הטיסה לארצות הברית במוצאי השבת שעברה חיכתה לנוסע האחרון שיעלה על סיפונה. עו"ד נתי רום מיהר לנתב"ג היישר מפגישה עם הצעירים החשודים ביידוי האבן שהרגה את עאישה א־ראבי. זו הייתה הפעם הראשונה שהנערים הנמצאים תחת חקירת שב"כ הורשו להיפגש עם עורך דין. "אני שמח שהספקתי לפגוש את הלקוחות לפני שנסעתי", הוא אומר לנו למחרת משדה התעופה בטקסס. "הם בנים למשפחות נורמטיביות, שהדבר הזה נפל עליהן כרעם ביום בהיר. משתמשים נגדם בכלים חריפים ביותר, כולל לחץ נפשי ופיזי וחקירות ארוכות ומתמשכות. אני מקווה שהסאגה הזו תסתיים בהקדם".
בעיני המתבונן, המעבר בין חדרי החקירות למסע הפצת הציונות ברחבי הגלובוס נראה חד ומהיר מדי, אבל בעיניו של רום זהו המשך של אותה עשייה. הוא בן 38, גדל בפתח־תקווה, במשפחה ציונית מאוד, ביטחוניסטית. "החינוך היה לצאת מאזור הנוחות שלך בשביל הכלל. ההורים שלי עשו המון בשביל עם ישראל", הרוח הזו, הוא אומר, היא שהביאה אותו בגיל 16 אל גבעות שילה. הוא גידל פאות, התגורר עם חברים ברכב ישן, אחר כך ישנו במערה. בין חפירת בורות מים לעבודה חקלאית הוא חתום גם על ייסודן של כמה גבעות באזור: קול־ציון, שכבר אינה מאוישת, ו"הבית האדום", שהיום נמצא בלב גוש שילה.
אחר כך למד בישיבת רמת־גן והתגייס לצה"ל. לאחר השחרור הקים את "בית יהודי" בגואה שבהודו. מאז בגר ונעשה אב לשישה, איש עסקים ועורך דין. אבל הלהט האידיאולוגי־גבעוני בעיניו עוד נשאר: מנוע היזמות והעשייה הבוער בו לא עוצר, אך היום במקום בטרמפים הוא מתנייד בכבישי יו"ש בג'יפ גדול. את המפנה לקריירה המשפטית הוא מסביר בציניות: "אחרי שנעצרתי בחיי הרבה פעמים, גם בהר הבית וגם כשהקמנו מאחזים, נשארתי בלי כסף לעורך דין, אז למדתי משפטים. וגם כדי לעשות קצת נחת לאמא".
כשנשאל באילו סוגיות הוא מטפל, הוא עונה שהוא "מתעסק המון בסוגיות משפטיות שנוגעות ליו"ש". אחת מהן היא רכישת קרקעות, אבל הוא מסרב לפרט בעניין ורק אומר שהפעילות הזאת נעשית "במקומות מעניינים". תחום נוסף הוא "הגנה על מי שנעצר ונפגע כתוצאה מיהדותו ומעשיו הטובים. אנחנו גם מגנים על 52 ערבים שנכלאו כמשתפי פעולה ברשות הפלסטינית. מדובר בלחימה למען זכויות אדם. הסיפורים שלהם מחרידים. שלחנו בזמנו בקשות ל־230 ארגוני זכויות אדם, כדי שיעזרו לנו עם האסירים הפלסטינים, ורק 'רגבים' ו'חוננו' ענו לנו. מארגון אמנסטי הגדול השיבו שאין להם אמצעים. זו צביעות מטורפת. אנחנו שוחרי שלום אמיתיים".
בשיחה שנערכה עוד לפני התפרצות הפרשה הנוכחית של הטרור היהודי לכאורה, הוא נשאל לגבי הדור החדש של נוער הגבעות. האם היה נותן לבנו לעשות את המסלול שעשה בגיל 16? או שנוער הגבעות של היום הקצין יותר מדי? "בעיניי, הרוח היא אותה רוח", אומר רום. "כעורך דין אני נפגש עם המון בני נוער שיש להם תעצומות נפש ורצון גדול להמשיך את העשייה. יש גם לא מעט פתולוגיות, אבל צריך לאחד את העשייה למקום אחר. הפעם הראשונה שנעצרתי הייתה באחת הגבעות של אפרת, ישנתי שם בשק שינה. היום וילות יפות עומדות באותו מקום, וחלק מהאנשים שגרים בהן לא מבינים את נוער הגבעות, שהיה שותף למאבק שבזכותו הם גרים פה".
משרד חוץ לא רשמי
אז איך הופכים את העשייה הגבעונית מימי הנעורים לעסק ציוני? בגדול, מאחדים בין ההתעניינות העולמית הגדולה בחיי האנשים שמתגוררים כאן ובין מצוקת הפרנסה ששוררת באופן טבעי במקומות קטנים ומרוחקים. היום, רום הוא מעין ארגון עצמאי לחלוטין של תיירות, הסברה, לחימה בארגוני החרם ועידוד עסקים קטנים.
הוא דובר אנגלית, איטלקית וצרפתית. האנגלית הזורמת שלו מגיעה לדבריו מצפייה בסרטים, ואת השפות האירופיות רכש כשהוריו יצאו לשליחויות בחו"ל. כך הוא מתקשר בחופשיות מעוררת קנאה עם שלל מבקרים מהעולם, ומרצה בביטחון עצמי מעורר התפעלות בשפה זרה מול אולמות מלאי קהל.
"הכול התחיל מאנשים שהגיעו לבקר באזור יו"ש", הוא מסביר, אך מתקשה לשים את האצבע על נקודת זמן מדויקת. "לפני עשר שנים, פחות או יותר, קבוצות קטנות של תיירים הגיעו לגבעות שילה. המדריכים הבינו שכאן, ב'בית האדום' שגרנו בו אז, יש מישהו שמדבר אנגלית ומוכן לדבר איתם, לספר להם על האנשים והאזור. הייתה אז דמוניזציה מטורפת. היו כתבות ארסיות בחו"ל על נוער הגבעות, והיה חשוב לי לפתוח את מה שקורה פה לעולם. להראות מי אנחנו באמת".
עם הזמן, הקבוצות הקטנות הפכו לאוטובוסים, והביקורים המקריים תואמו מראש. "בהתחלה אשתי יונת הייתה מכינה סנדוויצ'ים כל הלילה. ראינו שהמבקרים מתעניינים באוכל, אז אנשים מהאזור היו מכינים לחם טרי ויוגורט, והיינו מוכרים להם. אז הבנו שזו ההזדמנות לעזור לאנשים שגרים כאן, והתחלנו לרכז מוצרים מקומיים נוספים כדי למכור למבקרים".
היום מגיעות אליו בכל שבוע שתיים או שלוש קבוצות שהוא מסייר איתן באזור, ופעם בחודש רום ממריא להרצות בשלל מקומות בעולם – בבירות אירופה, בארצות אפריקה, במזרח הרחוק. "לפני כמה שנים הקמנו את ארגון 'לב העולם'. כי אנחנו נמצאים פה בלב, היכן שהכול התחיל. מפה אנחנו יוצרים קשרים עם מגוון ארגונים שורשיים. הבנו שיש הרבה אנשים שאוהבים אותנו, והרבה שלא יודעים מי אנחנו ורוצים לשמוע. אנחנו מעין משרד חוץ לא רשמי, שיוצר קשר ישיר בין החלוצים בחזית העשייה ההתיישבותית ובין אנשים מכל העולם, יהודים ולא יהודים".
בסיור שאני מצטרפת אליו הוא מארח קבוצה קטנה מגרמניה – אנשים עם חיבור חזק לתנ"ך, תושבי עיירה קטנה, שמרנים למדי בדעותיהם, שמבטם על התושבים בגבעות שממזרח לאיתמר נע בין תיירותי למתפעם. הם מתלהבים מנופי בראשית, מגבינות הצאן המקומיות, ממיץ הענבים האורגני שנסחט באמצעים ביתיים. בשבילם זהו יום טיול חווייתי, שכולל אפילו ירידה אל תוככי מערת שימור יין עתיקה, שבה הם מצטלמים בחדווה ורוכשים בשמחה גלויה את המוצרים האותנטיים המוצעים להם.
לא בטוח שכמה שעות בחברת הגרמנים הללו מצליחות לבאר לישראלי הפקפקן את שורשי האהבה הסוחפת שרום מדבר עליה, אבל הן בהחלט מוכיחות שהיא קיימת. וכמו כדי לשכנע יותר, בדרך חזרה מהסיור מקבל רום שיחת טלפון מאדם שרוצה לשריין סיור לקבוצה אירופית בעוד שנה וחצי. רום מוודא פעמיים ששמע נכון את התאריך: כן, בסתיו 2020 הם יגיעו לישראל. רק רצו לוודא שהוא יהיה פנוי.
איך מגיעים אליך מכל העולם?
"חלק מפה לאוזן, המלצות ממי שכבר היו כאן, והרבה מפייסבוק". העמוד הפעיל של "לב העולם" בפייסבוק זוכה למעקב של כ־40 אלף חברים. כעשירית מהם משלמים דמי מנוי בשווי 100 דולר בחודש, ובתמורה מקבלים הביתה את גולת הכותרת של העשייה של רום: קופסת הפתעות הנשלחת אליהם בדואר, ובכל חודש מכילה מגוון מוצרים מיישובי יו"ש. "אנחנו הקניון הכי גדול באזור, שולחים קופסאות ל־57 מדינות", הוא צוחק. מהמצבור שממלא את החדר בביתם ביישוב אש־קודש רום שולף קופסת קרטון לבנה אקראית, ופורש את תכולתה: "יש לנו פה למשל בקבוק יין. יש לנו פה קרם, שמיוצר במפעל קוסמטיקה קטן מאיתמר. יש לנו תכשיט כסף של צורף מעלי. תמיד ניתן עדיפות ליצרנים הקטנים – אנחנו שולחים פעם מוצר של זה ופעם מוצר של ההוא".
השוקולד הוא של דה־קרינה, מרמת הגולן.
"נכון, כי היה בשומרון יצרן שוקולד אחד שהפסיק לייצר, ורמת הגולן מבחינתנו בהחלט בפנים. זו התיישבות חלוצית".
"הייתי בוויכוח עם שגריר האיחוד האירופי, שאלתי אותו למה הם מחרימים את ישראל, והוא השיב שהם מחרימים רק את יו"ש. כל שונאי ישראל, ותנועת ה-BDS האנטישמית, מכוונים לליבה כי הם מבינים שזה הכוח שלנו. זה הלב שלנו, זה השורש שאנחנו יונקים ממנו"
חדשות השומרון
פעם ה"הפתעות" יצאו מהבית של רום באש־קודש. היום, המפעל ששולח 4,000 קופסאות בחודש כבר נרחב מדי לצורך כך. "המשרדים שלנו עברו לאחרונה ללולים ישנים בגוש־עציון, ושם אורזים את הקופסאות", הוא מסביר. מדי פעם מצטרפים מתנדבים ידועי שם לאריזה, ובהם השרים גלעד ארדן וציפי חוטובלי, ואפילו ראש הממשלה נתניהו, שבירך על המיזם.
"אנחנו כבר גורם משמעותי אצל היצרנים. למשל, 'סבונטו'. בחור שגורש מנצרים, גר בכוכב־השחר ויש לו ילד עם צרכים מיוחדים, היה לו חלום להקים מפעל סבונים טבעיים. כשנפגשתי איתו בפעם הראשונה הייתה לו חצי מכולה שהוא עשה בה ניסויים. אמרתי לו מראש שאקנה ממנו אלפי סבונים, וכך סייענו לו להצמיח את העסק. אנחנו היום כבר בנפח כזה שאנשים באים אלינו עם רעיון או חלום ושואלים אם נקנה מהם. יש לנו עשרות דוגמאות של אנשים שהקימו עסקים בגללנו. אנחנו עוזרים לאנשים במיתוג של המוצר, באריזה, ועובדים עם מאות יצרנים. אנחנו מוגבלים רק מבחינת התאמה למשלוח, אבל מוצאים פתרונות". הוא מציג פאזל עם מפת ארץ ישראל – אש־קודש מופיע בה במקום מכובד – שיוצר במפעל בברקן לפי הזמנה, במיוחד בשביל הקופסאות.
"תיירים שבאים לארץ קונים למשל שרשרת עם מגן דוד, ומרוצים מעצמם, אבל ככל הנראה סייעו בכך בעיקר לשי־שי משנגחאי. אנחנו אומרים: קנו מפה. מהגברת עם שמונת הילדים שגרה באוהל בבת־עין ומכינה מוצרים טבעיים מים המלח. אנחנו קונים מהיצרנים בסחר הוגן, בלי להתווכח על כל שקל, ומשלמים חלק מראש כדי שהיצרן יוכל להתחיל. זה זינוק פתיחה מטורף לעסקים ביו"ש".
כל קופסה מכילה גם מכתב עם חדשות מיו"ש, ואת סיפורו האישי של אחד היצרנים. "לפני כמה שבועות היו כמה ימים של מטחים כבדים באזור עוטף עזה. הצענו למנויים שלנו באותו חודש שבמקום שנשלח אליהם את הקופסאות, הם יחולקו לאנשים בדרום. זה היה וין־וין: היצרן הזעיר הרוויח, התורם מחו"ל הרגיש חלק ממה שקורה כאן, ותושבי הדרום קיבלו פינוק של תשומת לב. הלכנו למחלקת הרווחה בדרום ובעזרת ילדים מיו"ש חילקנו שם את הקופסאות".
יצרן קטן יכול לעמוד ביעדים שלך?
"אנחנו משקיעים המון מאמצים בבקרת איכות. יש למשל קדרית באיתמר שלא היה לה סטודיו, והיא בנתה סטודיו בעקבות הקנייה הראשונית שלנו ממנה. כשיש הזמנה גדולה שהיא לא עומדת בה, היא מביאה את כל החברות שלה לעבוד איתה. זו בדיוק המטרה: לייצר עוד מקומות עבודה ועוד הכנסה.
"יש גם יצרן של קוסמטיקה טבעית, שבסופת השלג לפני כמה חורפים קרס חצי מהגג של המחסן שלו. כל הקופסאות של המוצרים אצלו נרטבו, ונגרם נזק של מאות אלפי שקלים. אז רכשנו ממנו הכול, וכתבנו לחברים שלנו בעולם את הסיפור – למה קנינו החודש דווקא ממנו, ולמה הקופסה של המוצר שהגיעה אליהם נראית כך. הם שמחו לקבל ולעזור, ובשבילו זו הייתה הצלה".
הוא מציג לי כמה סרטונים במחשב הנייד: "תראי מה אנשים שולחים לנו. הם מראים לנו איך פותחים יחד את החבילה וכל המשפחה מתרגשת. הם מספרים על זה לחברים, לשכנים, כך נוצרת קהילה מדהימה של אנשים מכל העולם שתומכים בהתיישבות". בערך מחצית ממנויי הקופסאות שלו הם יהודים, אך מחצית מהם אינם יהודים. קשת המנויים כוללת תומכים מכל סוג – מיהודים שומרי מצוות, דרך נוצרים מאמינים ועד אתאיסטים מכל האומות שפשוט אוהבים את ישראל.
"יש קבוצות של יהודים אמריקנים שישנים שבוע במלון בירושלים: הם מגיעים לפה באוטובוס ממוגן, אומרים 'כל הכבוד, כל הכבוד, אני אוהב התנחלות, אתם חזקים', עושים להם סיבוב, ואז הם חוזרים הביתה ותורמים לארגונים שלא מעבירים לפה שקל, דוגמת קק"ל. אנחנו חייבים ללמוד ליצור קשר אישי. בציבור הדתי־לאומי לא עובדים על זה מספיק. דרך פייסבוק יצרנו קשר עם זוג יהודי מאיטליה, שהזמינו אותי להיות עד בחתונה שלהם, וקנו מאיתנו הרבה חבילות לחלק כשי לאורחי האירוע. יש לנו גם אפליקציה ייחודית של 'לב העולם', ואנחנו בקשר ישיר כמעט עם כל אחד ואחד מהחברים".
להחרים את החרם
מבחינת רום, "לב העולם" הוא מלחמה של ממש בתנועת החרם. "בוויכוח עם שגריר האיחוד האירופי שאלתי אותו למה הם מחרימים את ישראל, והוא השיב שהם מחרימים רק את יו"ש. כל שונאי ישראל ותנועת החרם האנטישמית מכוונים לליבה, כי הם מבינים שזה הכוח שלנו. זה הלב שלנו, זה השורש שאנחנו יונקים ממנו".
וגם כי הם רואים את יו"ש כאזור בעייתי מבחינת החוק הבינלאומי.
"לא", הוא מגביה את הקול. "אני אומר לך שזה לא העניין. זו מלחמה רוחנית. יש סרטון של עבאס זכי, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, שאומר שבלי ירושלים ויו"ש, מדינת ישראל תיגמר. זה עניין רוחני והם מבינים את זה. יפו ותל־אביב בעייתיות הרבה יותר מבחינה חוקית: שם נישלו אנשים מהבתים שלהם. אז אל תדברי איתי על מוסריות וחוקיות. זה סתם טלאי. הם מכוונים לקשר שלנו לארץ".
אבל אתה לא באמת יכול להתעלם מכך שהמעמד החוקי של יו"ש שונה. שמדינת ישראל לא החילה את ריבונותה פה.
"מדינת ישראל עושה טעויות בהתנהלות שלה, זה ברור, אבל אני טוען שאומות העולם נלחמות ביו"ש וירושלים לא בגלל הדין הבינלאומי. איראן רוצה להרוג אותנו לא כי אנחנו כובשים אותה".
אז מה המסקנה המדינית שלך מכל הקשרים שאתה יוצר?
"שאנחנו צריכים להשקיע בקשר עם אנשים פשוטים מכל העולם. בעבר השתתפתי בוויכוחים באוניברסיטאות בעולם, והפסקתי עם זה. הגעתי למסקנה שאין באמת פתיחות לשמוע, וזה בזבוז של זמן ואנרגיה. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות, הזמן יקר.
"יש בעולם מיליוני אנשים שרואים את הצביעות הגדולה ביחס אלינו, ויש אנשים שיש להם פינה חמה בלב לארץ ישראל. אבל היא הולכת ונעלמת בגלל הדמוניזציה להתיישבות ביו"ש. השקרים המוחלטים על אפרטהייד, למשל, מצליחים. גם מי שהוריו אהבו את ארץ ישראל אומר לעצמו, 'טוב, אבל יש שם הפרת זכויות אדם', והוא כבר פחות מתחבר. לכן הגעתי למסקנה שצריך להשקיע בקשר עם אנשים שהם פרו־ישראל, או לפחות שלא לגמרי נגדנו. אנחנו יכולים לחזק אותם, להעצים אותם, לתת להם כלים. ולא לפחד לומר את האמת.
"הגעתי לאחרונה לפרלמנט בהולנד, דיברתי באיזה כנס. הגיעה גם נציגה של ארגון פרו־ישראלי שמתגוררת בהולנד, וממומנת מטעם המדינה בסכומי עתק. היא רואה אותי עם הפאות ואומרת: 'אני אמנם מייצגת פה את ישראל, אבל אנחנו לא בעד יו"ש'. זו פשוט שערורייה".
"אנחנו מגינים על מי שנעצר ונפגע כתוצאה מיהדותו ומעשיו הטובים, וגם על 52 ערבים שנכלאו כמשתפי פעולה ברשות הפלסטינית. הסיפורים שלהם מחרידים. שלחנו בזמנו בקשות עזרה ל־230 ארגוני זכויות אדם ורק 'רגבים' ו'חוננו' ענו לנו. מארגון אמנסטי הגדול השיבו שאין להם אמצעים. זו צביעות מטורפת"
למה אתה כל כך נרעש מזה? זו דעה די רווחת בשירות החוץ הישראלי.
"כי זה מטורף בעיניי. נציג של משרד החוץ שאמר לי בדיון באיחוד האירופי, 'אל תדבר נגד החרם, זה יוצר אנטגוניזם', זה טירוף. נציגים של מדינת ישראל נמצאים שם על חשבון משלם המיסים, אמורים לייצג את ישראל והציונות, ואין להם שום קשר לציונות. ציונות בלי יו"ש היא לא ציונות. אנחנו גדלנו על הסיפור של תקיעת השופר בכותל, למרות האיסור הבריטי. לתקוע בשופר בכל מקום, מעשית ורעיונית, זה העניין.
"אנחנו יודעים היום, בעזרת החברים שלנו בארגון, להפעיל לחץ מקומי על פוליטיקאים ואנשי עסקים שרוצים להחרים את ישראל. בגלל הקריאה שלנו לפעולה, נשלחו לחברה אחת מעל 700 מכתבים מאנשים מקומיים, והחרם שחשבה לעשות על מוצרים ישראליים הוסר".
כלומר, זה מסלול שעוקף גם את התקשורת העולמית, וגם את הממסד הישראלי הרשמי.
"לחלוטין. לא קיבלנו שקל מאף אחד. הרבה פעמים אני רואה בעיתונות תמונות של אנשים במגוון תפקידים רשמיים, שדיברו עם קבוצה של עשרה מבקרים מחו"ל ומבחינתם בכך הם פועלים נגד החרם ומקבלים כותרת. זה קשקוש. מאות קבוצות מגיעות אלינו, מאות יצרנים מקומיים מתפרנסים מאיתנו, אלפי אנשים שומעים הרצאות שלי ברחבי העולם".
על אף המרחק הרעיוני, רום מארח ביו"ש גם זרמי יהדות מהצד השני של המתרס. "יש לי קבוצות של רפורמים וקונסרבטיבים. אני מודה, הייתי פעם נער גבעות מסוגר בעניין הזה, אבל היום הרעיון הוא להיחשף לכמה שיותר אנשים. יש לי שיחות מרתקות עם אנשים מכל העולם, גם כאלו שאני לא מסכים איתם. הבאתי לכאן רב רפורמי שהיה שבוע לפני כן בבית־לחם וברמאללה במסגרת לימודית כלשהי. הוא רצה לראות גם את הצד השני, ויצר איתי קשר. בהתחלה מאוד חששתי, לא רציתי שיבוא ואהיה עלה התאנה שלו. אבל הוא נשמע לי אדם טוב, אז לקחתי את הסיכון. אשתי יונת ואני ערכנו לו סיור, ומאז אנחנו בקשר. הוא מניו־יורק, ויש בקהילה שלו לא מעט שאוהבים את ישראל".
תמיכה בכיכר
על קיר הבית באש־קודש תלויה תמונת פניו של חייל מחייך. זהו עמי (עמשא ישראל) משולמי ז"ל, בעלה הראשון של יונת ואביה של בתה הבכורה, טהר אביגיל. משולמי גדל בנצרים, ושנה לאחר שמשפחתו נעקרה משם נפל בקרב במלחמת לבנון השנייה. הגעגועים אליו, ששזורים כאן בטבעיות בחיי היומיום, הם חלק מהסיפור הציוני שרום מספר עליו בהרצאות ברחבי העולם. "אני מסביר על ההתנתקות. מדבר על מטע התמרים, על שמו של עמי, שהוריו מגדלים היום בבקעת הירדן. מספר שהתוצרת שלהם מוחרמת כי היא מיו"ש. אני מסביר עד כמה הצד השני פעיל, ומגייס את כל כוחו וממונו כדי לפעול נגד ההתיישבות היהודית בארץ".
מזל גדול שהכול מצולם בווידאו ומתועד בתמונות, כי קשה לפעמים להאמין למחזות האהבה המשתפכת שרום מציג ממסעותיו בעולם. הנה, כאן הוא מרצה אורח באתר נופש מושלג בנורווגיה, עם מאות אורחים שהגיעו לסוף שבוע שלם כדי לשמוע אותו; וכאן פניו המחייכות פרושות על שלטים גדולים בניירובי, קניה, שמכריזים על הרצאתו.
"8,000 איש באו, לבושים בחולצות של 'לב העולם'. סידרו לי גם פגישה עם ראש העיר", הוא צוחק. "פעם נסעתי 15 שעות בארה"ב, עצרתי בתחנת דלק בטקסס לשתות משהו, ובחור מקועקע גדול אומר לי: אני מכיר אותך מאיפה שהוא. אז ראיתי שאני מופיע בתמונה על שער העיתון בדוכן שם.
"עוד סיפור מוזר: לפני כמה שבועות הייתי בפיליפינים – היה מטורף – ובין השאר דיברתי שם עם בעל סופר גדול, שרוצה לקנות אלפי מוצרים שלנו, ובעיקר דבש ישראלי. אני בעצמי מייצר דבש, יש לי כוורות, אבל אני לא מוכר את הדבש שלי".
"הפעם הראשונה שנעצרתי הייתה באחת הגבעות של אפרת, ישנתי שם בשק שינה. היום יש שם וילות יפות, וחלק מהאנשים שגרים בהן לא מבינים את נוער הגבעות, שהיה שותף למאבק שבזכותו הם גרים שם"
יש גם חוויות פחות נעימות?
"בטח. באים להפגין נגדי לא מעט. יש מפגינה שנקראת ג'וזה, שמחכה לי כשאני מגיע לכל מקום כמעט באירופה. היו גם איומים על חיי. היו מקומות שהמשטרה התקשרה למארגנים לפני שהגעתי להרצאה, וביקשה שלא אבוא, בטענה שזה מסוכן מדי. בבלגיה פנו לבעלי האולם שבו נועדה להתקיים ההרצאה, ואיימו עליהם שלא יאפשרו אירוע שלנו שם. זה לא מפחיד, אבל אני מודה שיש רגעים פחות נעימים. למשל כשתמונות של הילדים שלי מופצות. שמתי בדף הפייסבוק של 'לב העולם' תמונה של הילדים שלי, ומשתמשים בזה נגדי".
הקשר עם חברי "לב העולם" הוא דו־סטרי: גם החברים מבקשים לפעמים סיוע או עזרה מיוחדת. לפעמים עזרה קטנה: אחת מהחברות בדף הפייסבוק ביקשה מרום שישלח לה מישראל נר נשמה לקראת יום השנה של בעלה שנפטר. אבל במקרים אחרים הסיוע גדול: "חברים שלנו מאמסטרדם פנו אלינו בזמן 'צוק איתן', ואמרו שהייתה שם הפגנה נוראית, עוינת מאוד, בכיכר דאם. התגייסנו, מכרנו מראש דגלי ישראל שעלותם מימנה את הוצאות ההפגנה, ביקשנו רישיון, שכרנו הגברה, נסעתי לשם ל־24 שעות, והיה מדהים. הגיעו 1,500 איש להפגנה בעד מדינת ישראל".
תקציב הנסיעות לחו"ל, הוא אומר, בסיסי למדי. לא מדובר במשלחות פאר, והלינה היא בדרך כלל בביתם של אנשים מקומיים. גם הרווח מהקופסאות שנשלחות מדי חודש אינו גדול, שכן עלות המוצרים הנשלחים קרובה מאוד למאה דולר. חלק קטן מהחבילות, אלו שנשלחות למקומות מרוחקים במיוחד, אפילו כרוכות בהפסד מסוים בשל עלויות המשלוח.
"לפני הכול, אנחנו אידיאולוגים. אבל כן, הכוונה בסופו של דבר היא שנעשה כסף. הרצון הוא ש'לב העולם' יהיה עסק שעובד ומרוויח, כדי שנוכל להחזיק מעמד. הכוונה שלנו היא שכולם יפיקו רווחים. אני מוכר במיליונים תוצרת של יו"ש ונותן לאנשים כאן אפשרות לצמוח עסקית ולהתקיים. וברוך השם, הארגון שלנו נמצא בגרף צמיחה רציני ומתמיד. אנחנו צריכים לגדול עוד, ולהגיע לעשרות אלפי תומכים. בעזרת השם, זה בהחלט יקרה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
