מבצע סבתא

כשאני שואלת את מירב כהן מה היה המקרה החמור ביותר שפגשה במהלך מאבקה כנגד עושק קשישים, היא מתקשה לבחור אחד כזה. "עקצו חולי אלצהיימר, ניצולי שואה. הרבה פעמים בסמוך למקרה גם חלה הידרדרות במצבם הבריאותי של הקשישים. הם מתקשים עוד יותר לזכור דברים, או שפתאום הם עוברים שבץ מוחי או התקף לב, ואת ממש רואה את הסמיכות. אחד המקרים הכי מוטרפים שנתקלתי בהם זו מישהי ערירית שלקחו ממנה מיליוני שקלים. היה לה בית בבעלותה שהיא מכרה עבורם. הם עשו עליה עבודה במשך הרבה מאוד זמן, שיחקו בה מבחינה פסיכולוגית ברמה כזו שהיה קשה מאוד לשחרר אותה מהכבלים האלה. לקח לי המון זמן להסביר לה שהכסף הזה לא הולך לחזור. הרגשתי שהיא מהופנטת.

"אנחנו נעזרים בעובדים סוציאלים, במתורגמנים וגם בפסיכולוגים, כי לפעמים האנשים שאנחנו מגיעים אליהם נמצאים במצב נפשי לא טוב. את מבקרת אצל מישהי בבית והיא אומרת לך 'אני רוצה לרדת לכביש ושמכונית תדרוס אותי'. תחשבי שכל החיים שלה היא חסכה, לא טסה לחו"ל, לא קנתה דברים, חיה בצורה הכי סגפנית שיש – ועכשיו מאות אלפי שקלים הלכו, והיא לא יודעת אפילו על מה. יושבת בבית, תקועה עם כמות תכשיטים מזויפים שלא תבייש חנות".

ברוכים הבאים למטה המאבק בעושק הקשישים, מוקד עשייה אינטנסיבית שמאחוריה בחורה זעירת קומה בעלת לב גדול, שהחליטה לקחת אחריות ולהילחם כמעט לבדה במכת מדינה אכזרית. "בחצי השנה הראשונה אף אחד לא רצה לכתוב כלום על הנושא", היא נזכרת. "כולם אמרו לי – זה כבר סיפור ישן. הבנתי שאני צריכה לספר אותו בעצמי, לא לחכות לאף אחד שיבוא לעזור לי. אז אפשר לומר שפתחתי ערוץ משלי".

כהן הוכיחה במהירות כי היא דוברת את השפה הנדרשת כדי להפוך חשבונות פייסבוק וטוויטר ללוהטים ומעוררי עניין. לפני שבועות אחדים היא העלתה סרטון ממצלמה נסתרת: חברי הצוות שלה אורבים בביתה של אישה זקנה לבחור שיצר איתה קשר וטען שהיא חייבת לו כסף. "כל נבלה שמגיע לבית של אדם מבוגר כדי לקחת ממנו כסף תחת איומים ושקרים, שידע שאנחנו נחכה לו שם", כתבה כהן. "אנחנו נצלם אותו, נמסור פרטים למשטרה, נפרסם את הפרטים שלו ברבים כדי שהמשפחה שלו תתבייש בו והחברה תוקיע אותו מתוכה. הסרטון הבא הוא רק טעימה ממה שמחכה לכם. אל תתעסקו איתנו".

הסרטון זכה לאלפי סימוני "אהבתי", והצליח לרגש יחד צייצנים משמאל ומימין. "נעים להיות במקום שבאמת משרת את כולם", אומרת כהן. "את רואה את זה גם בהרכב של המתנדבים שלנו, שמגיעים הן ממרכז תל־אביב והן מגוש עציון".

לפני כמה שבועות גם יריביה העלו הילוך. "הם אנשים חכמים", היא אומרת, "פרסמו את השם ומספר הטלפון שלי באתרי פורנו ובכרטיס ביקור של שירותי זנות. אבל אני לא מפחדת, ואני גם לא חושבת שלהביע פחד מול האנשים האלה זו אסטרטגיה טובה. אם הם יריחו פחד, הם ירשו לעצמם עוד יותר. להפך, את צריכה להראות להם שאת משוגעת. אם הם לא בוחלים באמצעים ואין להם אלוהים, אז גם לך אין מעצורים".

להסתתר מאחורי הקוף

זו שעת צהריים מוקדמת, ופעילות החמ"ל – שעובד היום מביתה של כהן – נמצאת בשיאה. שלוש טלפניות יושבות מול מסכי מחשב, צלחת פירות יבשים, ורשימות ארוכות של שמות. ליד השולחן יושבת תמר, אחת המתנדבות. פעמיים בשבוע היא מגיעה לכאן, מרימה טלפונים לחבָרות שונות, אוספת נתונים ומסדרת אותם בטבלה. "אני אומרת לחברות שלי 'אתן יודעות איך משנים את העולם? יושבים מול קובץ אקסל'", היא מספרת. "וזה באמת ככה. צריך רק למלא נתונים ולדאוג שהכול יהיה מסודר. עבודת נמלים, אבל זה מה שהאנשים האלו צריכים שנעשה עבורם".

רוב הזמן חברי המטה אכן עסוקים בטופסולוגיה מתישה. התופעה שאותה הם רוצים למגר מוכרת היטב לקשישים ולבני משפחותיהם: נציגי מכירות יוצרים קשר עם האדם המבוגר, מספרים לו על מתנה שכרגע זכה בה, ומחלצים ממנו בדרכים מתוחכמות את פרטי כרטיס האשראי שלו. מכאן ואילך הקשיש מסומן כמטרה: החברות מחייבות אותו בסכומי עתק, ומציפות אותו בחפצים שאין לו צורך בהם ושלא הזמין מעולם, ומחייבות אותו בסכומי עתק. פרטיו של הקשיש נסחרים ונמכרים מחברה לחברה, וביתו הולך מתמלא בקופסאות וחבילות שמגיעות ממקורות שונים. כשהוא מנסה לבטל את העסקאות מתברר לו שאי אפשר לעשות זאת, או שהדבר כרוך בתשלום קנס גבוה.

"בהתחלה לכל קשיש שפנה אלינו היינו מצמידים מתנדב, שייצור קשר עם החברות אחת־אחת ויחזיר לו את הכסף", מספרת כהן. "עם הזמן ריכזנו את רשימת ארבעים החברות שמעורבות בהכי הרבה מקרים, ויצרנו איתן שגרת עבודה: אחת לכמה ימים אני שולחת להן מסמך ובו רשימת כל המתלוננים נגדן, והן צריכות להשיב לנו על הכול".

ולמה שישתפו בכלל פעולה?
"כי אם הן משתפות פעולה – מצוין. אם לא – כל מקרה שמופיע ברשימה יגיע לתקשורת ולבתי המשפט. לא ענית לי? מחר בבוקר השם שלך בעיתון או בטלוויזיה. אין לי כלי עבודה אחרים. האמת היא שבתי משפט לא מפחידים אותם, אבל מצלמה כן".

גם מבואת ביתה מרושתת במצלמות, ליתר ביטחון, אבל כהן בדרך כלל לא רואה בעיניים ולא מהססת לרגע. היא נעמדת פנים אל פנים מול רמאים גדולים וקטנים, ומתעדת אותם. "לא פשוט לעשות את השיחות האלה. ארבע פעמים ביום אני חוטפת איומים בתביעות דיבה. אבל אף אחד לא תבע אותי עד היום, כי אני בודקת כל דבר, לא ממציאה".

היא משמיעה באוזניי תיעוד של תלונה שהגיעה למטה. על הקו קשיש תושב נהריה. כבר בפתח השיחה הוא אומר: "אני רק רוצה שאף אחד לא ידע מזה. לא במשפחה שלי, לא הילדים, לא כלום". הסכומים שעליהם הוא מספר הם בלתי נתפסים. רק אחרי שסחטו ממנו כ־150 אלף שקלים, הוא אזר אומץ להתלונן. כעת הוא מבקש לצוות אליו מתנדב שיעזור לו לקבל את פרטי החיובים. "איך מכרו לך את המוצרים?", שואלת כהן, והוא משיב: "אני חבר במועדון צרכנות מוכר, אני נכה צה"ל, ובכל פעם היו שולחים טופס של אחת מהחברות וסמכתי על זה שהכול דרך המועדון, ושזה כשיר וטוב. אבל במשך הזמן ראיתי שמתחילים לסחוט ממני יותר מדי כסף והתחלתי לשים ברקס".

איך ייתכן שלוקחים מאדם סכומים גדולים כל כך והוא לא אומר מילה, אני שואלת את כהן. "הקורבנות נסחטים, מאיימים עליהם בהוצאה לפועל", היא מסבירה. "וזה לא מסתכם בחברה אחת. המספר שלך עובר לעוד ועוד חברות, שחלקן מחייבות אותך אפילו בלי לדבר איתך. עד כדי כך. ואז אתה מנסה להשיג אותם, ולא עונים לך. אתה פונה לחברת כרטיסי האשראי, ושם אומרים לך שאי אפשר לבטל את העסקה. אתה פונה למשטרה, וסוגרים לך את התיק. שמעת את השיחה – הם לא מספרים לבני המשפחה. 'רק אל תגידי לבן שלי', הם מבקשים ממני, כי הם מתביישים. אנשים שיש להם ארבעה ילדים עורכי דין, מבקשים שאשלח אליהם סטודנט מתנדב".

כשחברה כזו פונה אליך ודורשת תשלום, לכאורה התגובה המתבקשת היא "לכו חפשו" או "תוכיחו". מדוע אדם משכנע עצמו שהוא אכן חייב את הכסף שדורשים ממנו?
"תחשבי שיש לך בית מלא בחבילות. את לא יודעת ממי הן הגיעו, לא ביקשת את זה, אפילו לא הלכת לדואר לאסוף משהו: השאירו לך מחוץ לדלת, לפעמים גם כשסירבת לקבל את החבילה. ופתאום מישהו בא ואומר לך שאת חייבת כסף. אם אין לך מספיק ביטחון, את תאמרי לעצמך 'רגע, אולי בכל זאת עשיתי משהו'".

כהן מתארת מנעד של חומרת מקרי ההונאה המגיעים לטיפולה. "יש חברות שמטעות צרכנים, אבל אתה מתקשר והן נותנות שירות. אחרות כאמור יכולות לחייב בלי להתקשר וגם לא לשלוח שום מוצר, אבל עדיין אפשר לאתר אותן. יש כאלה שבאים אליך הביתה ולוקחים מזומנים, מגיעים לסכומים של 12 אלף שקל. ויש מקרי קצה: כאלה שמבינים שאדם מסוים הוא לבד בעולם הזה, ואז הם מתלבשים עליו ופשוט הופכים אותו לשפוט שלהם. הם מתנהלים מולו בלוחמה פסיכולוגית מטורפת".

החברות, מסבירה כהן, פועלות ב"שיטת מצליח". הן יודעות שרוב הזקנים בכלל לא יתלוננו; לכל היותר הם יבינו שנעקצו, ויקוו שזה לא יקרה שוב. "הם מאשימים את עצמם, זו הנטייה שלהם. אני אשם, כי אני עשיתי את העסקה. אבל לפעמים אותו קשיש רואה כתבה בנושא, ואומר לעצמו 'איזה קטע, גם לי זה קרה. אני לא הדפוק היחיד שלא שם לב'".

כהן מראה לי את שמות החברות הבולטות בתחום. "חשבתי בהתחלה שיש רק מספר קטן של גופים, אבל לא. זו תעשייה שמעורבים בה אלפי אנשים. יכול להיות שאדם בודד יעמוד מאחורי חמישה מותגים, אבל יהיו גם הרבה 'קופים'. הבעלים האמיתיים שמים בפרונט כל מיני מנכ"לים צעירים, שמקבלים את התפקיד רק לשם הפרוטוקול. מגדירים אותם ברשם החברות כבעלים, ונותנים להם כסף על כך שהם רשומים שם. בשביל הצעירים האלה זו הזדמנות כלכלית גדולה: את רואה שם אנשים שאין להם תואר, שלא היו מתקבלים אפילו לעבודה בסיסית, ועכשיו נותנים להם 25 אלף שקלים בחודש פלוס רכב. המוכרים מקבלים 14 אחוז עמלה מכל עסקה".

איך את יודעת את כל זה?
"משיחות עם עובדים מבפנים. אני מרושתת לגמרי בכל החברות. יש גם מודיעין שאני מקבלת בגלל התחרות ביניהן. הנה, עכשיו אני בהתכתבות עם מנכ"ל של חמש חברות, שמוסר לי מידע על האחרים. הם תמיד רוצים שאתעסק במתחרים ולא בהם".

היא מתקשרת אל אחד ממנכ"לי החברות, אחרי שקיבלה את הרושם שהוא קצת מתחמק מהטלפניות שלה. "האיש הזה נכנס לחברה לפני שנתיים", היא מסבירה לי אחר כך. "הוא ומקביליו תמיד יספרו לך שאנשים מזמינים את המוצרים מרצונם, ושאולי היו פה ושם אנשי שיווק שסרחו ומיד פוטרו. ואז את אומרת להם 'רגע, אבל איך יכול להיות שכל החברות מתקשרות לאותם אנשים?'. 'לא', הם עונים לך, 'אנחנו מחייגים לפי 144'. מין היתממות כזאת. אבל ברור שיש להם רשימות. קיבלתי עדויות מכמה אנשים שראו ארגזים ובהם דפים גנובים שמכילים פרטים של אנשים מבוגרים. ואז הם אומרים לך 'טוב מאוד שאתם נאבקים, כל הכבוד לכם. אנחנו לא כמו יתר החברות, יש שרלטנים שהורסים לנו את התחום'. כולם מלאים בטענות על האחרים, ולא לוקחים על עצמם את האחריות".

"יש כאלה שבאים אליך הביתה ולוקחים מזומנים, מגיעים לסכומים של 12 אלף שקל. ויש מקרי קצה: כאלה שמבינים שאדם מסוים הוא לבד בעולם הזה, ואז הם מתלבשים עליו ופשוט הופכים אותו לשפוט שלהם. הם מתנהלים מולו בלוחמה פסיכולוגית מטורפת"

אפילו המרפסת לא חוקית

כהן (35), נשואה ליובל אדמון ואם לשתי בנות, נולדה וגדלה בירושלים. היא שירתה בגלי צה"ל ואחר כך המשיכה כמה שנים בתחום העיתונות ככתבת כלכלית ב־ynet. משם חתכה לתפקיד דוברת כלכלית־חברתית במשרד ראש הממשלה בתקופת אריאל שרון, ובמקביל סיימה לימודי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ותואר שני במנהל עסקים ותכנון עירוני. בהמשך שימשה כמנכ"לית ארגון הצרכנות "אמון הציבור", הייתה ממקימי תנועת "התעוררות" בירושלים, ולתקופה קצרה כיהנה כחברה במועצת העיר.

מקור פרנסתה הוא סטארט־אפ בשם Crowd Action, שכהן נמנתה עם מקימיו. גם כאן מדובר בעסק בעל נגיעות חברתיות־צרכניות מובהקות: החברה ממפה עוולות שונות ברשת ומקשרת בין ציבור הנפגעים לעורכי דין בארה"ב לצורך תביעות ייצוגיות.

העבודה המותאמת לשעון ארה"ב מאפשרת לה להקדיש את הבקרים למטה שהקימה.
לנושא הפגיעה בקשישים היא נחשפה לראשונה כשעבדה בארגון אמון הציבור. "טיפלתי בעוולות צרכניות קטנות, למשל של אנשים שהזמינו חדר במלון והתמונה בפרסום לא תאמה למציאות. בשלב מסוים התחילו להגיע אלינו תלונות של קשישים שנעשקו ב־300 אלף שקלים, שזה מחוץ לסקאלה בכל קנה מידה. האינסטינקט הראשוני שלי היה לפנות למשטרה ולרשות לסחר הוגן. העברתי להן המון חומרים, ולא יצא מזה כלום. אפילו לא פנו לחברות העושקות, ולכל האנשים האלה לא הוחזר שקל אחד. כשראיתי שהתופעה נמשכת, אמרתי – אם אין להם כתובת, והמשטרה לא עוזרת והמדינה לא עוזרת, אני אעזור. איגדתי אותם לתביעה ייצוגית נגד חברות האשראי, ואחר כך חיברתי דו"ח שהופץ לכל השרים. ואז אמרתי לעצמי שלא מעניין אותי רק ליידע על קיומו של העוול; אני רוצה להחזיר לאנשים את הכסף, לראות אותו עובר לחשבון שלהם".

איך יכול להיות שהמציאות הזו מתקיימת כבר שנים ללא מענה? למה בעצם נוצר חלל שהמדינה לא מטפלת בו, ואת זו שנכנסת אליו?
"כי זקנים זה לא מספיק סקסי. כולם ידעו על התופעה הזו למעלה מעשור, היו על כך אינספור כתבות ותחקירים. אבל כשמגיע זקן לתחנת המשטרה ובוכה שגנבו לו 200 אלף שקל, הכי קל להחליט שסוגרים את התיק מחוסר עניין לציבור. מה יעשה הזקן הזה? הוא לא סלב או פוליטיקאי שעלול להתהפך עליהם".

למה שלא יחייבו את החברות להקליט את שיחות המכירה, כדי שאפשר יהיה לבדוק אם המוצרים אכן נקנו מרצון?
"יש חובה כזו. הבעיה פה היא לא בחקיקה, אלא באכיפה. החברות האלה עוברות על אלף חוקים. להטעות אדם ולהגיד שמגיעה לו הטבה בכרטיס האשראי שלו או בגלל שהוא פנסיונר של משרד החינוך, זה לא חוקי. לסחור במידע אישי על אדם, להתקשר שוב ושוב אל מי שמבקש שיפסיקו, להתחזות לעורך דין ולטעון שיש לך חובות – כל זה לא חוקי. הפעילות היא הפרת חוק אחת גדולה. את נכנסת למשרדים של החברות האלה, ואפילו המרפסת שהם יושבים בה היא לא חוקית. אני פוגשת הרבה שרלטנים, אבל גם גופים מכובדים במשק עושים שמות בכספיהם של אנשים מבוגרים. חברות הסלולר למשל".

המשטרה, לדברי כהן, משתפת איתה פעולה כיום, אבל לא תמיד מצליחה להפוך את הממצאים לכתבי אישום. "למשל הסרטון שהעלינו לטוויטר: זו גברת שהתקשרו אליה ואמרו לה שהיא חייבת כסף לאיזו חברה, לא ברור איזו – 'אנחנו רק גובים', כך נאמר לה. ואז הסבירו שאם היא לא תשלם עוד באותו יום, החוב יגדל. אמרו לה שרק בגלל שהיא פנסיונרית יעניקו לה הנחה של 70 אחוז, בתנאי שתוך כמה שעות היא תיתן את הכסף לשליח שיגיע אליה. בא השליח, לקח 4,000 שקלים, השאיר לה מסמך מחורטט כלשהו. אחרי כמה חודשים עוד פעם התקשרו. המציאו לה שמות של חברות שלא קיימות, ואמרו 'אנחנו שוב בדרך אלייך'. בשלב הזה היא התקשרה אליי. שלחנו לשם צוות של חוקרים פרטיים, רישתנו את הבית במצלמות, וכך תפסו אותו על חם והעבירו אותו למשטרה. והיום הוא חופשי.

"יותר מזה, קחי סיפור מהשבוע שעבר: קשיש הוציא כסף מכספומט, וגנב עקב אחריו עד הבית ושדד אותו. לאורך כל הדרך יש מצלמות. הפרקליטות סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור. אפילו לא טרחו ללכת להוציא את החומר מהמצלמות. הרי רואים שם את הפרצוף של הבנאדם, לכו תוציאו!"

למה לא להקים עמותה שתטפל בזה באופן מסודר?
"זה לא נכון להקים עמותה, המשטרה היא שצריכה לעשות את העבודה. יכול להיות שבאיזשהו שלב אני ארים ידיים ואגיד – טוב, זה לא הולך ככה, אני צריכה להקים מוסד שיאתגר את המערכת. אבל כל עוד המדינה אומרת 'אני באה לטפל בזה', אנחנו צריכים לעזור לה לטפל. אני לא באה להחליף את המדינה, אני באה לתקן מבפנים".

ממשטרת ישראל נמסר לנו בתגובה: "ביצוע תרמית עוקץ בכלל ועוקץ קשישים בפרט היא עבירה כאובה. משטרת ישראל טיפלה בעבר בכנופיות מהארץ ומהעולם שבחרו להונות, לשקר ולגנוב כספים במרמה מקשישים בערוב ימיהם. משטרת ישראל מרכזת את כל התלונות המוגשות ברחבי הארץ והן יטופלו וייחקרו כתיק אחד.

"משטרת ישראל תמשיך להביא לדין עבריינים נתעבים שכאלה. יחד עם זאת, ערנות וזהירות מונעות את עוגמת הנפש, ואנו קוראים לקשישים ולבני משפחותיהם לשימת לב מיוחדת להוצאות חריגות ולרכישה מגורמים זרים, ובמיוחד בעסקאות טלפוניות על ידי סוכנים המגיעים הביתה וברשת האינטרנט".

מאגר "אל תתקשרו"

נכון להיום נעשים כמה ניסיונות להילחם בתופעה באמצעות חקיקה. כך למשל הקמת מאגר בשם "אל תתקשרו אליי", פרויקט שמקודם על ידי שר הכלכלה אלי כהן והשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. הרעיון הוא לבנות מאגר ציבורי־ממשלתי של שמות ומספרים "חסינים", שלחברות יהיה אסור להתקשר אליהם ולהציג הצעה מסחרית. "זה חוק נחמד שיקל על המשימה של הוכחת עבירה פלילית", מציינת כהן. "מהלך אחר הוא של בנק ישראל, שמחדד נהלים לגבי המקרים שבהם חברות האשראי צריכות להפסיק לסלוק חברות. יש גם יוזמת חקיקה של איציק שמולי, שלפיה המדינה תוכל להורות לחברות האשראי לבטל עסקאות ולהחזיר כסף אם מצאו שהייתה רמאות. לדעתי החוק הזה לא מספיק טוב: למעשה הוא החלום הוורוד של חברות כרטיסי האשראי. הרעיון הוא להגיד 'עד היום לא הייתה לחברות האשראי שום חובה לבטל עסקאות כאלה, ומהיום הכללים משתנים', וכך הן לא יצטרכו לפצות רטרואקטיבית. החיסרון השני של החוק הוא העברת האחריות מחברות האשראי למדינה. למה שפקיד יחליט בשבילן באיזו עסקה צריך להחזיר את הכסף ובאיזו לא? זו אחריות שלהן, הרי הן אלה שעושות מזה ביזנס".

חברות האשראי, כך לפי כהן, מחזיקות במפתח העיקרי לבלימת התופעה. "הגיעה אלינו גברת שנלקחו ממנה 300 אלף שקל על ידי למעלה מ־33 חברות מסחריות. היא ביטלה את הכרטיס, פנתה לחברת האשראי ואמרה שהעסקאות האלה לא נעשו על דעתה. חברת האשראי בתגובה הודיעה שהיא פונה להוצאה לפועל. כלומר, מה קורה כאן? חברת האשראי הופכת להיות חברת הגבייה של השרלטנים האלה. במקום ללכת ולדרוש מהם את הכסף, היא נכנסת להליך הוצאה לפועל מול הלקוחה".

מה את מצפה מחברות האשראי לעשות?
"אני רוצה שאם יש חברה שאלפי קשישים מתקשרים ומבקשים לבטל את העסקאות איתה, תפסיקו לתת לה שירות. במה זה שונה מגנבה? עשר שנים אתם מקבלים תלונות על החברות האלה, וממשיכים לעבוד איתן. לא אדם אחד אלא אלפי אנשים אומרים לכם 'לא דיברתי עם החברה הזו, ובכל זאת היא חייבה אותי בעשרות אלפי שקלים'. שיעורי הכחשת העסקה מגיעים לפעמים ל־70 אחוז. איך אתם ממשיכים לסלוק עבורה?

"לעסק שלי, מי שמבצע את הסליקה היא חברת פייפאל. מספיקות שלוש תלונות של אנשים בודדים בשביל שיפסיקו לתת לי שירות. ועובדה שגם בחברות האשראי, כשמישהו חזק בא ואומר 'העסק הזה לא בסדר', הן בדקה מפסיקות לסלוק".

מתי זה קרה?
"היסטורית, כל התופעה הזו התחילה מחברות שמכרו 'מינויים' פיקטיביים בתחום הלוטו, הטוטו וההימורים בספורט. בשלב מסוים המועצה להימורים בספורט, שהיא גוף חזק, פנתה לחברות האשראי ואמרה להן: 'מה זה, אתן סולקות שרלטנים! אנשים באים אלינו בטענות שאנחנו מרמים אותם!'. בבת אחת חברות האשראי הפסיקו לסלוק את כל החברות שעסקו בזה. כי המועצה להימורים בספורט היא לא הקשיש שבוכה לך בטלפון. אז יש פה איפה ואיפה".

ולמה הגשת תביעה ייצוגית נגדן, ולא נגד החברות העושקות?
"אף עורך דין שפניתי אליו לא רצה להגיש תביעה כזו, כי ממילא הן לא ישלמו. אלו לא גופים רציניים שינהלו הליך במשך שמונה שנים. ברגע שתהיה תביעה החברה תיסגר, היא חברה בע"מ, ולכי תחכי ברשימת הנושים. התביעה הייצוגית שלנו הוגשה נגד חברות האשראי כי אלו גופים שיש להם אחריות. אם הן היו סוגרות את צינור החמצן, הסיפור הזה היה נגמר. בסוף הן הפלטפורמה שבאמצעותה כל זה קורה".

מפלגת הגמלאים כבר פנתה

יש בכהן משהו סוחף. החיידק החברתי בוער בעצמותיה והיא מצליחה לרתום אחריה גייסות של אנשים שאינם מצפים לתמורה. לא במקרה הפעילות במטה הזה היא על טהרת ההתנדבות: חוקרים פרטיים, עורכי דין המתמחים בתביעות דיבה, סטודנטים ופעילים חברתיים – כולם נענו לבקשתה של כהן ונרתמו למאבק. "בית פרת" בירושלים העניק לה מרחב לעבודת המטה, במשטרה כבר החלו לשנות מדיניות והקימו צוות חקירה מיוחד למקרי הונאה כאלו, וגם מפלגות כבר התחילו לחזר אחריה. "כן", היא מודה, "קיבלתי כמה הצעות. כולל ממפלגת הגמלאים שרוצה לקום לתחייה".

כרגע היא עדיין מרשה לעצמה להתלבט. "בפוליטיקה אתה חייב להתפשר על העמדות שלך, ואף פעם לא יקרה מאה אחוז ממה שאתה מצפה. וישנה גם בעיית חוסר ההתמחות, כפי שראיתי הרבה פעמים בישיבות מועצת העיר. יש אלף נושאים על סדר היום, ואת לא יכולה להיות בקיאה בכולם, ומצד שני מגיעים תושבים שמבחינתם הסעיף הזה הוא כל עולמם. זו סיטואציה לא פשוטה. אבל אני לא שוללת את האפשרות של כניסה לפוליטיקה".

זו לא הפעם הראשונה שכהן מוזמנת לזירה הזו. בבחירות 2013 היא הוצבה במקום התשיעי ברשימת "התנועה" של ציפי לבני, שזכתה בשישה מנדטים. כיום נדמה שהיא מעדיפה את עבודת השטח על פני חדרי הישיבות, וגם את הבחירות המוניציפליות האחרונות בירושלים ליוותה מקרוב־רחוק.

התאכזבת כשעופר ברקוביץ מ"התעוררות" הפסיד במירוץ לראשות העיר?
"אגיד ביושר: יצא לי לעבוד מול משה ליאון, וזו הייתה חוויה טובה. התנהל הפעם בירושלים קמפיין נוראי, שנאה מטורפת מכל הצדדים. אני חושבת שהקמפיין של ליאון עשה עוול לעופר בהרבה מובנים, למשל כשהציג אותו כשמאל קיצוני, וגם הקמפיין הנגדי עשה עוול לליאון. ברחובות ירושלים הופצו קריקטורות על גבול הגזענות. מכיוון ש'התעוררות' היא תנועה שהקמתי, ברור שהיה לי עצוב לראות את ברקוביץ מפסיד. מצד שני, לא הייתי שותפה לתחושה שירושלים נפלה, ואני חושבת שלא נכון היה להציג את זה ככה. ירושלים היא עיר חזקה, לא אנחנו נהיה אלה שיפילו אותה או לא, וליאון הוא לא השטן שעשו ממנו".

בינתיים היא ממשיכה להשמיע את קולם של החלשים, ומדי פעם רושמת נקודות ציון במאבק. הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן כבר הודיעה על כוונתה להטיל עיצומים כספיים בסך מיליוני שקלים על כמה חברות, בהן הלפ פי סי, ביגסייל, פמלי דיל ולירף. "בסוף, מה שחשוב הוא שאנחנו מגיעים גם להצלחות", אומרת כהן. "חברות מחזירות את הכסף, וחלקן אפילו אומרות 'תשאירו את המוצרים אצלכם'. הרי הסחורה הזו לפעמים לא שווה כלום, ולא כדאי להן אפילו לנסוע להביא אותה. לא מזמן החזרנו למישהי 80 אלף שקלים. לא היה לה גרוש כבר. היא הגיע למצב שהייתה צריכה טיפול שיניים ולא היה לה מאיפה לשלם".

כהן עוצרת את השיחה. היא מאחרת לפגישה עם אחד המתנדבים, בקפה הסמוך לביתה. תוך כדי הליכה היא מסתמסת עם אינספור אזרחים שפונים אליה בפייסבוק או בווטסאפ. אין לה אתר מסודר, אבל הם יודעים להיכן לפנות. אצבעותיה מתקתקות במהירות והיא לא מסיטה את מבטה ימין ושמאל. אני שואלת אותה אם היא לא חוששת. בכל זאת, יש לה שתי בנות, והאנשים שמולם היא נאבקת לא מצטיינים בסטנדרטים גבוהים של שמירת חוק.

"אני לא מאוימת פיזית", מרגיעה כהן. "לפחות אף אחד לא אמר לי דבר שמשתמע כך. יש שיחות לא נעימות שמגיעות לצרחות, ויש איומים משפטיים. גם לקבל שיחות טלפון מעורכי דין שמאיימים עלי שיעשו לי ככה וייקחו אותי לשם ואני עוד אשלם – כל זה לא נעים, אבל מבחינתי, באהבה. באמת. עדיף שאנשים כמוני יספגו את זה, ולא קשיש בן תשעים".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il