר, בימי פרעות תרפ"א, לדרך שממנה לא שב. במרוצת השנים הפך המבנה לבית הקבע של הנוער העובד והלומד. האוספטר (56), בן יחיד להורים ניצולי שואה, נולד בעמק והיה בגרעין הראשון של התנועה שהלך לחוות הכשרה במלכיה, בשנת 1981. הוא חתום על ההקמה של רביד ושל תנועת דרור ישראל, שבראשה הוא עומד משנת 1997 ועד היום.
בוגרים שלכם יוצאים בהאשמות קשות נגד התנועה. מה בחוויה הקבוצתית גרם לכך? מה מידת האחריות שלך לדבר הזה? האם יש תהליכי תיקון והפקת לקחים?
"דרור ישראל היא רשת עצומה של קבוצות אוטונומיות המנהלות את חייהן. היא איננה תאגיד ואין לה תקנון. ביקורת היא דבר חשוב, וגוף שמתעלם ממנה סופו להינמק, אבל הכתבה שפורסמה לא הייתה ביקורת אלא קמפיין מטעם בני המושבים. מזכ"ל תנועת המושבים, מאיר צור, התפקד ל'כולנו' ודרש ממני להעמיד לרשותו את החברים שלנו, כדי שהוא ייבחר לכנסת. זוהי סחיטה. סירבתי, ובתגובה הוא הלך וטען שהנוער העובד והלומד גנבו לו עשרות מיליוני שקלים. השקר הזה התפרסם באתר 'המקום הכי חם בגיהנום', ואנחנו הגשנו תביעת דיבה על סך חצי מיליון שקלים.
"המהלך שנעשה כאן הוא קמפיין שנועד להעברת כספים למאיר צור בניגוד לחוק, וזה לא יקרה. הוא לא יקבל מתחת לשולחן מיליוני שקלים שמיועדים לחניכים. החניכים של בני המושבים שייכים לנוער העובד והלומד כבר 80 שנה. אם הם רוצים להקים תנועה חדשה, שיפנו למשרד החינוך וילכו בדרך המלך. גם כשבני זוג רוצים להתגרש יש כללים, צד אחד לא יכול לדרוש הכול ולצפות שייענו לו".
בכיר בעולם החינוך הלא־פורמלי השווה אותך ל"אדמו"ר בתוספת מסורת בולשביקית". מנהיג שמי שלא מיישר איתו קו נשרף לחלוטין, ומותר גם לרדוף אותו. יש לנו, יש לצרינו. אין באמצע.
"זה פייק ניוז. אנשים חיים בתוך תיבות תהודה של עצמם ואומרים מה שהם רוצים. לפני שנתיים קיבלנו מהנשיא את 'פרס ירושלים לאחדות ישראל', יש לנו שיתוף פעולה מפואר עם בני עקיבא, ויש לנו 20 אלף חניכים במגזר הערבי והדרוזי. אי אפשר לעשות את זה בלי דיאלוג. המקור לכל הלחישות הרעות הוא קנאה צרופה שאוכלת בכל פה. קשה להם איתנו כי אנחנו מגינים על עצמנו".
איך אתם מגינים על עצמכם? שמעתי שכל מי שכתב או אמר עליכם משהו חטף תביעת דיבה. לזה הכוונה?
"אנחנו לא מסכימים שיגידו עלינו דברי בלע או הכפשה, וזה מכאיב להם. השאלה היא האם אתה משתף פעולה עם העולם הזה, או מתמודד איתו. אנחנו לא תנועה פרטיקולרית אלא תנועה לאומית, שיש בה ייצוג לכל חלקי החברה הישראלית, והעובדה הזו היא לצנינים בעיני אנשים. גם כשיעקב נותן ליוסף כתונת פסים, האחים מקנאים. איך אני יכול להתמודד עם זה?"
שירי ארדיטי אומרת שההסתדרות מממנת אתכם ב־15 מיליון שקל כדי שתפעלו בשירות האינטרסים שלה.
"אנחנו חלק מההסתדרות מיום הקמתנו, ומנהלים בתוכה את האגף האחראי לזכויות הנוער העובד. היה לנו תפקיד מרכזי ביצירת חיבורים במחאה החברתית ובפעילות בסוגיית הפליטים. לכן ההשתתפות במימון היא לגמרי מתבקשת. בנוגע לפורשים – יש לנו 1,500 איש בתנועת הבוגרים, כך שתמיד תמצא מישהו שפרש לפני עשור ומרגיש לא מרוצה. בגוף גדול עם עשייה מורכבת כל כך, אין אפשרות אחרת. יש אצלנו הרבה אנשים שהחיים שלהם מלאים ועשירים. ההתמקדות בשוליים באה מצרי עין שלא קראו מסילת ישרים".
פסח האוספטר: "המקור לכל הלחישות הרעות הוא קנאה צרופה שאוכלת בכל פה. אנחנו לא תנועה פרטיקולרית אלא תנועה לאומית, שיש בה ייצוג לכל חלקי החברה הישראלית, והעובדה הזו היא לצנינים בעיני אנשים. גם כשיעקב נותן ליוסף כתונת פסים, האחים מקנאים. איך אני יכול להתמודד עם זה?"
די־אן־איי של חורבן
האוספטר עורך לי סיור בבית יצקר, ומלווה אותו באנקדוטות היסטוריות. קורותיה של החלוציות הארץ־ישראלית בוקעות פה מהקירות. "עתידה של ישראל מונח על הכף", קובע המנהיג האידיאולוגי של תנועת הנוער הסוציאליסטית. "המטרה של דרור ישראל היא ליצור מארג של הסכמה דמוקרטית, שבתוכו יוכל העם היהודי להתקיים בבטחה במקום היחיד בעולם שבו הוא יכול להתקיים. בניגוד למוזיקה המערבית, במוזיקה המזרחית יש רבעי טונים, והאתגר שלנו הוא להבחין בהם, לקיים דיאלוג עדין ולקבל את האחר גם כשאתה חלוק איתו. לא עלינו המלאכה לגמור, אך אין אנו בני חורין להיבטל ממנה".
אחרי רצח רבין, מזכ"ל הנוער העובד והלומד דאז, עובד צור, הכריז על נתק מהציונות הדתית. הטענה שלו הייתה שאין לבוא במגע עם מי שלא מכיר בעליונות הדמוקרטיה על ההלכה. בתקופתך המגמה השתנתה, וכמו שהזכרת, אתה מוביל חיבור עם בני עקיבא. מה גרם למהפך הזה?
"באותן שנים הזדהיתי עם צור, ואולי אפילו אמרתי דברים בנימה עמוקה משלו. רצח ראש הממשלה היה אסון נורא, מכה קשה ואנושה לחברה הישראלית. הבנתי שעלינו לעשות כל שביכולתנו כדי שהתסריט הזה לא יחזור על עצמו. הבעיה היא שהדי־אן־איי של החורבן טמון בעם ישראל ועלול לחדור לזרם הדם, ולכן חובה לחפש מכנה משותף וליבה משותפת שיאפשרו חיים ביחד.
"לדיאלוג עם בני עקיבא הובילה אותי תחושת האזעקה, התחושה שאנחנו בדרך למקום שבו עצם הקיום שלנו פה בסכנה. צריך לזכור שעד היום לא חזר העם היהודי לגודלו כפי שהיה לפני השואה, ובלעדי מדינת ישראל קיומו מוטל בספק. מקור היניקה שלי הוא תנועת העבודה הסוציאליסטית, שהבינה שהקיום שלנו לא מובטח כל עוד הגן הגלותי מפעפע בנו. ראה את היחס המזלזל לבני ארץ ישראל בפרק 'השוכר את הפועלים' (במסכת בבא מציעא – י"י), איך משבחים שם את בנו של רשב"י לא על חוכמתו אלא על ממדי גופו. ראה איך האליטה של הגולים הייתה מוכנה לסייע לעזרא ונחמיה בכסף, אבל לא לעלות בעצמה. הרב עובדיה יוסף סימן שינוי, כי הפסיקות שלו נשענו על הקיום בארץ ולא על המוטיב של עם שחי בגולה".
בעבר דובר על "ברית היסטורית" בין המפד"ל למפא"י, שני מחנות אידיאולוגיים המסורים למפעל הציוני. אתה רואה את חידוש הברית הזאת כיעד?
"המישור המפלגתי הוא קצף על המים; החיבורים העמוקים הם בין תנועות רוחניות מגשימות. תנועת העבודה היא לא מפלגת העבודה, היא תנועת יצירה רוחנית של העם היהודי. לצד ההסתדרות והתנועה הקיבוצית ותנועות הנוער, היא יצרה עולם רוח שלם. במובן הזה, הקשר עם הציונות הדתית מבית מדרשו של הרב קוק מעולם לא ניתק. אני רואה הרבה מישורים שבהם אפשר להגיע להסכמות".
במה לדוגמה? אולי סביב החלטת בג"ץ לאפשר לעיריית תל־אביב לפתוח מרכולים בשבת?
"אני תומך בהפסקת חילול השבת. אנשים קונים בשבת כי מורשת הורדוס שולטת בנו. הסגידה לכסף היא האלילות המתחדשת, ומי שמעדיף את מורשת הורדוס על מורשת הנביאים בוחר בחירה לא יהודית.
"בסוגיית המרכולים חובה לראות את התמונה השלמה. בובר כבר אמר שנביא שקר לוקח פיסת פאזל ומעצים אותה. כשאתה מעביד אדם בפרך בשבת, אתה עושה מעשה הורדוס, ולזה אני מתנגד לחלוטין. ישראל יכולה להפסיק את חילול השבת ללא שימוש באמצעים דרקוניים: קיצור שבוע העבודה, העלאת שכר המינימום ודאגה לגיל הרך יפנו זמן לקניות במשך השבוע, וכך האדם יוכל להקדיש את השבת לתרבות ולרוח. השאלה היא איך אתה בונה מדינה יהודית שיש בה ממד רוחני עמוק.
"מצד שני, קח את שנת השמיטה. חכמים המציאו את הפרוזבול, ואני שואל: למה אף אדם דתי לא קם וקורא לבטל את הפרוזבול ולקיים את מצוות שמיטת החובות? תאר לך שמפלגה דתית הייתה מציעה שמיטת חובות כספיים, אתה יודע איזה עומק של שותפות זה יכול ליצור בין תנועת העבודה לבין הציונות הדתית? לצערי יש זרמים דתיים דטרמיניסטיים, שמאמינים שהגורל האנושי נקבע מראש, כמו במסורת הפרוטסטנטית. זוהי צורת חשיבה קפיטליסטית מרושעת. הנביא עמוס לא היה מתחבר לחשיבה כזו, שמבוססת על עושק וירידה לחיי הגר, העני והאלמנה".
חלק מהביקורת כלפיכם נוגע לפירוק מוסד המשפחה. אתה חושב שתא זוגי קלאסי אינו רלוונטי?
"גוסטב לנדאואר, הוגה סוציאליסטי שהשפיע על בובר, אמר על מוסד המשפחה: בעולם שהכול מתפרק בו, אני אצא נגד המוסד האחרון שמקשר בין בני אדם? היהדות מזהה קדושה בקשר הזוגי, וכמו א"ד גורדון, אני חושב שלמחוק את זה – זו מהפכנות ילדותית שלא בונה אלא הורסת. אבל הפירוש החילוני שאני נותן למושג הקדושה מתמקד באחריות העמוקה לנפשו של האחר. עם זה צריך לבנות מארגים אנושיים. איך עושים את זה? או בתא זוגי, או בתאים אחרים. אם אנשים מגיעים לקשר עמוק, מי אני שאקבע להם באיזו צורה לנהל את חייהם".
אתה בעצמך נשוי? יש לך ילדים?
"לא. אני לא נשוי ואין לי ילדים. לגופו של עניין, אין דגם שאתה יכול לומר עליו שאין בלתו. אצל אבותינו היה נהוג ריבוי נשים, וגרשום מאור הגולה הפסיק את זה, כי הוא זיהה צורך חברתי. המוטיב המרכזי הוא נטילת האחריות על האחר, שמגיעה עד כדי אהבה. אני רוצה שנתמקד במהות ולא בצורה, במרווח הלבן שבין האותיות ולא רק בטקסט היבש. השאלה אם לסדר את האנשים ככה או ככה, נובעת מראייה מכניסטית ולא מראיית עומק. אני מתחבר לרעיון שאומר שמה שיכול להתרחש בזוג, יכול להתרחש גם בין יותר משני בני אדם. השאלה היא אם השכינה שורה, וגורדון אמר לנו 'ברגע שהתקבצתם לקבוצה, חלה עליכם קדושה'".
קטגוריות מדומיינות
מסענו מביא אותנו גם אל אהרן אריאל לביא (36), בוגר הנוער העובד והלומד. לביא המשיך לדרור ישראל ואף הספיק להדריך גרעין, עד שלפני כ־13 שנה פרש על רקע חזרתו בתשובה. מאז ועד היום הוא ממשיך לעסוק בערך באותו דבר – פיתוח קהילות משימתיות ברחבי הארץ ובתפוצות.
"גדלתי בתנועה ואני חייב לה המון", אומר לביא. "יש לי כיום חילוקי דעות עמוקים עם דרור ישראל בנושאים מהותיים, כגון השיטה הכלכלית הרצויה או היחס למסורת היהודית, אבל אלו מחלוקות לשם שמיים, שתמיד היו ותמיד יהיו, וטוב שכך. למשל, דרור ישראל היו שחקן מרכזי במחאה החברתית של 2011, ולדעתי – בתור כלכלן שהיה מעורב במחאה מצד מחלקת המחקר של התאחדות הסטודנטים הארצית – חלק מההצעות שלהם לא רק שלא היו משפרות את מצבו של האזרח הפשוט, אלא סביר להניח שהיו מרעות אותו. בין השאר הם הציעו להעלות מאוד את מס החברות, בתקווה שזה יגדיל את הקופה הציבורית בלי לפגוע בעובדים. המציאות היא שאנחנו חיים בכלכלה גלובלית, שבה מדינות מתחרות זו בזו על השארת החברות הגדולות בשטחן, והעלאת מיסים דרמטית פשוט תביא לנטישה של חברות מהארץ לחו"ל".
גם כיום לביא עובד בממשקים עם דרור ישראל, במועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות. "מחלוקות רעיוניות הן דבר אחד, אבל מסע ההכפשה בשנים האחרונות נגד דרור ישראל מבטא תהליך הרבה יותר מדאיג. בניתוח שלי הוא מתלכד עם המתקפה על הגרעינים התורניים ובנות השירות, עם מה שניסו לעשות למכינות אחרי האסון בנחל צפית, ועם עוד סדרת ניסיונות לחסל כל התארגנות רעיונית.
"מה שבהחלט משותף לזרמים השונים הוא ההבנה שהדרך לאושר אנושי – אושר במובן העמוק של הגשמה עצמית, לא הוללות ושכרות – עוברת דרך שתי תחנות מרכזיות: מערכות יחסים ועשייה שאינה רק למען עצמך. החיבור העמוק הזה יכול להסביר כל מיני פרדוקסים בני זמננו. לדוגמה: הקיטוב בין ימין לשמאל או בין דתיים לחילונים רק הולך ומעמיק, ונדמה שכפסע בינו לבין אלימות – ומצד שני אנחנו רואים חיבורים בין הנוער העובד והלומד לבני עקיבא, בין דרור ישראל לגרעינים התורניים, ובין שלל מגזרים, דווקא בעת הזו.
"הסיבה לחיבורים האלו היא לא שכולם גילו לפתע את נערי הפרחים שבתוכם, אלא שיותר ויותר אנשים מבינים שהקטגוריות שהתקשורת כופה עלינו הן מדומיינות בחלקן ומנופחות מעבר לכל פרופורציה בחלקן. המאבק האמיתי הוא בין מי שרוצה לשמר את הציונות כתנועה ערכית ומגשימה בכל רובדי החיים, ובין מי שרוצה לעשות מכירת חיסול שלה, ולהפוך את ישראל לעוד מדינה דוברת אנגלית".
תגובות
בתגובה לטענותיה של שירי ארדיטי נמסר לנו מ"דרור ישראל": "שירי ארדיטי מנהלת כבר שלושה חודשים מסע הכפשות מגמתי נגד תנועת הנוער העובד והלומד ונגד בוגריה. לצערנו, שירי ואיתה מאיר צור, מזכ"ל תנועת המושבים, פועלים מתוך אינטרס פוליטי ואישי: השניים יצאו למהלך מופקר וחסר אחריות שעלול לפגוע אנושות בבני המושבים, תוך שהם מוליכים שולל את חניכי ומתנדבי שנת השירות. ארדיטי וצור ממחזרים מסרים שקריים על אף שנבחנו בבית הדין לעבודה ואין להם אחיזה במציאות, והם מוציאים דיבתנו רעה.
"צר לנו על הניסיון להציג באופן שקרי את חברי תנועת הבוגרים ואת אורח חייהם. תנועת דרור ישראל כוללת משפחות רבות, ואנו רואים בערך המשפחה חשיבות גדולה. גם במשפחות הלהט"ביות אנו רואים משפחות לכל דבר ועניין.
"הנוער העובד והלומד היא תנועת הנוער היחידה בארץ שמפגישה בני נוער חילונים, מסורתיים ודתיים, נוער יהודי, ערבי ודרוזי, מהעיר ומההתיישבות העובדת, נוער ותיק ועולה, מהמרכז ומהפריפריה, נוער להט"ב ונוער עם מוגבלויות. בנוער העובד יש מקום לכולם, והיא אינה מחוברת ואינה מחויבת לאף מפלגה.
"לצערנו פועלת ארדיטי כעת להפריד את הנוער המושבי לתנועת נוער מתבדלת וסקטוריאלית. חטיבת בני המושבים, שסופגת בימים אלה פגיעה חמורה בשל התנהלותם המגמתית וחסרת האחריות של ארדיטי וצור, נהנתה בעשור האחרון מתקצוב עודף של מעל ל־10 מיליוני שקלים ביחס לגודלה היחסי בתנועה. על כך חתם רואה החשבון המומחה לביקורת עמותות, עופר אלקלעי. התוצאות נראות בשטח – הגדלת הצוות המנהל של החטיבה מ־5 תקנים ל־15, וצמיחה בהיקפי הפעילות ובמספר החניכים.
"המתקפה האישית כלפי פסח האוספטר באה לכסות על כך שהיום ברור יותר מתמיד שמאיר צור לקח את כל פעילות הנוער במושבים, שהייתה בשיא פריחתה והצלחתה, להרפתקה מסוכנת וחסרת אחריות בעבור רווח פוליטי. פסח ממלא את תפקיד יו"ר עמותת הנוער העובד והלומד בהתנדבות מלאה, והוא נבחר מדי שנה כחוק על ידי מוסדות העמותה".
מתנועת המושבים נמסר לנו: "לצערנו הנוער העובד והלומד שכחו שאנחנו עוסקים כאן בילדים ובחינוך, והם בוחרים להתעסק בהאשמות שווא שאין להן כל בסיס. אמירותיו של פסח האוספטר הן רצף של שקרים ולשון הרע. דבר זה מראה עד כמה ההחלטה הדמוקרטית של מוסדות תנועת המושבים הייתה צודקת.
"המציאות היא זו שקובעת, ובפועל התנועה הקיבוצית, כלל המועצות האזוריות בארץ וכלל החניכים בחרו בבני המושבים ואף החליפו לשרוך הירוק. אנו קוראים שוב לפסח האוספטר לשבת איתנו ולגלות מנהיגות אחראית, כדי שניפרד בצורה מכובדת ולא בשנאת חינם ובמלחמות שווא".
לתגובות נוספות: dyokan@makorrishon.co.il
