נדבן תם לב רוכש נכסים בירושלים ומקדיש אותם לעניים, ליתומים וללומדי תורה. הוא ממנה נאמן, תלמיד חכם מובהק, שינהל את ההקדש. כשהנאמן נפטר עובר התפקיד בירושה לבנו, ואחריו לבן־בנו. בחלוף השנים, הנכסים הופכים לאוצרות נדל"ן השווים הון עתק. בשלב הזה נכנסים לתמונה מאכערים בעלי חיבה עזה למרשרשים ירוקים, ואלסטיות מצפונית ומוסרית המוסווית היטב מאחורי חזות של יראי שמיים. הנכסים שהוקדשו לטובת האביונים נמכרים בדרך־לא־דרך לבעלי הון, תוך שהם מתפיחים את כיסיהם של הנאמנים והמתווכים. הכול ללא מורא שמיים, וגם ללא מורא בשר ודם.
לרגע אחד נדמה שהמזימה מופרת. המעשים המפוקפקים נחשפים, חוזים שהושגו בדרכים עקלקלות עומדים בפני ביטול, ועסקאות עתק עתידיות נמצאות בסכנה. דיין עקשן אחד לא מוכן להעלים עין מהסימנים המחשידים שהולכים ונחשפים בפניו, ותובע את הגשמת כוונותיו של המקדיש. בעלי ההון מצידם משיבים מלחמה, ולפתע פתאום הדיין מוצא את עצמו מסולק מהמערכה.
תכתובת פנימית שהגיעה לידי מקור ראשון מלמדת על מלחמת חורמה עזה ונטולת כפפות שנתגלעה סביב כהונתו של הדיין הרב שלמה שטסמן, עד לא מכבר אב בית הדין לענייני הקדשות בירושלים. מהצד האחד עומד הרב הראשי לישראל דוד לאו, נשיא בית הדין הרבני הגדול; מהעבר האחר – מנכ"ל בתי הדין הרב דוד מלכה, היועץ המשפטי של בתי הדין הרב שמעון יעקבי, והרב שטסמן עצמו. האחרונים טוענים למעשים חמורים שיש למנוע, הראשון מעלה טענות לחתרנות. וברקע עומדים חשדות לשחיתות רחבת היקף בהקדש "עץ חיים", שנכסיו שווים עשרות מיליוני דולרים.
בית אבות במקום כסף
כמעט 90 אחוז מכלל נכסי ההקדשות בארץ נמצאים בירושלים. שוויים המוערך של כל המגרשים, הבתים והמוסדות הללו, מגיע ליותר ממיליארד דולר. אחד הגדולים והוותיקים שבהקדשות הוא "תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים", מוסד היסטורי מוכר ובעל משמעות רבה. הוא הוקם בשנת 1841 בחצר בית הכנסת "החורבה" בידי הרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים ומעמודי התווך של היישוב הישן. עם השנים והגידול באוכלוסייה הפך "עץ חיים" לרשת של תלמודי תורה, ישיבות וכוללים בירושלים ובערים נוספות. במהלך השנים עמדו בראשו חשובי הרבנים בארץ ישראל, ועם אלפי הבוגרים של מוסדותיו נמנים לא מעט מגדולי תלמידי החכמים ומנהיגי הציבור החרדי בדורות האחרונים.
בתחילת המאה ה־20 עזב המוסד את העיר העתיקה וקבע את מושבו ברחוב יפו, צמוד לשוק מחנה־יהודה. מנהליו, שביקשו לא להישען אך ורק על כספי תרומות, יזמו רכישת קרקעות והקמת בניינים להשכרה, כדי שישמשו מקור הכנסה. כך צברה רשת "עץ חיים" נכסים רבים ברחוב יפו, בכניסה לירושלים ובאזורים נוספים. גם כמה מהחנויות והדוכנים בשוק מחנה־יהודה הוקמו והושכרו על ידי הרשת.
את ההקדש והעמותה שלצידו ניהלו במשך השנים בני שושלת טוקצ'ינסקי. הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, שהיה נשוי לנכדתו של הרב שמואל סלנט, היה מראשי "עץ חיים" במשך כחמישים שנה, עד לפטירתו בשנת 1955. בנו, הרב ניסן אהרן טוקצ'ינסקי, ניהל את המוסדות ביד רמה במשך שבעים שנה כמעט, עד 2012. שני בניו, יוסף וצבי אריה, היו מעורבים בניהול כבר מסוף שנות התשעים, וירשו את תפקידו של אביהם.
המפנה בהתנהלות "עץ חיים" אירע בשנים האחרונות. העמותה צברה גירעונות עצומים בגין כמה הסכמי שכר מפוקפקים עם בעלי תפקידים, וכיסתה את החובות באמצעות מכירה סיטונית של נכסי הקדש יקרים לאילי הון ויזמים, ששילמו תמורתם מחירי רצפה. כשמידע על כך הגיע לבית הדין בירושלים, הבינו הדיינים שיש צורך דחוף לחקור את המתרחש.
הראשון לציון הרב יצחק יוסף, בעת שכיהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, הפקיד את התיקים הקשורים ל"עץ חיים" בידי הרכב הקדשות מיוחד שפעל בירושלים. בראש ההרכב עמד הרב שלמה שטסמן, מהמוחות המבריקים בתחום המורכב והמסובך של נכסי הקדש. לרב שטסמן, שגדל כציוני־דתי בבית־אל ובהמשך הפך לחרדי, יצא שם של דיין שפועל ללא מורא מול לוביסטים, אינטרסנטים ואילי הון. תפקידו העיקרי הוא דיין ואב בית דין בתל־אביב, אך אחת לשבוע הוא יושב בראש ההרכב המיוחד בבירה. בית הדין בראשותו יזם מהלך להצלת נכסי הקדש "עץ חיים", תוך שיתוף פעולה עם רשות התאגידים. לאחר בדיקות ראשוניות קבע הרב שטסמן כי קיים חשד שההקדש אינו מתנהל בצורה תקינה, ושהאפוטרופוסים שלו אינם מקיימים את חובת נאמנותם. לנוכח החשדות הוא השעה אותם מתפקידם, ומינה את השופט בדימוס יוסף אלון לבדוק את מעשיהם והחלטותיהם. באותה תקופה הוכנסו לתיבות הדואר בסביבת מגוריו של שטסמן, בשכונת בית וגן, מאות פשקווילים המכפישים אותו.
הדו"ח שהגיש השופט אלון במאי 2017 תיאר תמונה קשה של התנהלות מופקרת. בעקבות הממצאים יזם בית הדין מהלך משולב, שבמסגרתו מונה עו"ד רונן מטרי לנאמן ואפוטרופוס על נכסי "עץ חיים". במקביל הוציא בית המשפט המחוזי בירושלים צו לפירוק העמותה ולמינויו של עו"ד מטרי כמנהל מיוחד שלה. דו"ח בן 111 עמודים שהגיש מטרי לבית הדין הרבני לפני כשלושה חודשים שפך אור על שורה של פעולות ועסקאות מפוקפקות שנעשו בנכסים. מהדו"ח עלה כי הנאמנים, בסיוע גורמים נוספים, הביאו לדילול מצבת הנכסים ולניתוב תמורתם אל מחוץ לקופת ההקדש. "ניהול המוסדות (…) התאפיין בחוסר מקצועיות מובהק, בהיעדר הפרדה מתאימה בין התחום החינוכי של ניהול המוסדות התורניים לבין התחום המסחרי־ניהולי של טיפול בנכסים הרבים וניהולם, ובהתנהלות כלכלית רשלנית ביותר, ובמקרים מסוימים אף מעבר לכך".
לפי דו"ח מטרי, השחקן הראשי בפרשת מכירת ההקדשות הוא העסקן החרדי ערן הוכברג. "יועץ הסתרים של העמותה", מגדיר אותו מטרי. "מדובר בגורם חיצוני, שלא היה חבר ועד באופן רשמי בעמותה ואף לא נחתמו בינו לבין העמותה הסכמים למתן שירותים או הסכמים ישירים אחרים. בפועל הוכברג היה מעורב באופן זה או אחר כמעט בכל העסקאות המרכזיות שעשו המוסדות בעשר השנים האחרונות – לעיתים כרוכש בפועל, כאשר הרכישה נעשתה על שם מישהו אחר המשמש לו כסות, כגון אביו; לעיתים כמייצג של הרוכש או אינטרסים של הרוכש, במקביל לייצוגו את העמותה; לעיתים כמתווך, לעיתים כיועץ ולעיתים בכובעים אחרים".
העסקאות שנרקמו סביב נכסי "עץ חיים", כך לפי מטרי, התבססו על מכניקה יצירתית. ראשית יצרו העסקנים לעמותה חובות מלאכותיים, וזאת באמצעות מניפולציה על המשכורות, שתפחו במאות אחוזים בתחילת העשור. כדי לכסות את החובות הללו "נאלצה" העמותה לממש נכסים. בשלב הבא דאגו שותפי הקשר שהנכסים יימכרו בתעריפים הרחוקים מאוד משווי השוק שלהם. הם מצידם טוענים שהמחירים היו ריאליים.
כך מתואר התרגיל בדו"ח של מטרי: ב־2007 מכר ההקדש מגרש יקר ערך בסמיכות לשוק מחנה־יהודה. הוכברג שימש כ"יועץ" של ההקדש וסייע במכירה. המחיר הנמוך להפתיע, 15 מיליון דולר, נקבע אחרי שהוכברג הציג דו"ח שמאות של שווי המגרש. הרוכשת, כך מתברר, הייתה חברה הרשומה על שם אביו של אותו ערן הוכברג. זה היה רק השלב הראשון באקזיט: בהמשך מכר הוכברג את הנכס מהחברה בבעלות אביו לגורם שלישי תמורת 27 מיליון דולר – מחיר סביר הרבה יותר, לנוכח העובדה שהעירייה אישרה לבנות במקום מגדל בן 30 קומות. הרווח הנקי של היועץ־רוכש־מוכר: בין 12 ל־14 מיליון דולר.
זה לא הכול. לפי הדו"ח, אפילו את 15 מיליון הדולר לא שילם הוכברג לעמותה. תחת זאת הוא רכש למענה בית אבות גירעוני בשכונת רוממה בירושלים, אחרי שהעמותה העבירה לידיו עוד 3.5 מיליוני דולרים. עו"ד מטרי מציין כי ההקדש לא קיבל עדיין את בית האבות; שתי חברות זרות מפנמה הן שהפכו לבעלות הנכס. המניות שלהן נרשמו על שמם הפרטי של נאמני ההקדש, וביניהם עו"ד יוסף שחור, שלא עובד בהקדש כבר קרוב לשמונה שנים. "מצב דברים זה, שבו ההחזקה של נכס מהותי של עץ חיים ששוויו עשרות מיליוני שקלים מבוצעת באמצעות החזקה של נאמני הקדשות לשעבר וחברי ועד לשעבר במניות חברות פנמיות, אינו תקין", נכתב בדו"ח.
גיוס בגיל 73
אנשי עמותת "עץ חיים" ועורכי דינם הבינו שהדו"ח של עו"ד מטרי יכול להעניק לבית הדין כלים לטרפוד פעילותם, ושפסיקות שיתקבלו בנושא עשויות להתגלגל לחקירה פלילית נגד המעורבים. העמותה הגישה בקשה לדחיית הליכים בטענה שעורכי הדין שלה התחלפו, וקיבלה הארכת זמן חיונית. הרב הראשי דוד לאו – שהחליף את הרב יוסף כנשיא בית הדין הרבני הגדול – הפתיע בפרק הזמן הזה והודיע על שינוי בהרכב בתי הדין להקדשות. עיקרו: הרב שטסמן יחדל לכהן כדיין הקדשות בירושלים, וימונה להרכב ההקדשות בתל־אביב. "מטרת השיבוצים הייתה לעשות סדר בכלל ההרכבים בארץ, והשיקול היה ענייני", מסבירים לנו בלשכת הרב לאו. "יש בירושלים 19 דיינים. מה ההיגיון למשוך את הרב שטסמן מתל־אביב ולשלוח את הרב אושינסקי מירושלים לדיונים בחיפה? שכל דיין ידון במקומו".
ובכל זאת, ההחלטה עוררה תהיות במערכת בתי הדין. תארו לכם תיק כלכלי מורכב במיוחד, שמתנהל זה זמן מול שופט הנחשב מומחה לתחום. ופתאום, רגע לפני קבלת החלטות בתיק, מתערבת נשיאת העליון ומעבירה אותו לידי שופט שאינו בקי בחומרים. זה מה שקרה בתיקי ההקדשות: תחת הרב שטסמן וצוותו, מינה הרב לאו הרכב חדש בראשות הרב יקותיאל כהן, "דיין־עמית" שגויס לצורך העניין בגיל 73. מקורות במערכת מספרים שהוא מתקשה להשתמש במחשב ולשלוח הודעות בדוא"ל.
דיינים־עמיתים שכבר פרשו לפנסיה אכן נקראים לפעמים כדי לסייע בהפחתת העומס, אך בדרך כלל מועברים לידיהם תיקים קלים בענייני מעמד אישי, ולא תיקים מורכבים שדורשים מהם להתמודד עם לחצים אדירים מצד גורמים כוחניים. פורמלית, הרב לאו מוסמך להפקיד בידי דיין־עמית תיק ספציפי, אפילו מורכב במיוחד, שכן לפעמים דווקא הדיין הזה מחזיק בהתמחות המיוחדת הרלוונטית. על פניו, לא זה המקרה כאן.
דיין אחר ששיבץ הרב לאו לדון בתיק הוא הרב יצחק אושינסקי, אב בית דין בחיפה שהרקורד שלו כולל טיפול במספר קטן של הקדשות. הדיין השלישי הוא הרב יצחק זר, שאמנם ישב יחד עם הרב שטסמן בתיקי הקדשות, אך מעולם לא כתב פסק דין משלו בתחום.
בעקבות הוצאתו של הרב שטסמן מההרכב הירושלמי נפתחה מלחמה של ממש בין לשכת הרב הראשי להנהלת בתי הדין. לידינו הגיעה הודעת דוא"ל ששלח אל הרב לאו עוזרו האישי, רפי אלטמן, ב־14 בדצמבר 2018. אלטמן פותח בתיאור השיחה שבה הודיע לרב שטסמן על שיבוצו החדש. "הרב שטסמן פתח במתקפה כמעט אישית", הוא מדווח, ומצטט את הדברים שאמר לו הדיין: "אני מאוד פגוע מהשיחה הקודמת למרות שציפיתי לה, לא חשבתי שהיא תקרה כל כך מהר. אני פועל בהקדשות ביושר ועשיתי סדר בנושא שהיה פרוץ הרבה זמן. ידעתי שיש גורמים בעלי עניין המנסים לגרום לי לעזוב את העבודה שלי. אנשים עם אינטרסים שכנראה הלחץ שהפעילו על הרב הראשי השפיע עליו. אנחנו לא תמימים, הסיפורים ידועים. לפני כמה חודשים מוטי רלב"ג (גיסו של הרב לאו – י"י) אמר למקורביו 'שטסמן לא יהיה בהקדשות'. משפחת רלב"ג רודפת אותי הרבה זמן, גם הרב הראשי רודף", כך אמר הרב שטסמן, לדברי רפי אלטמן.
מקור אחר מספר לנו שהדיין המודח הפציר באלטמן להתייעץ עם הרב שמעון יעקבי, היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, לפני פירוק ההרכב. עוזרו של הרב לאו השיב: "הרב יעקבי כבודו במקומו מונח. אנחנו לא צריכים לדבר איתו". לפי המקור, כל מינוי בבתי הדין אמור לעבור ביקורת של היועץ המשפטי, והסירוב לשוחח עם יעקבי בנושא תמוה.
בהמשך אותו היום, 14 בדצמבר, שלח הרב יעקבי מכתב בהול לרב לאו. וכך הוא כותב: "תיקי ההקדשות המתנהלים בירושלים כוללים תיקים מהמורכבים ביותר שאיתם מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים. הרה"ג שלמה שטסמן עוסק בתיקים מורכבים ורגישים ביותר כמו הקדשות 'עץ חיים' ו'הוועד הכללי'. במהלך הטיפול בתיקים אלה קיבל הרב שטסמן מסרים בנוגע לפעילותו בהם, מסרים הכוללים איומים מרומזים ואף יותר מכך, אשר נשלחו על פי החשד על ידי אנשים המעורבים בהליכים הנידונים לפניו.
"הלכה למעשה מתריע בפנינו הרב שטסמן מזה כמה חודשים כי גורמים בעלי השפעה הקשורים להקדשות נוקטים פעולות שיביאו את כת"ר (כבוד תורתו, הכוונה לרב לאו – י"י) להעבירו מתפקידו בשל פעולות שיפוטיות המפריעות לאותם גורמים. (…) בתיקים אלו נצבר חומר משפטי רב הכולל דו"חות מומחים ונספחים המשתרעים על פני אלפי עמודים ואינספור מסמכים, כאשר לרב שטסמן בקיאות ושליטה ייחודית בחומר. קיים חשש שכניסתו של אב בית דין אחר להרכב ההקדשות בירושלים תפגע קשות בניהול תיקים סבוכים אלה".
הרב יעקבי לא מסתפק בכך ומתריע: "חלק מפרשיות ההקדשות בירושלים העלו שאלות פליליות של ממש. העברת הרב שטסמן מתפקידו בעת הזאת עלולה לפגוע במאמצי החקירה והאכיפה ולפגוע באופן חמור באמון הציבור במערכת בתי הדין הרבניים".
הגלגל מסתובב
במכתב ששלח כעבור יומיים הבהיר אלטמן ליועץ המשפטי של בתי הדין כי "אין כל שחר לרמיזות הבוטות ככל שהן מופנות כלפי הרב, ומוטב שלא היו מועלות מלכתחילה". ימים אחדים לאחר מכן הגיעה תגובתו של הרב לאו עצמו, במכתב נחרץ שנשלח על ידי עוזרו לרב יעקבי: "אם הדיין הרב שטסמן דיווח לך שמאן דהוא ניסה לאיים עליו בשל החלטותיו כדיין, ניתן להניח כי כיועמ"ש הנהלת בתי הדין דיווחת על כך באופן מיידי למשטרה על מנת להימנע משיבוש הליכי משפט… ככל שיש בדבריו רמז כלשהו להאשמה המופנית כלפי נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרי שהוא דוחה זאת בשאט נפש".
אלטמן, בשמו של הרב לאו, עוקץ את מה שנראה לו כטענת "אני ואפסי" של הרב שטסמן. הוא מציין כי "לרב שטסמן, שמונה לדיין בשנת תשס"ח ולאב"ד הקדשות בשנת תשע"ה, קדמו חשובי הדיינים שעסקו במשך עשרות שנים בתיקי ההקדשות השונים, ובהם ההקדשים אותם ציינת במכתבך". הוא חותם באמירה שיבחן אפשרות להשאיר את הרב שטסמן לדון בשני התיקים החשובים "תוך שימת לב להתנהלותו" – לכאורה דרישה מרומזת להתנצלות מצד הדיין.
כשפניתי ליועצו של הרב לאו בעניין זה, נמסר לי שהרב החליט "להפסיק את ניוד הדיינים ולעשות סדר", ומכיוון שהרב שטסמן הוא דיין בתל־אביב, שם הוא גם ישובץ לתיקי הקדשות. עוד נמסר ש"לגבי שני תיקים גדולים שהרב שטסמן מטפל בהם – עץ חיים והוועד הכללי – הרב הראשי מקיים התייעצות כשהרצון הוא להשאיר את התיקים האלו בטיפולו".
מנגד, בכיר העוסק בתחום ההקדשות אומר לנו: "לרב שטסמן אין תחליף. לפני שבועיים ישבנו בדיון בנוגע לאחת העסקאות ובחנו הצעת מכירה לנכס של 'עץ חיים' שכללה דו"ח שמאות. תוך כדי דיון שלף הרב שטסמן מסמך מתיק שאיננו קשור לפרשה, ובו דו"ח שמאות הכולל תג מחיר שגבוה ב־30 מיליון שקלים מהדו"ח שלפנינו. הממצא העלה חשד מיידי שהשמאות נעשתה בחוסר תום לב כחלק מתרגיל אונאה. רק הרב שטסמן, שזוכר באופן פנומנלי את כל המסמכים, היה יכול לעלות על תרגיל המרמה. היו לי ציפיות אדירות מהרב לאו, כי אנחנו מנהלים קרב מאסף מול שודדים וגנבים, אבל הוא אכזב בגדול. כרגע בית הדין להקדשות משותק ולא מתפקד".
העסקן ידע ראשון
את עסקת מחנה־יהודה אישר בשעתה בבית המשפט המחוזי השופט דאז יוסף שפירא, המכהן כיום כמבקר המדינה. לכאורה, דיון כזה לא אמור להתקיים מלכתחילה בבית משפט: הקדש דתי מעצם הגדרתו כונן לפני בית דין דתי, ולכן גם יידון בפורום כזה. אלא שכאשר בית הדין בושש לאשר את העסקה, הוכברג ועו"ד יוסי שחור, בא כוחם של הנאמנים, התייצבו בבית המשפט המחוזי. הוכברג טען שמדובר בהקדש ציבורי־חילוני, ולא דתי. "הצד שכנגד" – כלומר עו"ד שחור, בשם בני משפחת טוקצ'ינסקי – "הסכים" לטענת היזם. רשם ההקדשות במשרד המשפטים כלל לא צורף כצד להליך, ולכן לא בדק את העסקה בזמן אמת ולא הביע התנגדות. השופט מצידו לא הפעיל חיישנים ולא ביקש התייחסות של רשם ההקדשות הציבוריים. הוא ראה שאין מחלוקת בין הצדדים, ולאחר דיון קצרצר נתן את אישורו. העסקה הושלמה. שח־מט.
עורך דין ששמו רפאל שטוב גילה את התרגיל, רץ לבית הדין וניסה לבטל את המכירה. אך את מה שנעשה כבר לא הייתה דרך להשיב: בקשתו של שטוב נדחתה בנימוק שאין לדיינים סמכות לעקור החלטה של בית המשפט המחוזי. אחד הדיינים, בדעת מיעוט, סבר שהביטול אפשרי, והטיח מילים קשות בנאמני ההקדש: "הממונים ברחו מדיונים בבית הדין האזורי בעורמה ובמרמה, מעלו מעל בד' אלקי ישראל, חיללו וביזו את התורה וגדולי התורה לדורותיהם, וכן את מייסדיה ובוניה הרבנים הגאונים הרב סלנט והרב פרנק (…). בית הדין אינו 'בעל הבית' למחול ולסלוח, כי המשפט לאלקים הוא".
האם אכן מוקף הרב לאו בגורמים הקשורים בדרך זו או אחרת למכירת הנכסים של "עץ חיים"? בתחילת ינואר השנה שלחו היועצים המשפטיים של בתי הדין, עורכי הדין יעקבי, רפי רכס, יצחק רוזנטל ומיכאל אביטל, מכתב חריף ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שדן "בשאלה אם קיימת עילת התערבות בהחלטת נשיא ביה"ד הגדול הרב לאו". המסמך מגולל כתב אישום חריף ביותר נגד הרב הראשי. חלק מהנקודות המופיעות להלן מובאות מן המסמך, וחלקן מבוססות על התחקיר שערכנו.
היועצים המשפטיים כותבים כי "לרב יצחק רלב"ג, חמיו של הרב לאו (…) יש קשרים ענפים בענייני הקדשות, והוא בעל אינטרסים מובהקים בכמה הקדשות". הם מתארים כיצד כמה ימים לפני פרסום הדו"ח, פנה רלב"ג לבית הדין הרבני בשם אחד ההקדשות שהוא מכהן בהם. אותו הקדש, כך מתברר, הצטווה בפסיקה מסוימת להעביר 10 אחוזים מפירות נכסיו להקדש עץ חיים, אך רלב"ג ביקש לפטור אותו מהחובה הזו בנימוק שהכסף לא יגיע ל"עץ חיים", אלא למנהל המיוחד שמינה הדיין שטסמן להקדש. טענתו הייתה שהמקדיש היה מעדיף שכספו ילך ללומדי תורה, ולא למנהל המיוחד. קבלת הבקשה של יצחק רלב"ג הייתה מפחיתה את היקף הנכסים שנמצאים תחת סמכותו של המנהל המיוחד. "לא היה סיפק בידי הרב שטסמן לדון וליתן החלטה בטרם הודח מראשות ההרכב", כותבים היועמ"שים. יצוין כי לרלב"ג יש גם קשר היסטורי־אישי להקדש עץ חיים: סבא־רבא שלו, הרב אליעזר דן רלב"ג, היה ראש ישיבת עץ חיים השלישי.
נמשיך הלאה: אחת מהסתעפויותיה של ישיבת עץ חיים היא "ישיבת מאה שערים", שנקראת גם "ישיבת פרי עץ חיים". מנהל הישיבה הזו היה הרב שלום אפשטיין – אביה של הדסה רלב"ג, חמותו של הרב דוד לאו. המנהל השני של הישיבה היה הרב אליעזר ליפא ברוורמן. אחד מבני משפחתו הוא הרב צבי ברוורמן – "ראש אבות בד"צ של העיר ביתר", ראש הכולל ב"ישיבת פרי עץ חיים", וכנראה גם יזם לא קטן. כיום הוא מכהן כ"נציג ועדת הרבנים בוועדת האיתור למינוי חברי עמותת עץ חיים החדשה" – לאחר שההנהלה הקודמת של העמותה הודחה, כאמור.
חודש לפני פירוק ההרכב בישר צבי ברוורמן בשיחת אגב למנהל המיוחד עו"ד מטרי כי "שטסמן עומד לסיים את תפקידו כאב"ד בהרכב ההקדשות". מטרי הנרעש מיהר לדווח על כך להנהלת בתי הדין, אך שם התקשו להאמין לו: לא נשמע להם הגיוני שאדם בעל עניין אישי בהקדש עץ חיים יודע שדיין העוסק בתיק עתיד "להשתבץ מחדש". בדיעבד התברר שהעסקן ידע טוב מהם מה עומד להתרחש.
וזה לא הכול: אבי ברוורמן, אחיו של הרב צבי ברוורמן, הוביל בשנים האחרונות סדרה ארוכה של מכירות חיסול לנכסי מקרקעין נוספים של הקדש עץ חיים. במסגרת הזאת הוא הגיש בקשות והופיע כבא־כוח נאמני עץ חיים בבית הדין להקדשות. כאמור, אחיו הוא עתה "נציג ועדת הרבנים" בוועדת האיתור שאמורה "להבריא" את עמותת עץ חיים. ניגוד עניינים זה אנדרסטייטמנט.
והנה עוד שני חלקי פאזל חשובים, שלכאורה הופכים את הרב שטסמן לאישיות בלתי רצויה בעיני מקורביו של הרב לאו. פיסת הפאזל הראשונה: בספטמבר 2016 פנו הרב יצחק רלב"ג ובן דודו הרב אריה רלב"ג לבית הדין, וביקשו להתמנות כנאמנים בהקדש בית היתומים דיסקין. נאמני ההקדש התנגדו לכך, והרכב בראשות הרב שטסמן לא קיבל את הבקשה. ופיסת הפאזל השנייה: לפני כשלוש שנים קיבל הרב רפי פרנק, יועצו האישי של הרב לאו, מינוי כנאמן בהקדש "נחלת יעקב" – בית כנסת בשכונת נחלת־שבעה, אזור בעל פוטנציאל נדל"ני. ההקדש הזה קשור להקדש "הוועד הכללי", שהנאמן שלו הוא הרב אריה דביר – החברותא של פרנק ובן בית בלשכת הרב לאו. לפני חודשים ספורים מצא הרב שטסמן ליקויים בתפקודו של דביר, והחליט על מינויו של מטרי למנהל מיוחד גם בהקדש "הוועד הכללי". והרי לנו עוד אדם שיש לו לכאורה חשבון אישי פתוח מול הרב שטסמן, ועניין מובהק להרחיק את הדיין הזה אל מחוץ למשחק.
הרב אריה דביר, איש חזק מאוד בציבוריות החרדית, רכש במשך השנים שליטה על הקדשות בשווי מאות מיליוני שקלים. ממסמכים שהגיעו למקור ראשון מתברר שדביר זומן לדיון אצל הרב שטסמן וסירב בטענה שרק בית הדין הגדול יכול לזמן אותו. בתגובה, הוציא הרב הראשי יוסף פסק דין המחייבו להתייצב. בדיון, שהתקיים בינואר 2016, נכחו דביר, הרב שטסמן, עורך דין נוסף וסופר הדיינים הרב יחיאל פריימן. דביר ביקש מהרב שטסמן שיחה בארבע עיניים, והלה נענה לו. לאחר מכן תיעד הרב שטסמן את הדברים שאמר לו דביר: "אתה יודע שאני חבר של הרב הראשי, של אבא של הרב הראשי ושל עו"ד אקסלרד, ואני יכול לדבר איתם שיקדמו אותך לתפקיד בבית הדין הגדול". לדברי מקור בכיר במערכת בתי הדין, הרב שטסמן דפק מיד על השולחן ומחה על הדברים. האירוע התרחש ביום חמישי, והרב שטסמן דיווח עליו מיד לרב שמעון יעקבי, שהיה אז מנכ"ל בתי הדין. במוצאי שבת חזר אליו הרב יעקבי וביקש ממנו להכניס את הדברים לפרוטוקול הדיון. הפרוטוקול הזה עומד במרכז המחלוקת בין לשכות הרב הראשי והיועמ"ש: טענת הרב לאו היא שהעובדה שזיכרון הדברים לא נכתב מייד מוכיחה שהרב שטסמן לא דובר אמת.
נאמנים לעצמם בלבד
עו"ד אשר אקסלרד, המוזכר לעיל, הוא אחד האנשים החזקים והמקושרים ביותר בלשכת עורכי הדין, חבר הוועדה לבחירת דיינים, ומי שייצג רוכשים ומוכרים כאחד בעסקאות עץ חיים. במסמך ששלחו היועצים המשפטיים של בתי הדין ליועץ המשפטי לממשלה נטען כי הרב יצחק רלב"ג, שכיהן כראש המועצה הדתית בירושלים, הוא שיצר או שימר את קשרי ההעסקה של עו"ד אקסלרד כיועץ המשפטי של המועצה. וכך כותבים עליו היועמ"שים: "יש לו קשרים מתמשכים עם הרב יצחק רלב"ג ועם הרב דוד לאו. לעו"ד אקסלרד מעורבות עמוקה מאוד בהקדש 'עץ חיים'. הוא מייצג במקביל הקדשות אלה ותאגידים אחרים בעסקאות נדל"ן מורכבות.
"…ביום 12 בינואר 2017 הטיל הרב שטסמן עיקולים על הקדש מתחם 'שכונת עץ חיים' שאותה ביקשה חברת 'פנינת המיתרים', המיוצגת ע"י עו"ד אקסלרד, להעביר לרשותה. סמוך לאחר מכן התקשר עו"ד אקסלרד אל הרב יעקבי, וקבל באוזניו בחריפות על שהרב שטסמן 'משתולל' בתיקי עץ חיים והדבר אינו מתקבל על הדעת. עו"ד אקסלרד טען שבית הדין אינו מוסמך להטיל את העיקול, כי העיקול מזיק במיליוני שקלים לחברות שהוא מייצג, וכי הוא יגיש נגד בתי הדין תביעת נזיקין. הרב יעקבי נדהם והגיב: אתה מעלה בדעתך שאם היו לך טענות נגד החלטת שופט בתיק שאתה מייצג בו בעל עניין, היית מרים טלפון למנהל בתי המשפט ומתלונן על ההחלטה?
"בינואר 2017 הגיע איש פוליטי בכיר, שזהותו אינה ידועה לנו, אל ביתו של הרב שטסמן", ממשיכים וטוענים היועצים המשפטיים במכתבם. "הוא סיפר שבא לבקשתו של אקסלרד, וכי עו"ד אקסלרד מאוד 'לא שבע רצון' מפעילותו של הרב שטסמן בתיקי עץ חיים. הרב שטסמן הודיע מיד לאיש הבכיר שאמירותיו אלה חמורות ביותר, וסיים את השיחה איתו".
גורם במערכת בתי הדין מסביר מדוע הקפיא הרב שטסמן את כלל העסקאות בהקדשות הירושלמיים: לדבריו הוא גילה שכמה מהרוכשים, אלמונים המיוצגים על ידי "נאמן", אינם אלא נאמני עץ חיים, שמוכרים לעצמם נכסים יקרים בזיל הזול. בשל כך הודיע על איסור מוחלט למכור נכסים דרך "נאמנים", אלא רק לרוכשים גלויים. מקורביו אומרים שהוא לקח על עצמו להיות "אביהם של עניים" ולהילחם למען שימור ההקדשות לטובת הציבור. במקביל עמל הרב שטסמן, יחד עם היועמ"ש יעקבי, על אסדרה כוללת של התחום בשיתוף פעולה תקדימי עם משרד המשפטים.
אותו גורם מוסיף ומספר שבנובמבר שעבר שלח אקסלרד מכתב למנכ"ל בתי הדין, ובו הלין על ששטסמן אישר לו לייצג את "פנינת המיתרים" בדיון, אף שהוא – אקסלרד – חבר הוועדה לבחירת דיינים. במכתב קבל אקסלרד על "היעדר בקיאות" של שטסמן בדין הכללי, והוסיף כי "הערותיו של שטסמן יצרו תחושה של אי נוחות, בלשון המעטה. (…) הנחת היסוד שלי היא שהדיינים אינם בקיאים בכל רזיו של הדין הכללי. ראוי שפסיקותיהם תצטמצמנה לתחומי הדין עליו הופקדו לצורכי כהונתם כדיינים", חתם. זה המקום לציין שמעבר להשכלתו כדיין, הרב שטסמן הוא בעל תואר במשפטים, ואף התמחה כעורך דין אצל מנהל האגף לרישום מקרקעין במשרד המשפטים. לרוע מזלם של בעלי האינטרס, דווקא יש לו מומחיות משפטית ספציפית בדיוק בנושא הזה.
"אי אפשר להתעלם מעיתוי משלוח המכתב של עו"ד אקסלרד והעברת העתק שלו אל הרב לאו, נשיא בית הדין הגדול", תוקפים היועצים המשפטיים במכתבם. "זהו ניסיון להלך אימים על הרב שטסמן ולהכפיש את שמו, ובכך לנסות להשפיע על ההליך השיפוטי. קשה במיוחד להכיל התעלמות מהדהדת של נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב לאו, שהדיח את הרב שטסמן מכהונת אב בית הדין להקדשות ימים ספורים לאחר קבלת המכתב. להערכתו של הרב שטסמן, מסע הלחצים והאיומים הרמוזים המופעלים נגדו בנוגע להחלטותיו לגבי הקדשות 'עץ חיים', החל בעיקר לאחר שסירב לקבל את הצעותיו של עו"ד אקסלרד להסיר עיקולים מנכסי 'שכונת עץ חיים'".
אקסלרד עצמו דוחה בחריפות את הטענות. בשיחתי עמו טען שאינו מייצג הקדשות ולא מעורב בנכסי הקדשות – למעט הקדש אחד, משגב לדך, שבו קיבל שבחים מבית הדין על פעילותו. לדבריו, הנכס שנמכר לפנינת המיתרים אינו הקדש אלא נכס של עמותה, ובמשך שנים רבות אף אחת מהערכאות לא התייחסה אליו כאל הקדש. המכירה, הוא אומר, הייתה הכרחית כדי להציל את העמותה מקריסה כלכלית מוחלטת, ובתנאים הייחודיים ששררו הוא השיג עסקה מיטבית. ייצוגם של שני הצדדים על ידו, אומר עו"ד אקסלרד, היה הכרחי כדי לגבש הסכמות. אם למנהלי העמותה היו כוונות זרות, הוא לא היה יכול לדעת עליהן.
"את הרב רלב"ג ראיתי פעמיים בימי חיי, אין לי שום קשר אישי איתו, והוא לא עזר למינוי שלי לשום תפקיד", אומר עו"ד אקסלרד. "מעולם לא שלחתי אף גורם פוליטי או אחר אל הרב שטסמן. הדיין שטסמן רטן פעם אחר פעם על שאני נמנע מלהופיע בפניו. על כך הייתה פנייתי להנהלת בתי הדין. שטסמן אינו רשאי 'להתיר' לי לייצג את פנינת המיתרים בפניו. אסור לי להופיע בבית הדין האזורי, נקודה.
"בכל הכבוד, העובדה שלדיין הנכבד 'יש תואר שני במשפטים', כדבריו, אינה מאפשרת לי לפעול בניגוד לחוק מפורש. ואם 'גורם מסוים' אמר כביכול לדיין ש'אם היית מתנהג אחרת היינו יכולים לתמוך בקידומך לבית הדין הגדול' – שיגיד בבקשה הדיין היקר, ללא דיחוי, מי הוא שאמר לו דבר כזה, ומוטב שיפנה עם המידע הזה למשטרה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
"היועצים המשפטיים השפילו את עצמם לרמה של פשקוויל"
הרב דוד לאו דוחה את כל הטענות בדבר לחצים המופעלים עליו, ותוקף: הרב שטסמן שיפץ פרוטוקולים של דיונים
כשפנינו אל הרב לאו וביקשנו את תגובתו, מסרה לנו לשכתו מסמך בן 32 עמודים – התשובה שנשלחה בשמו ליועצים המשפטיים. להלן עיקרי הדברים:
"המסמך של הרב יעקבי כולל גיבובי רכילויות, עיוות מוחלט של עובדות וחצאי אמיתות הגובלות בהוצאת דיבה, עד כי כותבי המכתב לא ההינו לחתום עליו, עד לפנייה מפורשת מלשכת נשיא בית הדין לעשות כן. נשיא בית הדין הרבני הגדול נמנע מלהשיב באופן מיידי ובחריפות על דברי הבלע שבמסמך, המונעים למרבה הצער מאינטרסים אישיים זרים, ועל מנת לשכך כעס וחימה הוא עושה זאת רק כעת ולאחר שערך בירור ראשוני בלבד של העובדות. המסמך כולו, מתחילתו ועד לסופו, רווי ברמזי שקר, בקריצות של רמייה ובאמירות כזב. שמו הטוב של נשיא בית הדין הרבני הגדול הולך לפניו. נקיות כפיו ויושרו ידועים לכול, והוא לא יאפשר למאן דהוא להטיל בהם רבב.
"נשיא בית הדין לא 'התייעץ' האם להשאיר את הרכב ההקדשות בהרכבו הנוכחי, אך לחלוטין התייעץ, חקר, בדק ודרש היטב את נושא ההקדשות. הנשיא נפגש באוקטובר עם מנכ"ל בתי הדין ועם הממונה על ההקדשות עו"ד רחל שקרג'י. אין הנשיא צריך לקבל הסכמה כלשהי לביצוע שינויים ענייניים אשר בסמכותו. מסמכותו של נשיא בית הדין לקבוע את ההרכבים המיוחדים ומי יעמוד בראשם, והוא אכן עשה זאת לאחר בירור ודיון מעמיק. הנקיטה במונח 'הדחה ללא שימוע' ביחס לדיין שטסמן היא לא יותר מאשר טרמינולוגיה נבובה. ראוי שכותבי המכתב לא היו משפילים עצמם לרמה כזו של פשקוויל המפורסם בראש כל חוצות.
"הטענה שרק הרכב אחד יכול לטפל בכל ההקדשות מופרכת לגמרי. משל לשופט שיאמר שרק הוא צריך לטפל בכל החברות בארץ או בכל העמותות. הסיבה היחידה שניתן לטעון כי תהיה בעיה בחפיפה בין הרכבי ההקדשות היא שהדיין שטסמן לא יפחית מכבודו ויואיל בטובו להעביר את השרביט הלאה. הניסיון עם הדיין שטסמן בתחום זה הוא מר. משעה שכשל בהתמודדות על ראב"ד תל־אביב, הוא לא מחליף ולו מילה אחת עם הראב"ד שקיבל את המינוי, למעלה משש שנים.
"בזמן השיבוצים שוחח נשיא בית הדין עם הראב"דים וכן עם גיסו, ראב"ד ירושלים הרב מרדכי רלב"ג. הרב רלב"ג התבטא לא פעם בעדינות כי אם נשיא בית הדין יחליט להחזיר את הדיין שטסמן למקומו בתל־אביב, האחרון לא ישב בשקט ויפעיל את כל מה שיש בידו על מנת למנוע את המהלך.
"לדידם של כותבי המסמך, ובראשם הדיין שטסמן, כולם מושחתים. כולם מהעבר האחד, והדיין שטסמן מהעבר השני. חוסר הפרופורציה בתגובה של הדיין שטסמן ומחשבות השווא שלו כי הוא נרדף אף על פי שאין לכך ביסוס במציאות ושברי הדברים מפרי הדמיון, כל אלו מעלים תהיות על אודות שיקול הדעת השיפוטי שלו בכלל.
"באשר לעצם מינויו של הרב שטסמן לדיין, הרי שהוא מונה בעקבות דרישתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. אביו, פרופ' שטסמן, היה רופאו האישי של הרב עובדיה ז"ל, ולחץ על הרב למנותו.
"מבירור יסודי שנערך עולים מעשים פליליים של ממש בהתנהלותו של הדיין שטסמן. מתברר כי הדיין שטסמן ערך בביתו פרוטוקול בן 6 סעיפים, יומיים לאחר שהפרוטוקול נחתם דיגיטלית על ידי הספרא דדיינא. הפרוטוקול לא רק שופץ אלא שונה מהותית מן הקצה אל הקצה. ככלל דיין אינו מתקן, משנה או מוסיף על הפרוטוקול שנחתם על ידי הספרא דדיינא. ניתן גם להניח שהזיכרון של הדיין שטסמן היה טרי יותר יומיים קודם לכן. מדובר בשינויים שמכוונים כנגד הרב דביר, על מנת שישמשו ביום מן הימים כנגדו.
"מזג שיפוטי – רבים מעידים שלא לציטוט, מחמת אימתו של הדיין שטסמן ששורה עליהם, על התנהלות בריונית באולם בית הדין של הדיין שטסמן, צעקות, שכתוב פרוטוקולים, שקרים גסים כלפי בעלי דין, התנהלות רבה שלא לפרוטוקול, הודעות וזימונים באמצעות הטלפון הנייד לדיונים שאינם מתועדים ואינם מן המניין, איסור על חברי ההרכב לדון בדן יחיד בכל עניין שהוא עד לקבלת אישורו המפורש ועוד.
"עו"ד יעקבי עצמו מצוי בניגוד עניינים חמור אשר מסיט אותו משיקול דעתו. במשך התקופה שבה כיהן כמנכ"ל זמני של בתי הדין, לחץ עו"ד יעקבי ללא הרף על הרב דוד לאו כי ברצונו לקבל כושר לכהונת דיין, זאת על מנת לשמר את עתידו הכלכלי, כשיוכל להתמנות לדיין ובכך לכהן עד גיל הפרישה. בנוסף ביקש עו"ד יעקבי מהרב דוד לאו להתמנות למנכ"ל קבוע לשמונה שנים, ולא לארבע שנים כבדרך כלל. גם כשהסביר הרב לאו כי אין הדבר אפשרי, המשיך עו"ד יעקבי ללחוץ ולבקש התחייבות כתובה כמענה לדרישותיו. באותה התקופה הסתובב עו"ד יעקבי והסביר לכל מאן דבעי כי אך ורק בשל כך שהרב לאו לא נתן לו כושר, ובשל כך שהרב לאו לא הסכים לחתום על התחייבות לשמונה שנים, הוא אינו משמש ולא ישמש כמנכ"ל, למרות רצונו העז. לאחר נגיעות כה אישיות, וכעס כה רב, ניתן להבין את התנהלותו התמוהה של עו"ד יעקבי.
"באשר לרב יצחק רלב"ג: כותבי המסמך מנסים להשחיר את פניו בהשמצה פרועה. הרב רלב"ג סיים את תפקידו כיו"ר המועצה הדתית בירושלים בשנת 2000. עו"ד אשר אקסלרד מונה ליועץ המשפטי של המועצה הדתית ארבע שנים אחר כך, בשנת 2004. הרב יצחק רלב"ג אינו מכיר את עו"ד אקסלרד כלל ועיקר, הוא ראה אותו פעמיים או שלוש בימי חייו, לא נפגש עמו, לא הוזמן לשמחותיו ולא הזמינו לביתו מעולם. הרב יצחק רלב"ג מעולם לא כיהן כנאמן בהקדשות הוועד הכללי, לא היה לו קשר אליהם, ולא זכור לו שכף רגלו דרכה במקום זה. היכרותו של הרב יצחק רלב"ג עם הרב דביר מסתכמת בהנהון שלום סתמי במפגשים אקראיים ברחובות ירושלים. הרב רלב"ג לא למד איתו מעולם, לא ביקר בביתו, לא הזמינו לשמחותיו וראה אותו אך פעמים מספר במהלך השנים האחרונות. הלזה ייקרא קשר הדוק? כמו כן הרב רלב"ג מעולם לא כיהן כנאמן בהקדשות 'הוועד הכללי', ולא התערב בהקדש 'עץ חיים'.
"לדידם של כותבי המסמך, ובראשם הדיין שטסמן, כולם מושחתים. מחשבות השווא שלו כי הוא נרדף מעלות תהיות על שיקול הדעת השיפוטי שלו"
"גם לנשיא בית הדין הרב לאו אין קשרים אישיים עם עו"ד אקסלרד. נשיא בית הדין מכיר אותו אך ורק בחמש השנים האחרונות, מתוקף היותו של עו"ד אקסלרד חבר הוועדה לבחירת דיינים. גם בתקופה זו, היכרותם של נשיא בית הדין ועו"ד אקסלרד הסתכמה בשיחות אקראיות בודדות.
"הרב אריה דביר הוא תלמיד חכם וכל מעשהו באמונה. כותבי המכתב בחרו להטיל בו רפש בעלמא. נשיא בית הדין נפגש עמו בענייני הלכה שבהם הוא מומחה, והקים עמו בית דין מיוחד לנושאי ריבית, אשר פתר בעיות של חברות־בת של מדינת ישראל. היכרותו של הרב יצחק רלב"ג עם הרב דביר מסתכמת בהנהון שלום ומפגשים אקראיים ברחובות ירושלים".
הרב רפי פרנק מסר לנו בתגובה לטענות בכתבה: "נאמן הקדש הוא ידו הארוכה של בית הדין, ואינו יכול לעשות דבר בעניין ההקדש ללא אישור של בית הדין. אני מוניתי כנאמן בהקדש טלז־סטון שנים רבות טרם כניסתו של הרב לאו לכהן כרב ראשי. הרב שטסמן עצמו מינה אותי כנאמן בהקדש נחלת יעקב לפני כשלוש שנים. מעולם לא עלה על דל רעיוני שצריך לפטר אותו. הוא מפתח תיאוריה שכולם רודפים אותו. בתפקידי הנוכחי לא התערבתי בשום נושא שקשור להקדש בו אני מכהן. את פועלי בהקדשות עשיתי בזמני החופשי וללא קבלת תמורה. גם בהקדש של הוועד הכללי, שבו היה הרב דביר נאמן, לא התערבתי כלל וכלל.
"הרב דביר הינו חברותא שלי מזה שנים רבות. יחד עם זאת, הפגישות שלנו לא מתקיימות בלשכת הרב הראשי, ובשום צורה לא ניתן לומר כי הוא בן בית בלשכת הרב הראשי".
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר לנו, בעקבות תגובתה הרשמית של לשכת הרב לאו, כי "האב"ד הרב שטסמן והיועץ המשפטי הרב יעקבי מכבדים מאוד את מוסד נשיא בית הדין הרבני הגדול, ועל כן לא יגיבו להכפשות אישיות ולטענות תמוהות של ראש לשכת הרב הראשי".
הרב אריה דביר מסר כי אין לו קשר לפרשה, וסירב להרחיב מעבר לכך.
